... ירצה משהו שונה מהמציאות, לשם כך על האדם לחשוב שהמציאות צריכה להיות אחרת ממה שהיא. זא אילו היה האדם טיפש לגמרי ולא חושב בשום מקרה שהמציאות צריכה להיות אחרת, הרי שגם אז הוא היה חי בהרמוניה. משום, שאין לו ...

... נקודת האמת שלו. ויש לשים לב לכך, שבשום שלב, לא מראים לאדם שהוא טועה, ולא מנסים להסביר לו שהוא טיפש וכיוב. אלא מנסים להסביר לו שהוא צודק וחכם, אלא שיש משהו אחר, עוד יותר צודק ועוד יותר חכם. ומנסים ...

חוכמה / טיפשות - האם זו חוכמה מאוד גדולה או טיפשות מאוד גדולה? לפעמים מה שנדמה לאדם כטיפשות מאוד גדולה הוא בכלל דבר חוכמה מאוד עמוק. שמרוב שהוא עמוק וקשה להבנה, לכן הוא נדמה לאדם כטיפשות או אפילו כטיפשות מאוד גדולה. מצד שני יכול להיות מצב שבו נדמה לאדם על דבר כלשהו שהוא דבר חוכמה מאוד גדול ועמוק וכולי, למרות שבאמת הוא טיפשות מאוד גדולה במסווה ובתחכום מאוד גדול. והשאלה היא, כאשר האדם לא מבין איזה עניין עמוק, כיצד באפשרותו לדעת האם זו טיפשות מאוד גדולה או חוכמה מאוד גדולה? תשובה: מצד האמת הדרך היחידה לדעת על משהו האם הוא דבר חוכמה או דבר טיפשות, היא רק על ידי זה שיודעים את האמת ומשווים את הרעיון הספציפי אל ידיעת האמת. היינו כי כל זמן ... המלאה ולא יודע את האמת כולה, הרי שיכול להיות שאותו הדבר שנדמה לו למאוד חכם, יכול להיות שהוא מאוד טיפש ולהפך. וכאשר האדם רואה את התמונה המלאה, רק אז הוא באמת מבין ומבדיל בין חוכמה לטיפשות. ואחרי שהבנו שצריך לדעת את האמת כדי להבדיל בין חוכמה גדולה במסווה של טיפשות לבין טיפשות גדולה במסווה של חוכמה, עכשיו נשאלת השאלה מה בדיוק אמור לעשות האדם ברמה המעשית עד שהוא יגלה מה היא החוכמה ומה היא הטיפשות? תשובה: ראשית יש להבין כי כדי לראות את התמונה המלאה, לשם כך צריך האדם להכיר גם את החוכמה וגם את הטיפשות. היינו כי התמונה המלאה כוללת בתוכה גם את הטיפשות וגם את החוכמה. וכאשר רואה האדם את התמונה המלאה, הרי שהוא בעצם אמור להבין גם את שורש השכל ואת שורש החוכמה שיש בתוך הטיפשות הכי גדולה. כי באמת בכל דבר בעולם יש שכל כל שהוא. ושקר גדול הוא כזה שנקודת האמת שבו מאוד חזקה. וטיפשות גדולה היא כזו שנקודת השכל שלה מאוד חזקה. ומי שרואה את התמונה המלאה, הוא יודע להבין ולזהות ולהפריד בין שורש האמת שנמצא בתוך השקר לבין המעטפת החיצונית שלו. וגם להבדיל בין שורש השכל שנמצא בתוך הטיפשות הכי גדולה, לבין המעטפת החיצונית שלה. ולמה אנחנו מקדימים את העניין הזה? כדי להבהיר לאדם שגם אם הוא יטעה, ... ולדעת את האמת, לפעמים הוא גם טועה אפילו בטעויות גדולות. משום שהשכל של התמונה המלאה גדול יותר מהשכל של הטיפשות. ולפעמים בדרך להגיע אל השכל הכולל של החוכמה והטיפשות, בדרך לכך עוברים דרך השכל הקטן יותר של הטיפשות. כך שחשוב לאדם להבין, שגם אם הוא טועה, זה לא קריטי. דהיינו, אם נדמה לאדם על איזה שקר שהוא ... לו ברירה לאדם אלא ללכת אחרי נקודת האמת שלו. כי מבחינתו זאת האמת. ואם האדם חושב בטעות על איזו טיפשות שהיא דבר חוכמה, הרי שאין לו ברירה אלא ללכת אחרי מה שהוא מבין שזאת האמת והשכל. וגם להפך, אם חושב האדם בטעות על איזה דבר אמת וחוכמה שהוא טיפשות ושקר, אין לאדם ברירה אלא להתרחק מאותו דבר השקר הטיפשות, למרות שהוא האמת. כי ביחס לנקודת המבט של האדם, הדבר הזה הוא שקר, ואין לו ברירה אלא להתרחק ממנו. ... האמת ושל השכל, ושאר התוספות המיותרות נעלמות. וכן הוא הדבר גם להפך. היינו כי כאשר האדם מתרחק מאיזה דבר טיפשות ושקר, על האדם לנסות להבין את השכל ואת הסיבה שבגללה הוא מתרחק מהשקר ומהטיפשות הזו. כי על ידי זה האדם מחדד אצל עצמו טוב יותר את השכל של האמת וכולי. וכמובן שבאפשרותו של האדם גם לנסות להבין את השכל ואת האמת שיש בתוך הטיפשות, ולהבין גם מדוע זאת טיפשות. ונסביר: בכל דבר טיפשות יש שכל. שכל כלשהו שיצא מפרופורציה ושהוא לא ממש מאוזן עם שאר הכוחות השונים. ובאפשרותו של האדם להתרחק מדבר טיפשות מכמה סיבות. אפשרות ראשונה היא, שהאדם מתרחק מדבר טיפשות, בגלל שהוא כרגע ממוקד באיזה דרך מחשבה אחרת, שהיא נראית לו יותר נכונה. דהיינו, האדם לא מעמיק את מחשבות בצד השני, אלא פשוט הולך בדרך כלשהי בלי להסתכל לצדדים. מצב שני הוא שהאדם מתרחק מדבר הטיפשות משום שהוא מבין את הטיפשות של הדבר הזה ומשום כך הוא מתרחק ממנו. מצב שלישי הוא שהאדם מבין את דבר החוכמה והשכל שיש בתוך הטיפשות, אך הוא מבין גם מדוע דבר השכל הזה לא ממש מאוזן, ומשום כך הוא מתרחק ממנו אל השכל האמיתי. ... נחזור לעניין הראשון, הרי שכאשר נדרש האדם להכריע לגבי איזה עניין האם הוא חוכמה מאוד גדולה לא ברורה, או טיפשות מאוד גדולה לא ברורה, הרי שבמצב כזה על האדם ללכת לפי נקודת האמת שלו, דהיינו, לפי מה שהוא מבין ... באמת בין השקר לבין האמת. משום שהוא יודע את השורש של כל שכל ויודע להבין כיצד השכל מוסתר בתוך הטיפשות ויודע להשתמש רק בשכל שיש בתוך הטיפשות ולהתרחק מהמעטפת החיצונית שלו.

... צודק והוא טועה, בפרט כאשר האדם לא באמת מבין את הצד השני אלא רק חושב שהצד השני הוא סתם טיפש וטועה, הרי שבמקרה כזה בגלל חוסר הביטחון העצמי של האדם בדרכו, משום כך הוא דווקא כן יזלזל בדעתו של ... זה שמתנגד לו גם היא נכונה. כי החכם מבין את שורש המחשבה של כל הדעות השונות. והחכם יכול לגרום לטיפש להחזיק עוד יותר בטיפשות של עצמו, על ידי זה שהוא יכול להעצים אצל הטיפש את נקודת האחיזה של עצמו בטיפשות שלו. והחכם יכול גם להוציא את הטיפש מהטיפשות של עצמו, על ידי זה שהוא מקשר אותו אל נקודת האמת שיש בתוך דעתו השגויה וכולי. ואת כל זה ... ולפעמים כדי לנער אותו מדעתו כדי לעזור לו לראות את האמת, לשם כך צריך לפעמים גם לזלזל בדעתו של הטיפש, כדי לעזור לו לראות את האמת. אך בפנימיות כוונתו ומחשבתו של החכם, הוא לעולם לא יזלזל בשום דעה בעולם. ...

טיפשות / שיגעון - מה טוב בטיפשות ובשיגעון? כיצד השיגעון יוצר חוכמה? טיפשות ושיגעון מטבעם לא מאפשרים לאדם לראות את המציאות כפי מה שהיא באמת, וממילא הם גם לא מאפשרים לאדם להבין את מצבו בצורה נכונה ולפעול בהתאם. בקיצור, הטיפשות גוררת טעויות ושגיאות מיותרות. יחד עם זאת לטיפשות ואפילו שיגעון יש יתרון מאוד גדול. והעניין הוא, כי לפעמים ישנם דברים מאוד חכמים ונכונים, שכדי להבין אותם לשם כך צריך טיפשות ושיגעון. כי מי שיתבונן בעניין יראה כי כל גאון הוא סוג של משוגע. וככל שהפער בין השכל של הגאון לבין השכל של שאר העם ככל שהפער הזה גדול יותר, כך הוא נחשב למשוגע יותר. ויכול להיות מצב שבו השכל של החכם האמיתי יהיה ככ גדול, עד כדי כך שהוא יחשב לשיגעון של ממש ביחס לשכל הרגיל. כי מה שנקרא אצל בני האדם שיגעון, מאוד יכול להיות שזאת חוכמה מאוד גדולה ושכל מאוד גדול, עד כדי כך שזה נדמה לשיגעון. וכפי שכבר קרו דברים מעולם שבני האדם חשבו למשוגע כל מיני אנשים שונים שאמרו דברים שונים ושרק לאחר זמן התברר שהם צדקו. אלא שצורת המחשבה שלהם לא הייתה פופולארית ולכן חשבו שהם משוגעים וכולי. ובאמת כל דבר שאותו האדם לא מבין, הוא יכול להראות בעיניו כסוג של שיגעון. עד שהוא מבין אותו ומבין את השכל שלו ורואה את האמת. ואם נתבונן עוד נראה, כי כל חכם שיכנס לבית משוגעים יחשב למשוגע למרות שהוא חכם מאוד גדול. אלא שמרוב שהוא חכם ככ גדול, אם הוא לא יסתיר את החוכמה שלו, יחשבו שהוא משוגע. בקיצור לפעמים שכל מאוד גדול יכול להראות לאדם כשיגעון למרות שהוא באמת השכל האמיתי והאדם הוא זה שלא מספיק חכם כדי להבין אותו. ואין הכוונה כמובן לומר שכל צורת מחשבה מוזרה ומשוגעת שהיא בהכרח חוכמה גדולה. אך הכוונה כן לומר שיתכן שיש שכל גדול ואמיתי שהוא נחשב לשיגעון מרוב זה שהוא גדול וכולי. וכל זה אומר בעצם שתכונת השיגעון והטיפשות היא טובה. כי היא יכולה לעזור למשוגע להשתגע ולהפוך להיות אדם חכם ונורמאלי. היינו כי באפשרותו של האדם לנסות להגיע לפריצת דרך מחשבתית ולצאת מקיבעון מחשבתי ולחשוב על דברים נכונים שנראים אולי כשיגעון לפני שמבינים אותם בשלמות, וכל זה בזכות היכולת של האדם להיות טיפש. כי לפעמים כדי להבין בן אדם חכם מאוד, לשם כך צריך לנסות לחשוב בצורה לא שגרתית אלא בצורה שיכולה להראות כשטות וכשיגעון. והיכולת של האדם לחשוב בצורה מטופשת, היא זו שמאפשרת לו להתחבר לשכל של החכם הגדול ממנו, ובסופו של דבר ... יראה, כי המציאות שלנו היא ככ חכמה, שכדי להבין אותה באמת, לשם כך צריך שכל ככ גדול שיכול להראות כשיגעון. וכפי שאכן המציאות מתנהגת לפעמים בצורה שנראית כמשוגעת. ובוודאי שהאדם לא חכם יותר מאשר המציאות, כי הוא רק חלק ממנה. וזה כמובן אומר שהמציאות נראית לאדם כמשוגעת רק משום שהוא המשוגע ולא מבין אותה. כך שכדי להבין את המציאות באמת לשם כך יש צורך בשכל גדול וכולי... שהוא ככ גדול עד שהוא יכול להראות כשיגעון של ממש. והשאלה הנשאלת היא, אכ מה בעצם ההבדל המהותי בין משוגע אמיתי לבין חכם גדול ככ גדול עד שהוא נדמה למשוגע? והתשובה היא כי מה שמבדיל את החכם מהמשוגע זאת האמת. כי גם המשוגע האמיתי וגם החכם האמיתי שניהם לא חושבים בדרך המקובלת אלא בדרך שרחוקה מהמקובלת ושנחשבת לשיגעון לפי מידת הריחוק שלה מצורת המחשבה המקובלת. אלא שצורת המחשבה של החכם האמיתי תואמת את האמת, וצורת המחשבה של המשוגע האמיתי לא תואמת את האמת. זה ההבדל שיש בעצם בין המשוגע האמיתי לחכם הגדול ככ שנחשב למשוגע. והדרך להגיע לשכל גדול מאוד עד כדי שהוא עשוי להיחשב כשיגעון בלי להיות משוגע ממש, היא על ידי חיפוש האמת. כי הפער שבין המשוגע לחכם זאת האמת. ועל ידי זה שהאדם נצמד אל האמת, על ידי זה הוא ניצל להיות משוגע אמיתי וזוכה להיות חכם אמיתי וכולי.

... שכבר ביארתי, אין שום דבר בעולם שאין בו שכל כלשהו. ומי שמזלזל באדם אחר בגלל שהוא חושב שהאדם האחר טיפש, הרי שהוא מזלזל רק בעצמו בכך שהוא מראה שהוא לא מבין את השכל ואת הטוב שיש בכל דבר. והשאלה ...

... אותו הדבר. וכל ההפכים שבעולם, קיימים בתוך מציאות אחת, ויש ביניהם משהו שמחבר את כל הדברים שבעולם. ומי שהוא טיפש, ומי שלא מסתכל על הפנימיות ועל השכל ועל השורש של כל דבר, על ידי זה הוא חווה את עצמו ...

... ושמא כן יש איזו דרך לדעת ולמצוא תשובה לשאלה. והאדם שהוא לא יודע את הכל, הוא צריך להיות או טיפש או עז פנים או סתם מסכן, כדי להטעות אחרים ולומר להם שגם הם לא יכולים, כמו שהוא לא יודע ... מאיזה מנהיג שאי אפשר להבין כל דבר, עליו להבין שהמנהיג הזה בסך הכל עושה יחסי ציבור ומנסה להגן על הטיפשות ועל חוסר הידיעה של עצמו. כי מי שהוא חכם אמיתי, הוא יודע שיש הסבר לכל דבר. ומי שהוא הגון אמיתי גם אם הוא לא חכם אמיתי, אז הוא יאמר שהוא עצמו אין לו הסבר, אבל הוא לא יאמר שאין הסבר ושאי אפשר למצוא הסבר. ...

... שהוא הופך להיות חכם אמיתי והחכם הגדול ביותר שקיים. ואם הוא לא מצליח להכיל אותו, אז הוא הופך להיות טיפש אמיתי והמשוגע הגדול ביותר שקיים. והכל תלוי ביכולת ההכלה של האדם את המחשבה שלו. כי ההבדל בין החכם לבין הטיפש, הוא בעד כמה האדם מסוגל להכיל בתוכו מחשבות שונות. כי גם החכם וגם הטיפש וגם כל בני האדם, יש בתוכם את כל המחשבות שיש בעולם. אבל החכם מסוגל להכיל את המחשבות האלו, ולחיות איתן בשלום ובאיזון. אך הטיפש, הוא זה שלא מצליח לאזן את המחשבות שלו. וכאשר האדם מגיע למחשבה הגדולה ביותר בעולם, המחשבה שאם הוא לא מצליח להכיל אותה אז הוא הופך להיות משוגע ומרגיש גיהנום, ואם הוא כן מכיל אותה אז הוא הופך להיות חכם אמיתי ומרגיש גן עדן, כאשר האדם מגיע ...

... זמן, השמחה של האדם דועכת, והאדם מתחיל לרוץ שוב פעם, אחרי נקודה לא ברורה. והאדם כל חייו, רץ כמו משוגע. בלי להבין להיכן הוא רץ ומהי נקודת העצירה של המרוץ. ומי שיתבונן היטב בעניין יראה, כי המרוץ אחרי ההצלחה, ... האדם יכול לנסות להיות יותר חכם. אבל ככל שהוא יותר חכם, כך הוא מבין עוד יותר עד כמה הוא טיפש. והאדם יכול לנסות לרדוף אחרי ההצלחה, אבל ככל שהוא משיג יותר הצלחה, כך הוא פתאום רוצה הצלחה עוד יותר ... וממילא לפעמים הוא עוד יותר מתרחק מתחושת ההצלחה, רק משום שהוא כאילו התקרב אליה. והמרוץ הזה, הוא מרוץ של משוגעים. שרצים עם העדר, אחרי העדר, בלי להבין מהי התכלית ומהי המטרה של המרוץ. כי מאחר שלמרוץ אין סוף, אכ מה הטעם בכלל לרוץ בו כמו משוגעים? ומי שיתבונן על הדבר הזה ביישוב הדעת, הוא מייד יקלוט את השקר ואת השיגעון של בני האדם. שרצים כל חייהם אחרי אושר והצלחה דמיונית, בלי להבין שהם לעולם לא ישיגו את מה שהם רוצים. מאחר שהמרוץ, הוא אין סופי. ובטרם ניתן את הפתרון לבעיית מרוץ המשוגעים, במאמר מוסגר נאמר, כי זאת הסיבה שבגללה אנשים חכמים נוטים להיות עצובים. משום שבתוך תוכם בתת המודע שלהם, הם ... עושה זאת, לא כדי להצליח, אלא רק כדי להיפטר מהרצון שלו להצליח. כי לאדם, יש רצון להצליח. והרצון הזה משגע את האדם שיצליח. וכאשר האדם רוצה להצליח, הרי שמה שהוא באמת רוצה, זה לא את ההצלחה שאותה נדמה לו ...