... והעניין הוא, כי האדם יודע המון דברים. וכל ידיעה שאותה יודע האדם, יש כוח ועוצמה מסוימת, לידיעה הזאת. כי יש דברים שהאדם יודע אותם יותר
בוודאות, מאשר דברים אחרים. ומי שיתבונן יראה, כי מרכז הכוח של כל הידיעות של האדם, הוא חיצוני בלבד. כי הדבר הפנימי ביותר שאותו יודע האדם, הוא שהוא קיים. וכל מה שהאדם יודע, הכל תלוי ... ואישית של האדם. כי הקיום העצמי של האדם, הוא לא יותר מאשר תחושה שיש לאדם. וכל עולמו של האדם, וכל ההבנה שלו את המציאות, הכל נשען על תחושה,
שלא וודאי לאדם, האם באמת היא מייצגת את כל האמת האובייקטיבית. כי גם אם היא אמת, שמא היא לא משקפת את כל האמת, ואולי האני של האדם הוא חלק מישות אחרת בכלל, שההבנה הזאת באמת, משנה את ... ואין לאדם שום דבר יציב, שהוא יכול להיות בטוח בו באמת. וכדי להשיג את השקט הנפשי ולהינצל מכל הספקות שיש בכל התחומים, על האדם להשיג את
הוודאות, שהיא השגת האמת המוחלטת. ובפועל זה אומר, שעל האדם לשנוא את הספקות ולאהוב עד כלות הנשמה והנשימה, את
הוודאות המוחלטת, שהיא הדרגה העליונה של האמת. ועל האדם להתמכר ולהתמסר כל כולו, אל חיפוש והבנת עצמו והמציאות באמת. ובפועל זה אומר, שעל האדם להתבונן על כל מה שהוא יודע ומבין, ולשאול את עצמו, האם אני באמת יודע
בוודאות שזאת האמת? או שמא המחשבה הזאת היא רק איזו תיאוריה שנכנסה אלי מהעולם החיצוני? והאם הידיעה הזאת היא באמת מוחלטת, או שהיא רק נראית כאמת, למרות שהיא אינה מוחלטת? ועל האדם לזכור ...