... או לא. כי האושר תלוי רק באם האדם מבין את המציאות בשלמות, ומבין את האמת מדוע כרגע המציאות היא כפי מה שהיא, וממילא האדם מקבל אותה כפי מה שהיא, או שהאדם עדיין לא מבין את
הסיבה של המציאות, ואז הוא כל הזמן מנסה לשנות את המציאות. ובחוש ניתן לראות, שלא משנה מה יהיה לאדם בחיים, הוא תמיד לא יהיה מאושר. כי האדם יכול לקחת דף ועט, ולרשום לעצמו את כל הדברים ... ברור ממילא שהם לא יכולים להביא את האדם אל האושר. והדרך היחידה של האדם להיות מאושר באמת עד לרמה כזאת שהרצון שלו יתאחד עם המציאות בשלמות, היא על ידי זה שהאדם יבין למה ומה
הסיבה שבגללה המציאות היא כפי מה שהיא. ואז ממילא תהיה התאחדות בין הרצון של האדם לבין המציאות. שזאת הרמוניה אמיתית ואושר אמיתי. ואכ הסוד הראשון הוא, שהאושר תלוי בהבנה של המציאות, ... מחר שהוא לדוגמה אבן. אבל זה לא יהפוך אותו להיות אבן. כי הוא תמיד יישאר אדם שחושב שהוא אבן ושרוצה להיות אבן. אבל אבן הוא לא יהיה. והמציאות שלנו היא אין סופית. דהיינו, רצף
הסיבה תוצאה של המציאות הוא אין סופי. כי האדם לא יכול לתפוס במחשבתו את
הסיבה הראשונה של כל הסיבות, משום שהיא אין סופית. וממילא האדם לא יכול להבין את המציאות. ונסביר: כי אם נתבונן על תופעת
הסיבתיות שיש בעולם שלנו ועל רצף
הסיבה תוצאה, נראה שהרצף הזה הוא אין סופי לשני הצדדים שלו. כי לכל
סיבה, יש
סיבה אחרת שקודמת לה. וכל
סיבה שלא תהיה, תמיד ניתן יהיה לשאול מה
הסיבה שלה עצמה. כי אם יש לדוגמה חוק ראשון כלשהו, הרי שניתן לשאול מהי
הסיבה שבגללה החוק הראשון של המציאות הוא כפי מה שהוא. ואם נתרץ כל תירוץ שהוא ונמצא כל
סיבה שהיא, מדוע החוק הראשון הוא כפי מה שהוא. דהיינו, נמצא את החוק הראשון יותר, עדיין נשאל, וזה עצמו מה
הסיבה שלו. כי מי החליט שהחוק הראשון
ושהסיבה הראשונה תהיה כפי מה שהיא. וכך הדבר הזה נמשך עד אין סוף ללא נקודת עצירה כלשהי.
והסיבה הראשונה רחוקה ממחשבתו של האדם, בדיוק כמו שהאדם לא יכול לדמיין את הרגע האחרון של הזמן, או את המקום הרחוק ביותר, או את המספר הגדול ביותר. כי האדם לא יכול להכיל בתוכו את האין סוף עצמו. ומאחר
שהסיבה הראשונה היא נמצאת במרחק אין סופי מהאדם, לכן האדם לא יכול לתפוס במחשבתו את
הסיבה הראשונה של המציאות. אבל מצד שני האדם רוצה להיות מאושר. וכדי להיות מאושר על האדם להבין את המציאות בשלמות. וכדי להבין את המציאות בשלמות, לשם כך על האדם להבין בשלמות את השכל שלפיו פועלת המציאות, דהיינו, את
הסיבה הראשונה. וזה כמובן לא אפשרי עפ השכל כנל. וזה בעצם הסוד הגדול יותר, שמסביר את האמת מדוע האדם לא מאושר, ומדוע כל השיטות של איך להיות מאושר לעולם לא יעזרו לאדם. משום שלהיות מאושר פירושו לרצות את המציאות, וזה תלוי בהבנת המציאות, וזה תלוי בהבנת
הסיבה הראשונה, וזה אינו אפשרי. ולכן האדם לא יכול לעולם להיות מאושר בשלמות (והפתרון בהמשך). לפחות לא עפ כל הדרכים אל האושר שמוכרות בימינו אנו. כי שום דרך בעולם של איך להיות מאושר, לא יכולה למצוא פתרון לאדם איך להבין את
הסיבה הראשונה של כל הסיבות. כי
הסיבה הראשונה תמיד תהיה במרחק אין סופי מהאדם. וממילא כל השיטות של איך להיות מאושר, הן טובות לאדם כמו כוסות רוח למת. וזאת
הסיבה שבני האדם בעולם מרגישים שהם מסתובבים סביב הזנב של עצמם. כי מהות העניין של האדם שמסתובב סביב הזנב של עצמו, היא שהאדם חוזר על עצמו במעגלים. וזה בדיוק זהה לתהליך של מי שמחפש את
הסיבה הראשונה, שגם הוא חוזר על עצמו במעגלים ללא נקודת עצירה. וכל חוסר האושר שיש בעולם, וכל העצבות שיש בעולם, כולן שורשן בכך שהאדם מוגבל להבין את
הסיבה הראשונה. וכל התשוקה שיש בעולם לאהבה, כולה ביטוי של התשוקה של האדם להבין את המציאות ולהיות איתה באחדות ובאהבה. וכל הפחדים שיש בעולם, כולם שורשם בכך שהאדם לא מסוגל לתפוס במחשבתו את
הסיבה הראשונה של כל המציאות. וכל הדברים שיש בעולם, וכל הרצונות שיש לבני האדם בעולם, כולם ביטויים שונים של הרצון של האדם להבין את
הסיבה של כל המציאות, וממילא לרצות את המציאות, דהיינו, להיות מאושר בשלמות. וגם אם ישבו כל חכמי החכמים בעולם, וכל הפילוסופים בעולם, וכל החוקרים שיש בעולם, וכל הפסיכולוגים שיש בעולם, וכל המנהיגים שיש בעולם, וכל אלו שחושבים שהם מאושרים, וכל בני האדם בעולם, גם אם ישבו כולם ביחד וינסו למצוא את
הסיבה הראשונה של כל הסיבות, כדי להבין את המציאות, הם לא יצליחו לעשות זאת. משום שתמיד יהיה ניתן לשאול, מה
הסיבה של הסיבה עצמה וכך הלאה עד אין סוף ללא נקודת עצירה. וכל החוכמות של כל החכמים בעולם, כולן מתבטלות לגמרי, כאשר הם מגיעים לנקודה הזאת שאותה האדם מוגבל להבין. כי גם החכם הגדול ביותר בעולם, לא יכול למצוא את הדרך להגדיר
סיבה ראשונה שלא תהיה שום