פחד ללכת עד הסוף, פחד להתמסר, פחד להתאכזב, פחד מאכזבה, פחד ללכת עד לקצה... בשלום תמיד? ולמה האדם לא מוכן להגדיר לעצמו כמטרה אחת ויחידה, שהוא הולך על כל הקופה, והולך עד הסוף עם האושר שלו, והולך להיות נאמן לעצמו עד הסוף, ולנסות להשיג אושר פנימי שאינו תלוי בשום דבר, עד הסוף ועד הקצה האחרון? זה משום, שהאדם מפחד להתאכזב. כי יש לאדם פחד מפני ... בכל כוחו עד הסוף. אבל לא צריך להגדיר רצון מוגדר כלשהו. זא, האדם לא צריך להגדיר שהוא רוצה דבר מסוים, שיקרה דווקא כך או אחרת. ובו זמנית, האדם צריך לנסות להבין את המציאות כמה שיותר עד הסוף. ולהבין את המציאות, פירושו, להבין את עצמך. דהיינו, להבין את המנגנון הפנימי של הרצונות, מחשבות, רגשות, רצונות וכיוב. ולא צריך לרצות להיות מאושר תמיד וכיוב. אבל כן צריך לנסות להבין עד הסוף, את משמעות האושר, את הסיבה שבגללה יש לאדם רצונות שונים לשנות את המציאות וכיוב. וההתמקדות, לא צריכה ... להיות תלוי בשום דבר. ולסיכום: האדם מפחד ללכת עד הסוף, כדי לא להתאכזב עד הסוף. והפתרון הקל הוא, לא להגדיר רצון מוגדר להשיג דבר כזה או אחר, אבל כן לנסות להבין את עצמך כמה שיותר, והשאר מסתדר מעצמו. ונבהיר: כי גם להבין את עצמך עד הסוף, גם זו מטרה מוגדרת ורצון מוגדר. ...