גאווה ושחצנות - רדיפת כבוד - למה רק שקרנים וטיפשים, מתגאים על אחרים?... כל זה במקומות אחרים), אז, כאשר יש לאדם רגשי נחיתות ככ גדולים עד שהוא שוכח מי הוא באמת, והוא בטעות חושב שהוא הדמות שנשקפת אליו במראה, ושהוא הדמות הדמיונית שנמצאת בתוך החלום, על ידי זה האדם נופל לרגשי נחיתות ... בלי שהוא ירצה אותו. וכל מה שהיה הווה ויהיה, זה הכל כרצונו של האדם תמיד. אבל האדם הוא מזדהה בטעות עם הצורה החיצונית שלו, אבל בתוכו הוא מתגעגע לחזור ולהרגיש את המלך שהוא באמת. ואז על ידי זה האדם מתחיל לרצות שיכבדו אותו, כי הוא מתגעגע לתחושה של המלך שהוא, שהיא רק נשכחה אצלו, מחמת הטעות שלו. וכאשר האדם שהוא מלך אמיתי, מזדהה בטעות עם העבד, שהוא מחופש אליו, על ידי זה האדם חווה בטעות את עצמו כעבד, ואז, כל מה שהוא רוצה, זה לחזור ולמלוך על אחרים. ועל ידי זה בא האדם לכלל ... שהוא רואה שהכל אחד ממש, והוא חווה את אלוהים האמיתי עצמו. ויש כאלו שיש להם גאווה פסולה, שהם חושבים בטעות שהם משהו, אבל זה על המשהו הלא נכון. כי האדם, הוא באמת משהו אמיתי, כי הוא מהות המציאות שמחייה את כל המציאות כולה. אבל האדם, מחמת שהוא משוגע, נדמה לו שהוא הצורה החיצונית של המציאות, והוא בטעות מחזיק מעצמו משהו, אבל בטעות הוא מזדהה עם צורה שאין לה שום כוח מעצמה כלל. והאדם הוא חי מת. שבאמת הוא חי, אבל הוא ... יחווה את החיים של המציאות כולה, הוא חווה את המוות של הצורה, שאיתה הוא מזדהה. וכאשר אדם כזה, שחושב בטעות שהוא צורה דמיונית, כאשר הוא נתקל בחכם אמיתי שיודע את האמת שהכל אחד, ושהוא אלוהים האמיתי, ושמצד האמת גם ... אלוהים האמיתי ממש, כי הכל זאת ישות אחת ממש, כאשר האדם הזה פוגש את החכם, אז הטועה, נדמה לו בטעות ובשקר, שהחכם האמיתי, יש לו גאווה גדולה, ושהוא בטוח בעצמו, כאילו הוא אלוהים נצחי. והאדם הטועה לא יודע, שבאמת ... גאווה של אמת, והוא יודע שכולם תמיד עושים את רצונו. אבל מי שיש לו גאווה של שקר, שהוא חושב בטעות שהוא הצורה החיצונית שלו, על ידי זה הוא שוכח שהכל כרצונו תמיד, ואז הוא מרגיש שמתגאים עליו, למרות שבאמת, ...