... לגמרי. שכל שנמצא מחוץ לכל השכלים שבעולם, שכל שמכיל בתוכו בשלמות מוחלטת, את עצמו וגם את הניגודיות של עצמו, כישות אחת ממש. וכל זמן שנדמה לאדם, שיש עוד שכל בעולם, שיכול להועיל לו בצורה כלשהי, מלבד השכל של האחדות, ... שדעת רבו באמת. ואיך יזכה האדם להיות תלמיד של אמת, שדעתו נכללת בדעת רבו באמת, והתלמיד והרב הופכים להיות ישות אחת ממש? תשובה: על ידי זה שהאדם יכפור ולא יאמין לרבו, אפילו לא כחוט השערה. כי כל זמן שיש ...

... וכל זה, רק מנקודת מבט של נפרדות). והמציאות גורמת לאדם שיסבול, על ידי זה שהיא מחייה ומהווה ומקיימת את הישות העצמית של האדם. כי הסיבה שהאדם סובל, היא רק בגלל שהתודעה העצמית הנפרדת שלו קיימת. וכל זמן שהאדם מודע ... להבין את המציאות כמה שיותר. ועל האדם לנסות להבין את שורש הסבל שלו. ולהבין שהוא נובע מעצם קיומו העצמי כישות נפרדת. ולהבין שקיומו העצמי של האדם, הוא גזירה משמים, אבל במקרה לגמרי, השמים, הם האדם עצמו, שהוא במקרה, גם ...

... אפשרי, רק כאשר האדם חושב על האמת המוחלטת, שהיא הדבר שהוא חסר כל הגדרה, והוא החיבור של היש והאין כישות אחת, שזאת האמת המוחלטת. ונמצא אם כן, כי השקר הגדול ביותר, הוא ישות אחת, עם האמת הגדולה ביותר. וכל דיבור שיש בעולם, הוא מעורב אמת ושקר. כי הוא גם אמת מנקודת המבט ...

... והאפשרויות הן בלתי מוגבלות, ושם הכל אפשרי ממש. ונקודת ההתחלה של המציאות, נקראת אלוהים, שממנה הכל נובע. ואלוהים הוא ישות בעלת כוח בלתי מוגבל כלל, ששם לא שייך כלל הגבלת אפשרות כלשהי (ובשורש הכל כבר אחד, ולכן כל תכלית כבר מושגת, ואין שום צורך להשיג שום דבר). והנה, מצד האמת, כל אדם ואדם וכל ישות וישות בכל מקום ובכל זמן, היא גם רק אלוהים. כי מנקודת מבט של אמת, יש גם, רק אלוהים. והאדם הוא ... כופר באלוהים שהוא. כי האדם הוא אלוהים, שמלובש ומצומצם בתוך גוף גשמי, שהוא נמצא באחדות עם האלוהים האין סופי, כישות אחת ממש. והאדם שחושב שאין ביכולתו להשיג איזה דבר, הוא כופר באלוהים האמיתי, שנמצא באחדות מוחלטת עם כל דבר. ... מקרה, האדם יכול להשתמש בכח הרצון האמיתי שלו להשיג כל דבר, ללא כל הגבלה. והסיבה שהאדם סובל, היא משום שהישות האנושית שלו, נפרדת מהמציאות. וכל דבר שהוא נפרד מהשלם, הוא מרגיש בחסרונו של השלם. והסיבה שהישות של האדם נפרדת מהמציאות, היא משום שכך רוצה המציאות, שבתוכה נמצא האדם. וכל זמן שהאדם לא ימצא את הדרך, ... לדעת זאת, משום שזה שקר), לא היה לו שום חיסרון כלל. אלא, שידיעה שלמה, גם היא אינה אפשרית, אצל ישות שהיא מוגבלת ונפרדת מהמציאות השלמה. והדרך היחידה של האדם להשיג את הידיעה השלמה הזאת, היא רק אם הוא עצמו ... שיש לו רצון אמיתי להשיג את הדבר, הוא משיג כל דבר, בדיוק כמו אלוהים שמשיג כל דבר. ויש רק ישות אחת בעולם, שהיא גם לא סובלת אף פעם וגם הכל כרצונה תמיד, דהיינו, שכל האירועים כולם, הם תמיד התגשמות ומילוי כל רצונה. והיא הישות של המסובב והמחוקק הראשון, שכל האירועים כולם, הם התגשמות והתגלות רצונו של המחוקק הראשון. ורק מי שרואה את המציאות ... באלוהים ממש. כי הוא כופר באחדות הבורא, שנמצא באחדות איתו, ושהוא יכול להשיג כל דבר, באמצעות אחדות הבורא, שהיא ישות אחת עם כל דבר. והעונש של מי שכופר באלוהים כנל, הוא הסבל של האדם, שהוא נפרד מאלוהים. וזה עצמו ...

... מהדבר עצמו. כגון לדוגמה, כאשר אנחנו אומרים שהשולחן נמצא באחדות עם כל מה שהפוך ממנו, בכלל זה נכללת, כל ישות שהיא שונה בצורה כלשהי מהישות של השולחן. ובכלל זה, גם לדוגמה ישות שהיא רק תיאור של השולחן, כגון שולחן גדול / שולחן חזק, וכיוב, כל דבר שהוא אינו הישות המקורית עצמה בלבד. כי כל ישות קיימת בפני עצמה. וההעדר של הישות, הוא כל ישות שהיא נפרדת ממנה. וכל הדברים שיש בעולם ששונים מישות כלשהי, הם ההעדר המוחלט של אותה הישות. כי בשורש של המציאות הכל אחד ממש. ובנפרדות שלנו, כל ישות קיימת בנפרד בפני עצמה. וכל ישות, דוחקת את קיומן של כל שאר הישויות. וכאשר אנחנו מדברים על כך שכל ההפכים הם אחד, הכוונה היא לומר שאפילו הדברים שנראים כמנוגדים מצד מהותם, גם ... אחד. ואפילו הצורות שמנוגדות זו לזו, כגון היש והאין, שהן צורות שמנוגדות זו לזו, גם הן אחד. אבל כל הישויות הן ישות אחת בשורשן, גם אם הן לא נראות כהפכים ממש. כי בשורש, הכל אחד ממש.

... שמנוגדת לה. דהיינו, לנסות לשאול ולהבין באמת, האם באמת היש והאין הם נפרדים ומנוגדים זה לזה, או שמא הם ישות אחת. ועל האדם לשאול את השאלה הזאת מעמקי ליבו. כי התשובה לשאלה הזאת, נמצאת מחוץ לשכל עצמו. כי השאלה ... למסור את נפשו ממש, ולהישאר בחיים. שאז האדם קודם כל מתחבר לאלוהים שהוא האחדות של המציאות, ואחכ העולם והנפרדות והישות של האדם, נוצרים מחדש וכולי. ומי שהוא איש חיל, הוא הולך עד הסוף, ומגיע עד לנקודת ההתחלה, ומשקיף ממנה ... אדם, שהפיל מפחד שקיומו יפסק. וכמובן, שהפחד שלו הוא מוצדק. אבל הוא מוצדק, משום שבאמת הוא לא קיים כלל כישות עצמאית שאחראית לקיומה העצמי, אלא הוא רק ביטוי של ישות אחרת, שחושבת את הדמות הדמיונית. וכאשר האדם חוזר בתשובה שלמה, שהוא שב ונכלל במחויב המציאות, אז הוא זוכה לכבוד ...

... עצמו הוא לא האמת עצמה (שזה עניין בפני עצמו, כיצד האדם עצמו יכול להיות האמת שזהו רק מושג ולא ישות בפני עצמה, וכפי שכבר ביארתי במקום אחר), הרי שהוא לא באמת יכול להבדיל, בין מורה של אמת לבין מורה ...

... מיש - מהות ההגדרות - הקיום האמיתי מי שיתבונן על כל הדברים שישנם, יראה ששום דבר לא באמת קיים כישות ממשית, אלא הכל אלו הגדרות, של צירוף של ישויות שונות אחרות. כמו למשל המילה דכגעגכ שאין לה שם משמעות כלל, לעומת המילה שולחן שיש לה משמעות. והמשמעות של המילה שולחן, נמצאת מחוץ לשולחן. כי המילה שולחן בפני עצמה, היא חסרת כל משמעות. והמשמעות של המושג ושל הישות של השולחן, היא נובעת ותלויה במשמעות של סך כל הדברים שיוצרים את מהות השולחן. כגון למשל השימוש בשולחן, הצורה שלו, הידע שהאדם יודע על השולחן וכולי, שהם בעצם המהות של ישות השולחן. ואם בכל העולם כולו, היה רק שולחן בלבד, והשולחן היה ממלא את כל המקום והזמן, הרי שלא הייתה שום משמעות לשולחן ולא היה שום שולחן ושום ישות שולחן כלל. וקיומו של השולחן, תלוי בקיומן של עוד ישויות אחרות. כי השולחן לא יכול להתקיים, בלי כל שאר הישויות, שנותנות לו את המשמעות שלו. כי שולחן לא יכול להיות קיים סתם כך משום דבר, אלא מוכרח שיהיו ישויות ממשיות אחרות שהן אינן השולחן, ושהצירוף שלהן בצורה כלשהי, היא בעצם יוצרת את הישות של השולחן. אבל בלי שיהיו ישויות ממשיות אחרות, אין שום קיום לישות של שולחן כלל. והצירוף של הישות עגכעג עם הישות ראטראט, לא יוצר משהו בעל משמעות כלשהי. כי הישויות הבסיסיות עצמן, הן עצמן חסרות כל משמעות. ומוכרח שתהיה משמעות כלשהי למשהו, שעל בסיסו יהיה ניתן ליצור משמעויות נוספות. ומי שיתבונן היטב יראה, כי הישות של שולחן, נראית לאדם הרבה יותר ממשית מאשר הישות של דכגעגכ. וזה משום שהישות של השולחן, מורכבת מישויות שהן בעלות משמעות עבור האדם, בשונה מהישות דכגעגכ, שהיא לא מורכבת והיא לא מבטאת שום ישות בעלת משמעות אמיתית. כי אם נאמר לדוגמה שהישות דכגעגכ, מורכבת מהשילוב של הישות עגכעג עם הישות ראטראט, הרי שלא אמרנו בכך שום דבר משמעותי. כי עדיין אין שום משמעות, גם לא לישויות הבסיסיות, שמרכיבות את הישות הסופית. ולכאורה, הכל נראה הגיוני עד כאן. אלא שמי שיעמיק ויתבונן, הוא יגלה כי מצד האמת גם השולחן, אין לו משמעות יותר או פחות מאשר לישות של דכגעגכ. ולמה? משום שלאדם נדמה שהשולחן מבטא צורה והרכבה של ישויות בעלות משמעות, שהן יוצרות את המשמעות של ... של ישויות אחרות, ושבלי אותן ישויות אחרות, אין קיום לישויות, שההרכבה שלהן מהווה את השולחן. והרעיון הוא, שהקיום של ישות השולחן, תלוי בקיומן של ישויות אחרות. וכל ישות בעולם, גם היא, קיומה תלוי בקיומן של ישויות אחרות. ואין שום ישות בעולם, שהיא עצמה באמת קיימת בקיום עצמי, אלא כל הישויות בעולם, הן רק צירופים של ישויות אחרות, שהן עצמן ... משהו ממשי. ובהכרח שיש איזה משהו ממשי, שהצורות השונות שלו, הן הישויות והמשמעויות השונות. ועפ ההיגיון בהכרח שיש איזו ישות אחת שהיא תמיד קיימת, ושממנה עשויים כל הדברים כולם. אבל מי שיחפש את הישות הזאת, הוא לא ממש ימצא את הישות הזאת. כי הישות של השולחן, היא בעצם עשויה מהמון ישויות אחרות. וגם הן, כל אחת מהן, עשויה מישויות אחרות וכך הלאה. וכל הישויות כולן, אינן קיימות בזכות עצמן, אלא הן כולן סוג של תעתוע ואחיזת עיניים. שהאדם מייחס משמעות לישות שהיא חסרת כל משמעות. ואחכ האדם מייחס עוד משמעות אחרת לישות אחרת שגם היא חסרת כל משמעות. ואחכ השילוב של הישויות האלו, הוא נראה לאדם כמשמעותי. ואחכ המשמעויות שנוצרו ברבדים ... כל הישויות שישנן. ומי שיעמיק בעניין יראה, כי לכאורה שתי הישויות הבסיסיות ביותר בעולם, הן המקום והזמן. כי שום ישות לא יכולה להתקיים בלי מקום וזמן שבו היא נמצאת. אך קיומם של המקום והזמן, הוא לכאורה לא תלוי בשום ... עצמו חסר כל זמן ומקום. כי מהות הדבר, היא ללא הצורה החיצונית של הדבר. והמהות של הזמן והמקום, דהיינו, הישות / הוויה שמהווה את הישות של הזמן ושל המקום, היא עצמה אין בה עדיין את שינוי הצורה של הזמן והמקום. והיא בעצם כאילו כלום ... כמובן פלא, ההתהוות של היש מהאין, ושל הנפרדות מהאחדות. כי המהות היא אחת, והצורות הן רבות, והוא דבר פלא, שהישות האחת תראה בצורות שונות, למרות שאין בה שום הפרדה כלל, אפילו לא ברמת הפוטנציאל. וכפי שכבר ביארתי את כל ... ביטוי שלה, ואין להן קיום עצמי כלל. אבל אפשר להסתכל על הדברים בדיוק הפוך. כי אפשר גם לומר, שכל ישות קיימת בפני עצמה. והחיבור של כל הישויות לישות אחת ממש, שאפילו הזמן והמקום מתאחדים בתוכה, הוא יוצר בעצם את מה שנקרא המהות של המציאות, שהיא עצמה לא ... של החיבור של כל הישויות כולן. ואכ יש לנו יצירה של אין מיש. כי כאשר מחברים את כל היש, לישות אחת בזמן ובמקום אחד, מקבלים את האין. וכאשר אומרים שהיש נוצר מאין, הרי שזה אומר, שאותו תהליך בצורה הפוכה, ... קיומן של הטיפות שלו. ובאמת, היש והאין אלו רק צורות שונות. כי גם יש ואין, אלו רק צורות של ישות אחרת, שבה אין שום צורה של יש ואין כלל, שהיא ורק היא האחדות האמיתית של המציאות. וכאשר המושג יש ...

... של הכל. כי בסוף התהליך האדם מבין את מהות השאלה הראשונה של כל השאלות, והיא, כיצד היש והאין הם ישות אחת? ועל ידי זה שהאדם מתבונן בשאלה הזאת, על ידי זה בסופו של דבר, הוא מקבל שכל חדש, והוא מבין שבאמת היש והאין הם אחד, ושרק בשכל הקטן הם נראים כישויות נפרדות. ואז בעצם האדם זוכה לדעת את מהות המציאות, שהיא החיבור של ההפכים, והוא מבין ממילא שאין שום שאלה ...

... והיחידה שבגללה האדם סובל, היא רק משום שהוא מפחד לא להיות קיים. וזו סיבת הסבל של האדם, שהוא קיים כישות נפרדת והוא נפרד משאר המציאות. וכל זמן שהאדם קיים כישות נפרדת, הוא סובל מתחושת חסר, שהוא חסר את השלמות של המציאות. והאדם שלא מבין, או שלא מנסה להבין, למה ...