אלוהים - האם יש או אין אלוהים? מי ברא את העולם? האם יש בורא לעולם?

בורא ראשון שאינו נברא, מי ברא את אלוהים? האם יש בורא ראשון? מי ברא את העולם? האם הבורא נברא?

... מיש - מהות ההגדרות - הקיום האמיתי מי שיתבונן על כל הדברים שישנם, יראה ששום דבר לא באמת קיים כישות ממשית, אלא הכל אלו הגדרות, של צירוף של ישויות שונות אחרות. כמו למשל המילה דכגעגכ שאין לה שם משמעות כלל, לעומת המילה שולחן שיש לה משמעות. והמשמעות של המילה שולחן, נמצאת מחוץ לשולחן. כי המילה שולחן בפני עצמה, היא חסרת כל משמעות. והמשמעות של המושג ושל הישות של השולחן, היא נובעת ותלויה במשמעות של סך כל הדברים שיוצרים את מהות השולחן. כגון למשל השימוש בשולחן, הצורה שלו, הידע שהאדם יודע על השולחן וכולי, שהם בעצם המהות של ישות השולחן. ואם בכל העולם כולו, היה רק שולחן בלבד, והשולחן היה ממלא את כל המקום והזמן, הרי שלא הייתה שום משמעות לשולחן ולא היה שום שולחן ושום ישות שולחן כלל. וקיומו של השולחן, תלוי בקיומן של עוד ישויות אחרות. כי השולחן לא יכול להתקיים, בלי כל שאר הישויות, שנותנות לו את המשמעות שלו. כי שולחן לא יכול להיות קיים סתם כך משום דבר, אלא מוכרח שיהיו ישויות ממשיות אחרות שהן אינן השולחן, ושהצירוף שלהן בצורה כלשהי, היא בעצם יוצרת את הישות של השולחן. אבל בלי שיהיו ישויות ממשיות אחרות, אין שום קיום לישות של שולחן כלל. והצירוף של הישות עגכעג עם הישות ראטראט, לא יוצר משהו בעל משמעות כלשהי. כי הישויות הבסיסיות עצמן, הן עצמן חסרות כל משמעות. ומוכרח שתהיה משמעות כלשהי למשהו, שעל בסיסו יהיה ניתן ליצור משמעויות נוספות. ומי שיתבונן היטב יראה, כי הישות של שולחן, נראית לאדם הרבה יותר ממשית מאשר הישות של דכגעגכ. וזה משום שהישות של השולחן, מורכבת מישויות שהן בעלות משמעות עבור האדם, בשונה מהישות דכגעגכ, שהיא לא מורכבת והיא לא מבטאת שום ישות בעלת משמעות אמיתית. כי אם נאמר לדוגמה שהישות דכגעגכ, מורכבת מהשילוב של הישות עגכעג עם הישות ראטראט, הרי שלא אמרנו בכך שום דבר משמעותי. כי עדיין אין שום משמעות, גם לא לישויות הבסיסיות, שמרכיבות את הישות הסופית. ולכאורה, הכל נראה הגיוני עד כאן. אלא שמי שיעמיק ויתבונן, הוא יגלה כי מצד האמת גם השולחן, אין לו משמעות יותר או פחות מאשר לישות של דכגעגכ. ולמה? משום שלאדם נדמה שהשולחן מבטא צורה והרכבה של ישויות בעלות משמעות, שהן יוצרות את המשמעות של ... של ישויות אחרות, ושבלי אותן ישויות אחרות, אין קיום לישויות, שההרכבה שלהן מהווה את השולחן. והרעיון הוא, שהקיום של ישות השולחן, תלוי בקיומן של ישויות אחרות. וכל ישות בעולם, גם היא, קיומה תלוי בקיומן של ישויות אחרות. ואין שום ישות בעולם, שהיא עצמה באמת קיימת בקיום עצמי, אלא כל הישויות בעולם, הן רק צירופים של ישויות אחרות, שהן עצמן ... משהו ממשי. ובהכרח שיש איזה משהו ממשי, שהצורות השונות שלו, הן הישויות והמשמעויות השונות. ועפ ההיגיון בהכרח שיש איזו ישות אחת שהיא תמיד קיימת, ושממנה עשויים כל הדברים כולם. אבל מי שיחפש את הישות הזאת, הוא לא ממש ימצא את הישות הזאת. כי הישות של השולחן, היא בעצם עשויה מהמון ישויות אחרות. וגם הן, כל אחת מהן, עשויה מישויות אחרות וכך הלאה. וכל הישויות כולן, אינן קיימות בזכות עצמן, אלא הן כולן סוג של תעתוע ואחיזת עיניים. שהאדם מייחס משמעות לישות שהיא חסרת כל משמעות. ואחכ האדם מייחס עוד משמעות אחרת לישות אחרת שגם היא חסרת כל משמעות. ואחכ השילוב של הישויות האלו, הוא נראה לאדם כמשמעותי. ואחכ המשמעויות שנוצרו ברבדים ... כל הישויות שישנן. ומי שיעמיק בעניין יראה, כי לכאורה שתי הישויות הבסיסיות ביותר בעולם, הן המקום והזמן. כי שום ישות לא יכולה להתקיים בלי מקום וזמן שבו היא נמצאת. אך קיומם של המקום והזמן, הוא לכאורה לא תלוי בשום ... עצמו חסר כל זמן ומקום. כי מהות הדבר, היא ללא הצורה החיצונית של הדבר. והמהות של הזמן והמקום, דהיינו, הישות / הוויה שמהווה את הישות של הזמן ושל המקום, היא עצמה אין בה עדיין את שינוי הצורה של הזמן והמקום. והיא בעצם כאילו כלום ... כמובן פלא, ההתהוות של היש מהאין, ושל הנפרדות מהאחדות. כי המהות היא אחת, והצורות הן רבות, והוא דבר פלא, שהישות האחת תראה בצורות שונות, למרות שאין בה שום הפרדה כלל, אפילו לא ברמת הפוטנציאל. וכפי שכבר ביארתי את כל ... ביטוי שלה, ואין להן קיום עצמי כלל. אבל אפשר להסתכל על הדברים בדיוק הפוך. כי אפשר גם לומר, שכל ישות קיימת בפני עצמה. והחיבור של כל הישויות לישות אחת ממש, שאפילו הזמן והמקום מתאחדים בתוכה, הוא יוצר בעצם את מה שנקרא המהות של המציאות, שהיא עצמה לא ... של החיבור של כל הישויות כולן. ואכ יש לנו יצירה של אין מיש. כי כאשר מחברים את כל היש, לישות אחת בזמן ובמקום אחד, מקבלים את האין. וכאשר אומרים שהיש נוצר מאין, הרי שזה אומר, שאותו תהליך בצורה הפוכה, ... קיומן של הטיפות שלו. ובאמת, היש והאין אלו רק צורות שונות. כי גם יש ואין, אלו רק צורות של ישות אחרת, שבה אין שום צורה של יש ואין כלל, שהיא ורק היא האחדות האמיתית של המציאות. וכאשר המושג יש ...

... כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים, חלק 4 מהי משמעות הזמן והמקום בהקשר של אחדות המציאות? המציאות כולה מורכבת מהמון ישויות נפרדות, אך כל ישות כזו קיימת בתוך זמן ומקום. כל דבר בעולם, כמו ספר לדוגמה, משתנה כל הזמן, אפילו ברגעים קטנים של זמן. כך, כל שינוי קטן במציאות יוצר ישות חדשה, וזהו תהליך אינסופי. מהי המשמעות של זמן ומקום בהקשר של המציאות? הזמן והמקום אינם רק ממדים פיזיים אלא ... דורש גם מקום, וכך כל דבר המתרחש במקום מסוים, מתרחש גם בזמן מסוים. האם קיימת משמעות לדברים כשיש רק ישות אחת? לא, אם יש רק ישות אחת, אין לה שום משמעות. משמעות נובעת מהמבחן של הישות השנייה. לדוגמה, אם היה רק כיסא אחד בעולם, לא הייתה משמעות לכיסא עצמו כי אין בהשוואה שום דבר אחר. כך, כדי שלדבר מסוים תהיה משמעות, חייבת להיות ישות אחרת שאליה הוא מתייחס. כיצד הרצון והאין רצון קשורים לזמן ומקום? הרצון מצריך מקום וזמן, כי אם אין מקום, ... חלק מהמציאות הגדולה והאחדותית. מהות הזמן והמקום האם יש זמן ללא מקום? האם יש משמעות לדברים אם יש רק ישות אחת? רצון והבנת הזמן החוויות והזיכרון כחלק מהמציאות אחדות הזמן והמקום מהספר להיות אלוהים - חלק א עמוד 67 ... מה ההבדל ביניהם? הזמן והמקום. בסוף התהליך יש אין סוף מקום ואין סוף זמן, וכל נקודה במקום ובזמן היא ישות אחרת. שאלה: אתה יכול לדבר על הזמן? אליעד: הספר הזה של עכשיו הוא לא אותו ספר בעוד רגע. הספר ... עליו, אתה תספר עליו סיפור, אבל אחרי רגע, יש עליו סיפור אחר, כל רגע המציאות משתנה. בעיקרון זה שני ישויות נפרדות. מהיבט מסוים אני מסכים איתך שזה אותו הדבר, ניקח למשל סרט וידאו, ונראה בו עיגול, ותמונה שנייה גם ... אז לא הייתה משמעות לכסא. ואם היה בעולם רק כסא, גם אז לא הייתה משמעות לכסא. אם תהיה רק ישות אחת, אז אין לה כל משמעות. אבל מצד שני, שים לב, כי לא יכולה להיות רק ישות אחת, כי אתה יכול להגיד ישות אחת, רק ביחס לאופציה שיהיו שתי ישויות. כדי שתהיה משמעות צריך לפחות שתיים, אבל גם לא יכול להיות מצב שאין שתיים. מכאן הכלום הוא לא האחד ...

... שאלוהים שלהם, הוא לא אלוהים האמיתי. כי כל זמן שמבחינת תפישת המציאות של האדם, יש במציאות שלנו יותר מאשר ישות אחת, הרי ששום ישות, היא לא אלוהים אמיתי. כי אם יש גם אלוהים, אז זהו לא אלוהים. ואו שיש רק אלוהים, או שאין ... תוריד את ההפרדה והגבול שביניהם, תקבל את המצוי הראשון שמקיף ושממלא אותם. ואם הם חסרי כל צורה, אז הם ישות אחת ויחידה. ומאחר שהמצוי הראשון הוא יחיד, הרי שזה אומר שקיומו של רצונו של אלוהים, הוא לא מחויב. משום ... משום שכאשר מדברים על רצונו של אלוהים, הרי שאלוהים נפרד מרצונו, ואכ הוא לא המצוי הראשון. אאכ מדברים על ישות שהיא חסרת רצון / תודעה / מחשבה / רגש וכולי, שהיא עושה את הכל, שאז ממילא אין שום משמעות ... באמת יכולים לחייב שום דבר שנפרד מהם. משום שאם יש עולם והעולם הוא עצמו רצונו של אלוהים, דהיינו, שזאת ישות אחת ממש, הרי שממילא לא שייך לומר שהרצון מחייב את העולם, כי זאת ישות אחת ממש, וזה כמו לומר שהרצון מחייב את קיומו שלו עצמו. ובחוש ניתן לראות ולהבין, שהעולם נפרד מרצונו וממהותו ... והטיעון הוא שמהות / רצון האלוהים, היא מחייבת את הכל. וזהו, שקר. משום שמהות המציאות והמציאות עצמה, אלו שתי ישויות שנפרדות זו מזו. כי הצורה, נפרדת ממהותה. ואכ אלו שתי ישויות שונות. ומאחר שהן שתי ישויות שונות, ומאחר שבעצם כל צורה היא ישות נפרדת, הרי שזה אומר ששום ישות, לא באמת יכולה לחייב שום ישות אחרת בשום דבר. משום שמערכת היחסים שיש בין שתי ישויות שונות, היא לא יותר מאשר צורה ואפשרות בלבד. ובדיוק באותה המידה, שכל מה שאלוהים רוצה קורה, בדיוק באותה המידה ... צורה, שהרצון שלו תמיד מתמלא (גם אם נאמר שאכן רצונו מתמלא תמיד). אך כל זמן שרצונו והמציאות אלו שתי ישויות נפרדות, הרי שמערכת היחסים שבין שתי הישויות האלו, היא רק צורה אפשרית, שאינה מחויבת. וכאשר האדם מתבונן בכל זה, הוא מבין מיד, שעד שהאדם שואל מהי ... לעומק על הסיבתיות והאקראיות, יראה שבאמת, זאת לא יותר מאשר אחיזת עיניים בלבד. כי סיבתיות בשלמות ואקראיות בשלמות, הן ישות אחת. וממילא זה אומר, שמצד האמת, אין ביניהן הפרדה אמיתית, אלא זו רק אשליה בלבד. כי מה שנראה לאדם ...

... לו הכי טוב. אך עדיין הוא יכול לאהוב גם אחרים, פשוט בצורה פחות חזקה או משמעותית. לכל אדם או ישות יש יתרונות וחסרונות. ההחלטה לבחור במישהו ספציפי היא תמיד יחסית לאפשרויות אחרות. לפיכך, אפשר לאהוב כמה אנשים במקביל - ... הטובה ביותר להיות איתו. אתה לא מתייחס רק לזה שהוא עושה לך טוב, אלא מכלל השיקולים שיש לך. כל ישות, כל אדם, יש לו יתרונות וחסרונות, ויש אנשים שיכולים להציע לך יותר יתרונות מאחרים, ולכן אתה בוחר בהם. אבל האמת היא שזאת רק בחירה יחסית בין ישויות שונות. אין ישות שאתה יכול לאהוב רק אותה, או רק לשנוא אותה. אתה תמיד גם אוהב וגם לא אוהב דברים במישהו או ... מכל שאר האלטרנטיבות אם היית חושב שיש אלטרנטיבה יותר טובה היית הולך על האלטרנטיבה. מה זה אומר? שיש הרבה ישויות שכל ישות יש יתרון וחיסרון כל ישות יש לה איזה יתרון וחיסרון אין ישות שיש לה רק יתרונות או רק חסרונות, בסופו של דבר ביחס לרגע נתון התודעה שלך חושבת שבישות מסוימת יש יותר יתרונות או יותר חסרונות ואז אתה הולך למקום שבו נראה לך שיש הכי הרבה יתרונות אבל בו זמנית אתה גם חושב שיש בדבר חסרונות ובו זמנית אתה גם רואה יתרונות בדברים אחרים. זאת האמת אין ישות שאתה יכול רק לאהוב אותה ואין ישות שאתה יכול לאהוב רק אותה או רק לאהוב אותה אין דבר כזה ואין גם ישות שאתה יכול רק לשנוא אותה אתה לא יכול רק לשנוא מישהו אתה תמיד גם אוהב בו משהו. אתה הבנת? ... רע בעבודה שאתה גם רע לך כשהגעת הביתה כאילו את הרע אתה לוקח, לפעמים כאילו הרע ולפעמים השנאה כלפי ישויות מסוימות מחדדת את האהבה כלפי ישות אחרת אותם אני שונא את זה אני אוהב ולפעמים אתה כל כך שונא שם שאתה כבר גם לא אוהב ...

... לא כל יכול, כי נמצאה פעולה שהוא לא יכול לבצע. השאלה מציבה אתגר תאולוגי ופרדוקס לוגי: האם באמת יש יישות שיכולה להיות כל יכולה, בעלת יכולת בלתי מוגבלת בכל תחום? האם השאלה מעלה את הספק בטענה שאלוהים כל יכול ... על יכולותיו של אלוהים, אלא על טבע המושג עצמו. מי שמאמין במושג כל יכול עשוי להאמין גם ביכולת של ישות כל יכולה להיות בעלת יכולות אינסופיות, מה שיכול להפוך את הפרדוקס לשולי או חסר ערך. מהו הקשר בין רעיון ... כל יכול? הבנה של מהות המוגבלות עשויה להוביל אותנו להבין את האפשרות של כל יכול. מבחינה פילוסופית, אם ישנן ישויות המוגבלות ביכולותיהן, אז השכל האנושי יכול לדמיין ישות שהיא בלתי מוגבלת. יש משהו במהות ההפכים שמוביל אותנו לחשוב על יכולת אינסופית: אם אנחנו מבינים את המוגבלות, אנו גם יכולים לדמיין את האפשרות של אינסוף. כלומר, הבנת המוגבלות של ישויות מסוימות עשויה לגרום לנו להניח שהאפשרות של כל יכול היא הגיונית מבחינה פילוסופית. האם כל יכול מחייב את היכולת ... כל יכול. מי שמניח מראש שיש מושג תקף של כל יכול, אולי לא יראה כלל בעיה, כי לשיטתו יש ישות בעלת יכולות אינסופיות, ואם אינסוף אכן אפשרי, הוא עשוי לטעון שהפרדוקס מתפוגג. כיצד קשור רעיון הלא כל יכול לקיום ... רעב, כנראה שיש שובע, אם יש יום, כנראה שיש לילה. כך גם עם לא כל יכול: עצם ההבנה שיש ישות מוגבלת רומזת שמצד השכל אפשר להעלות על הדעת שיש מישהו שהוא בלתי מוגבל (כל יכול). במקביל, יש הרהור נוסף: ... כל יכול. ההגדרה מגבילה אותו בכך שהיא מונעת ממנו את האפשרות להיות שונה מכל יכול. באותה צורה, לומר על ישות שהיא אינסופית משמע שהיא לא סופית - וזה גם הופך למעין הגדרה מצמצמת: מישהו שהוא אינסופי לא יכול להיות ... הרעיון הוא שאם הכל מוגבל, משהו הוגבל אותו. וכדי לא ליפול חלילה לשרשרת אינסופית של גורמי הגבלה, מסיקים שקיימת ישות לא מוגבלת. לטענה זו גם יש קשיים ולפעמים קוראים לה כשל לוגי, אך זהו בכל זאת נימוק שמביאים רבים. ... גם להרע בדיוק באותה מידה, מה שמוביל לשאלות נוספות על טבע ההתנהלות שלו. האם ניתן להפריך את הקיום של ישות מוגבלת או לא מוגבלת? שאלה: אם אלוהים הוא לא מוגבל, האם בכך נפתרות כל הקושיות, או שמא נוצרים פרדוקסים אחרים? תשובה: גם אם נניח שיש ישות לא מוגבלת, נוכל לשאול מי הגביל אותה להיות רק לא מוגבלת? שהרי עצם היותה מוגדרת לא מוגבלת הוא סוג ... לא יכולה להיות מוגבלת? ומי אמר שהדברים המוגבלים בעולם אינם נצחיים בעצמם? אפשר לדמיין תרשים של מגביל ומוגבל: כל ישות שיש לה התחלה, מישהו או משהו העניק לה את הגבול. אבל אפשר לשאול: אולי הדברים היו קיימים תמיד במצב ... כמו סיבה ותוצאה, צמצום, אינסוף, וקיום. הוא גם מציף את הנקודה שלפעמים הכינוי כל יכול נובע מהרצון האנושי למצוא ישות מוחלטת שתגן ותספק הסברים, אבל מתעלמים מכך שביכולתה לכאורה לעשות גם את ההיפך הגמור. על כן, טענות כמו אלוהים ...

אלוהים והעולם, המציאות והאדם. אב ובן כישות אחת. בתפיסות רבות אלוהים מוצג כאב והעולם / אדם מוצג כבן. נקודת האמת של העניין הזה, היא שאב מייצג ... לא היה הבן. אב ובן יכולים להיות מוגדרים ב 2 צורות שונות. אפשרות 1 היא שהאב והבן הם 2 ישויות נפרדות זו מזו. באפשרות 1 ניתן לומר כי בנקודה כלשהי בעבר הבן היה בתוך האב והיה חלק מהאב ממש, וכרגע הבן נמצא מחוץ לאב. באפשרות הזו הבן והאב הם שתי ישויות נפרדות. יחד עם זאת קיימת גם אפשרות 2. כאשר הבן עדיין לא נוצר, דהיינו, כאשר גופו של הבן עדיין נמצא בתוך גופו של האב. במקרה כזה האב וגם הבן הם ישות אחת ממש. בכל אב יש אין סוף בנים פוטנציאלים. אך מצד שני כל הבנים שלו כולם, הם הוא ממש. לפני שהבן נוצר ועזב את גוף האב, הבן גם היה קיים, אך ישותו עדיין הייתה אחת עם ישותו של האב. האב והבן היו ישות אחת ממש. גם במערכת היחסים שבין אלוהים לאדם / המציאות לעולם, גם כאן יש 2 נקודות מבט שונות. מנקודת מבטו של האדם נדמה לו שיש גם הוא וגם המציאות. דהיינו, אב + בן כ 2 ישויות נפרדות. מנקודת מבטה של המציאות, יש רק מציאות, דהיינו, הבן הוא בכלל חלק ממנה ממש והוא אינו ישות חיצונית ונפרדת ממנה. יחד עם זאת, אם הבן מחפש את האמת האמיתית, דהיינו, מסתכל על המציאות כפי מה שהיא מסתכלת על עצמה, אז הוא מגלה שהבן והאב הם ישות אחת ממש. הסבר: כפי שכבר ביארתי אלוהים = המציאות עצמה, שהיא שורש העולם / מרחב המקום / ציר הזמן ... של הבן, נדמה לו שאביו רחוק ממנו. מצידו של האדם שנמצא בתוך החלום, נדמה לו שהחולם את החלום הוא ישות אחרת נפרדת ממנו. אך מצד האמת החיצונית, האב והבן הם ישות אחת. הבן בכלל נמצא בתוך האב והוא ישות אחת ממש עם האב. מצד האב, או מנקודת מבט חיצונית, קיים אב, שנקודה אחת בתוכה אפשר לקרוא לה בן, אך זהו עדיין גם האב עצמו ממש. מצד האמת האב והבן הם ישות אחת ממש. כאשר אדם שנמצא בתוך חלום אומר אני, הרי שהאני אמיתי שלו הוא זה שחולם את החלום. כאשר ... / המציאות עצמה ממש, שמהווה את כל העולם כולו וכולי. מצד האמת האמיתית, כאשר האדם מבין שהוא עצמו זאת הישות שבתוכה גופו נמצא, דהיינו, המציאות עצמה שמהווה את הכל ושבתוכה נמצא המקום, במצב כזה האדם מבין שבעצם כל דבר ... בתוך גוף... במקרה כזה האצבע אם היא מספיק חכמה, היא מבינה שהיא עצמה ממש זה האדם עצמו והגוף עצמו כישות אחת. אם האצבע מרגישה אני ביחס לכל הגוף, זו השלמות. כאשר הבן מבין שהוא והאב שבתוכו הכל קיים זו ישות אחת, זהו הטוב המוחלט. תוספת: זהו גם שורש האמת שנמצא ברעיון השילוש הקדוש של הנצרות שהוא: האב הבן ורוח ... האמת של הנצרות הוא הרעיון כי כאשר רוח הקודש של האב שורה על הבן, דהיינו, שהבן רואה את עצמו כישות אחת עם האב, זו השלמות. רק שמצד האמת כל העולם כולו נמצא באחדות עם האב ולא רק אדם אחד ...

... שקורה לו בתוך החלום. כיצד חוויית החלום ממחישה את האחריות האישית? כאשר אדם חולם חלום, הוא בעצם מתפצל לשתי ישויות: ישות אחת החולמת את החלום, וישות שנייה שנמצאת בתוך החלום וחווה את עצמה כנפרדת מהחולם. הישויות הללו נראות נפרדות, אך למעשה הן ישות אחת ויחידה. האדם הסובל בחלום הוא גם זה שרצה ויצר את החלום. כך גם בחיים - כאשר אדם חווה אירוע רע, כמו אובדן, אסון או סבל, והוא מתלונן על כך, הוא בעצם מתלונן על עצמו, כי הוא הישות שיוצרת את הכל. הוא האחראי הישיר למה שקורה לו, גם אם הוא לא מודע לכך. מה המשמעות של פיצול ... פיצול אישיות רוחני, המתבטא בכך שהם לא חווים את האחדות שבין הבורא לנברא. האדם הממוצע חווה רק את עצמו כישות נפרדת מהמציאות, ולכן מתלונן על דברים שקורים לו. לעומת זאת, אדם מודע יותר יכול לחוות בו - זמנית שלוש פרספקטיבות שונות: פרספקטיבה נמוכה, שבה הוא חווה את עצמו כישות נפרדת בלבד, כגוף וכתודעה מוגבלת. פרספקטיבה גבוהה יותר, שבה הוא חווה את עצמו כאלוהים, כלומר, כישות שמניעה את כל המציאות. פרספקטיבה הגבוהה ביותר, שבה הוא חווה אחדות מוחלטת בין הבורא והנברא, ואין שום הפרדה. מי ... על המציאות היא בעצם תלונה של האדם על עצמו. הדרך להתגבר על תלונות וסבל היא להבין שאתה והמציאות - ישות אחת. כיצד ניתן להגיע לאחדות מלאה ולהפסיק לסבול? אליעד כהן מסביר שהדרך להגיע לאחדות ולאושר אמיתי היא לחקור לעומק ... עצמה אינה בשליטתו, אלא מופעלת על ידי אותו כוח. בסופו של דבר, האדם מגיע להבנה שהאני האמיתי שלו הוא הישות הראשונה, אותה ישות המכונה אלוהים או המציאות. במצב זה, הוא מתחיל לשאול שאלות על המציאות מתוך הבנה שהוא עצמו המציאות. כתוצאה מכך, ... דמות החלום היא חלק ממנו. כיצד החלום ממחיש את האחדות בין האדם למציאות? כאשר אדם חולם, נדמה שיש שתי ישויות נפרדות: יש את החולם, ויש את הדמות בתוך החלום שחווה עצמה כמנותקת מן החולם. לדוגמה, אם בחלום אדם רואה ... שבחורה חולמת שאונסים אותה, בתוך החלום הוא חווה את זה כרע וכדבר שנכפה עליו. אלא שבמציאות העמוקה יותר, אותה ישות שחולמת היא גם זו שרצתה ויצרה את מה שקורה בחלום. אם הדמות שבחלום היתה במחשבה צלולה, היא היתה מבינה ... מדרגה מסוימת של פיצול אישיות, משום שהם חווים את עצמם כנפרדים לגמרי ממה שקורה. במציאות יש כמה פרספקטיבות או ישויות פנימיות: יש פרספקטיבה אחת שבה האדם חווה את עצמו כישות נפרדת - כמו הגוף והתודעה המצומצמת שיש בו. יש פרספקטיבה נוספת שבה הוא חווה את עצמו כאלוהים, כלומר, ככוח ... למה אלוהים עשה לי את זה?, הוא למעשה שונא את עצמו מבלי להבין זאת, כי הוא והכוח היוצר הם ישות אחת בעומק הדברים. כיצד מגיעים לאחדות מלאה ולתחושת טוב בשלמות? האדם מתבקש לחקור את הרצונות שלו לעומק, כדי לגלות ... אותו כוח יסודי. בסופו של דבר, התודעה של האדם גדלה עוד ועוד, עד שהוא מזהה שהאני האמיתי שלו הוא הישות הראשונה, אותו כוח שקורא לו אלוהים או מציאות. משם הוא גם תופס את הפרספקטיבה שקדמה לאלוהים, שבה הכל אחד ... כי אתה עצמך הכוח שפועל בתוך המציאות הזו. ראייה זו מרפאת את פיצול האישיות, מכיוון שהאדם חווה את כל הישויות הללו בו - זמנית כשלמות אחת. כשאין עוד הפרדה בין הבורא לנברא, בין החלום לבין החולם, האדם חווה טוב ... אינו נפרד מן הדברים, ולכן אינו מנוכר אליהם. אפשר לראות את הדוגמה של היד והגוף: אם היד חשה עצמה כישות נפרדת, היא עלולה לכעוס או להתלונן על הגוף שגורם לה כאב, אבל כשהיא חווה עצמה כחלק מהגוף, אין שום ... שחולם את החלום. נכון שבחלום מתעללים בך, אבל מי חולם את החלום? אתה! כשאדם חולם חלום הוא מתפצל לשתי ישויות, יש ישות אחת שחולמת את החלום, וישות אחת בתוך החלום שהיא חווה את עצמה כנפרדת משאר הישויות, והיא בעצם לא מבינה מה קורה, למה זה קורה לי? איך זה יכול להיות? וכולי. אבל אם האדם בחלום, ... רצונך. האדם מצד האמת צריך לשמוח מכך שקורה לך דבר רע, ולמה? כי אתה רוצה את הדבר האמיתי, שהוא הישות הראשונה שרוצה את כל הדברים. אני בא לומר שכל האנשים סובלים מפיצול אישיות, מה הכוונה פיצול אישיות? פירושו שיש לך כמה ישויות שונות בתוכך, אתה גם חושב שאתה זה, וגם חושב שאתה זה. אבל כל האנשים בעולם סובלים מפיצול אישיות, והכוונה שיש בתוך האדם, יש כמה ישויות שונות: יש בתוכו אלוהים, מצד נוסף הוא זה שברא את אלוהים, שזו פרספקטיבה גדולה יותר שבה הבורא והנברא הם ... הנברא. עכשיו, כאשר האדם אומר את המילה אני, מצד האמת אם יש לו שכל, הוא אמור לחוות את 3 הישויות האלו, הנל. גם שהבורא והנברא הם אחד שזה נקרא אחדות מוחלטת, גם אמור לחוות שהוא בעצם אלוהים והוא רוצה ... כל המציאות, וגם לחוות שהוא הגוף הגשמי, התודעה המצומצמת שנמצאת בתוך גוף. העניין שאנשים סובלים מפיצול אישיות, ומפצלים את הישויות האלו, ואומרים: לא!! אלוהים זה שם! אני זה כאן! זה נקרא לסבול מפיצול אישיות. ולכן שקורה לאדם משהו רע, ... למשל היד הזו, נגיד שהיד הזו, קורה לה משהו, על מי היא מתלוננת, על הגוף, אם היד חווה עצמה כישות נפרדת מהאדם היא חווה ומתלוננת, מה פתאום אתה עושה ככה וככה? אבל היא יכולה לחוות את המציאות טוב מפרספקטיבה ... טוב בשלמות, איך זה עובד? ברגע שאדם יחקור את הרצון שלו, בשלב מאוחר יותר הוא יבין את זה שיש ישות אחרת שגורמת לו לחוות את הרצונות שלו, איך קוראים לאותה ישות שגורמת לאדם לרצות את המציאות שלו? קוראים לה המציאות, המציאות היא הכוח שמניע את כל הדברים, ובכלל זה את האדם! ואז מה שקורה אצל אדם כזה בשלב ראשון הוא מבין שאין לו בחירה חופשית כישות נפרדת, בשלב שני שאדם מתבונן, בעצם התודעה שלו ממשיכה לגדול, ואז הוא קולט שלא רק שהרצונות שלו לא בשליטתו, ... במשהו אחר, היא בכלל לא תלויה בעצמה, ומה שקורה לאדם אחר כך, שהוא מבין שהאני האמיתי שלו זו בכלל הישות הראשונה, ואז שהאדם מבין את זה, אז כל מה שהוא שאל את עצמו, למה אני רוצה את זה? ולמה ... על עצמך, כל דבר שקורה בעולם זה בגללך! קח אחריות, תפסיק לסבול מפיצול אישיות, אל תתכחש לכך שאתה כמה ישויות בו זמנית, זאת האמת, יש גם נפרדות וגם אחדות בו זמנית, יש גם כלום, וגם מקום וזמן שמתהווים מהכלום, ... על די השאלות האלו שמעמיקות פנימה, על ידי זה האדם מתרפא מפיצול האישיות שלו, זא הוא חווה את כל הישויות שלו כישות אחת, ואז הוא חי חייפ טובים באמת.

... דבר, הוא יגלה שבסופו של דבר, כל הדברים מתאחדים. כי בעולם שלנו, כל הדברים נפרדים אחד מהשני. ואין שתי ישויות שהן זהות אחת לשנייה באופן מוחלט, כי אחרת, הן היו ישות אחת. וכל שני הפכים שנפרדים בעולם, הם נפרדים רק בצורה החיצונית שלהם. שלבוש אחד הוא יש צורה כלשהי, והלבוש ... שום דבר. כי המשמעות של דבר, לא נמצאת בתוך הדבר עצמו, אלא בדברים שנמצאים סביב הדבר עצמו. כגון לדוגמה הישות שולחן, שהיא נבדלת אצל האדם מהישות כיסא, רק בגלל התיאור החיצוני, של הישות שולחן והכיסא. ואצל האדם אין שום הבדל בין שתי מילים שהן חסרות כל משמעות עבורו. והמשמעות של הדברים, נמצאת ... כל הדברים, היא ההעדר המוחלט של כל הגדרה. כי הדבר המוגדר, קיומו אינו מחויב, משום שיש אפשרות שתהיה קיימת ישות אחרת, ששונה בהגדרה שלה ממנו. ומה שקיומו אינו מחויב, הוא לא הנמצא הראשון. כי הנמצא הראשון, לא יכול להיות ... יכולה להיות ראשונה, משום שהיא לא יכולה להוות את ההעדר שלה. וחייב להיות מצוי ראשון ללא כל צורה, דהיינו, ישות אחת ללא כל הגדרה. וכמובן שגם ישות אחת ללא כל הגדרה, גם זו הגדרה שנפרדת מהצורות עצמן. ולכן בשורש אין הבדל, גם לא בין הצורה, לבין ... כשני מימדים שמאפשרים את קיומם של הדברים. כי כדי שתהיה משמעות למשהו, לשם כך צריך שתהיה במציאות יותר מאשר ישות אחת. כי אם יש רק ישות אחת, אין לה שום משמעות כלל. או שניתן לומר שהמשמעות שלה, היא העדר מוחלט של כל משמעות. ולדוגמה הרצון של האדם, המשמעות שלו תלויה בזמן ובמקום. כי אם לא היה מקום כלל, אז לא היה מקום לשתי הישויות של רוצה ושל לא רוצה. ואם לא היה זמן שבו יהיה הרוצה וגם הלא רוצה, הרי שלא הייתה שום משמעות לרצון כלל. וכיוב כל ישות אחרת וכל משמעות אחרת. כי רגע אחד של זמן ונקודה אחת של מקום, הם חסרי כל משמעות והם לא ... שאין לה שום משמעות מקום כלל. ולכן צריך שני רגעים של זמן ושני מקומות, שבהם יכולות להיות לפחות שתי ישויות, כדי שתהיה משמעות למשהו כלשהו. והנה, כל הדברים בעולם, נפרדים זה מזה במקום ובזמן. כי שני המקיפים הגדולים ביותר, ... אך הם נפרדים זה מזה, במקום שבו הם נמצאים. וכאשר כמה דברים נמצאים באותו מקום באותו זמן, הרי שהם ישות אחת ממש. והנה, הזמן והמקום הם אין סופיים. כי לזמן אין סוף וגם למקום אין סוף. כי לזמן לא ... שהם מקיפים את הנפרדות תמיד. כי הנפרדות היא השורש של הכל. ותמיד היה הווה ותהיה נפרדות תמיד. כי כל ישות, תמיד תהיה נפרדת משאר האפשרויות, וממילא אין שום אפשרות שתהיה רק אחדות, כי האפשרות לנפרדות, תמיד קיימת. וכל האירועים ...