... מסביר שהסוד להגיע לכך טמון בהבנה שהאדם והמציאות הם למעשה דבר אחד. כשאדם מבין באמת שכל המציאות כולה, כולל הוא עצמו, היא ישות אחת שלמה, שאין בה כל הפרדה, הוא כבר אינו חווה ...

... שהמציא את התיאוריה הזאת בעצם אף פעם לא הצליח להפוך את הרצון שלו מרצון לקבל לרצון להשפיע באופן מוחלט. לדבריו, אילו היה מצליח בכך, היה מגלה שגם רצון להשפיע אינו מוביל לאושר מוחלט, אלא רק לתסכול ולסבל נוסף, משום שכל ישות שיש לה רצון כלשהו לעולם תסבול. מדוע לפי הקבלה יש סבל בעולם? אליעד מסביר שבקבלה נהוג לומר כי הבורא ברא את העולם ...

... החכם, האם יש תכלית? האם יש תכלית למעשה האלוהים, ומהי מטרת הבריאה? אליעד כהן פותח את ההסבר בכך שהוא מציג תפיסה רווחת בקרב אנשים בכלל ואנשים דתיים בפרט, שלפיה ישות חכמה, כמו אלוהים, חייבת לפעול תמיד מתוך תכלית מוגדרת וברורה. ...

... מה אני?. כך האדם יכול לראות שהוא לא רק הישות הנפרדת (מושה), אלא גם המציאות כולה. ... השאלה מי אני?. אם הוא רואה את עצמו כישות נפרדת, הוא חווה נפרדות ולכן חווה טוב ... עצמו כלל? כאשר אדם מפסיק להגדיר את עצמו כישות נפרדת ואף לא כהמציאות כולה, הוא מפסיק ... האם יש בחירה חופשית? מנקודת המבט של האדם כישות נפרדת, יש לו תחושה של בחירה חופשית. אך ... גם לא מושה וגם לא המציאות, אתה מבין שאתה ישות אחת שיש בה שני דברים הפוכים, אתה לא חווה ...

... פנימה, אנשים עשויים להרגיש שיש להם ישויות שונות בתוכם - אחד שמחליט, אחד שמתבלבל. כל אחת מהן משקפת צדדים שונים של האישיות או החוויות הפנימיות, אך מה שמדובר הוא השאלה: מהו המהות הפנימית האמיתית של האדם? ... אחד שאלה: אני מסתכלת לתוכי ורואה כל מיני ישויות, אחד שמחליט, השני מבולבל, מה הקשר בין הישויות לביני. אליעד: את למעשה שואלת, מי את? תבדקי מי את לא, ואז תגלי מי את כן. האם הקיום של הישויות שאת חווה תלוי אחד ... רצונות. את למעשה הדבר הכי קטן שיכול להיות, ישות מאוד קטנה ולא חומרית, שמישהו משדר לך מחשבות, רצונות, רגשות וכו. זה לא שאת הצופה, זה מישהו שגורם לך לצפות. שאלה: אני לא הצופה? אליעד: את הישות שרוצה, את הישות שצופה, אבל את לא שולטת בצפייה, את לא שולטת ברצון. את מחוץ לכל. יש כמה פרספקטיבות. בואי נדבר על התודעה שלך, שאת קיימת. יש אותך, ויש כוחות סביבך שאחראים לכל מה ... רק דמות, אין לא הוויה, הוא בכלל לא קיים. הישות הראשונה שנמצאת בשום מקום, יוצרת, בוראת מהווה את כל המקום, את כל הזמן, את כל האירועים. האדם בטוח שהוא משיג, מתכנן תוכניות, ובסך הכל מישהו חושב אותו. למשל אתה ...

... בדיוק אשליית גן העדן שאותה הזכרתי קודם. ולמה האדם לעולם לא יהיה מאושר באמת, גם לא בגן עדן?! כי האדם לא מאושר, בגלל עצם קיומו כישות שנפרדת מהשלמות עצמה. כי האדם הוא ישות סופית. דהיינו, האדם הוא לא המציאות עצמה כולה, אלא רק חלק ממנה. ומאחר שהאדם הוא רק חלק מהמציאות, לכן לעולם ירגיש האדם תחושת חיסרון. משום שמצד האמת, האדם תמיד חסר את השלם, דהיינו, את המציאות עצמה. ובפשיטות נסביר, שכל זמן שהאדם חווה את קיומו, כישות נפרדת מהמציאות עצמה, הרי שתמיד האדם ירגיש תחושת חיסרון. וזה כמובן כולל בתוכו, גם אם האדם יהיה בגן עדן דמיוני כלשהו. והטעות הזאת של גן ... דהיינו, כל זמן שהאדם חווה את האני שלו בצורה שונה, מאשר האדם חווה את המציאות השלמה עצמה. דהיינו, כל זמן שהאדם חווה את האני שלו, כישות סופית שהיא אינה המציאות השלמה עצמה (שהיא לא רק המציאות שמכילה את האדם, אלא החיבור של כל הישויות לישות אחת), הרי שתמיד הוא ירגיש תחושת חסר כלשהו. והחכמים שמבינים את הנושא הזה, הם יודעים, שלעולם האדם לא ירגיש שלמות בשום צורה שהיא, אאכ הוא ... כולם אומרים לאדם, שהם יביאו לו את השלמות. ורובם ככולם לא מבינים כלל מהי השלמות. ולא מבינים כלל שכל זמן שהתודעה של האדם קיימת כישות נפרדת מהמציאות, הרי שהאדם לא יוכל לחוות את השלמות, משום שהוא אינו שלם מצד האמת. אבל מי שכן מבין את הסיבה שאי אפשר להגיע אל השלמות, הוא ...

... של אמונה), האם היש הוא ישנו והאין הוא איננו? או שאולי ההפך הוא הנכון? ואולי יש אמת אחרת לגמרי? וכולי. עד שבסופו של דבר האדם מגיע להשתוות, ומגלה שהיש והאין הם ישות אחת ממש (כפי שכבר אבאר בהמשך), ואז האדם מגיע אל האחדות האמיתית. כי הספר הזה, הוא רק ... שהאדם עדיין לא הבין את האמת. כי בקצה האחרון הכל אחד ממש. ורק צד אחד נכון, וגם רק הצד השני נכון, וגם רק שניהם נכונים ולא נכונים, וגם כל שאר האפשרויות בו זמנית, כישות אחת ממש. ...

... שיש להעמיק בה. אך עדיין יש להתבונן בכל ההיבטים שלה. והיא, כי ניתן לומר שיש אלוהים אכזר. ואלוהים הוא הישות האכזרית ביותר שיש בעולם. ויכול להיות שלאלוהים מאוד רע, ולכן הוא עושה רע, ויכול להיות שלאלוהים מאוד טוב, ולכן הוא ... ומי שיש לו טוב אמיתי, הוא נותן בחינם את הטוב האמיתי שלו לכל אחד. ועל פי זה, היה על אלוהים לברוא עוד ישויות שלמות כמוהו, בשלמות כמוהו ממש, בלי התודעה הנפרדת של האדם, והתודעה של הטוב והרע. כי הטועים שחושבים שאלוהים עושה רע ... הרי שלא שייך שהוא עצמו יעשה לך רק טוב (ואולי כן?). ואם אלוהים עצמו הוא שלמות הטוב, אז זה אומר, שכל ישות בעולם שהיא לא אלוהים, הרי שהטוב שלה, הוא לא אין סופי ולא מושלם כמו הטוב של אלוהים. וממילא זה אומר, שלאדם שהוא לא ... עליהם, שלעולם הם לא יגיעו אל הטוב האמיתי. וכפי שכבר ביארתי, האדם סובל, משום שהוא חווה את עצמו כקיים כישות נפרדת משאר המציאות. ועצם קיומו של האני של האדם, הוא סיבת הסבל של האדם. כי האדם תמיד מרגיש, שהוא חסר את השלמות, שהיא ... הוא חסר את השונה ממנו. כפי שכבר ביארתי במקום אחר). ואם אלוהים המציאות היה טוב, הרי שהוא לא היה יוצר ישויות שנפרדות ממנו. ואלוהים עושה רע. כי קיומו של האדם כישות נפרדת, הוא רע. וכל מה שאלוהים עושה, וכל מה שקיים, זה הכל רע. כי אין שום טוב אמיתי בעולם כלל. כי כל דבר בעולם, יש בו ...

... נדמה לו, שהוא היה ללא כל מחשבה. אך באמת, המחשבה של האדם חושבת תמיד. והאדם לא יכול לחשוב על שום דבר. והאדם תמיד חושב את קיומו העצמי, והעצמי והאני הוא ישות מוגדרת וכולי. אבל, מי שמחפש ...

... אלוהים לוקח את עצמו, ומפריד את עצמו מעצמו. דהיינו, לוקח חלקים מעצמו, ומרחיק אותם ממנו, ומצמצם אותם, ויוצר מהם ישויות שנפרדות מהאחדות שלו. וזהו תהליך של השמדה עצמית. שהאחדות, מנסה להשמיד את עצמה, על ידי זה שהיא יוצרת את הנפרדות של המציאות. וכמובן שיש גם נקודת מבט הפוכה, והיא שאלוהים יש ... ממנו, ומפריד אותם ממנו. ומאחר שתהליך ההפרדה, לא גורע מהתכונות של מהות הדבר, ממילא זה אומר שגם לאחר הצמצום, הישות המצומצמת זהה לחלוטין למהות של עצמה, שהוא האין סוף. ואז ממילא יש לנו ריבוי של אין סוף. ואעפכ גם תהליך של התרבות, גם הוא סוג של התאבדות והשמדה עצמית. ולמה? משום שהתרבות, פירושה ליצור עוד ישויות שהן שונות מהישות המקורית. כי אם הן זהות לחלוטין לישות המקורית, הרי שאין כאן התרבות. ואם הן לא זהות לישות המקורית, הרי שיש כאן סוג של צמצום של הישות המקורית הראשונה. כי המציאות מכילה בתוכה רק ישות אחת שהיא אין סופית. ועכשיו אחרי הבריאה של הנפרדות, יש כאילו פחות מקום לישות השורשית, שמנסה להתרבות. כך שגם התרבות, פירושו התאבדות. כי הישות המקורית, משנה את הצורה שלה, וזה סוג של התפתחות, אבל גם של התאבדות. ומצד נוסף, גם התאבדות היא סוג של התרבות. כי ההתאבדות של האין סוף, היא בעצם השמדת הישות האין סופית כישות אחת, והפיצול שלה להמון ישויות סופיות, שיהיו כמה שיותר קטנות וסופיות עד כמה שאפשר, ועד כמה רחוק שאפשר מהאין סוף המקורי. והאמת היא, שהכל אחד. דהיינו, שיש כאן דבר והיפוכו. כי מצד אחד היש והאין הם שני ... הכל אחד ממש. דהיינו, שגם אחרי הבריאה, הכל כמו לפני הבריאה. וכל סוף, הוא אחד עם האין סוף. ויש לנו ריבוי של ישויות אין סופיות. שרק כלפי חוץ הן נראות כנפרדות, ולכן זו התרבות. אך זו לא התאבדות או צמצום אמיתי, כי מצד האמת הכל אחד גם עכשיו, ואעפכ וכולי. ...