האם סתירה בין 2 דברים מוחשיים? פחות הגיונית מאשר סתירה בין 2 דברים מופשטים? מה יותר וודאי, משהו מוחשי או מופשט? האם יש סוגים של דברים מוחשיים? האם יש סוגים של דברים מופשטים? האם באמת דברים מוחשיים הם מוחשיים, או שאולי הם מופשטים?האם סתירה בין 2 דברים מוחשיים? פחות הגיונית מאשר סתירה בין 2 דברים מופשטים? מה יותר וודאי, משהו מוחשי או מופשט? האם יש סוגים של דברים מוחשיים? האם יש סוגים של דברים מופשטים? האם באמת דברים מוחשיים הם מוחשיים, או שאולי הם מופשטים? האם יהיה נכון לומר, שיותר קשה לחשוב על שני דברים מוחשיים שהם סותרים זה את זה ונכונים בו זמנית, מאשר שני דברים מופשטים שנראים כסותרים, שכאן יהיה יותר קל לחשוב שהם נכונים בו זמנית, כי הם פחות מוחשיים. הדיון עסק גם בשאלה מה זה משהו מופשט? מה זה משהו מוחשי? המילה מוחשי יש לה 2 פירושים אפשריים, פירוש 1 - ממשי וודאי. פירוש 2 - שניתן לחוש דרך החושים. כמו כן במובן מסויים, כל דבר מוחשי בחושים, הוא גם רק מחשבה מופשטת. כמו כן יש דברים מופשטים שהם יותר או פחות וודאים מדברים מוחשיים. האם קל יותר להאמין בסתירות בדברים מופשטים מאשר במוחשיים? אליעד כהן דן בשאלה האם יותר קשה לחשוב על שני דברים מוחשיים שסותרים זה את זה ונכונים בו זמנית, לעומת שני דברים מופשטים שסותרים אך נתפסים כנכונים בו זמנית, כיוון שהם פחות מוחשיים. הוא מתחיל בדיון על משמעות המושגים מופשט ומוחשי. אליעד מגדיר שני פירושים למונח מוחשי: פירוש ראשון: מוחשי זה משהו ממשי וודאי. פירוש שני: מוחשי הוא משהו ... החושים (ראייה, שמיעה וכו). אליעד מדגיש שבמובן מסוים, כל דבר שנחשב מוחשי (כלומר נתפס בחושים), הוא למעשה רק מחשבה מופשטת. הוא נותן דוגמה של ראיית עץ: לכאורה מדובר בחוויה מוחשית, אך בפועל מדובר במחשבה מופשטת - אני חושב שאני רואה עץ. שני הסוגים של דברים מופשטים שאליעד כהן מציין הם: דברים מופשטים שהם יותר ודאיים מדברים מוחשיים: אלו דברים שהאדם בטוח בהם בצורה מוחלטת, למרות שאינם נתפסים בחושים. למשל, ההבנה הלוגית ... דבר מסוים, היא יותר ודאית מאשר התפיסה החושית עצמה, כיוון שהאדם יכול לפקפק בחושיו אך לא בהיגיון עצמו. דברים מופשטים שהם פחות ודאיים מדברים מוחשיים: אלו דברים שהאדם לא לגמרי בטוח בהם, כגון אמונות, סיפורים, פרשנויות ודמיונות. לדוגמה, מישהו מספר לי סיפור או האמונה שמשהו מסוים נכון - אלה דברים מופשטים, אך הם פחות ודאיים מתחושה מוחשית כמו ראיית עץ, מכיוון שהאדם אינו בטוח באמיתותם באותה מידה. כלומר, ההבדל בין שני הסוגים אינו תלוי רק במוחשיות או בהפשטה עצמה, אלא ברמת הוודאות שיש לאדם לגביהם. האם מופשט יכול להיות יותר ודאי ממוחשי? אליעד טוען שישנם דברים מופשטים שהם יותר ודאיים מדברים שנקלטים בחושים. לדוגמה, הוא אומר לאדם: יותר ודאי לך שאו שיש או שאין בבית חתול ... או שאין, אין פה מה להתחכם. מה באמת גורם לאנשים לקבל סתירות? הסיבה שאנשים נוטים יותר להאמין בסתירות בדברים מופשטים אינה קשורה ישירות למידת המוחשיות במובן של הבנה דרך החושים, אלא לרמת הוודאות. ככל שדבר נתפס כפחות ברור ופחות ... יותר בקלות לקבל אפשרות לקיום סתירה. לדוגמה, אליעד מציין את הוויכוח על תחושת רע לי. התחושה רע לי היא מופשטת (לא נתפסת בחושים הפיזיים), אך האדם בטוח לחלוטין שהוא לא רוצה משהו מסוים. לכן ודאות התחושה המופשטת הזו חזקה יותר מהראייה או השמיעה, שהן כביכול מוחשיות. מים במדבר הדוגמה של מים במדבר שאליעד כהן הציג היא ... האדם מבין שהחושים שלו עלולים להטעות אותו, ולכן הדבר שהוא רואה (מים מרחוק במדבר) פחות ודאי לו מאשר טענות מופשטות והגיוניות לחלוטין כמו או שיש או שאין מים. אליעד משתמש בדוגמה זו כדי להמחיש את הטענה המרכזית שלו: העובדה שמשהו נקלט בחושים אינה בהכרח הופכת אותו ליותר ודאי מדברים מופשטים. דווקא ההיגיון הפשוט (או שיש מים או שאין מים) נתפס בוודאות גבוהה יותר מהתפיסה החושית (אני רואה מים). האם ... כן יש שם משהו, ואחר יגיד לא, אין שם משהו. זהו עניין של חוסר בהירות, לא של מוחשיות מול מופשטות. הוא מוסיף דוגמה נוספת: הסתירה בין בחירה חופשית לבין ידיעה מוקדמת (שאלת הבחירה והידיעה). הוא מסביר שאנשים לא תמיד ... לקבל אותה. האם יש יתרון בדברים מוחשיים מבחינת אי - האפשרות לסתירה? אליעד מדגיש שאין יתרון אמיתי למוחשי או למופשט מבחינת האפשרות להכיל סתירה. הוא מבהיר שכל דבר, מוחשי ככל שיהיה, הוא בסופו של דבר נתפס דרך הפשטה שכלית. בסוף כל מידע הופך למופשט, הוא מסביר, ואז הסתירה נבדקת לא דרך החושים אלא דרך ההפשטה. הוא מסכם את הנקודה: חוסר הבהירות וחוסר הוודאות הם אלה שמאפשרים לאנשים לחשוב שיכולות להתקיים סתירות, ולא המופשטות או המוחשיות עצמן. איך מתמודדים עם סתירות בפועל? אליעד מציין שאדם שבאמת תופס שאין הבדל בין דבר להיפוכו - ... מתוך חוסר הבנה או חוסר בהירות. ברגע שהאדם מגיע להבנה מלאה, הוא רואה שאין סתירה אמיתית, לא בחושי ולא במופשט. סיכום הדברים: אליעד כהן מסכם את השיחה ואומר שהמסקנה המרכזית היא שאין יתרון אמיתי למוחשי או למופשט מבחינת הסתירה. הסתירה נובעת תמיד מרמת בהירות והבנת הנושא, ולא מעצם היותו נתפס בחושים או בשכל בלבד. גם החושים עצמם הם סוג של הפשטה, ולכן כל המידע, מוחשי ככל שיהיה, הוא מופשט במובן מסוים. לכן, הקלות או הקושי לקבל סתירה תלויים תמיד ברמת הוודאות וההבנה של האדם, ולא בהגדרה המוחלטת של מופשט או מוחשי. מה ההבדל בין מוחשי למופשט? איך אנשים מקבלים סתירות? האם דברים מופשטים פחות ודאיים? איך וודאות משפיעה על תפיסת סתירות? האם חוש הראייה תמיד ודאי? מהי ודאות פנימית? האם קיימת סתירה ...