... חשיבה חיובית היא סוג של טריק מחשבתי שהאדם עושה על עצמו, כדי לגרום לעצמו
להשיג טוב יותר את המטרות שלו. כי כאשר אין לאדם מושג האם הוא יכול או לא יכול
להשיג איזה דבר, אז החשיבה החיובית אומרת לו, שעליו להאמין בעצמו, ועליו לשכנע את עצמו שהוא כן יכול
להשיג את מה שהוא רוצה
להשיג. ועל ידי זה לפעמים האדם מגלה את היכולות שלו. ואכן ישנם מקרים, שעל ידי זה שהאדם חשב בחשיבה חיובית, על ידי זה האדם הצליח
להשיג כל מיני מטרות שהיו לו. אבל אף על פי כן, חשיבה חיובית היא שקר. משום, שיש כאן שקר עוד יותר גדול, והוא השקר של ההצלחה ושל האושר. כי מסיבה כלשהי, יש כאלו שנדמה להם שכדי שהם יהיו מאושרים, לשם כך עליהם
להשיג איזו מטרה כלשהי בחיים שלהם. ובדכ נדמה לאדם שהאושר, פירושו הוא, שהוא יצליח לשנות את המציאות למה שהוא רוצה שהיא תהיה. ועל בסיס זה נוצרה החשיבה החיובית, שמטרתה היא לעזור לאדם,
להשיג את המטרות שלו טוב יותר. אבל, יש כאן שקר גדול מאוד, ככ גדול עד שכל בני האדם בעולם טועים בו. והוא, שלא משנה האם יהיה לאדם את מה שהוא רוצה או שלא יהיה ... גם אם האדם יחשוב בחשיבה חיובית כל היום, וגם אם החשיבה החיובית תעזור לאדם
להשיג את כל המטרות שלו, גם אז האדם לא יהיה מאושר. כי לא קיים בעולם אפילו לא מצב אחד, שבו האדם ירגיש מאושר. כי אושר מהותו היא אחרת לגמרי. כי אושר מהותו ... כל הזמן יש לו רצונות חדשים. ועל האדם להמשיך לדמיין, כאילו הוא שוב פעם
משיג את כל מה שהוא רוצה, כרצונו וללא הגבלה. ועל האדם לנסות לחשוב היטב בדעתו, האם באמת עכשיו אחרי שיש לי את כל מה שאני רוצה, האם זה כבר מביא אותי לנקודה ... אחד השקרים הכי גדולים בעולם, שהוא אשליית האושר המזויף. שהאדם מתאמץ כל חייו
להשיג דבר, שאין לו בו תועלת. כי האדם כל הזמן משקיע מאמצים באיך להיות מאושר. והאדם לא קולט, שגם אם הוא יצליח
להשיג את מה שהוא רוצה, עדיין הוא לא יהיה מאושר. והשקר הזה, הוא אחת ההטעיות הכי גדולות בעולם. כי כולם רצים אחרי האושר, ואף אחד לא קולט את התרמית הגדולה ... הצלחה חיצונית כלשהי, לא תיתן להם אושר, הרי שעדיין טוב יותר שהאדם יצליח
להשיג כמה שיותר דברים, ממה שהוא רוצה. כי ככל שיש לאדם יותר את מה שהוא רוצה, כך האדם מרגיש יותר שמחה. אך גם הדבר הזה הוא שקר. כי בפועל, כאשר האדם
משיג את המטרה שלו, הרי שהוא יותר מרוצה. אבל זה רק משום שהוא כרגע נמצא במצב שבו יש לו חיסרון כלשהו, דהיינו, הרצון של האדם, שהוא חיסרון. ואחכ כאשר הרצון ... היה לפני שהוא השיג את המטרה שלו. דהיינו, שכל תחושת השמחה של האדם כאשר הוא
משיג איזו מטרה, היא לא בגלל שהוא השיג את הדבר שאותו הוא השיג, אלא אך ורק מעצם זה שהחיסרון והרצון של האדם התמלא. וזה בעצם אומר, שכדי שהאדם ירגיש תחושה של ... שאותן הוא לא צריך, וכל זה כדי לחוות רגע אחד של שמחה רגעית, כאשר האדם מצליח
להשיג את רצונו. ומילא אם הרגע הזה, היה של אושר אמיתי בשלמות. אז אולי באמת היה שווה לרדוף אחריו ולהשקיע בו מאמצים. אבל מי יכול לומר שהוא חווה תחושה של שלמות ושל אושר אמיתי בשלמות, כאשר הוא
משיג את המטרות שלו? ונזכיר, אושר אמיתי בא לידי ביטוי בכך שהאדם במצב של אושר, חווה שלמות ככ גדולה, עד שהרצון להיות מאושר נעלם. ומי יכול לומר שכאשר הוא
משיג את המטרות שלו, ותהיה המטרה אשר תהיה, מי יכול לומר שהוא אכן חווה אושר ככ גדול, עד שכל הרצון שלו להיות מאושר נעלם, ועד שכל הרצונות שלו וכל תחושות ... נעלמים בבת אחת? כי את האמת, האדם יודע. והאמת היא, שגם כאשר האדם כן מצליח
להשיג איזו מטרה, וגם כאשר האדם כן מרגיש שמחה מכך שהוא השיג איזו מטרה, הרי שגם אז האדם לא מרגיש סוג של שמחה שלמה. כי גם באותו הרגע יש לאדם טרדות על הראש, וגם אז האדם בתוך תוכו חווה פחד לאבד את מה שהוא השיג. כי כל דבר שהאדם מצליח
להשיג אותו, באותו הרגע האדם
משיג איתו גם פחד. פחד מפני האיבוד של הדבר שאותו האדם השיג. כי האדם רוכש לעצמו בחייו פחדים. וכל
הישג שהאדם
משיג אותו, הרי שבעצם האדם
משיג יחד עם
ההישג הזה, גם עוד פחד ניסתר, פחד מפני האיבוד של אותו
הישג. כי מי יכול לומר שהוא לא מפחד לאבד את כל
ההישגים שלו. ואם האדם לא היה מפחד לאבד את
ההישגים שלו, הרי שזה היה אומר,
שההישגים האלו לא היו בעלי ערך עבור האדם, וממילא מלכתחילה האדם לא היה מנסה
להשיג אותם. וכאשר האדם מנסה
להשיג מטרה כלשהי, הדבר הזה מעיד על כך שהאדם רוצה את הדבר שאותו הוא מנסה