... או העולם תמיד היה קיים. אבל אם האדם יחקור את המושגים עולם, בריאה, זמן, וישות, הוא יגיע למצב שבו כל אפשרות היא פרדוקסלית וניתן
להוכיח את כל צדדיה. ככל שיתעמק יותר, יגלה שהשאלה מבוססת על פרדוקס של יכולת
להוכיח דבר והיפוכו, וזו בעצם המהות האמיתית של השאלה. כשהוא יבין את הפרדוקס הזה, הוא יגלה שהתשובה היא שאין הבדל בין האפשרויות, ולכן ... לא פשוטה, ויכולה להוביל לשאלות עמוקות יותר כמו האם העולם נברא או תמיד היה קיים?. תהליך ההבנה מציב שני צדדים מנוגדים, ובכך אפשר
להוכיח שכל אחד מהם נכון - יש אינסוף טיעונים לכאן ולכאן. עם הזמן, תתחיל להבין שמהות השאלה היא בעצם המקום שבו נפרדות השאלה מהתשובה. כל שאלה היא למעשה תשובה בפני עצמה. אם תעמיק יותר, תבין שכשאתה שואל על מי ברא את העולם? השאלה הזו בעצם נובעת מהמקום שבו אתה יכול
להוכיח את דבר והיפוכו. כלומר, אתה יכול
להוכיח שהעולם קיים, ויכול
להוכיח גם שהוא לא קיים. ברגע שתבין את מהות השאלה, אתה תבין שגם התשובה היא לא באמת נפרדת מהשאלה. מה הכוונה שאין סיבה ויש סיבה בעולם? ... השאלה היא התשובה. אם תחקור את השאלה, קודם כל נגיד מי ברא את העולם? יש אפשרויות. תשאל האם העולם נברא או תמיד היה קיים. בשכל אפשר
להוכיח שני דברים הפוכים אינסוף טיעונים לכאן ואינסוף טיעונים לכאן. וזה בעצם שאלה הרבה יותר קשה, מי ברא את עולם, הוא שואל שאלה שיש תשובה, תגיע לשאלה הרבה יותר קשה בהמשך ותשאל, אני יכול
להוכיח דבר והיפוכו. מי ברא את העולם שאלה. השאלה היא אחרת שאפשר
להוכיח שדבר והיפוכו. אפשר
להוכיח שהעולם קיים ואפשר
להוכיח שהעולם לא קיים. כאשר האדם מבין את המהות של השאלה הוא מבין את התשובה. אין הבדל בין יש סיבה לאין סיבה וכו. אם הוא היה מבין שיש ... כי זה לא משמעותי עבורו הוא מבין את הדברים מתוך הנפרדות. העניין הוא שהוא יבין את השורש של השאלה. ואז אתה מגיע לפרדוקס שאתה יכול
להוכיח את כל הצדדים, כאשר אני יכול לחשוב על תכנון וחוסר תכנון ואז הוא שואל כי הוא חושב שיש שתי אפשרויות ואדם חווה שיש הבדל בין לפני ...