האם המציאות היא טובה או רעה?

אליעד כהן מסביר שהשאלה המרכזית היא "האם המציאות באמת טובה או רעה?" רוב האנשים שופטים את המציאות לפי החוויה האישית שלהם, אם הם חווים משהו התואם את הרצון שלהם, הם מגדירים את המציאות כטובה, ואם לא, אז היא רעה. אבל אליעד מציג נקודת מבט רחבה יותר, לפיה הטוב והרע הם תוצאה של רצון: אם המציאות תואמת את רצונך, אתה מרגיש טוב, ואם היא מתנגדת לו, אתה מרגיש רע.

עם זאת, אליעד אומר שיש מקום מעבר להגדרות של טוב ורע. המקום הזה הוא "מחוץ לשכל", מחוץ לכל הגדרה, ולכן לא ניתן להסביר אותו במילים ובמחשבה. במציאות המוחלטת הזו אין טוב או רע, אין הגדרה כלל, אפילו המושג של "אין הגדרה" הוא עצמו הגדרה שגויה ביחס למציאות המוחלטת.

מה המשמעות של "מחוץ לטוב ולרע"?

אליעד מסביר ש"מחוץ לטוב ולרע" לא מתאר מצב נייטרלי, אלא מצב שבו גם "נייטרליות" היא הגדרה שאינה רלוונטית. הוא נותן דוגמה לילד קטן שלא רוצה לאכול, אך האמא יודעת שהאוכל טוב לו. מבחינת הילד זה רע לאכול, מבחינת האם זה טוב. אבל במציאות המוחלטת אין בכלל את השאלה אם זה טוב או רע לאכול - זה פשוט לא מוגדר. כשאין הגדרה כלל, אין טוב או רע, ולכן גם אין שום חיסרון.

אליעד ממשיך ומסביר שכאשר אדם מתנתק לגמרי מכל הגדרה, אפילו המחשבה על כך שהוא לא מרגיש כלום היא שגויה, כי היא כבר הגדרה. כלומר, להיות באמת מחוץ לטוב ולרע פירושו לא להרגיש אפילו שאתה לא מרגיש כלום - זו שלמות מוחלטת, מעבר לכל תחושה ומחשבה.

כיצד ניתן לתאר את המציאות שמעבר לשכל?

אליעד מדגיש שהמציאות שמעבר לשכל אינה ניתנת לתיאור מדויק, כי כל תיאור או הגדרה מחייבים שכל והפרדה בין מושגים. השכל אינו יכול לתפוס את המציאות המוחלטת, כי השכל פועל באמצעות השוואה והגדרה, בעוד שהמציאות המוחלטת נמצאת מעבר לכל הגדרה. הוא מסביר זאת באמצעות האמרה "לית מחשבה תפיסה בך כלל", כלומר, שום מחשבה אינה יכולה לתפוס את המהות המוחלטת של המציאות.

הוא מתייחס גם לכך שרבי נחמן הגדיר זאת כ"טוב", משום שצריך לכנות את המוחלט באיזשהו שם. אך אליעד מבהיר שההגדרה "טוב" היא רק דרך "למכור" את הרעיון לאנשים, כי באמת, המצב שמעבר לטוב ולרע אינו טוב ואינו רע - הוא בלתי מוגדר לחלוטין.

מה זה אומר לאהוב בלי תנאים?

אליעד מדבר על המושג של אהבה ללא תנאים. רוב בני האדם אוהבים עם תנאים, כלומר, האהבה שלהם תלויה בדברים מסוימים. אהבה מוחלטת, לעומת זאת, היא מצב שבו האדם אוהב כל דבר בצורה אינסופית וללא שום תנאי. במצב זה, האדם אוהב את השנאה עצמה, ואפילו את הכעס.

הוא מביא דוגמה קיצונית כדי להמחיש זאת: לתאר מצב שבו מישהו נמצא בסכנת חיים (למשל, נחטף על ידי דאע"ש), ובמקום להרגיש פחד, הוא מרגיש אהבה אינסופית כלפי אלו שפוגעים בו. במצב כזה, האדם מצליח להכיל את הקונפליקט הגדול ביותר שאפשר לדמיין: הוא אוהב את מה שהכי מעורר בו שנאה ופחד.

זו המשמעות העמוקה של "הפרת הכעס ברחמנות" - היכולת להכיל כעס ושנאה בתוך אהבה אינסופית.

האם אפשר לחיות בלי שיפוטיות בכלל?

אליעד מעלה את השאלה האם אפשר לחיות ללא שיפוטיות בכלל, כלומר, בלי לקבוע מה טוב ומה רע בשום תחום. הוא מסביר שהמוח האנושי רגיל לשפוט כל דבר - טוב או רע, נכון או לא נכון. אבל מצב ללא שיפוטיות כלל, הוא מצב שמעבר לשכל.

לדוגמה, הוא מציע לדמיין מצב שבו אדם לא היה מאמין לאף מחשבה או לתחושות החושים שלו, אפילו לא לרגע. במצב כזה, אולי הוא היה יוצא מתוך הגבולות של ההגדרות ומגיע לתודעה אחרת לגמרי - או שאולי הוא היה משתגע...