... שונים ומטרות שונות. ושם, האדם כן רוצה להרגיש רק טוב וכמה שיותר טוב. וכאשר יש לאדם רצון להרגיש טוב, פירוש המצב הוא, שהוא חושב שהמציאות כרגע, היא לא מספיק
מושלמת כפי מה שהיא. כי אם האדם היה חושב שהמציאות כרגע
מושלמת כפי מה שהיא, בשלמות שאין שלמות אחריה, דהיינו, שהיא לא יכולה להיות יותר טובה ממה שהיא, אז ממילא האדם לא היה רוצה באותו הרגע, להרגיש יותר טוב. כי הוא חושב שהמציאות היא הכי טובה שאפשר, ואז אין אפשרות לרצות להרגיש יותר טוב. אבל האדם לא חושב שהמציאות
מושלמת כפי מה שהיא, ואז הוא רוצה שהיא תהיה טובה יותר. ולרצות שהמציאות תהיה טובה יותר, פירושו, שהאדם רוצה לשנות את המציאות, ולגרום לה ... המאמץ נובע מהמחשבה שאומרת שהמציאות היא לא מספיק טובה כרגע. וככל שהאדם מתאמץ יותר לשנות את המציאות, כך הוא יותר מזדהה רגשית, עם המחשבה שלו, שהמציאות היא לא
מושלמת כפי מה שהיא כרגע. ולכן האדם חווה חוסר חשק וחוסר מוטיבציה וחוסר התמדה, להתאמץ כדי להשיג את המטרות שלו. ולמה? כי האדם רוצה להשיג את ... מאומה. ונחדד: לפעמים אין לאדם חשק לשנות את המציאות, גם בגלל שהוא לא באמת חושב שהמציאות ככ רעה. וזה, גם בגלל שבתת המודע של האדם, הוא מבין שהמציאות היא
מושלמת כפי מה שהיא תמיד, ושאין בה טוב או רע, ושהיא לא ככ רעה, כדי שיהיה צורך כלשהו לשנות אותה. אלא, שהאדם מבין את זה, בצורה חלקית בלבד. ובצורה חלקית, הוא חושב שהמציאות היא כן רעה. אבל הוא לא מספיק חושב שהיא רעה, כדי שהוא ירצה לשנות אותה. כי הוא מבין שהיא
מושלמת כפי מה שהיא. וכדי שתהיה מוטיבציה לשנות את המציאות, לשם כך צריך לחשוב עוד יותר שהיא רעה, כדי להרגיש יותר טוב, וזה כמובן פרדוקס כנל. ובסיכומו של דבר, על האדם לחזק אצל עצמו את המקום, שבו הוא מבין, שהמציאות היא
מושלמת תמיד כפי מה שהיא. וההבנה הזאת מרגיעה את האדם, ומשחררת אותו מהמאבק שלו במציאות. ואז, אחרי שהאדם נרגע היטב על ידי ההבנה שהכל
מושלם כפי מה שהוא תמיד, עכשיו האדם חוזר לשחק, במשחק החיים, שבו האדם ממציא לעצמו טוב ורע, ומנסה לשנות את המציאות להיות טובה יותר. וזה, ...