... להגדיל את היכולת שלך להרוויח כסף. ואלו 2 דברים שונים. ואני אסביר את ההבדל ביניהם. באפשרות הראשונה האדם כל הזמן מתמקד בלהגדיל את כמות הכסף שיש לו. שזה אומר שבפועל האדם עושה פעולות שתכליתן לגרום לכך שיהיה לו יותר כסף ... האדם. וברמת העיקרון, כל דבר שרובוט יכול לעשות אותו, בסוף הרובוט יעשה אותו במקום הבן אדם. וזה רק עניין של זמן, עד שיותר ויותר אנשים יאבדו את מקומות העבודה שלהם, לטובות רובוטים ומחשבים. וזה תלוי בעד כמה העבודה שלך קשה ... היא לדוגמה לא ממש מגדילה את היכולת שלך לעשות הרבה יותר כסף בעתיד. דהיינו, עקומת הלמידה היא לא גבוה לאורך זמן. כי יש בהתחלה עקומת למידה אולי קצת גדולה, דהיינו, שאולי צריכים ללמוד קצת מידע בסיסי כזה או אחר כדי לנסות לעשות כסף בבורסה, אבל לאורך זמן בדרך כלל עקומת הלמידה יורדת. דהיינו, לא צריכים ללמוד יותר מידי מידע חדש. ואני אדייק, גם אם כל הזמן צריכים לנתח מידע חדש, כגון לדוגמה דוחות כספיים של חברות, הרי שהמידע הזה ברובו הוא חד פעמי ביכולת להשתמש בו. ... דירות, שצריך בכל פעם מחדש לנסות להבין איך להוריד את המקרר מהבית למעלית, ושגם הוא צובר ידע וניסיון עם הזמן, לבין מי שהעבודה שלו דורשת המון מחקר, שלאורך העבודה, כל מחקר מבוסס על המחקר הקודם. דהיינו, תשאף לכך שהעבודה שלך ... של הקדמות, שכל אחת מהן מקדמת אותך אל השלב הבא שלך בשוק העבודה. דהיינו, שאתה צובר מידע, שישמש אותך לאורך זמן גם בעתיד ולא רק מידע חד פעמי. למרות שבפועל, כנל, גם מי שעוסק בניקיון רצפה, צובר מידע שיעזור לו לאורך זמן, באיך לנקות את הרצפה. אבל ברמת העיקרון כמות המידע שנצברת שמגדילה את השווי שוק שלך, היא שונה ממקצוע למקצוע. כי בסוף, לאורך זמן, כדי לעשות כסף, הרבה כסף ולא רק 10% תשואה בממוצע בשוק ההון וכיוב, לשם כך צריכים להגדיל את הביקוש ... יכולים לספק אותו, אם תשאל את עצמך את השאלה הזאת, ותפעל להגדיל את היכולת שלך לספק לעולם ערך, הרי שלאורך זמן אתה מגדיל את היתרון התחרותי שלך על פני כל שאר האנשים ולאורך זמן, תעשה הרבה יותר כסף מכך אחד אחר. לסיכום: אל תתמקד רק בלעשות כסף, אלא גם ובעיקר באיך להגדיל את ...

... המוות מהו פחד מוות? וממה נובע הפחד מהמוות? מי שמפחד למות אינו יכול לחיות. חיים עם פחד אינם חיים. כל זמן שיש לאדם פחד כלשהו ממשהו כלשהו, הרי שהוא אינו יכול להיות מאושר בשלמות אמיתית. כל זמן שיש לאדם פחד כלשהו, הרי שהוא מונע על ידי הפחד שלו במקום להיות מונע על ידי אהבה אמיתית. כאשר האדם מפחד לאבד דבר כלשהו, הוא הופך להיות עבד של הדבר ושל הפחד שלו. כל זמן שהאדם מפחד למות, הרי שמה שמניע אותו כל הזמן זה הפחד למות. מי שיתבונן יראה כי המרדף של אנשים אחרי כסף, מהותו העיקרית היא תחושת הביטחון שהוא מספק. ואם ... אינו יודע מי הוא באמת. האדם מפחד מהמוות רק משום שהוא אינו מבין בשלמות מהי המהות של האני שלו. כל זמן שהאדם אינו מבין בשלמות מהי המהות של האני שלו, הרי שהוא מפחד למות. מי שיודע בשלמות מהו האני שלו, ... חסר מטרה. לכן האדם החליט שהמוות הוא רע, ולכן לחיות זה טוב, ולכן התכלית של החיים היא לחיות כמה שיותר זמן. שזאת כמובן מחשבה חסרת תכלית לכשעצמה. כי מאחר שסוף האדם למות, מה זה משנה ולמי כמה זמן הוא חי?! אם היה האדם מבין מדוע הוא חי ומבין גם מדוע הוא מת, הרי שהוא היה נהנה באמת ... דבר, הוא כבר לא מחפש סיבה למה לחיות, כי לא צריך סיבה. ככ טוב שלא צריך סיבה למה לחיות. כל זמן שהאדם אינו מבין מה טוב ברגע הזה, אז הוא אינו מבין מדוע הוא חי. ואז או שהוא מחליט שהוא ...

... לפי דעתו של אלוהים. הקדמה: הטיעון שאלוהים ברא את העולם יש מאין, גורר בהכרח לומר שאלוהים ברא גם את ציר הזמן ואת מרחב המקום, משום שבאין המוחלט אין ציר זמן ואין מרחב מקום כלשהם. לומר שאלוהים ברא את העולם, פירושו לייחס זמן לאלוהים עצמו. אלוהים ברא את העולם משמעותו, לפני שאלוהים ברא את העולם ואחרי שאלוהים ברא את העולם. לפני שאלוהים רצה לברוא את העולם, ואחרי שהוא רצה לברוא את העולם. אם נאמר שאלוהים אינו נמצא בתוך ציר זמן כלשהו, הרי שזה אומר שלפחות מבחינתו הוא לא ברא את העולם. כי אם מבחינתו של אלוהים הוא ברא את העולם, הרי שמבחינתו קיים זמן כלשהו ולפני ואחרי. כך שמבחינתו של אלוהים עצמו, הוא לא ברא את העולם, ולבריאת העולם אין שום קשר אליו. כי אחרת אנחנו מכניסים את אלוהים לתוך ציר הזמן. בעניין ציר זמן שמהותו שונה מציר הזמן שלנו - ביארתי במקומות אחרים. ולכן: האדם יכול לטעון לנצח כי אלוהים ברא את העולם ואת ציר הזמן וכולי, אך מצידו של אלוהים עצמו זאת שטות מוחלטת, כי אלוהים עצמו כדי שהוא יברא את הזמן הוא צריך להיות מחוץ לציר הזמן, וממילא אין אצלו זמן, וממילא הוא לא יכול לברוא את העולם, לפחות לא לפי דעתו האישית. כך שגם אם האדם מייחס לאלוהים את ... מייחס לעצמו את בריאת העולם. ואדרבה, ההיגיון אומר שאלוהים לא ייחס לעצמו את בריאת העולם, כי אחרת הוא בתוך ציר זמן...

... = מציאות = אלוהים. הכיצד? חלק 2 נקדים ונגדיר: כל מה שהאדם יודע אותו בשכל אנושי, הוא יודע אותו בתוך זמן ומקום (ראה כאן). אם אין מקום, אין כלום ואז אין זמן. וגם כדי שלא יהיה ציר זמן צריך שלא יהיה כלום, דהיינו, העדר מוחלט של מרחב המקום. קיומם של מרחב המקום ושל ציר הזמן קשור זה בזה. מימד המקום ומימד הזמן הם שתי ישויות שונות. זא מקום שונה מ: זמן. המקום והזמן הם מעין 2 תחושות שונות. קיימת תחושת זמן וקיימת תחושת מקום. המקום והזמן הם סוג של תחושה / חוויה / הוויה / ישות וכולי. גם המקום וגם הזמן נמצאים בתוך המציאות. הזמן והמקום הופיעו בבת אחת בתוך המציאות, יש מאין. שניהם בבת אחת. התחושה של הזמן היא אינה נגזרת של תחושת המקום. וכן תחושת המקום היא אינה נגזרת של תחושת הזמן. גם המקום וגם הזמן, הם נגזרת ותולדה ותוצאה של משהו אחר, דהיינו, הזמן והמקום וכמובן כל מה שיש בהם, הם נגזרת של מהותה של המציאות. זא בטרם היה העולם קיים כפי מה שהאדם מכיר אותו, בטרם בריאת העולם / המפץ הגדול, קודם לכן הייתה קיימת מציאות נצחית שלא היו בה לא זמן ולא מקום. אפשר לומר שלא היה בה שום דבר, דהיינו, היא הייתה כלום, ושמאותו הכלום הופיע משהו שהוא המקום והזמן. ואפשר גם לומר שהיה בה הכל, ושמאותו הכל נגזר ממנו חלק קטן שהם הזמן והמקום. נקודה להתבוננות: המקום נמצא בתוך המציאות. אם נשאל מה גדול יותר מאשר כל המקום כולו? נשיב: השלם, ההכל, המציאות ... יש להזכיר בקצרה את מה שכבר ביארתי, כי כל מרחב המקום כולו נכנס לתוך מחשבה אחת, כמו גם כל ציר הזמן כולו שנכנס לתוך רגע אחד (ראה כאן). בכל מקרה, מה שמקיף את המקום כולו הוא ההכל דהיינו, המהות של ... הבסיסית ביותר של המציאות, שהמהות הזאת נמצאת בכל דבר שקיים. המהות של המציאות הייתה קיימת גם בטרם היה קיים הזמן וגם בטרם היה קיים המקום. המהות של המציאות קיימת גם עכשיו אחרי שיש זמן וגם עכשיו אחרי שיש מקום. המהות של המציאות שהייתה בטרם בריאת העולם / המפץ הגדול, נמצאת גם ממש עכשיו בתוך המקום והזמן. כל דבר שישנו, חייב שתהיה בו המהות של המציאות. המהות של המציאות היא גם מקיפה את המקום כולו, אך היא ... במקום עצמו בכל רגע ורגע. כל דבר שקיים, כולל בתוכו את המהות של המציאות. המהות של המציאות מהווה גם את הזמן עצמו. כל רגע ורגע של הזמן, מתהווה בכל רגע מחדש ממהותה של המציאות. למהות של המציאות שמות רבים. יש כאלו שקוראים לה בשם אלוהים, הקדוש ...

... יותר תחושה של ריקנות, שגם זה יוצר אצל האדם, תחושה של עצבות וחוסר שמחה. ובעבר, רוב בני האדם רוב הזמן התעסקו בלנסות לשרוד. ובעבר, בני האדם האמינו, שאם הם יגיעו למצב של היום, הרי שהם ירגישו את גן עדן. כי ... יהיה לאדם הוא לא יהיה מאושר. אאכ הוא ידע ליהנות מהדברים, כפי מה שהם. ובעבר, רוב בני האדם רוב הזמן, היו עסוקים בלשרוד, ולא היה להם זמן לחשוב ולא היה להם מספיק זמן להתבונן על החיים שלהם. מאחר, שהם רוב הזמן עסקו בלשרוד. ולכן הם היו כאילו מאושרים, מאחר שלא היה להם זמן להתלונן. אבל בימינו אנו, שרוב הדברים בעולם קורים מעצמם, ושהאדם לא צריך ללכת לבאר כדי לשאוב מים, וכאשר הכל ... פנימית. ובכל מקרה, הסיבה המרכזית שבגללה כיום בני אדם נוטים לעצבות יותר מאשר פעם, היא בעיקר משום שיש לאדם יותר זמן פנוי להתבונן על עצמו, ולהבין שהוא לא מתקדם לשום מקום. וכל התהליך הזה, הוא חיובי ביותר. משום, שהוא מביא ... של בני האדם נעלם, הרי שהאושר שהיה פעם לא היה אמיתי. והאושר שהיה פעם, היה נסיבתי בלבד. כי לא היה זמן להתלונן. אבל גם אז, בני האדם לא היו מאושרים באמת. ובימינו אנו, העולם התפתח וטוב שכך. ויש לבני אדם יותר זמן פנוי לחשוב ולהתבונן, וטוב שכך. והדבר הזה מכניס את בני האדם לעצבות, וטוב שכך. משום, שעל ידי זה בני ... היום, פחות חכמים מאשר בעבר, אלא בגלל שאנשים היום, יותר חכמים מאשר בעבר. כי בעבר, אנשים פשוט לא היה להם זמן להתבונן. והאנשים בעבר היו בטוחים שאם העולם יהיה מפותח כמו שהוא היום, הרי שזה יהיה גן עדן. והאנשים היום ...

... יותר, היא מבוססת על המחשבה שכרגע לא מספיק טוב. וכאשר האדם אופטימי וחושב שמחר יהיה טוב יותר, או שאולי באיזה זמן מקום ועולם אחר יהיה טוב יותר, על ידי זה הוא מונע מעצמו לחפש את הטוב ואת השלמות שיש כבר ... את המציאות כרצונו וכיוב, עדיין הוא ירגיש רע. מעצם זה שהוא לא מסוגל ליהנות מהרמוניה עם המציאות, אלא כל הזמן מחפש משהו אחר ברגע אחר. וכפי שכבר ביארתי את כל זה באורך. ואף על פי כן, בני אדם רצים אחרי ... בסופו של דבר יאפשר לו להשיג את האושר האמיתי. אבל יש גם עניין נוסף, והוא שמי שירוץ אחרי השטויות מספיק זמן, בסופו של דבר הוא יגיע אל האושר האמיתי. כי האושר האמיתי נמצא בסוף של כל הדברים. ולא משנה להיכן ... האמיתי. והעניין הוא, כי כאשר האדם רץ אחרי שטויות, על ידי זה הוא מכלה את כוחו. ואם האדם ירוץ מספיק זמן אחרי שטויות, בסוף הכוח שלו יגמר לגמרי, והוא יגלה את השקר שבו הוא נמצא, ואז הוא יחפש את האמת ... שלו. וכאשר האדם רודף אחרי האושר השקרי, הוא מונע מעצמו להיות מאושר ברגע הזה כנל. אבל, אם האדם ירדוף מספיק זמן אחרי האושר השקרי, בסופו של דבר הוא יצליח להשיג את האושר השקרי שלו, ואז הוא יגלה שגן העדן שאליו ... האמיתי. כי האושר האמיתי תלוי בידיעת האמת. והאדם לא יכול לדעת את האמת, בלי לרצות באמת לדעת את האמת. וכל זמן שהאדם רוצה עוד משהו מלבד לדעת את האמת, הוא לא יוכל להבין את האמת. וגם אם יראו לו אותה ... לא יבין אותה והוא יחשוב שהיא שקר. והתנאי היחיד כדי לדעת את האמת, הוא לרצות באמת לדעת את האמת. וכל זמן שיש לאדם עוד רצון כלשהו מלבד לדעת את האמת, הרי שהוא לא יבין את האמת. משום שהוא לא באמת ... כלשהו של המציאות, הרי שהוא עדיין לא באמת רוצה את האמת. כי הוא רוצה גם את האושר המזויף שלו. וכל זמן שהאדם רוצה עוד משהו בנוסף על האמת, הרי שהוא לא יבין את האמת. ולכן, כאשר האדם רץ אחרי האושר ...

... את הסיבה. כי מצד האמת, אפשר לומר עוד דבר, והוא שכל רגע נתון של המציאות, מכריח את הרגע הבא בציר הזמן להיות כפי מה שהוא. כי לאדם נדמה שיש המון סיבות והמון תוצאות בהמון תהליכים שונים. אך בכלל יכול להיות ... הוא לא יותר מאשר אשליה. כי אם אנחנו נאמר שיש איזה חוק אחד ונוסחה אחת, שהיא גורמת לכל רגע בציר הזמן להיות כפי מה שהוא, בגלל תמונת המצב הקודמת של המציאות, כישות אחת, הרי שממילא זה אומר, שכל מה שהאדם ... שמנקודת המבט הקצרה של האדם, נראה לו שיש כאן איזה סדר כלשהו. אך יכול להיות שאם האדם היה חי יותר זמן, ורואה יותר אירועים ביותר מקומות, הרי שהאדם היה מבין אולי שיש יותר אקראיות מאשר סדר. ואז אולי האדם היה ... אחר. עכשיו יש לשאול, מה בעצם מחבר את הסיבה הזאת לתוצאה הזאת. כי הרי הסיבה והתוצאה נמצאים ברגעים אחרים בציר הזמן. והסיבה והתוצאה הן שתי ישויות נפרדות ושתי תמונות מציאות שונות בשני רגעים שונים. ועל האדם לנסות להבין, האם באמת קיים קשר אמיתי של סיבה ותוצאה, בין רגע אחד בציר הזמן לבין הרגע השני? האם זה שנראה שיש סדר כלשהו באירועים, האם זה באמת אומר שאירוע אחד הוא הסיבה של ... דבר כן יש סיבה, אבל הסיבה של כל דבר, היא לא הרגע הקודם לו, אלא איזה משהו שנמצא מחוץ לציר הזמן. ושהוא הסיבה לכך שכל רגעי הזמן הם כפי מה שהם, בלי קשר סיבתי בין רגעי הזמן השונים. וכדי להבין את כל זה לעומקו, לשם כך יש להתבונן על מהותם של האירועים השונים. כי כדי להבין את ... המציאות שמקיפה את כל האירועים ושבתוכם מתרחשים כל האירועים. ומי שיתבונן יראה, כי כל האירועים מתרחשים בתוך מימד המקום ומימד הזמן. כי קיומם של האירועים, תלוי בקיומם של זמן ומקום. וכדי להבין את המהות האמיתית של האירועים, לשם כך יש להבין את המהות של הזמן ושל המקום. ויש בזה עוד רמת עומק, והיא שמצד האמת, גם הזמן והמקום גם הם סוג של אירועים. כי יש משהו אחר גדול יותר מהזמן והמקום, שבתוכו נמצאים הזמן והמקום. כי כדי להבין את מהותם של הזמן והמקום, גם עליהם יש לשאול שאלות. כגון לדוגמה יש לשאול, למה בכלל יש זמן ומקום. והאם יכול להיות מקום בלי זמן? ואם כן, אז מדוע באמת אין רק מרחב מקום בלי זמן? וגם להפך, האם יכול להיות זמן בלי מקום? וכיוב שאלות שונות שאמורות לעזור לאדם להבין מהם הזמן והמקום. ויש בזה עוד רמות עומק. כי נניח שהזמן והמקום נמצאים בתוך מימד אחר גדול עוד יותר, אז יש להבין מהו המימד ההוא שמקיף את הזמן ואת המקום. האם שם יש או אין זמן ומקום. ומה מקיף את מה שמקיף את הזמן ואת המקום. וכיוב עוד שאלות שונות, שאמורות להביא את האדם להבנת מהות המציאות, וממילא הבנת מהות הזמן והמקום, וממילא הבנת האירועים, וממילא הבנת הסיבות, וממילא הבנת הסיבה הראשונה, וממילא חיים טובים.

... מעל ההפרדה האנושית הרגילה, ואילו השכל הרגיל שלנו לא יכול להכיל זאת. עוד דוגמה עמוקה שמביא אליעד היא ההסבר על זמן ומקום. הוא שואל: מה זה בכלל מקום? ומה זה בכלל זמן? לטענתו, המקום חייב להיות עשוי ממשהו שהוא עצמו חסר מקום, והזמן חייב להיות עשוי ממשהו שהוא עצמו חסר זמן. ולכן, אם המהות של הזמן והמקום חסרת זמן ומקום, המשמעות היא שכל מה שאנו תופסים כנפרדות של זמן ומקום הוא בעצם אחדות אחת גדולה. הרעיון הזה מנסה להבהיר את הנקודה שהשכל האנושי, המבוסס על תפיסת נפרדות, לא ... לכך כרוכה בהבנת האשליה של הנפרדות ובחוויית המציאות ללא הגדרה, כלומר, לחוות את הכל כאחדות אחת גדולה, ללא גבולות של זמן ומקום. מהו השכל של אלוהים? איך להגיע לשכל שמעל השכל? האם זמן ומקום הם אשליה? מהי תפיסת האחדות של המציאות? מה הכוונה שהאמת בלתי מוגדרת? האם אפשרי שדבר והיפוכו יהיו נכונים ...

... שקר, היא הניגוד של הנפרדות, ובה אצל האדם הכל אחד, ואין טוב ורע, ויש העדר רצון של נפרדות וכולי. וכל זמן שהאדם מטעה את עצמו ומרחיק את עצמו מהאחדות של אמת, נדמה לו כי האחדות, פירושה הוא ההפך של הנפרדות. ... מקבל את השכל שמחבר את האחדות ואת הנפרדות כישות אחת. כי כאשר האדם בנפרדות, נדמה לו שבאחדות יותר טוב. וכל זמן שהאדם לא מבין את דרך האחדות (של השקר), אז הוא תמיד חושב שאולי באחדות שמנוגדת לנפרדות, אולי שם יותר ... שם רע, כי הוא מרגיש שהשכל של האחדות, חונק ומגביל ומצמצם לו את החיים של הנפרדות. ועל האדם לדעת, שכל זמן שהוא לא נמצא כל הזמן, באופן רציף ללא כל מאמץ, בתחושה של האחדות, ללא כל הפסקה אפילו לא כחוט השערה, כל זמן שהאדם לא נמצא בחוויה הזאת, הרי שהוא לא טעם אפילו לא לרגע אחד, את טעמה של האחדות האמיתית. כי ... אם הוא בוחר את זה, אז זה לא רע. ואעפכ זה נגד רצונו, ואעפכ הוא בוחר את זה. אבל כל זמן שהאדם לא בוחר בבחירה חופשית ומלאה, שיהיה לו צמצום ורע, הרי שהוא רוצה לבטל את הרע, ושיהיה לו יותר ... אצל האדם מקום. וכאשר האדם נמצא בה, אז הוא לא נמצא בנפרדות, ואז הוא מרגיש שהנפרדות חסרה לו. ולכן, כל זמן שהאדם לא נמצא גם רק באחדות תמיד ללא הפסקה, וגם רק בנפרדות תמיד ללא כל הפסקה, הרי שהוא רחוק ... יהיה מהאני החיצוני שלו והלאה רק בנפרדות, ומהאני שלו פנימה, יהיה רק באחדות אמיתית בו זמנית תמיד. שזהו החיבור של הזמן עם מעל הזמן. כי לפני הגדרת האני, שם אין זמן כלל. כי הגדרת האני היא בתוך הזמן והמקום (שיש מקום וזמן לאני ולהפך של האני). והנקודה שלפני האני, היא מחוץ לזמן ולמקום. והדרך של האדם להשיג את החוויה הזאת, היא רק על ידי זה שהאדם מסתכל אל תוכו פנימה, ורואה במו ...

... החלום, שהאדם ברגע אחד עובר ממציאות אחת למציאות אחרת. ובפחות מרגע אחד, כבר נדמה לו שהוא נמצא באותו המקום הרבה זמן. ובפחות מרגע אחד, גם חוויית העתיד של האדם שונה. והכל קורה בפחות מרגע אחד, בלי שהאדם שם לב לכך, שהוא נמצא במציאות הזו, רק רגע אחד בלבד. והפוטנציאל של המציאות שלנו הוא אין סופי. ומרחב המקום והזמן גם הם אין סופיים. ובתוך המרחבים האין סופיים האלו, עם כמות האפשרויות האין סופית, האדם רואה מספר קטן מאוד של אירועים שחוזרים על עצמם, ואז נדמה לאדם שיש כאן חוקיות. למרות שבאמת, לא יכולה להיות קיימת חוקיות, משום שרגעי הזמן לא מחייבים זה את זה. כי סיבתיות, תלויה בקשר שיש בין רגעי הזמן. כי משמעות הסיבה והתוצאה היא, שהמציאות שיש ברגע אחד, היא זו שגורמת לכך שברגע הבא אחריה, המציאות תהיה בצורה כלשהי. ומי שיש לו שכל ישר, הוא מתבונן על המציאות ועל רגעי הזמן, ומבין מיד, שגם אם תמיד הוא רואה שאחרי אירוע של זריקת אבן, אז האירוע הבא הוא שהאבן נופלת כלפי מטה, ... מודע לכך, שיש עוד אין סוף יקומים מקבילים וגם עולמות אחרים, שההיגיון אומר, שאם יש ככ הרבה מקום וככ הרבה זמן וככ הרבה אפשרויות, אז כנראה שיש במקומות ובזמנים אחרים, גם אפשרויות אחרות, דהיינו, את כל האפשרויות כולן. כך שזה ... בכל מקום בכל רגע, יש אין סוף אפשרויות כיצד המציאות תהיה. ומאחר שתמיד יש אין סוף אפשרויות בכל מקום ובכל זמן, הרי ששום מקום ושום זמן, לא מחייבים זה את צורת זה. והשכל הישר אומר, שכנראה שיש משהו שהוא נמצא מחוץ לכל הצורות כולן, שהוא זה שמחייב את הצורות להיות כפי מה שהן, בכל רגע ובכל זמן. (ובשורשו, כאשר הכל אחד תמיד, שום דבר לא מחייב שום דבר, כי אין שום שינוי צורה כלל). ונחזור לאותו ... היא כפי מה שהיא. ולהבין את זה, מנקודת המבט של הסיבה האמיתית, שבגללה המציאות כרגע, היא כפי מה שהיא. וכל זמן שניתן לשאול על הדבר, מהי הסיבה שלו עצמו, הרי שהוא לא באמת הסיבה האמיתית. כי קיומו של הרצון עצמו, ... בצורה אחרת? ולכאורה, אפשר אולי לומר שיש מחייב ראשון, שהוא נמצא מחוץ לכל הצורות כולן, דהיינו, גם מחוץ לצורת הזמן והמקום, שהרי גם הם, לא יותר מאשר צורה, ושהוא זה שמחייב את הצורה של הזמן ושל המקום ואת כל הצורות שבתוכן, להיות כפי מה שהן בכל זמן ובכל מקום. דהיינו, אולי יש איזה אלוהים, שהוא מחייב את הכל תמיד להיות כפי מה שהוא?! ומי שיתבונן היטב, ...