פחד ללכת עד הסוף, פחד להתמסר, פחד להתאכזב, פחד מאכזבה, פחד ללכת עד לקצה... מפני אכזבה ועוד. והעניין הוא, כי האדם רוצה להשיג את כל המטרות שלו. והאדם רוצה להיות מאושר בשלמות, ורוצה להרגיש טוב תמיד בשלמות אמיתית. ובעולם שלנו, כדי לקבל משהו, לשם כך צריך את המוכנות של האדם, לקבל את הדבר. ... לא היה סובל משום חולי. מאחר שהתודעה שלו, לא הייתה מצליחה להכיל בתוכה את המחשבה על המחלה. והאדם יכול להרגיש מחלה, רק בגלל שהוא לא מתנגד למחשבה של המחלה, בכל ליבו נפשו ומאודו. אבל מי שיתנגד ב 100% בשלמות, ... רוצה אותו עם הרצון הגדול ביותר. וכל זמן שיש לאדם עוד רצונות שונים ומשונים, מלבד הרצון הפנימי והעמוק ביותר, להרגיש טוב תמיד, הרי שהאדם לא מראה למציאות, שהוא באמת מעוניין להתאחד איתה ולהיות איתה בשלום תמיד. כי האדם כאילו אומר למציאות, שהוא מאוד רוצה להיות איתה בשלום תמיד. (שלום עם המציאות = להרגיש טוב תמיד = שהכל כרצונך תמיד). אבל אם זה לא יסתדר, אז הוא מוכן לוותר על זה, והוא מוכן ... את הדבר, וטוב, כאשר רצונו מתמלא. וכאשר האדם ממקד את כל כוח הרצון שלו, ברצון אחד ויחיד, שהוא הרצון להרגיש טוב תמיד בשלמות שאין שלמות אחריה, על ידי זה האדם מרגיש גם חיסרון מאוד גדול, מכך שהוא לא מאושר ... עם הרצונות שלו, ולא מפחד להתאכזב. כי הוא בכל מקרה כבר מרגיש ככ רע, עד שהוא כבר לא מפחד להרגיש רע עד הסוף לגמרי. וזה קורה, כאשר האדם הולך עם הרצון הפנימי שלו כמעט עד הסוף, שאז הוא מרגיש ... שלו עד הסוף, ומתמסר לרצון שלו עד הסוף, ואז כמובן שהוא גם מקבל את הרצון שלו בשלמות וכולי. אבל, להרגיש רע עד הסוף, זאת הדרך הפחות טובה והיותר קשה. ולכן, יש גם פתרון קל וטוב יותר, והוא, ללכת עד ... עד הסוף, וכפי שכבר הסברתי את כל הדברים האלו במקומות אחרים, על ידי זה האדם זוכה בסופו של דבר, להרגיש שלמות תמידית בכל מצב שהוא ובלי להיות תלוי בשום דבר. ולסיכום: האדם מפחד ללכת עד הסוף, כדי לא להתאכזב ...