... עליו להיות איש אמת. והאדם שמטעה את עצמו, נדמה לו, שלהיות איש אמת, פירושו לא לשקר כלל. וכאשר האדם מתבונן על עצמו בעין של אמת, הוא רואה שהוא מלא חצאי אמיתות / אי דיוקים / אמונות / שקרים וכיוב, ...

... דבר, כי היא מכילה בתוכה את הכל, ואין בה שום מאמץ כלל, אלא רק חיים טובים באמת. וכאשר האדם מתבונן על עצמו, ועל כך שהוא רחוק מהאמת, נדמה לו לפעמים, שלהיות איש אמת זה דבר קשה ביותר. כי האדם ...

... יוכל להכיר את מעלת הטוב. והם מוכנים לסבול, כדי שהם יוכלו ליהנות. ואם היה להם שכל אמיתי, הם היו מתבוננים אל תוכם, ומודים על האמת, שמה שהם באמת רוצים, זה שיהיה להם טוב, גם בלי לסבול בכלל. אבל הם ...

... זה אלוהים שמודע לעצמו, דהיינו, הישות שחושבת את החלום, שהאדם מתחבר לתודעה של הישות שחושבת אותו. ואחכ, האדם כאלוהים, מתבונן אל תוכו, ורואה את מהותו העצמית לפני שהוא עצמו היה קיים, שהיא אחדות המציאות. ואז האדם נעלם לגמרי, וחוזר ... מתהווה כל הנפרדות שלנו. ואפשרי לזכות לזה, רק על ידי זה שהאדם שואל את עצמו מה אני? ואז האדם מתבונן אל תוך המהות של המציאות, ומגלה את האחדות וכולי כנל.

... הרצון הסופי עצמו שיהיה כך ולא אחרת. ויש לחקור את מהות הדבר, ולא את הצורה החיצונית שלו. וכאשר האדם מתבונן על הרצון עצמו, הוא מבין, שבעצם גם הרצון עצמו הוא ישות מורכבת. כי הוא מורכב מהאני של האדם, בצירוף ... האני עצמו, הוא לא יבין את הרצון, ולא את צורת הרצון, ולא את התוצאה של צורת הרצון. וכאשר האדם מתבונן על האני שלו, נדמה לו שזאת ישות שאינה מורכבת כלל. אך לא כך הוא, כי גם האני של האדם, ... היש והאין מחוברים אחד לשני. והמהות הראשונה של הכל, היא החיבור של היש והאין לישות אחת ממש. וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, הוא רואה פלאי פלאות. כי מצד המהות הראשונה של המציאות, אין שום הפרדה בין היש לבין האין, ... וכיצד אפשרי, שהוויה תהווה משהו, שהוא שונה בצורה שלו, מהוויה שלו, שהיא בעצם, מי שהוא עצמו ממש?! וכאשר האדם מתבונן בזה, הוא רואה את האמת, שבאמת הכל אחד ממש. כי המהות לא נפרדת ולא נפרדה ולא תיפרד לעולם מהצורה ...

יש מאין - למה זה לא אפשרי כלל? ואיך אין שום שאלה כלל? כאשר האדם מתבונן אל תוך מהות המציאות שלנו, הוא מבין, שכל מה שישנו, אלו צורות שונות שנמצאות בתוך זמן ומקום, והזמן והמקום ... יכול לחשוב, על האין שום דבר ושום מקום ושום זמן כלל, לכן נדמה לאדם שהאין איננו לגמרי. וכאשר האדם מתבונן אל תוך המציאות, הוא בעצם מקבל שכל חדש, ורואה את האמת, שלמרות שהוא בטוח שהאין איננו לגמרי, הרי שבפועל, ...

... השלמות? כי בפועל, האדם רוצה את השלמות תמיד, אבל לא כל כולו רוצה את השלמות. ועל ידי זה שהאדם מתבונן אל תוכו, אז הוא רואה את האמת, שהוא עצמו רוצה את הנפרדות ואת הסבל שלו עצמו, ועל ידי זה ...

... אז הוא מדמיין וחווה שהדבר נעשה ברצונו, ואז הוא חווה שיש לו בחירה חופשית על עשיית הדבר. אבל, מי שמתבונן מעט רואה, כי האדם, חופשי לעשות ככל העולה על רוחו. ולכאורה, האדם חופשי לגמרי. אבל מצד שני האדם הוא ... דהיינו, מנקודת המבט הזו, יש גם יתרונות וגם חסרונות, והכל יחסי כמובן, אבל שלמות אין בה. ואחכ כאשר האדם מתבונן עוד פנימה, אחכ הוא רואה את האמת, שכל הנל הוא אמת. ואז מתוך החוויה של האדם שאין לו שום בחירה כלל, מתוך זה האדם עובר לחוויה שיש לו בחירה חופשית מלאה על הכל. כי אחרי שהאדם מתבונן היטב היטב בעין אמיתית על זה שהוא כלום ממש, שאפילו האני שלו הוא לא יותר מאשר צורה של משהו ... זה הכל נמצא בתוך המחשבה של זה שחושב את החלום, שזה האני הגדול יותר של האדם. ואז כאשר האדם מתבונן בזה באמת, אז כאשר הוא אומר אני, הוא מתכוון לישות שחושבת את החלום עצמו, שהיא האני האמיתי שחושב את ... לאדם בחירה חופשית אמיתית על הכל בשלמות. ואחכ אחרי שהאדם נמצא בתודעה הזאת, שהוא חושב שהוא אלוהים, אז הוא מתבונן אל תוכו כאלוהים, כישות שחושבת את החלום, והוא מנסה לגלות מהיכן הרצון שלו כאלוהים מגיע? ומהיכן מגיעה התודעה העצמית ... האם זהו רצון עצמי או לא? וכמובן כנל, מהיכן מגיע הרצון וכל שינויי הרצון שיש אצל אלוהים? וכאשר האדם מתבונן בכל זה, אז הוא רואה את האמת, שהוא לא באמת אלוהים אמיתי, אלא אלוהים שקרי. כי גם הוא כאלוהים, ... שייך שום אני ולא אני. כך שאם יש אני כלשהו, הרי שזהו אלוהים שקרי, דהיינו, נפרדות. ואז האדם כאלוהים, מתבונן פנימה על הרצון של עצמו כאלוהים, ועל ישותו העצמית כאלוהים, והוא רואה את האמת, שבאמת הרצון והתודעה והישות וכל ... שנפרד מהם, הכל זאת ישות אחת, שאין שם שום תודעה עצמית ושום רצון עצמי וכולי כלל. ואז על ידי ההתבוננות הזאת, כאשר היא מנקודת מבט של אלוהים עצמו שמסתכל פנימה אל תוכו, אז האדם חווה את האחדות האמיתית, שהכל ...

... עצמו. ואם אלוהים לא יעזור לעצמו, אף אחד לא יכול לעזור לו, כי הכל בכוחו של אלוהים. ואז האדם מתבונן אל תוכו, מגלה את האלוהים שהוא, ואז ממילא נשלמים כל החסרונות, והאדם הופך להיות חכם אמיתי ורואה שהכל אחד ...

... לא מבין, שזה הוא עצמו הטועה, עד שהוא אומר על האמת שהיא שקר ועל השקר שהוא אמת. ורק אחרי התבוננות רבה, רק אז האדם מבין את דברי החכם ורואה שיש בהם סתירות. ורק אחרי התבוננות נוספת של אמת, רק אז האדם מבין את האמת, שהסתירות הן האמת, ושהכל אחד ממש.