... שלו לא תלוי בשום דבר חיצוני. וככל שההנאה של האדם, תלויה פחות במה שקורה מחוצה לו, ונובעת יותר ממה שקורה בתוך האדם, כך האושר הוא פנימי יותר. וכאשר האדם
מתבונן באיזה עניין פנימי על עצמו ומבין את המציאות, וכאשר על ידי זה האדם מפיק הנאה, ההנאה הזאת נקראת הנאה רוחנית פנימית, של אושר פנימי. והחכם האמיתי, ... ההנאה הרוחנית. ובתת המודע העמוק ביותר, שם האדם כבר חווה את השלמות, והוא אינו מחפש דבר. ובתת המודע החיצוני יותר, האדם מחפש את ההנאה של האחדות, על ידי
התבוננות פנימית, שאותה האדם עושה תמיד, בכל דבר בעולם, בעומק תת המודע שלו. וברובד חיצוני יותר, האדם לא יודע איך להשיג את ההנאה הזאת באופן ישיר, ואז ... גשמית. שהיא, בצורה אסוציאטיבית, גורמת לתת המודע של האדם, להבין טוב יותר שהכל אחד. ועל ידי זה האדם מתחבר לחוויית האחדות של המציאות, שהיא נוצרת על ידי
ההתבוננות של תת המודע של האדם, במציאות החיצונית, שעל ידי זה נוצרת
התבוננות פנימית, שיוצרת הבנה של אחדות, שיוצרת חוויה של אחדות וכולי. כך, שכל ההנאות הגשמיות שיש בעולם, הן בעצם מרדף אחרי הנאה רוחנית, שמסתתרת בכל דבר. ... קרובה יותר אל השורש של ההנאה. כי ההנאה בשורשה, נובעת מהחוויה שהכל אחד. שהיא נובעת, מההבנה של האדם שהכל אחד. והנאה רוחנית, היא, הנאה שנובעת אצל האדם
מהתבוננות פנימית, שהיא מקרבת אותו להבנה ולחוויה שהכל אחד. ויש גם הנאה שנובעת מחוסר
התבוננות, שהאדם מנסה להשתיק את השכל שלו. שגם זה סוג של
התבוננות פנימית. שבה, חלק מהשכל של האדם, מנסה להתבונן על עצמו, מנקודת מבט של האין שכל. שגם זו
התבוננות, שמובילה להבנה ולחוויה של אחדות. אלא, שגם הנאה רוחנית, גם היא הנאה גשמית. ולמה? כי כל ההנאות הרוחניות, הן הנאות של גוף. שהאדם אוחז בגוף ... צורת חשיבה שהיא, לכולם יש גוף, שהוא הצורה של הרעיון ושל הידיעה. וכל ידיעה, היא הגוף של ידיעת האחד, שאין בו שום ידיעה מוגדרת (כנפרדת). וכאשר האדם נהנה
מהתבוננות כלשהי, הרי שהגוף דהיינו, התודעה שלו, נהנית מהנאה גופנית, של השגת צורה סופית, דהיינו, רעיון מוגדר, שבו נאחז האדם ומפיק ממנו הנאה. וכל הנאה ... וכל רצון, הוא רצון גשמי. כי הוא רצון מוגדר לצורה מוגדרת. ולכן תמיד ולעולם, האדם נמצא ברצון גשמי. ויש גם היבט נוסף, של ההנאה של החכם האמיתי, והוא,
התבוננות שכלית, שגם היא מובילה אל השתיקה של האחדות. אלא שבגלל שהיא שכלית יותר, אז יש בה יותר מקום של
התבוננות ושל צמצום. וניתן לחוות באמצעותה, בצורה יותר מוגדרת, את ההנאה של האחדות. כי ככל שההנאה מתקרבת יותר לשורשה, כך יש פחות רע, וכך חוויית הטוב ... בשורשה היא, כי הכל אחד ואין שום שאלה כלל. וכאשר החכם האמיתי מתעסק באיזה דבר גשמי, דהיינו, כל דבר בעולם, כי כל דבר בעולם הוא גשמי, אז החכם האמיתי
מתבונן בשכלו בצורה מצומצמת, על שורש השכל שיש באותו הדבר הגשמי. והחכם משתמש בשכלו בצורה מצומצמת, כי הוא מצמצם את עצמו, כדי להיות בנפרדות. ואעפכ הוא משתמש בשכלו, כדי להתחבר אל האחדות. ובפועל, החכם האמיתי, דהיינו, כל אדם באשר הוא, ברובד מסוים של התודעה שלו, ובפרט מי שהרובד הפנימי של
ההתבוננות שלו, הוא נמצא ברובד חיצוני שלו, דהיינו, חכם אמיתי, שהוציא את שכלו מכוח אל הפועל, כאשר הוא עוסק באיזה דבר גשמי, אז, ברמה החיצונית הוא אכן עוסק בדבר הגשמי, וברמה כלשהי הוא נמצא בשתיקה מוחלטת, שבה הוא מחובר לאחדות של המציאות, בלי שום שכל כלל כנל. אבל ברמה מסוימת, הוא נמצא
בהתבוננות שכלית, על השכל שיש באותו הדבר. לראות, כיצד הוא מחובר לאחדות של המציאות. כי כל הדברים שיש בעולם, מחוברים לאחדות של המציאות, באותה הצורה ממש. דהיינו, דרך מהותם. וכל דבר, דרך מהותו, הוא מחובר באופן ישיר לאחדות המציאות. ומהצד הזה, אין שום
התבוננות שכלית שונה, בין דבר אחד לבין דבר אחר. ואעפכ יש לבוש שונה של השכל של האחדות, בכל צורה וצורה באופן אחר. כי בכל צורה, אותו השכל של האחדות, מלובש בצורה אחרת. והחכם האמיתי,
מתבונן בדבר הגשמי,
ומתבונן על הצורה שלו, כדי להכיר טוב יותר את האחדות של המציאות, וליהנות ממנה יותר, באופן מוגדר. כי בשורש, הכל אחד. ואין שום אפשרות להכיר יותר או פחות ... רגשית שיש לאדם, הוא בעצם מכיר עוד היבט של האחדות, מצד הנפרדות שבה. וכך ההנאה של האדם מהאחדות, הופכת להיות גדולה יותר. כי ההנאה מהאחדות, היא על ידי
ההתבוננות השכלית של האדם על האחדות של המציאות. שההבנה, יוצרת את החוויה. וככל שהאדם מבין טוב יותר את האחדות, כך הוא חווה אותה יותר. אלא, שלהבין את ...