... לרגע ולנקודה, ומתאחדים לאחדות שלמה. הכוונה היא שבשורש הכל מתאחד, וזה בא לידי ביטוי בתודעה היומיומית. כל סיטואציה שבה אדם חווה ספק או בלבול, ואחר כך מבין שאין
הבדל בין אפשרויות שונות, הוא חווה את התגלות האחדות בתוך הנפרדות. דוגמה לכך אפשר למצוא בשיחה בין קונה למוכר: כאשר הקונה שואל את המוכר איזה מוצר כדאי לו לקנות והמוכר עונה שאין
הבדל, הוא בעצם מצביע על האחדות מאחורי הבחירה. השכל של זה לא משנה מייצג את התודעה של אחדות, בה אין
הבדל בין שניים. האחדות הזו נוגעת גם להבנת הקיום עצמו. כאשר אנחנו מדברים על לפני הזמן, אנחנו מתייחסים לא לפני זמן ברצף היסטורי, אלא ... נוצר היש? זוהי שאלה שגויה, כי היא מניחה הפרדה בין היש והאין. למעשה, היש והאין הם אחדות אחת, ולא ניתן להפריד ביניהם. הבנת הדבר הזה היא חוויה של חיבור - לדעת שאין
הבדל בין שני הדברים, אף על פי שבחווייתנו נראה שיש. ההבנה הזאת מתקיימת בשכל האדם, אבל כאשר אדם חוקר אותה ומעמיק בה, הוא מגיע להבנה שאין באמת נפרדות. כל דבר, כל מציאות, הוא למעשה אותו דבר, ואין
הבדל אמיתי בין היש והאין. השאלה שהייתה נשאלת איך זה יכול להיות הופכת לשאלה למה לא הבנתי את זה קודם, וזהו תהליך של חיבור לתודעה ... החיים עצמם מתרחשים בין שני עולמות: עולם של נפרדות ועולם של אחדות. לעיתים נדמה לנו שהאחדות היא לא קיימת, אבל אם נבצע את החקירה הפנימית ונעמיק בתודעתנו, נגלה שאין
הבדל בין אחדות לנפרדות, ושניהם מחוברים למהות אחת. השאלות על היש והאין לא נותרות, וההבנה היא שהעולם בנוי על עקרון של אחדות, שמאפשר ... אבל הוא לא מסוגל להבין שהכל זה אחד, אז הוא אומר שזה לא משנה, ואז למעשה זה אחד, זה למעשה השכל של האחדות. בשורש העליון, אתה לא מפריד בין שום דבר לשום דבר, אתה לא
מבדיל בין אני ללא אני, אבל היכולת לא
להבדיל בין אני ללא אני, היא מתבטאת אצל האדם כאשר הוא אומר שזה לא משנה. כשאנו מדברים על מה שהיה לפני הזמן, למעשה אנו מדברים על מה ... למשל חום וקור, זה שני הפכים, אבל בעצם זה היפוך של יש ואין שמלובשים כמו חום וקור. יש חום, אין חום, יש קור, אין קור. כל ההפכים זה בעצם צורה של יש ואין. אם לא היה
הבדל בין יש לאין, לא היו הפכים. ומאחר שבשכל אנו מבינים שהיש הפוך מהאין, אז לא יכול להיות שמה שמהווה את היש הוא מהווה גם את האין. ... ובכל זאת יש. למה קשה להבין את מה שאנחנו מסבירים? כי כשאנו אומרים זה הפוך מזה, אנו בראש משחקים עם יש ואין, אנו מניחים שיש ואין הם הפוכים. כל חוויית ההופכיות היא
ההבדל בין יש לאין. וכאן אתה אומר, שמהיש נהיה אין, לא נהיה, אלא עכשיו היש הוא אין. הספר הזה הוא יש, ובו זמנית הוא אין. השאלה היא, ... יכול להיווצר ממנו מקום וזמן. האם את מבינה שמהכלום נהיה משהו? את רואה את המקום הזה, הוא כרגע כלום. האם את מסוגלת לתפוס זאת בראש? כאן בספר, אני מנסה להסביר לך שאין
הבדל בין יש לאין, שאתה תבין שהכל אחד. האם יש
הבדל כל שהוא בין יש לאין? כן, כי אם לא היה, לא היינו מגדירים אותם כך. אז מה
ההבדל ביניהם? בחוויה שלנו. אבל מה שלא נתפס, האם היש והאין הם אחד? למשל, יש זאת תחושה, ואין זה חוסר תחושה. כך שעכשיו אתה מרגיש תחושה ... שלא נסובב את זה תמיד יהיו לנו שניים. אם אתה מתבונן אתה תמיד רואה שיש נפרדות אבל אתה גם רואה שיש אחדות. יש הבנה שזה מאה אחוז ישנו ומאה אחוז איננו. מאה אחוז שיש
הבדל בין כסא לשולחן, ומאה אחוז שהם נמצאים באותו מקום ואין
הבדל ביניהם. איך יכול להיות? אנחנו עכשיו מדברים על שתי רמות, רמה של נפרדות ורמה של אחדות, הרעיון הוא שיש מהות וצורה. האדם שואל איך ... תתבונן ותשאל האם זה ככה? אם תבדוק, תגלה שזה ככה, באמת יש יש ובאמת יש אין ושניהם מחוברים. בתוך האדם יש שכל ויש אין שכל. כשאתה משתמש באין שכל, אין לך יותר שאלה, אין
הבדל בין יש לאין, ואין יותר נפרדות, אתה אוטומטית באחד. הרעיון הוא שאם אתה מפעיל את השכל, אתה מגיע לחוויה של, לא מפעיל את השכל. אם ... אישית שלך. זה משנה את חוויית הנפרדות שלך. אתה היית בטוח שלא יכול להיות שמיש נוצר אין, היית בטוח שזה שני הפכים, אבל אחרי שבדקת עד הסוף בשכל שלך, אתה מבין שאין
הבדל ביניהם, ובעצם זה גורם לכך שבמקום לשאול, איך זה יכול להיות? אתה שואל, איך זה שאני לא מבין? האדם בטוח שלא יכול להיות מאין יש, ... זמנית הוא גם איננו, אז זה יהיה יותר חזק מהחוויה שלך, שזה לא יכול להיות. אם תחווה שיש ואין זה אחד, אז לא תהיה לך שאלה בשום נושא. אם מתבוננים יותר עמוק מגלים, שאין
הבדל בין ההוויה לצורה, אין
הבדל בין כלום למקום. אין
הבדל בין שום מקום למקום, כי ההוויה ממלאת את הכל, ובו זמנית יש צורות. זה רק אחד וזה רק נפרדות, אין
הבדל בין נפרדות לאחדות. וכשזה נתפס נגמרים כל השאלות. התהליך הזה נכון גם בחיי היום יום, אדם בטוח שהוא צריך את זה ולא את זה, הוא בטוח שיש נפרדות, ואז הוא הולך אחורה, ומבין שזה לא משנה, ואם זה לא משנה, למה הוא חושב שזה משנה? כך שאתה בטוח שאתה רוצה את זה ולא את זה ובאותו זמן אתה בטוח שאין כל
הבדל. אם אתה מבין את זה, זה מרפא אותך מהחוויה שזה יותר טוב מזה. עדיין אתה אומר שזה יותר טוב מזה, אך בו זמנית אתה חווה שאין
הבדל ביניהם. כי אתה חווה את השלמות, שהיא באחדות עם החסר. ככול שהאדם חווה יותר, שזה גם אחד וגם נפרד, כך הוא מבין את זה יותר. שאלה: למה אנחנו חווים נפרדות? אליעד: את מפרידה בין אחדות לנפרדות. כי אם תביני שאין
הבדל בין ככה לבין אחרת, אז לא תהיה שאלה. ברגע שאת נמצאת בחוויה שיש
הבדל בין משהו למשהו אחר, אז תמיד תהיה לך שאלה, למה זה כך? וכל תשובה שיתנו לך, תמיד תוכלי לשאול, אבל למה זה כך? אבל אני טוען דבר אחר, שאם תתבונני לתוך הדבר והיפוכו, תתבונני לתוך מהות הצורה, ותתבונני לתוך הצורה ההפוכה, ואז תגלי שאין
הבדל ביניהם, הם אחד. את אומרת, יש
הבדל ביניהם, נכון, יש
הבדל, אבל אין
הבדל בין יש
הבדל לאין