... שיתבונן יראה, כי הילד, כאשר הוא גדל, באינסטינקט הראשוני שלו, הוא לא
מבדיל ולא עושה
הבדל, בין דומם צומח חי מדבר. ובעיני הילד, אין
הבדל, בין בובה לבן אדם. ואין
הבדל, בין שולחן לבן אדם וכיוב. ואז, בשלב ההתפתחותי הזה של הילד, עדיין אין לו שום חרדה חברתית מבני אדם, יותר מאשר יש לו חרדה כללית כלפי כל הדברים באופן שווה. דהיינו, הילד לא מייחס חשיבות כלשהי ומשמעות כלשהי,
להבדל שבין בן אדם, לבין חפץ דומם כלשהו, אלא מתייחס להכל בצורה שווה. ואחכ, כאשר הילד גדל, הוא מקבל חינוך, שמלמד אותו ושוטף את מוחו (לאו דווקא לרעה), שיש
הבדל בין בני אדם לבין כל שאר הדברים שבעולם (בעלי חיים צמחים דומם וכיוב). והאדם לומד לייחס משמעות שונה, ולהתייחס בצורה שונה לבני אדם. ואחד הדברים המרכזיים, אם ... האנושי עצמו, הוא לא מוגדר כלל. זא בברירת המחדל של האדם, הוא בכלל לא
מבדיל בין טוב לבין רע כלל. ורק אחכ האדם לומד להגדיר את הטוב והרע, בעיקר עפ הכללים החברתיים וכיוב. ומי שרוצה לצאת מכל חרדה חברתית כלשהי, עליו להתבונן פנימה עמוק ...