... כמעט ואין לו שום פחד וחרדה כלל. משום, שעדיין אין לתינוק, כמעט שום תפישת טוב ורע. כי הפחד והחרדה קיימים ותלויים, בתפישת הטוב והרע של האדם. כי מי שאינו יודע
להבדיל בין טוב לבין רע, הוא אינו יכול לפחד כלל, וגם לא להיות מרוצה או לא מרוצה מהמציאות. אלא, הכל שווה בעיניו. ותינוק שנולד, כמעט ואין לו שום דעות קדומות על ... מוגדרים, ועדיין אין לו את ההבנה, שהמציאות יכולה להיות נגד רצונו. ולכן האדם נולד, כמעט בלי שום פחד וחרדה. וכאשר האדם גדל ומתבגר, התודעה, השכל והרגש שלו מתפתחים,
להבדיל בין הדברים השונים שיש במציאות. והאדם לומד
להבדיל, בין מה שהוא אני, לבין מה שהוא אינו אני.
ולהבדיל , בין טוב לבין רע.
ולהבדיל, בין מותר לאסור.
ולהבדיל , בין דבר להיפוכו וכיוב. וככל שהאדם גדל יותר, כך הרצונות שלו מתגברים יותר והופכים להיות מוגדרים יותר ויותר. כי התינוק, לא ממש אכפת לו, כמעט שום דבר. אבל ... מצד אחד, הם מוכרחים לחנך את הילד, להתרחק מהרע ולהתקרב אל הטוב. כי אם האדם לא יתרחק מהרע ולא יתקרב אל הטוב, הוא לא ישרוד כאן בעולם. וההורים, מלמדים את הילד,
להבדיל בין טוב לבין רע. ולדעת, להגדיר את הרצונות שלו. ולדעת, להשיג את הרצונות שלו. וטוב שכך, שההורים מחנכים את הילד שלהם. אבל מצד שני, ככל שההורים מלמדים את הילד, לדעת
להבדיל טוב יותר, בין טוב לבין רע, כך גם ההורים מחנכים את הילד, לפחד ולהיות בחרדה, מכך שיהיה לו רע ולא טוב. כי החרדה והפחד, הם רק מהרע. כי האדם, לא מפחד מכך שיקרה לו דבר טוב, אלא רק מכך שיקרה לו דבר רע. וככל שהאדם לומד טוב יותר,
להבדיל בין טוב לבין רע, כך הוא מפחד יותר מהרע ורוצה יותר את הטוב. כך, שההורים מחנכים את הילד שלהם לשרוד בעולם, על ידי זה שהוא יבדיל בין טוב לבין רע. אבל הם גם ... את הילד לשרוד בעולם, זה אומר גם, לחנך אותו לפחד מהרע. וככל שיש לאדם יותר שכל, כך הוא מצליח לאזן את הפחדים והחרדות שלו בצורה שפויה. כי מצד השכל, אכן יש משמעות
והבדל, בין טוב לבין רע. אבל מצד שני, כל המשמעות הזאת, של
ההבדל שבין טוב לבין רע, היא רק יחסית בלבד ולא מוחלטת. כי הטוב והרע, הם רק באופן יחסי, ולא באופן מוחלט. וכאשר יש לאדם שכל אמיתי, שהוא מבין שהכל יחסי בלבד ולא ... ביחס למה שהוא רוצה באותו רגע, ביחס לזה יש טוב ורע, ויש פחד וחרדה וכולי. ומי שיש לו את השכל, להסתכל על המציאות שלנו, משתי נקודות מבט הפוכות. גם מנקודת מבט שאין
הבדל בין טוב לבין רע, וגם מנקודת מבט שיש
הבדל בין טוב לבין רע, הוא ממילא, גם, חי ללא כל פחד, וגם, מפחד מכל מיני דברים בו זמנית, לפי הרצונות שלו. וכאשר הילד גדל, אז הוא לומד
להבדיל, בין טוב לבין רע. ואם הילד לא לומד בו זמנית, שיש גם נקודת מבט, שבה, אין
הבדל בין טוב לבין רע, הרי שהחרדות והפחדים מתגברים אצל הילד. וככל שהחשיבה של ההורים של הילד, היא, שיש טוב ורע, נפרדים אחד מהשני, כך גם הילד לומד מהם,
להבדיל בין טוב לבין רע. ולא לומד מהם, את נקודת המבט, שבה, אין שום
הבדל, בין דבר, לבין היפוכו. ועל ידי זה, נוצרות אצל הילד, חרדות ופחדים. ובסיכומו של דבר, צריך ללמד את הילד בצורה נכונה, שתהיה כמה שיותר קרובה אל האמת. שמצד אחד, יש טוב ורע, וצריך לדעת
להבדיל ביניהם. ומצד שני, אין
הבדל בין טוב לבין רע, ולא צריך לדעת
להבדיל ביניהם. וככל שהאדם עצמו, חי יותר במקביל בו זמנית בתפישה הזאת של ההפכים, על ידי זה הוא יכול לחנך את הילד: כן לפחד מהרע, אבל גם לא לפחד ממנו, בו זמנית. ...