... הוא מבהיר, שהשאלה אם כדאי להיות אימא איננה מוחלטת, כי בכל מקרה יהיו יתרונות וחסרונות. הוא מדגיש כי באופן אובייקטיבי, לא באמת משנה אם אדם יביא ילדים או לא, מכיוון שבכל מצב יהיו רגעים של אושר ורגעים של סבל. ...

... והעמוקה ביותר שיש במציאות, מנקודת המבט שאינה משתנה לעולם, נקודת המבט של המציאות עצמה על עצמה. דהיינו, נקודת מבט אובייקטיבית אבסולוטית ומוחלטת. וכאשר האדם הולך בדרך רוחנית ובשיטה רוחנית כלשהי, על האדם לזכור תמיד, לא לעשות את מעשיו, כגוף ...

... המציאות בצורה שגויה, ביחס לאמת שלו עצמו, כך הוא מתרחק מלראות את המציאות, כפי מה שהיא באמת, מנקודת מבט אובייקטיבית. כי קיימת נקודת מבט אובייקטיבית, להסתכל על המציאות. אבל, כדי לראות את המציאות מנקודת מבט אובייקטיבית, לשם כך צריך ללכת אחרי האמת האישית והסובייקטיבית, עד הקצה האחרון שלה. כי המוחלט, הוא נמצא אחרי הקצה האחרון ... הכי לא נאמן לעצמו. כי הוא מתכחש לנקודה הפנימית ביותר של האדם, שהיא המקום שבו האדם יכול להתחבר לאמת האובייקטיבית שאינה תלויה בדבר כלשהו. כי יש בתוך האדם נקודה פנימית, שאינה נאחזת ברעיון כלשהו, אלא היא משוחררת מכל הנחות ... שאין בה שום אמונה ושום הנחת יסוד כלשהי, מנקודת המבט הזו, האדם רואה את המציאות כפי מה שהיא, בצורה אובייקטיבית. ומי שמשקר לעצמו, שנקודת המבט שלו, היא מוחלטת ולא יחסית ואישית בלבד, הוא מונע מעצמו, להתחבר לנקודת המבט הפנימית ביותר שבתוכו, שאין בה שום הסתכלות אישית כלל. אלא היא כולה אובייקטיבית לגמרי. ולהיות נאמן לעצמך עד הסוף, פירושו, לא להתכחש לשום רגש פנימי שיש בתוכך. ולא להתכחש לשום ספק פנימי ... לשום דבר, על ידי זה האמת האישית של האדם, מזככת את האדם. כי שורש המחשבה של האדם, היא האמת האובייקטיבית. וברגע שהאדם רחוק ממנה, הוא משתמש באמת האישית שלו בלבד. וכאשר האדם הולך אחרי האמת האישית שלו עד הסוף, אז הוא חוזר לאמת האובייקטיבית, שנמצאת בתוך תוכו בפנימיות הנשמה שלו. כי על האדם ללכת אחרי האמת האישית שלו, עד הסוף ועד הקצה האחרון ... הסוף, זה דוחף אותו לבדוק את האמת האישית שלו עד הסוף, ואז בסופו של דבר, האדם מגיע לנקודת מבט אובייקטיבית על המציאות, ואז האדם משתחרר לגמרי מכל קיבעון מחשבתי, וזוכה לראות את הדברים, כפי מה שהם, וחי עם כל ...

... שמסבירים לו, שגם אם יקרה הגרוע מכל, עדיין לא יקרה שום דבר שראוי לפחד ממנו מצד האמת. (כי מבחינה אובייקטיבית, אין טוב ורע, ואין טעם לפחד משום דבר כלשהו). ובמאמר מוסגר נאמר, שיש התמודדות עם ילד שמפחד מכך שבפועל ... המחשבה, שגם אם יקרה לו הדבר הרע שהוא מפחד ממנו, גם אז לא יקרה לו שום דבר רע מבחינה אובייקטיבית. כי המחשבה הזאת, היא שכל מאוד מאוד גדול. שהיא מצריכה מהאדם לחשוב את ההפך הגמור, של שורש הפחד שלו. ... ואת החוויה, שכל מה שנראה לו כרע, זה הכל יחסי בלבד, ושהוא לא צריך לפחד משום דבר בעולם, מבחינה אובייקטיבית. ולכן לפעמים האדם מתייאש מצורת הטיפול הזו, כי היא נראית לו כבלתי אפשרית להשגה. ולכן יש גם את צורת ... לומר תמיד את האמת כולה במלואה. דהיינו, מצד אחד לומר תמיד את האמת המוחלטת, שמצד האמת המוחלטת, דהיינו, מבחינה אובייקטיבית לגמרי, אין טוב ורע, ואין שום טעם / צורך לפחד או להיות בחרדה משום דבר באשר הוא. וגם הרע ...

... שהוא שורש הרצון, שהוא הדבר שמניע את כל הרצונות של האדם, שהוא רצון שאינו מוגדר כלל. דהיינו, נקודת מבט אובייקטיבית, שבה אין טוב ורע בכלל, ושמנקודת המבט הזו, הכל טוב ורע באותה המידה ממש, ואין טוב ורע כלל. וכפי ... אם לא יהיה לך בדיוק את כל מה שאתה רוצה. עד שמגיעים לרצון הראשון הפנימי ביותר, ששם, מצד האמת האובייקטיבית, שום דבר לא באמת משנה. ואם המציאות תהיה כך או אחרת, זה הכל שווה באותה המידה ממש. ושם אין ...

... רע, הכל נשען על הפרשנות הסובייקטיבית והאישית של האדם בלבד. ואין לאדם שום דרך בעולם לדעת שום דבר בצורה אובייקטיבית ומוחלטת. ודבר נכון בצורה מוחלטת, הוא דבר שאפילו ברמה התיאורטית הוא מוכרח להיות נכון. דהיינו, דבר, שהנכונות שלו אינה ... וחוסר ידיעה מוגדרת. וכפי שכבר ביארתי את כל זה היטב לעומק, במקומות אחרים. ובכל מקרה, חשיבה מוחלטת, היא חשיבה אובייקטיבית. וחשיבה אובייקטיבית באופן מוחלט, היא חשיבה שאין בה שום הנחות יסוד כלשהן. וכאשר האדם חושב בצורה מוחלטת, דהיינו, חושב בצורה אובייקטיבית בעוצמה מוחלטת, על ידי זה מתבטלות אצל האדם כל הנחות היסוד שלו, ובכלל זה תפישת הטוב והרע של האדם, ... אומר שהם רעים, הם רעים רק באופן יחסי אישי וסובייקטיבי אליו, אך הם לא באמת רעים מצד עצמם מבחינה אובייקטיבית מצד המציאות. ועל האדם להבין, שכל מה שהוא בטוח שהוא טוב, זה הכל אישי וסובייקטיבי בלבד, לפי תפישת המציאות שלו. אבל זה לא באמת טוב מבחינה אובייקטיבית לפי המציאות עצמה. כי המציאות, היא נייטרלית ללא כל שיפוט כלשהו. ומצד המציאות עצמה, זה לא באמת משנה מאומה, ... בו, ולגרום לו להבין, שכל מה שהוא בטוח בו, זה הכל יחסי וסובייקטיבי בלבד, אך זה לא מוחלט ולא אובייקטיבי. וככל שהאדם מבין טוב יותר, שכל מחשבה ומחשבה שיש לו, וכל הבנה והבנה שיש לו, הם רק יחסיים בלבד, ... של האדם, לגבי כל מה שהוא רוצה, ולגבי כל מה שהוא מרגיש וכולי. וההבנה העמוקה והמלאה של האדם, שמבחינה אובייקטיבית ומוחלטת, כל מה שהוא מרגיש וחושב ורוצה, הכל יכול להיות שגוי, בדיוק באותה המידה שזה יכול להיות נכון, ההבנה ... האדם פחות נאחז בעצמו וברצונות והמחשבות והרגשות שלו. והאדם כאילו חי בשני עולמות במקביל. שמצד אחד האדם מחובר לאמת האובייקטיבית והמוחלטת, שבה האדם לא יודע שום דבר באופן מוחלט, ושבה האדם באופן מוחלט, יודע שום דבר. ובו זמנית האדם ...

... לא יכול לקרות. אלא על ידי הבנה שאכן הוא כן יכול לקרות, ואעפכ גם אם הוא יקרה, אעפכ מבחינה אובייקטיבית, לא יקרה שום דבר טוב או רע. והמטרה כאן, היא לחדד את מהות הפחד מפני הדברים שאינם צפויים. ולגרום ...

... הגיוני), מחשבות שווא / דלוזיות (דלוזיה / מחשבת שווא / רעיון שווא = קיומן של מחשבות שאינן נכונות מבחינה אובייקטיבית) וכיוב. בפרט אנשים שנחשבים לסכיזופרנים (סכיזופרניה / שסעת) שסובלים ביותר, מפרנויות וממחשבות שווא וכיוב. והמכנה המשותף של כל הפרנויות ומחשבות השווא הוא, שהן נובעות ממחשבות שאינן נחשבות לאמת אובייקטיבית. כגון לדוגמה מחשבות שווא של רדיפה. שהאדם מאמין שמישהו רודף אותו, ונראה לו כאילו מישהו מנסה לפגוע בו או ... אחר. וכמובן שיש גם את הצד השני של המטבע, שאומר, שלא משנה מה יכול לקרות לך, בכל מקרה, מבחינה אובייקטיבית לא יכול לקרות לך שום דבר רע. וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקום אחר. והרעיון הוא, שכל הפרנויות ... בו, גם הן נכונות מהיבט מסוים. כי מצד האמת, מהיבט מסוים, שום דבר לא יכול לפגוע בך, כי מבחינה אובייקטיבית, אין טוב ורע וכולי. וכפי שביארתי את זה במקומות אחרים. ומחשבת הרדיפה שיש לאדם, שנדמה לו שרודפים אחריו, היא ...

... וגם חיסרון. אבל תמיד יש גם נקודת מבט שאומרת, שהיתרון והחיסרון שווים, ושאין שום יתרון או חיסרון, כי מבחינה אובייקטיבית, אין טוב ורע, כי הם רק יחסיים בלבד. כך שבמקביל לפחד התמידי ולרוגע התמידי, יש גם השתוות תמידית. דהיינו, ...

... לו שום פתרון, מלבד היצמדות אל האמת, עד הסוף. ולהיצמד לאמת עד הסוף, פירושו, להתבונן היטב היטב, מנקודת מבט אובייקטיבית, על הדבר שהאדם מפחד ממנו. ועל האדם לשאול את עצמו, האם מבחינה אובייקטיבית, הדבר הזה שאני מפחד ממנו, האם הוא באמת רע? ואולי הוא טוב? ואולי הוא לא טוב ולא רע? והשאלות האלו מובילות את האדם להבנה מוחלטת. שמבחינה מוחלטת ואובייקטיבית, אין טוב ורע בכלל. כי הטוב והרע, הם רק ביחס לרצון של האדם. וככל שהאדם נצמד יותר אל האמת, וחושב בצורה יותר אובייקטיבית, כך גם הפחד מתמוסס. וזה, על ידי ההבנה, שמבחינה אובייקטיבית מוחלטת, אין טוב ורע. אלא, שכדי לחיות בעולם, לשם כך אי אפשר לחשוב בצורה מוחלטת, שאין טוב ורע. כי העולם שלנו, בנוי על החוקיות של הטוב והרע. ולכן, כאשר האדם מפסיק לחשוב בצורה אובייקטיבית, אז חוזרת אליו, תפישת הטוב והרע הסובייקטיבית שלו. ולכך, אין פתרון מוחלט. כי אפשר לתת הרבה פתרונות זמניים ויחסיים, ...