... מול התנהגות של מישהו אחר, למעשה הוא כועס על החלק הפנימי בתוכו, אותו חלק שהוא מזהה אצל האחר ואינו אוהב בעצמו. לדוגמה, אם מישהי מתוסכלת מכך שחברתה לא חוקרת מספיק לעומק דברים, התסכול הוא לא כלפי החברה, אלא כלפי ... את ההשתקפויות האלו, אבל זה גם עלול להגדיל את המתח הפנימי, מאחר שהוא יתחיל לראות יותר חלקים שהוא אינו אוהב בעצמו. האם באמת אנחנו רוצים את הסבל שלנו? אליעד מסביר שבכל אדם קיימות שתי נקודות מבט פנימיות עיקריות: מצד ...

... כך הם יוכלו לחוות את החיים או אירועים מסוימים בצורה חזקה יותר ומשמעותית יותר. לדוגמה, אם אדם רוצה לחוות אהבה בעוצמה רבה, עליו להבין באופן מלא ועמוק מהי אהבה. ללא הבנה מלאה, החוויה שלו תמיד תהיה חלקית ולא מושלמת. הוא יכול להרגיש התרגשות או משיכה, אך לא יחווה אהבה במלוא עוצמתה אם ההבנה שלו את מושג האהבה חלקית בלבד. מדוע ההבנה חשובה לחוויה מושלמת? אליעד מסביר שהחוויה היא שיקוף ישיר של ההבנה, ולכן הבנה מלאה חיונית ...

... שההורים של גלעד שליט לא עושים הכל לשחרור בנם היא שיש בהם ספק פנימי. מצד אחד, הם חושבים שחובתם כאוהבים וכהורים להוציא את בנם מהשבי בכל מחיר, אך מצד שני, במעמקי ליבם הם יודעים שהמחיר של שחרור בנם עלול ...

... לאי נוחות, מפני שהאדם רוצה להרגיש יציבות ולא חוסר יציבות. אליעד מביא דוגמה נוספת על הסתכלות בתמונה: למה אנשים אוהבים תמונה אחת יותר מתמונה אחרת? הוא מסביר כי כל צורה שהאדם רואה משקפת משהו אסוציאטיבי עמוק יותר. למשל, אדם ...

... את מה שהוא תלוי בו רגשית. מה הדוגמה לכך שתלות רגשית יכולה להיות טובה? אליעד נותן דוגמה על אדם שאוהב לאכול אוכל מסוים באופן מובהק יותר מאשר אוכל אחר. מצד אחד, זו בעיה חמורה עבורו כי הוא לא יכול ליהנות באופן שווה מכל סוגי המזון, ואם אין את האוכל שהוא אוהב, הוא סובל יותר. מצד שני, הוא נהנה הרבה יותר כאשר האוכל שהוא אוהב זמין. בדומה לכך, הוא מביא דוגמה על אדם שאכפת לו מאוד מהלבוש שלו: מצד אחד, הוא יכול לסבול אם ... את הבגד המיוחד, אך מצד שני, הוא חווה הנאה גדולה יותר כאשר הוא מצליח ללבוש בדיוק את מה שהוא אוהב. מה זה טוב מאוד ומה הבעיה בו? אליעד כהן מתייחס למושג טוב מאוד, ומסביר שזה בעצם יותר טוב מטוב, ...

... נורא) וגם השליליות גורמות לו לסבל. בשלב זה, האדם יצטרך לבחור כיצד הוא מתייחס לשני הכוחות הללו - או לאהוב את שניהם (החיובי והשלילי), או לשנוא את שניהם באותה המידה. אם הוא יאהב את שניהם באופן שווה, זה יהפוך אותם מבחינתו לטובים, ואז לא תהיה יותר בעיה. לעומת זאת, אם הוא ישנא ...

זוגיות, התאמה זוגית, גירושים, זוגיות דתית, זוגיות חילונית, אהבה נצחית, העולם הדתי, העולם החילוני, לאהוב לנצח, אהבה לנצח מה יותר חשוב בזוגיות, התאמה זוגית או חזון משותף? אליעד כהן פותח בשאלה יסודית בנושא זוגיות: מה חשוב ... הוא מתייחס תחילה לתפיסה הנפוצה בחברה החילונית, הטוענת שזוגיות מבוססת בעיקרה על התאמה. לדוגמה, זוג חילוני זקוק לכך שהשניים יאהבו את המקצוע של השני, את התכונות שלהם, ושיחלקו תחומי עניין משותפים. מנגד, בחברה הדתית, מדגיש אליעד, יש תפיסה אחרת ... הוא רוחני, אך עדיין אינטרס ברור. לעומתו, אדם חילוני יבחר בת זוג כי הוא מחפש אינטרס מסוג אחר, כגון אהבה, הנאה או תמיכה רגשית. בשני המקרים מדובר בבני אדם הפועלים על פי אינטרסים אישיים שלהם. מהי הטעות בתפיסה שיש הבדל בין אהבה חילונית לדתית? אליעד מסביר לעומק מדוע ההפרדה בין אהבה חילונית לדתית היא טעות. הוא מדגיש שכל שאלה על הבדל בין שני סוגים של זוגיות או אהבה נובעת מתחושת נפרדות מוטעית. לדבריו, תמיד ניתן לראות ששני הצדדים משרתים בסופו של דבר את אותו אינטרס בסיסי: האדם ... המהותית: האם זו זוגיות אמיתית או פשוט אינטרס מתמשך? האם בהכרח עדיפה זוגיות ללא גירושים? האם האמונה באלוהים מבטיחה אהבה נצחית? אליעד עובר לנושא מרכזי נוסף ומורכב: האמונה באלוהים כמפתח לזוגיות ארוכת טווח ואהבה נצחית. הוא טוען כי יתרון הזוגיות הדתית הוא האינטרס הרוחני האינסופי, המבטיח שהקשר יימשך לתמיד. עם זאת, הוא מדגיש ... במחיר אישי עצום של ויתור על דברים שחשובים לו. אליעד מסביר שאין שום ערובה אמיתית לכך שהזוגיות הדתית תספק אהבה אמיתית ועמוקה, כיוון שהאמונה באלוהים אינה מבטיחה בהכרח אהבה אישית ואינטימית בין בני הזוג. הזוגיות יכולה להיות יציבה כי היא בנויה על אמונה, אך לא תמיד מובטח שיהיה בה אושר אישי או תחושת אהבה אמיתית. האם באמת קיימת אהבה נצחית? לבסוף, אליעד כהן מעלה תהייה לגבי עצם הרעיון של אהבה נצחית. לדבריו, אנשים שואפים למצוא אהבה שתימשך כמה שיותר זמן, ומקווים אף שהיא תתעצם ותגדל. הוא מסביר שברמה התיאורטית, אנשים רוצים קשר שלעולם לא יסתיים. עם זאת, הוא מדגיש שהאהבה האינסופית הזו לא באמת קיימת בצורה מוחלטת בעולם המציאותי. אהבה אינסופית יכולה להתקיים רק באופן רעיוני, לא במציאות היום - יומית המוגבלת. הוא מסכם את הדברים בכך שאהבה אינסופית או זוגיות נצחית יכולה להתקיים רק ברמה של רעיון או אידיאל, לא במציאות האנושית הרגילה, מכיוון שכל קשר או אהבה מותנים במגבלות העולם הזה. האם זוגיות דתית עדיפה על חילונית? מה חשוב יותר בזוגיות, התאמה או חזון משותף? האם אפשר להשיג אהבה נצחית? האם אמונה באלוהים מחזקת זוגיות? מהי זוגיות מוצלחת באמת? האם זוגיות ללא גירושים היא בהכרח טובה?

... הוא מוגש לו בצורה יפה ונאה, כי אז, בנוסף לחוויית האוכל, מצטרפות לשם עוד חוויות נוספות וכולי. ולמה האדם אוהב טעם אחד, יותר מאשר טעם אחר? ולמה לפעמים האדם בוחר ליהנות מטעם אחר, ולא מאותו הטעם תמיד? ולמה רצונו ...

אלוהים - האם הוא אוהב או שונא את המציאות? אהבה אלוהית, אין סופית - שנאה אלוהית, אין סופית - אחדות אלוהית, אין סופית ובו יתבאר, כיצד אלוהים עצמו חווה את המציאות? האם הוא אוהב, או שונא את המציאות? ויש כאן 4 נקודות מבט שונות. ומנקודת מבט אחת, אלוהים לא אוהב ולא שונא את המציאות. כי אלוהים קיים, לפני הטוב והרע ולפני האהבה והשנאה. ובנקודת המבט של אלוהים, אין שום הפרדה בין אהבה לבין שנאה. אלא האהבה והשנאה, הן לא שונות זו מזו ולא נפרדות זו מזו, כי הן ישות אחת ממש, ללא שום הפרדה בין אהבה לבין שנאה. ולכן, אלוהים לא שונא ולא אוהב את המציאות. ובפרט, שאצל אלוהים הכל הוא בגודל אין סופי. ולאהוב באהבה אין סופית, זה מבטל את המשמעות של האהבה. כי כאשר יש רק אהבה בלבד ואין שום שנאה כלל, ממילא אין שום משמעות לאהבה. ואם אלוהים אוהב את הכל באהבה אין סופית בלבד, ללא טיפה אחת של שנאה, הרי שאין אצלו שום משמעות לאהבה. כי כאשר יש רק אהבה בלבד, בלי שום שנאה כלל, הרי שאין לאהבה שום משמעות. וגם להפך, שאם אלוהים שונא את הכל בשנאה אלוהית, דהיינו, שנאה אין סופית, הרי שאין שום משמעות לשנאה. כך שאצל אלוהים, אין שום הפרדה בין שנאה לבין אהבה. שזהו רגש של שלמות האהבה ושלמות השנאה, כישות אחת. שיש אין סוף אהבה ואין סוף שנאה בבת אחת. דהיינו, רגש שלא ניתן להגדיר אותו, כאהבה או כשנאה, אלא רק כאחדות של אהבה ושנאה כאחד. וכאשר אין טוב ואין רע, כי אלוהים הוא טרם קיום הנפרדות של הטוב והרע, הרי שממילא אין אהבה ושנאה וכולי. ויש גם נקודת מבט נוספת, שבה, אלוהים אוהב את כל המציאות כולה, באהבה אלוהית, אהבה אין סופית (פחות אחד, כדי שתהיה משמעות לאהבה עצמה). ולמה אלוהים אוהב את הכל באהבה אין סופית? משום שהוא נמצא באחדות מוחלטת עם כל המציאות כולה. כי הוא מהווה את כל המציאות כולה. וכאשר הכל נמצא באחדות איתו, אין שום התנגדות ושום קונפליקט כלל, ואז ממילא יש רק אהבה. ונשאל: אם הכל נמצא איתו באחדות אחת מוחלטת, אז מה שייך לומר שאלוהים אוהב את המציאות? כי הרי כאשר הכל אחד ממש, אין שום משמעות להפרדה שבין אלוהים לבין המציאות! ואם באמת הכל זאת אחדות אחת, הרי שלא שייך שאלוהים יאהב משהו אחר כלשהו, וגם אין שום הפרדה בין אהבה לבין שנאה וכולי. וזה מחזיר לנקודת המבט שבה הכל אחד. ומנקודת מבט נוספת אפשר לומר, שאלוהים שונא את כל ... קיימת כלל. ולכן, אלוהים שונא את המציאות, בשנאה אין סופית, כי היא ההפך הגמור שלו. ואפשר עוד לומר, שאלוהים אוהב את המציאות באהבה אין סופית, דווקא בגלל שהיא ההפך שלו. שעל ידי זה, היא משלימה אותו, כי היא הניגוד שלו. ומנקודת המבט ... הוא שונא את עצמו ואת המציאות, שאין בה שום דבר שנפרד ממנו. ויש עוד נקודת מבט, שבה אלוהים גם אוהב חלק של המציאות, וגם שונא חלקים אחרים של המציאות וכולי. ומהי האמת? וגם כאן יש נקודות מבט שונות וכולי.

אהבה אין סופית = שנאה אין סופית = אין הבדל, בין אהבה לבין שנאה כי לאהוב את הכל בשלמות, ולשנוא את הכל בשלמות, זו בדיוק אותה חוויה ממש. כי בסופו של דבר, יש רגש אחד כלפי כל הדברים כולם, ואז אין שום משמעות לאהבה ולשנאה. ועוד נוסיף, כי באהבה אין סופית, הישות שאוהבת, לא מסוגלת לחוות שום הפרדה כלל, מהישות הנאהבת שאותה היא אוהבת. ובאהבה אין סופית, הישות האוהבת, מתאחדת עם הישות הנאהבת, לישות אחת ממש. עד שאין שום קיום נפרד, בין הישות האוהבת, לבין הישות הנאהבת. כך שאהבה אין סופית אמיתית, היא מבטלת את הישות הנפרדת של הישות הנאהבת, והיא גורמת לה להתבטל כנפרדת, ולהיכלל כישות אחת, עם הישות האוהבת. ונמצא אם כן, כי אהבה אין סופית, מביאה למצב שבו קיימת רק ישות אחת, שמאחדת את הישות האוהבת ואת הישות הנאהבת. וכך גם לגבי שנאה אין סופית. שיש שנאה אין סופית ככ גדולה, עד שהישות השונאת, לא מסוגלת להכיל את ... נעלם לגמרי. ואז הקיום של הישות השנואה, נכלל בקיום של הישות השונאת, ונשארת קיימת רק ישות אחת. בדיוק כמו באהבה אין סופית. ואהבה אין סופית, לא מסוגלת להכיל את קיומה הנפרד של הישות הנאהבת, מרוב גודל האהבה. שאין אפשרות להכיל את הנפרדות של הישויות השונות. עד שיש אחדות בין הישויות השונות. אבל חוסר היכולת להכיל את ... גם שנאה אין סופית, שלא מוכנה להכיל את הנפרדות של הישות האחרת ששונה ממנה. כך שבסופו של דבר, שנאה ואהבה בעוצמה אין סופית, לא מאפשרות לשום דבר להיות קיים כנפרד מהן, ואז הן מתאחדות אחת עם השנייה, והשנאה והאהבה מתבטלות. בדיוק כמו אצל אלוהים, שהכל אחד ממש. ויש שנאה, שאינה אין סופית, שהיא לא רוצה להיות באחדות עם ... אבל אם השנאה תתגבר, אז הישות השנואה תתרחק למרחק אין סופי, דהיינו, תיעלם לגמרי, ותישאר רק ישות אחת. וגם אהבה שאינה אין סופית, שהיא מסוגלת להכיל את זה שהישות הנאהבת, קיימת בפני עצמה. ושהיא מוכנה לאפשר את קיומה הנפרד, של הישות הנאהבת. כי אם האהבה תגדל לגודל אין סופי, לא תוכל ישות אחת להיפרד מהישות האחרת, ואז הן יתאחדו. והקיום של ישויות שונות, שנפרדות זו מזו, אפשרי, רק כאשר יש גם אהבה וגם שנאה, שמאפשרות גם ריחוק וגם קירוב של הישויות השונות. כי כל הישויות השונות, הן גם דומות וגם שונות ... ישות אחרת תהיה קיימת, וגם אז אין שום קיום לשום ישות אחרת כלל. והכלל העולה הוא, שכאשר יש רק אהבה או רק שנאה בלבד בגודל אין סופי, אז אין שום קיום לשום דבר בעולם. והקיום של כל הדברים שבעולם, הוא אפשרי, רק כאשר יש צמצום של האהבה ושל השנאה ושל הריחוק והשוני, ושל הקירוב והאחדות וכולי. ועוד נקודת מבט: אהבה, היא בעצם שנאה נסתרת. שהאדם אוהב ורוצה להתאחד עם הנאהב, כדי להעלים אותו מקיום נפרד, שזוהי שנאה של הנפרדות. וגם שנאה, היא בעצם אהבה נסתרת. כי היא נובעת מכך שהאדם ככ אוהב את הישות השנואה, עד שהוא לא מסוגל להכיל את קיומה המנוגד לו והנפרד ממנו, עד שהוא רוצה להתאחד איתה לישות אחת ממש. שנאה = אהבת האחדות ושנאת הניגודים, כי בלי זה אין שנאה. אהבה = שנאת הנפרדות ואהבת האחדות, כי בלי זה אין אהבה.