... ללא תנאים. אלא, שאהבה בלי תנאים בשלמות, אין לה שום משמעות של אהבה כלל. והיא לא יותר אהבה, מאשר שנאה. וכפי שיתבאר להלן. והעניין הוא, שאהבה, היא רגש ותחושה. תחושה, שהיא מנוגדת לתחושה של שנאה ורגש של שנאה. ובקצה האחד יש אהבה, ובקצה השני יש שנאה. אבל, בכל מקום שיש אהבה, יש לפחות גם קצת שנאה. ובכל מקום שיש שנאה, יש לפחות גם קצת אהבה. ואין שום אהבה בעולם, שאין בה שום שנאה. ואין שום שנאה בעולם, שאין בה שום אהבה. ונחזור ונחדד: כי כן יכולה להיות אהבה ללא שום תנאים. וכן האדם יכול לאהוב בלי שום תנאים. אבל מי שאוהב ללא שום תנאים, הוא חווה רגש זהה לחלוטין, למי ששונא ללא שום תנאים, ולמי שמלא בשנאה אין סופית, בלי שום תנאים. או במילים אחרות, יש דבר כזה אהבה בלי שום תנאי, ויש דבר כזה לאהוב ללא שום תנאים, אבל אין לזה שום משמעות של אהבה, שהיא שונה משנאה. ולמה? כי כדי לאהוב משהו, וכדי לדעת שאתה אוהב אותו. לשם כך האדם צריך להכיל בתוכו, גם רגש כלשהו של שנאה, כדי לדעת שהוא אוהב. ומי שלא יודע מהי שנאה, הוא לא יכול לדעת מהי אהבה. ומי שלא יודע מהי שנאה חזקה, הוא לא יכול לדעת מהי אהבה חזקה. ומי שלא יודע מהו רעב, לא יכול לדעת מהו שובע. ובלי ... יש תחושה, שאין שום תחושה שונה ממנה, הרי שאין לה שום משמעות כלשהי. והמשמעות של האהבה, היא רק בגלל השנאה. וכאשר האדם חושב לעצמו שהוא אוהב איזה דבר, אם יש אצל האדם משמעות למחשבה הזאת, הרי שהאדם בעצם מבין ... שאי אפשר אפילו לא לדמיין שלא אוהבים אותו. ואז ממילא, כבר האהבה אליו מאבדת את המשמעות. וכיוב ממש לגבי שנאה. שאי אפשר לשנוא בשלמות איזה דבר. כי אם רק שונאים את הדבר, הרי שאין לכך משמעות. כי כבר לא יודעים מהי אהבה. ואם לא יודעים מהי אהבה, ממילא אין משמעות לשנאה. ואם אין שום טוב, ממילא גם כבר אין שום רע. ועוד נוסיף ונסביר את העניין מעוד נקודת מבט מקבילה, ... צריך להתחבר לאין שכל. וכאשר מתחברים לאין שכל כדי לאהוב בלי שום תנאים, ממילא כבר אין משמעות לאהבה או לשנאה, וממילא כבר אין הבדל בין דבר אחד לבין דבר אחר. ומי שלדוגמה אוהב את הילד שלו בלי שום תנאים, ... ממש, לשם כך צריך להתחבר לאין שכל. וכאשר אין שכל, כבר ממילא אין שום משמעות לאהבה כלל. וכך גם שנאה. שאם שונאים בלי שום תנאים ממש, אז כבר שונאים את כל הדברים, ואז ממילא כבר אין דבר כזה שנאה. ועוד נוסיף, כי אהבה אין סופית, ושנאה אין סופית, הן אותו הדבר ממש. כי אהבה אין סופית פירושה, שהאדם לא מסוגל להיות קיים, בלי לחשוב כל ... תאבד לגמרי. כי כאשר חושבים רק על דבר אחד כל הזמן, כבר אין לו שום משמעות כלל. וכיוב לגבי שנאה אין סופית. שפירושה הוא, שהאדם ככ שונא את הדבר, עד כדי כך, שאם הוא חושב עליו, הוא מפסיק להיות קיים. כי מי שמסוגל להיות קיים, תוך כדי זה שהוא שונא איזה דבר, הרי שהוא לא שונא אותו מספיק. כי לשנוא באמת, פירושו, או אני או הוא. ואם הוא קיים, אז אני לא קיים. ומי ששונא באמת, ברגע שהוא חושב על הדבר שאותו הוא שונא, מיד הוא נעלם. ומי שמגיע לשנאה אין סופית, גם הוא, ברגע שהוא חווה שנאה אין סופית, באותו הרגע, הקיום העצמי שלו מתבטל ממש. וזה בדיוק כמו מי שאוהב באהבה אין סופית, שהוא לא ... בתחושה של אהבה. ואז ממילא כבר אין שום משמעות לאהבה, כי אין את מה שיגדיר אותה כאהבה. וכיוב, לגבי שנאה. שאם יש רק שנאה, אז כבר אין שום משמעות לשנאה. ובהחלט אפשר לאהוב משהו מוגדר, באהבה, כמעט בלי שום תנאים. אבל אי אפשר לאהוב משהו מוגדר, באהבה ללא שום ...

אהבה עצמית, קבלה עצמית, שנאה עצמית, לאהוב את עצמך, לקבל את עצמך, לשנוא את עצמך ובו יתבאר העניין של אהבה עצמית / קבלה עצמית / הערכה עצמית / דימוי עצמי / שנאה עצמית ועוד. ואהבה עצמית פירושה, שהאדם אוהב את עצמו. דהיינו, האדם חווה רגש של אהבה, כלפי מה שהוא חושב ... הגורם השני, הוא הדבר שאותו אוהבים או לא אוהבים. והגורם השלישי, הוא הרגש שיש, בין הישות שאוהבת לבין הישות שנאהבת. ובמקרה של אהבה עצמית, יש את התודעה שאוהבת או לא אוהבת. ויש את העצמי, דהיינו, הדבר שהאדם חושב שזה ... כי יכול להיות מצב, שהאדם מזדהה בטעות עם איזה דבר, שזה לא באמת הוא. וכלפיו, הוא חש אהבה או שנאה וכיוב. כגון לדוגמה, אדם שמזדהה מאוד עם העסק שלו. וההזדהות הרגשית של האדם, אם היא מספיק חזקה, היא מביאה ... ועל מה האדם לוקח אחריות אישית וכולי. והדברים האלו, שהאדם חושב שהם הוא עצמו, כלפיהם האדם חווה אהבה או שנאה וכיוב. וכלפיהם יש את עניין הקבלה העצמית והאהבה העצמית. והאהבה העצמית של האדם, החוקיות שלה, לא שונה בשום צורה ... (דהיינו, את מה שהוא חושב שזה הוא עצמו), או לא יאהב את עצמו, בדיוק מאותן הסיבות, שהוא אוהב או שונא, כל דבר אחר בעולם, שהוא אינו הוא. וכפי שכבר ביארתי, האדם אוהב, כל דבר שגורם לו להרגיש טוב והנאה. ... בכלל, ובלי שהאדם יתפוש את האני שלו כמשהו ממשי, בלי זה אין שום חוויית קיום, ואין שום אהבה או שנאה או רצון וכיוב. כך שמוכרח שתהיה הזדהות כלשהי של האני של האדם, עם משהו כלשהו. ומי שיתבונן עוד יראה, ... יתרונות, כאשר אין שום העדפה אישית. ונמצא אם כן, כי מנקודת מבט אובייקטיבית מוחלטת, אין שום אפשרות לאהוב או לשנוא משהו. כי הכל שווה באותה המידה. ואין טוב או רע, אלא הכל אחד, והכל שווה באותה המידה ממש. אבל מנקודת מבט יחסית, ביחס לרצון של האדם, ביחס לזה יש טוב או רע, וביחס לזה, שייך לאהוב או לשנוא וכולי. וממילא זה אומר, שאין שום אפשרות בעולם, שתהיה לאדם אהבה עצמית מושלמת בשלמות מוחלטת. וכך גם ממש, אין אפשרות שתהיה לאדם שנאה עצמית וחוסר אהבה עצמית מוחלטת בשלמות. ולמה? כי בכל דבר בעולם, מוכרח שיש בו חיסרון כלשהו ויתרון כלשהו. ולכן, ... חן בעיני האדם עצמו. ותמיד יהיו בו גם יתרונות כלשהם, שכן ימצאו חן בעיני האדם עצמו. כך שאי אפשר לשנוא משהו בשלמות, וגם אי אפשר לאהוב משהו בשלמות. אלא תמיד יש, גם אהבה וגם חוסר אהבה, כלפי כל דבר ... בכל דבר בעולם, תמיד יש בו חסרונות ויתרונות כלשהם. ומוכרח תמיד, שהאדם גם יאהב את עצמו ברמה כלשהי, וגם ישנא את עצמו ברמה כלשהי. אבל יש גם נקודת מבט נוספת, והיא נקודת המבט האובייקטיבית. שבה, אין שום אהבה או חוסר אהבה ושנאה עצמית. ומי שיתחבר לנקודת המבט האובייקטיבית, דהיינו, מי שיסתכל על עצמו מנקודת מבט אובייקטיבית באמת, דהיינו, נקודת מבט ללא כל שיפוטיות כלשהי, הרי שממילא הוא לא יאהב את עצמו, וגם לא ישנא את עצמו. אלא יחווה כלפי עצמו רגש אחיד, רגש זהה, רגש שאין בו אהבה או שנאה. והאדם סובל מדימוי עצמי נמוך, רק בגלל שיש לו דימוי עצמי גבוה. והאדם סובל מחוסר הערכה עצמית ולא מעריך את עצמו מספיק, רק בגלל שיש לו הערכה עצמית גבוהה מידי. והאדם סובל משנאה עצמית / כעס עצמי / רגשות אשמה וכיוב, רק משום שיש לו גם אהבה עצמית / פירגון עצמי / ... מבט. ומנקודת המבט שבה אין טוב או רע, מנקודת המבט הזו, לא שייך לאהוב את עצמך, וגם לא שייך לשנוא את עצמך. ולא שייך לאהוב או לשנוא, שום דבר בעולם. כי כאשר אין טוב או רע, אז ממילא אין אהבה או שנאה וכיוב. וכאשר האדם מחובר לנקודת המבט הזו, ממילא הוא לא אוהב את עצמו ולא שונא את עצמו. אבל, מי שאוהב את עצמו אפילו קצת, ומעריך את עצמו אפילו קצת, ומי שמקבל את עצמו אפילו ... את כל המציאות כולה בשלמות. וממילא הוא לא ירצה לשנות אותה כלל וכולי. וכך גם ממש, ההיפוך שלו. שמי ששונא את עצמו בשלמות אמיתית (למרות שאין דבר כזה כנל), גם הוא לא ילך לאכול וגם הוא לא יברח מאש. כי הוא ככ שונא את עצמו תמיד, עד כדי כך ששום דבר בעולם לא עושה לו טוב. ואז ממילא הוא גם לא יברח מהרע. ומי שלא מסוגל לדמיין כעס עצמי ושנאה עצמית על עצמו, הוא גם לא מסוגל ליהנות, מכך שהוא אוהב את עצמו. כי בלי שנאה, אין אהבה. ובלי שהאדם יוכל לדמיין חוסר שביעות רצון מעצמו, ממילא הוא גם לא יכול להרגיש שביעות רצון מעצמו. ... היחידה לצאת מהמלכודת הזו, היא על ידי הסתכלות אובייקטיבית, שבה אין טוב או רע, וממילא אין אהבה עצמית או שנאה עצמית, אלא יש אחדות עצמית. אלא, שמנקודת מבט אובייקטיבית בלבד, אין טוב או רע, ואז אין שום משמעות מוגדרת ...

... טוב עם עצמו. ומי שאוהב את עצמו, ממילא הוא מרגיש טוב עם עצמו. ומי שלא אוהב את עצמו, אלא שונא את עצמו, או כועס על עצמו וכיוב, הרי שלא ממש כיף לו עם עצמו, וממילא הוא לא חי חיים ... דבר, בגלל שהוא חושב בשכל שלו, שהדבר הזה הוא יותר טוב מאשר רע. ואהבה בלי שכל, פירושה, שהאדם לא שונא את הדבר, לא בגלל שיש בו דברים טובים, אלא בגלל שאין לו שכל להבין שיש בו דברים רעים. והכוונה ... למה לאהוב את עצמו. ואי אפשר לאהוב את עצמך בלי תנאים, בגלל סיבה כלשהי. אבל בהחלט כן אפשר, לא לשנוא את עצמך עם סיבה, על ידי זה שהאדם עובר לשימוש באין שכל שלו. זא, כי האדם אוהב את עצמו או שונא את עצמו, לפי השיפוטיות העצמית שלו את עצמו, לפי תפישת הטוב והרע שלו, את עצמו. וצריך להכיר בעובדות, שהן, ... השכל שלו, ממילא יש לו שיפוטיות טובה וגם שיפוטיות רעה. וכדי לאהוב משהו בלי שום תנאים בכלל, דהיינו, לא לשנוא את הדבר, גם אם הוא יהיה הכי רע בעולם, לשם כך צריך לקבל את הדבר, בלי שום שיפוטיות. וכאשר ... למצב שהוא לא שיפוטי כלפי עצמו בכלל, דהיינו, לא שיפוטי כלפי אף אחד בכלל, ממילא האדם לא אוהב ולא שונא אף אחד בעולם, בשום רמה שהיא. כי כאשר אין שום שיפוטיות של טוב ורע, ממילא גם אין שום אהבה או שנאה. ולאהוב את עצמך, יש לזה משמעות, רק כאשר האהבה העצמית של האדם כלפי עצמו, היא גדולה יותר מאשר מה ... טוב ורע, אז ממילא הוא מוצא בכל דבר בעולם, גם יתרונות וגם חסרונות. ואז ממילא הוא גם אוהב וגם שונא את כל הדברים שבעולם, ברמה כלשהי. ואז הוא יכול לאהוב יותר או פחות את עצמו, באהבה עצמית או בשנאה עצמית. ולעולם, האדם לא יכול רק לאהוב את עצמו בשלמות, בלי שום שנאה עצמית. ולעולם, האדם לא יכול רק לשנוא את עצמו בשלמות, בלי שום אהבה עצמית. כי תמיד כשיש שכל, אז יש יתרונות וגם חסרונות בכל דבר, ואז יש תמיד גם אהבה וגם שנאה, ברמות ובעוצמות שונות. ובנוסף, כאשר האדם אוהב את עצמו תוך כדי שימוש בשכל שלו, הרי שזאת אהבה עם סיבות. ... בעצמו חסרונות, ביחס למה שהוא יכול להיות עוד יותר טוב ממה שהוא כרגע. והאדם יכול גם לא לאהוב ולא לשנוא את עצמו, על ידי זה שהוא לא מגדיר שום דבר, ולא מאמין לשיפוטיות של השכל שלו. אלא, שאז זו כבר לא נקראת אהבה עצמית. כי כאשר אין שכל, אז כבר אין אהבה או שנאה. כי אז, הכל אחד.

... לא ירצה את המצב, יהיה לו רע. והאדם בכל רגע ורגע, יכול להשתנות עם הרצון שלו. והאדם יכול פתאום לשנוא את המציאות, או לאהוב את המציאות, גם בלי שום התראה מוקדמת. כי הרצון של האדם והמצב של המציאות, יכולים ...

... שיותר טוב. כי האדם בכל מקרה שהוא, תמיד רוצה להרגיש כמה שיותר טוב. והאדם כועס או סולח, ואוהב או שונא וכיוב, לפי מה שהוא חושב שיעשה לו הכי טוב, באותו הרגע. וגם כאשר יש בדבר חסרונות, עדיין האדם עושה ...

... יש בו, גם טוב וגם רע כלשהו. וככל שהאדם מתאמץ יותר לחשוב יותר חיובי, כך הוא בעצם גורם לעצמו לשנוא יותר את המציאות, על כך שיש בה גם דברים רעים. כי מי שלא חושב חיובי תמיד, אלא חושב גם ...

... האדם לא חווה רגש כלשהו כלפי הדבר. כי כאשר אין כל שיפוטיות של טוב ורע, הרי שאין רגש של שנאה ואהבה כלפי הדבר. אבל ברגע שיש שיפוטיות כלשהי, אז מוכרח שהאדם יחווה רגשות מעורבים כלפי כל דבר באשר הוא. ...

... להתאמץ עוד יותר, כלפי אותו הדבר. אבל מצד שני, ככל שהאדם מתאמץ יותר עבור איזה דבר, כך גם הוא שונא אותו יותר. כי המאמץ עבור דבר כלשהו, הוא בעצם סבל למען מטרה כלשהי. והסבל גורם לאדם להרגיש רע. ואז האדם מתחיל לשנוא את הדבר שגורם לו להרגיש רע. כך שבעצם מאמץ עבור דבר כלשהו, גם מגדיל את האהבה כלפי הדבר, וגם מגדיל את השנאה כלפי אותו הדבר שאותו רוצים להשיג. ובסיכומו של דבר, הצבת מטרות בחיים, פירושה להזדהות עם רצונות לשנות את המציאות. ...

... כלשהו, הוא לא טוב ולא רע עבורו, אז האדם חווה שלמות כלפי אותו הדבר, שבה הוא לא אוהב ולא שונא אותו. והרעיון הוא, שמי שרוצה להשיג אושר אמיתי פנימי, שלא יכול להשתנות לעולם (כל זמן שהוא נשאר שפוי בתודעה ... הוא מנוגד לרצון של האדם לחשוב שלילי. והרצון של האדם לאהוב את המציאות, הוא מנוגד לרצון של האדם, גם לשנוא את המציאות. ובמקום לאהוב את המציאות, על האדם לנסות להבין את המציאות. ולהבין, למה הוא אוהב את המציאות, ולמה הוא שונא את המציאות. ובמקום לנסות לחשוב חיובי בחשיבה חיובית, על האדם לנסות להבין, למה בכלל הוא רוצה לחשוב חיובי? ואיך ...

... זה את תחושת החופש האישי שלו, לעשות כרצונו, ולא להיות מוגבל להגדרות כלשהן. כי האדם מטבעו, אוהב את החופש, ושונא את כל מה שמגביל אותו. ונחדד, כי האדם אוהב את החופש, אבל לא אוהב אותו בשלמות. כי אם האדם ... חופשי לקנות את מה שהוא רוצה כרצונו החופשי. והאדם מכור לתחושה של חופש ושל בחירה חופשית לעשות כרצונו. והאדם שונא את חוויית העבדות והשעבוד, שהוא מוכרח לעשות כך או אחרת. ולכן כעקרון, ברגע שהאדם חושב שהוא מוכרח לעשות משהו, ...