מחירי הדירות, המחאה החברתית, איך להוריד את
מחירי הנדלן? צדק חברתי, הורדת
מחירי הנדלן, שיעור בכלכלה, היצע וביקוש, יוקר המחייה, פוליטיקה, משבר פוליטי, שיקולים פוליטיים, לחצים פוליטיים איך באמת אפשר להוריד את
מחירי הדירות? השאלה המרכזית שעולה בדיון של אליעד כהן היא כיצד אפשר להוריד את
מחירי הדירות בישראל? אליעד מציג שתי דרכים עיקריות להתמודד עם הבעיה: גישה ישירה וגישות עקיפות. הגישה הישירה היא לתקוף את שורש הבעיה באופן ברור ופשוט, בעוד שהדרך העקיפה עוסקת במניפולציות שונות שבפועל אינן פותרות את בעיית
מחירי הדיור לאורך זמן. הדרך הישירה שאליעד מתאר מתחילה מהסוף להתחלה: מה רוצים להשיג, ומהי התוצאה המבוקשת? הוא נותן דוגמה ברורה לכך: אם כיום דירה עולה שני מיליון שח והמטרה להוריד את
המחיר למיליון שקל, המשמעות הישירה היא שיהיו יותר דירות מאנשים שמעוניינים לקנות אותן. אם יש 100 אנשים שלכל אחד מהם מיליון שקלים ויש בשוק 200 דירות,
המחיר חייב לרדת למיליון שקל כי נוצרת תחרות בין המוכרים. מצד שני, אם יש 100 אנשים עם כסף מוגבל ורק 10 דירות, המוכרים יכולים לדרוש כמה שהם רוצים,
והמחיר בהכרח יעלה. אליעד מסביר זאת באמצעות דוגמה מפורטת נוספת: אם בשוק יש עשר דירות ועשרה קונים בלבד, כל אחד יכול לשלם כמה שהוא רוצה ואין לקונה או למוכר כוח על האחר. אבל אם יש עשרה אנשים שרוצים לקנות דירה ויש רק מוכר אחד, הוא יכול להכתיב את
המחיר הגבוה ביותר, כי אחרת אין לקונים ברירה. לעומת זאת, אם יש אלף דירות למכירה שנמכרות על ידי עשרה קבלנים, נוצרת תחרות בין הקבלנים. כל קבלן ינסה לשכנע את הקונה לבחור בו על ידי הורדת
המחיר, והתחרות הזו תביא לירידת
מחירים משמעותית. אליעד מדגיש
שמחיר הדירה נקבע בסופו של דבר על פי היצע וביקוש בלבד. לא משנה אילו מניפולציות יעשה בנק ישראל, כמו העלאת או הורדת הריבית, הגבלת המשכנתאות או פתרונות פיננסיים אחרים, כל אלו הם פתרונות עקיפים שלא פותרים את הבעיה הבסיסית. הוא מדגים זאת שוב ושוב: אם יש מעט מדי דירות לעומת הקונים,
המחירים תמיד יעלו. ואם יש הרבה מאוד דירות לעומת מספר קונים קטן,
המחיר תמיד ירד באופן אוטומטי. האם למדינה יש אינטרס אמיתי להוריד את
מחירי הדירות? אליעד מדגיש שהסיבה העיקרית לכך שהמדינה לא באמת פותרת את בעיית
מחירי הדיור היא כי אין לה אינטרס אמיתי להוריד את
המחירים. הורדת
מחירי הדיור משמעותה הפסד כספי למדינה. הוא מסביר לדוגמה: אם המדינה תחליט להוזיל את
מחירי הקרקעות, זה אומר שיהיה לה פחות כסף. אם יהיה לה פחות כסף, היא תצטרך לצמצם בתקציבים אחרים, כגון שירותים חברתיים או מימון של צרכים פוליטיים, למשל התקציבים שמועברים לסקטורים שונים כמו לדתיים או לקבוצות אחרות. מדוע המדינה נמנעת מלפעול באופן ישיר להורדת
מחירי הדירות? אליעד מסביר שהמדינה פועלת תחת לחצים פוליטיים חזקים מסקטורים שונים. היא חוששת שאם תוריד
מחירים באופן משמעותי על ידי הגדלת ההיצע, היא תאבד תמיכה פוליטית מכיוון שהכסף שהיא תפסיד יגרום לה לפגיעה בסקטורים אחרים. הוא נותן דוגמה ספציפית: אם המדינה תוריד את
המחירים על ידי הורדת
מחירי הקרקעות, ייווצר חור תקציבי. כדי לסגור אותו, היא תצטרך לקחת כסף מסקטור אחר, כמו למשל מהתקציבים שמיועדים לדתיים. אז המדינה מחשבת מאיזה צד יש לה יותר סיכון פוליטי, ובוחרת לפעול רק כשאין לה ברירה. לדוגמה, אליעד מציין שאם ראש הממשלה יראה שאם הוא לא יוריד את
מחירי הדיור הוא ייפול בוודאות, הוא יפעל להורדת
המחירים. אם הציבור באמת יהיה נחוש ואיים על השלטון בכך שאם לנו אין דירות גם לכם לא יהיו דירות, הלחץ יהיה מספיק חזק כדי שהמדינה תוותר על כל השיקולים הפוליטיים האחרים,
והמחירים יתחילו לרדת. האם משחקי הריבית יכולים לפתור את בעיית
מחירי הדיור? אליעד מציין בצורה ברורה שהמשחקים שהמדינה עושה עם הריבית, עם הבורסה או עם תנאי המשכנתא, הם פתרונות עקיפים ולא פתרונות אמיתיים. פתרונות אלו עובדים לזמן קצר בלבד ולא ... והישיר הוא רק להגדיל באופן משמעותי את ההיצע. אם מספר הדירות שווה או גדול יותר ממספר הקונים,
המחירים ירדו בוודאות. לסיכום, אליעד מבהיר בצורה חד - משמעית שכל פעולה שאינה כוללת הגדלת ההיצע באופן משמעותי אינה יעילה בטווח הארוך. כל מניפולציה פיננסית, כלכלית או פוליטית היא זמנית בלבד ואינה פותרת את בעיית
המחירים הגבוהים. רק כשיהיו יותר דירות זמינות מאנשים שמעוניינים לקנות, ה