סיבתיות / סיבה ותוצאה - למה דברים קורים? מהי הסיבה של כל האירועים? - חלק 2סיבתיות / סיבה ותוצאה - למה דברים קורים? מהי הסיבה של כל האירועים? - חלק 2 ונסביר: כי הטועים, חושבים שסיבת כל האירועים, היא רצונו של אלוהים. והם נאחזים ... גם אלוהים, אז גם אלוהים הוא עצמו צורה, שקיומה הוא לא מחויב. וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקומות אחרים. והסיבה השנייה לכך, שהמחשבה שסיבת האירועים היא רצון האלוהים, היא רק קליפה בלבד, היא משום שכפי שהסברנו לעיל, כל זמן שניתן לשאול על הדבר עצמו מהי סיבתו, הרי שהוא עצמו עדיין לא הסיבה. כי עדיין צריך לשאול, גם אם נאמר שיש מחייב ראשון, שמחייב את הכל תמיד, הרי שעדיין יש להבין, מה ... אלוהים להיות כך ולא אחרת? ומה בכלל מחייב את זה שלאלוהים עצמו יהיה רצון? כך שרצון האלוהים הוא לא הסיבה הראשונה. משום שקיום רצונו של אלוהים בכלל, וקיום רצונו של אלוהים בצורה כלשהי בפרט, אלו דברים שאינם מחויבים. בפרט ... האלו, היא רק צורה אפשרית, שאינה מחויבת. וכאשר האדם מתבונן בכל זה, הוא מבין מיד, שעד שהאדם שואל מהי הסיבה, עליו לשאול האם בכלל יש סיבה? כי אולי בכלל אין שום סיבה כלל, והכל אקראי תמיד? ואולי רק רצף אירועים אקראי שחוזר על עצמו, אולי הוא נראה לאדם כרצף אירועים של סיבה ותוצאה, למרות שהכל אקראי לגמרי תמיד בכל זמן ובכל מקום? ומי שמתבונן עוד בעניין הזה רואה, שגם לומר שהכל אקראי ושאין שום סיבה לשום דבר, גם זו לא תשובה שמספקת את הדעת. משום שגם קיומה של אקראיות, גם הוא לא מחויב. כי ... איזה מנגנון סיבתי שיפעיל אותה. והרעיון הוא, כי במציאות שלנו, לפחות ברמת הפוטנציאל של המציאות, יש גם אפשרות של סיבתיות וגם אפשרות של אקראיות. וגם אם נאמר שהכל סיבתי או אקראי תמיד, הרי שברמת הפוטנציאל של המציאות, יש גם סיבתיות וגם אקראיות. והשאלה הנשאלת היא, מה יצר את הסיבתיות ואת האקראיות? והאם הנפרדות של הסיבתיות והאקראיות, האם היא עצמה סיבתית או אקראית? ואולי בכלל גם הנפרדות הזאת של הסיבתיות והאקראיות, אולי גם היא שקר? ואולי בכלל אין דבר כזה סיבתיות ואקראיות? ואולי זאת בכלל תופעה אחת בלבד, שפעם אחת היא נראית לאדם כסיבתית ופעם אחת כאקראית? ואם נאמר שהכל אקראי תמיד, אז מה יצר את האפשרות של סיבתיות? כי האקראיות היא הפך הסיבתיות. והאקראיות לא יכולה להוות את הסיבתיות, משום שהיא מנוגדת לה ונפרדת ממנה. כך שאם הכל אקראי, אז מה מהווה את האפשרות של הסיבתיות. כי יש לזכור, שאם אין סיבתיות בכלל, גם לא ברמת האפשרות, הרי שממילא אין גם שום משמעות לאקראיות. כי לתהליך אקראי, יש משמעות לאקראיות שלו כאקראיות, רק משום שיש גם אפשרות של סיבתיות. ואם מצד האמת אין אפילו לא אפשרות של סיבתיות, אז ממילא אין שום משמעות לאמירה שהכל אקראי, כי אין דבר כזה אקראיות. ואם אין דבר כזה סיבתיות ואקראיות, אז מה כן יש? וכיוב להפך, שאם נאמר שהכל סיבתי, אז מה יצר את האפשרות של האקראיות. ואם אין אקראיות גם לא כאופציה, אז אין גם סיבתיות. ומי שיתבונן עוד לעומק על הסיבתיות והאקראיות, יראה שבאמת, זאת לא יותר מאשר אחיזת עיניים בלבד. כי סיבתיות בשלמות ואקראיות בשלמות, הן ישות אחת. וממילא זה אומר, שמצד האמת, אין ביניהן הפרדה אמיתית, אלא זו רק אשליה בלבד. כי מה שנראה לאדם כסיבתיות, זו טעות. כי כאשר האדם חושב שאירוע אחד הוא הסיבה של אירוע אחר, האדם אומר שיש כאן סיבתיות. אבל יש לשאול, מהי הסיבה שהסיבתיות היא כך ולא אחרת? זא גם אם נניח שהאירוע הקודם מחייב את האירוע הבא, עדיין יש להבין ולשאול, מה גורם לסיבה לחייב את התוצאה, להיות כפי מה שהיא? וכל זמן שסיבת הדבר, נפרדת ממנו, הרי שאין באמת סיבה אמיתית מדוע הוא כך ולא אחרת. זא כי אם הסיבה לכך שאירוע כלשהו קורה, היא רק משום שאירוע אחר גורם לו לקרות, הרי שהאירוע עצמו שקורה, הוא עצמו רק משרת אירוע אחר שקרה / שיקרה, והוא עצמו אין סיבה אמיתית, למה הוא עצמו קיים. כי אם סיבת הקיום של הדבר, נפרדת ממנו, הרי שהוא עצמו הוא לא הסיבה האמיתית, אלא הוא רק אמצעי למען סיבה אחרת. ולומר שיש סיבה לכל דבר באמת, פירושו, לומר שלכל דבר יש ... סיבה אחרת שנפרדת מהדברים השונים, ואכ אין להם עצמם סיבה אמיתית. ואם יש סיבה לכל דבר באמת בשלמות, דהיינו, סיבתיות אמיתית, אז זה אומר שכל דבר באשר הוא, יש סיבה מדוע הוא כפי מה שהוא, בלי שום קשר לשום אירוע ודבר אחר, שזאת ורק זאת היא סיבתיות אמיתית בשלמות, שלכל דבר, יש סיבה בפני עצמו, בלי שום קשר לשום דבר אחר. כי אחרת, אם הסיבה של ... עצמו, דהיינו, אם הסיבה שהדבר הוא כך, היא למען תוצאה אחרת, הרי שתמיד צריך לשאול, מה הסיבה שיש את הסיבתיות הזאת עצמה? ומדוע התוצאה לא מושגת באמצעות סיבה אחרת? ובסופו של דבר, סיבה אמיתית מלאה לכל דבר, היא רק ...