... הוא לא מסוגל לדמיין שהוא לא אוהב את הדבר. ולכן אין לו אפשרות לדעת שהוא כן אוהב את הדבר. ואין אצלו משמעות לאהבה שלו כלפי אותו הדבר. כי כל זמן שהאדם יכול
לחשוב על ההיפוך של הדבר, הרי שהוא לא מלא בשלמות את הדבר. וכל זמן שהאדם יכול
לחשוב על כך שהוא לא אוהב איזה דבר, וכל זמן שהאדם מסוגל לחוש חוסר אהבה כלשהו, כלפי איזה דבר, הרי שהוא לא כל כולו אוהב את הדבר ... ממילא כבר אין דבר כזה שנאה. ועוד נוסיף, כי אהבה אין סופית, ושנאה אין סופית, הן אותו הדבר ממש. כי אהבה אין סופית פירושה, שהאדם לא מסוגל להיות קיים, בלי
לחשוב כל הזמן על הדבר שאותו הוא אוהב. כי אם האדם מסוגל להיות קיים, בלי
לחשוב על הדבר שאותו הוא אוהב, הרי שהוא לא אוהב אותו באהבה אין סופית. ומי שיאהב משהו באהבה אין סופית, עד כדי כך שהוא לא יכול להיות קיים, בלי
לחשוב על הדבר שאותו הוא אוהב, אדם כזה ממילא יחשוב תמיד רק על הדבר שאותו הוא אוהב. ואז ממילא כל המשמעות העצמית שלו ושל האהבה שלו ... לשנאה אין סופית, גם הוא, ברגע שהוא חווה שנאה אין סופית, באותו הרגע, הקיום העצמי שלו מתבטל ממש. וזה בדיוק כמו מי שאוהב באהבה אין סופית, שהוא לא יכול שלא
לחשוב על הדבר שאותו הוא אוהב, ואז הוא חושב רק עליו, וגם אז הקיום העצמי של האדם מתבטל. כי מי שיחשוב רק על ישות אחרת בשלמות, הוא ...