... אותה שבמקום שהיא תחשוב על זה תחשוב על משהו אחר, מכאן זה אומר שאתה בן אין סוף שנים, פחות הזמן שעוד לא עבר, אתה קיים כל הזמן שאלה: ישות ללא התחלה וללא סוף. אליעד: כל מה שקיים, ניקח את הכיסא הזה, הכסא קיים כל הזמן, כל פעם הוא מחליף צורה. הכסא הזה לפני שלושת אלפים שנה איפה היה? באיזה הר בצורה של ברזל, אבל ...

... אתה אלוהים, יש עדיין הגדרה מסוימת של אני רוצה. לכן אתה גם אלוהים גדול וגם אלוהים קטן. מהי תפיסת הזמן לפי ליקוטי מוהרן, ומהי המשמעות של החלום? רבי נחמן אומר שתפיסת הזמן דומה לחלום, והשאלה היא אם אתה בתוך החלום או מחוץ לו, ומי בכלל חולם את החלום. אפשר להגיד שאתה ... אחת שכוללת בתוכה את כל הפרספקטיבות ביחד: אתה יכול לראות את המציאות כנפרדת, וגם כחוויה פנימית של אני לפני המקום והזמן, וגם כחוויה של המצוי הראשון שבו הכל אחד. ככל ששואלים מי אני? ברצינות ובנחישות, מגלים דרגות עומק נוספות: פעם ... את המציאות, וגם כמי שבכלל לא יודע שהוא קיים. הוא יכול להיות בעל רצון ומגבלה, ובאותה נשימה להכיל את המקום שבו אין שום רצון או ישות נפרדת. אז מתבטלות הסתירות, כי כל ההגדרות קיימות בצורת גם וגם באופן מוחלט. ... לחזור לכאן אחרי שאתה באחדות? זו בדיוק השאלה של איך נוצרה הנפרדות מתוך אחדות גמורה?. מי שמצליח לחוות את המקום שלפני האני והרצון, וחוזר להתנהלות היומיומית, מקבל גם את התשובה בפנים: כך העולם נוצר. ולכן, כשמבינים את המנגנון לעומק, ... למה? כי אתה עדיין מוגדר, אתה אומר אני רוצה, אז אתה מצומצם, עדיין לא אלוהים. בליקוטי מוהרן נאמר שתפיסת הזמן היא כמו חלום, והשאלה היא האם אתה בתוך החלום או לא בתוך החלום? ומי חולם את החלום? נגיד שאתה ... הפנימי של הכל, הכי פנימי, ויש את האלוהים שהוא המציאות שלפני הכל, אבל זה עדיין לא אחד. יש את המקום והזמן שאני חלק מהם, ויש את האני שלפני המקום והזמן, ויש את האני הראשון שהוא האחדות המוחלטת, ששם הכל מוחלט, ואיך אתה מבין את זה? על יד שתשאל מי ... עובר לעולם אחר, למה? כי אם הוא אמר ברגע שאני נפטר מהעולם, אני מגיע לאחדות, אם אתה מגדיר את המקום שבו אתה נמצא, על ידי שלילה של דבר אחר, אז אתה עוד לא באחדות. אם אתה אומר כשאני לא ... התהליך אתה כן עובד אלילים, אבל אתה רואה שכול דבר זה אלוהים, עם כוח אין סופי, שמחייה את כל המקום והזמן. בהתחלה מסבירים לך שהכל אחד, ואחר מסבירים לך שזה כל אחד. ועכשיו אלוהים הוא גם שולחן שאין לו שום ... לעבור דרכו, אבל הוא גם אלוהים שיש לו את הכוחות כולם. המצוי הראשון, מחויב המציאות, האין סופי, מחייה את המקום והזמן, את כל זה תחווה על שולחן. אז תמיד תהיה באינטראקציה עם אלוהים, איך תבין את זה? אם תחווה את ...

... משתנים לעולם, הלא הם חוקי הפיזיקה / חוקי הטבע וכיוב. ויש גם את חוקי הנפרדות הכלליים, שהם החוקים של הזמן והמקום, והחוק שאי אפשר לחבר שני הפכים במקום ובזמן אחד, שהחוקים האלו נשמרים, גם בתוך העולם הבדיוני והדמיוני. וזה משום, מגבלת התפישה של הצופה. שהתודעה עצמה לא יכולה לתפוש שינוי אמיתי, בתפישת המקום והזמן שלה. ואעפכ באופן יחסי יש בסרטים המצוירים, הפרה בוטה של חוקי המציאות שלנו. כי המציאות עולה על כל דמיון. ... נדמה, שהלבושים השונים של המציאות, הם דרך הטבע של העולם. וזה משום, שהלבושים האלו חוזרים על עצמם בתוך חוויית הזמן של האדם. כי האדם רגיל לראות את העולם בצורה מסוימת. ולכן נדמה לו, כאילו באמת זוהי הצורה הטבעית של ... מאשר דבר אחר. ורק השכל של האדם, רגיל לתפוש את המציאות בצורה כלשהי, מחמת הזיכרון שיש לאדם בתוך חוויית הזמן. אך מצד האמת, מי שיודע את האמת שהכל אחד, הוא מבין, שבאמת כל הצורות כולן, הן חסרות כל כוח ...

... שהישות שלו, שונה במהות שלה, מכל שאר הישויות שנמצאות בתוך החלום. והאדם לא מבין ולא יודע, שהוא נמצא באותו המקום ממש, שבו נמצאים כל הדברים שהוא רואה בשעת החלום (שהוא בתוך המחשבה של זה שחולם את החלום). והאדם לא ... נדמה לו כאילו הוא כבר נמצא במציאות הזאת המון זמן. למרות שבאמת, הוא נמצא שם רק כמה רגעים. כי הזמן, הוא תלוי בזיכרון של האדם. וכאשר בתוך החלום האדם חווה מציאות כלשהי, ברגע אחד האדם מקבל זיכרון, כאילו הוא ... אין שום הפרדה, בין האני של האדם, לבין כל מה שהוא שונה מהאני של האדם. ובאחדות של המציאות, גם המקום והזמן, גם הם לא יותר מאשר צורות שונות, שמתאחדות לישות אחת ממש, שהיא חסרת הצורה של המקום והזמן. והישות הראשונה, שהיא זו שבתוכה כל הדברים נמצאים, היא לא נמצאת בתוך שום ישות אחרת. משום שהיא עצמה הישות ... את כל נקודות המבט כישות אחת ממש. דהיינו, גם את נקודת המבט שלנו, וגם את נקודת המבט של העדר הזמן והמקום והאחדות של המציאות, וגם את נקודות המבט של מה שיש לפני האחדות של המציאות, שהן ישות אחת, עם האחדות ... בשלמות, עד שהאדם נעלם לגמרי. וחוזר להיות, מה שהוא היה, לפני שהוא נרדם, אל תוך החלום של עצמו, שהוא הזמן המקום והמציאות שלנו. ואחרי שהאדם נעלם לגמרי, ונכלל בתוך האחדות של המציאות, אז פתאום התודעה של האדם נוצרת מחדש לגמרי, ... השאלה של, איך היש מתהווה מתוך האין, על ידי זה בסוף הוא יראה, שהכל אחד. והאדם יצא מחוויית השינוי והזמן, ששם ורק שם שייך לשאול את השאלות האלו. שהאדם שואל איך נוצרו הנפרדות והשינוי, ואז האדם רואה שהכל אחד ... של האדם שמתעללים בו. וכאשר האדם מבין את כל הנל, אז גם חוויית הבחירה החופשית שלו משתנה, וגם חוויית המקום והזמן, משתנות גם הן ועוד. ומי שלא יודע שהוא בתוך חלום עצמי של עצמו, הוא בפיצול אישיות באמת. כי מצד ...

... ומי שעושה איזה דבר מתוך הרגל, בלי להבין תוך כדי עשייה, למה באמת הוא עושה אותו, הוא עבד של הזמן. כמו דמות בסרט מצויר, שהיא רק נראית חיה, למרות שהיא באמת מתה, ואין לה שום חיות כלל. כי ברגע שהאדם חי מתוך הרגל, הוא בעצם בתוך חוויית הזמן, ואז האני שלו, הוא המשך של האני הקודם שלו מהרגע הקודם. ואז האדם מתרחק מהאני האמיתי שלו, שהוא נמצא לפני הזמן כולו, שהוא ורק הוא החיים האמיתיים, שהוא האני שחושב את המציאות שלנו. ובסיכומו של דבר, מי שרוצה לחזור ולהיות ...

... והאלוהים השקרי הזה שנדמה לאלוהים, ושנראה שהוא עושה את הכל, הוא העבד הגדול ביותר בעולם. משום, שהוא עושה כל הזמן פעולות, תמיד ללא כל הפסקה. כי מי שלא אחראי לכל מה שקורה, הוא דווקא המלך, שעובדים עבורו. כי אלוהים ... רצון כלל, אלא רק שלמות של אמת. אבל אצל אלוהים שקרי שמתחזה לאלוהים אמיתי, הוא עובד קשה מאוד כל הזמן ובכל מקום. כי הוא אחראי, להחיות את המקום ואת הזמן. ובנוסף, למרות שנדמה שהוא כל יכול וכולי, הרי שאין לו שום בחירה חופשית כלל. כי הטועים נדמה להם, שמי ...

... הוא מבין שהקיר מולו הוא לא מהות המציאות כולה. וכאשר יהיה ברור לאדם באופן מוחלט, שמהות המציאות היא לא הזמן והמקום, וכל שכן שהיא לא מה שנמצא בתוך הזמן והמקום, על ידי זה ורק על ידי זה, האדם מצליח לתפוש במחשבתו את הכלום שמחייה את הכל, שהוא מהות הכל. ... שהאדם חושף את כל השקרים של המדינה, דהיינו, רואה כיצד כל הצורות כולן, כולל הצורה של האני שלו ושל הזמן והמקום, ושל היש והאין, כיצד כל הצורות כולן הן שקר, אז על ידי זה האדם זוכה לראות את המלך העניו ...

... מאושר בשלמות. והאדם, הוא לעולם לא מאושר בשלמות, והוא תמיד עושה פעולות שיקדמו אותו אל האושר בשלמות. והאדם כל הזמן ובכל מקום, מתאמץ כדי להשיג בסופו של דבר את האושר המושלם, שאותו הוא לא משיג אף פעם. וכאשר האדם ... בחייו, הרי שהוא לא באמת סובל, מכך שהוא סובל. כי כאשר לדוגמה, האדם סובל באמת, מאיזה דבר גשמי, באותו הזמן, הוא לא חווה שום הנאה כלל משום דבר. ומי שבאמת לא רוצה להתאמץ בכלל, זה אומר בעצם, שהוא לא ... שמח מכך שהוא סובל קצת / לפעמים / תמיד, כי האדם היה מעדיף לא לסבול. ומצד שני, האדם כל הזמן משקר שכאילו אין ברירה, ואין מה לעשות, ושזה תהליך, וכיוב כל מיני שקרים שונים ומשונים, שהם מבטאים את זה ...

... הייתה קיימת הפרדה בין אני ולא אני, לא היה צורך או רצון לשינוי, ולכן לא היה סבל. מהי פרספקטיבת המקום שמכילה את הכל? כדי להסביר את תפיסת האחדות לעומת הנפרדות, אליעד משתמש בדוגמה של מקום (חלל). הוא מתאר חדר שיש בו חפצים שונים ומדגים שהמקום עצמו לא משתנה, בין אם מכניסים או מוציאים ממנו חפצים. כלומר, המקום אינו מושפע מהדברים הנמצאים בו. לפי ההסבר הזה, המציאות האמיתית דומה לאותו מקום או חלל, שאין בו שום שינוי ... הוא מדגיש כי החיבור האמיתי הוא לא להתחבר לעצמך כפי שאתה מכיר, אלא להתחבר למה שקדם לכל הגדרה, לפני הזמן ולפני המקום. למה חשוב להגדיל את האגו בצורה נכונה? אליעד מסביר כי רוב בני האדם מנסים להגדיל את האגו שלהם באופן ... של מה שהוא באמת. מה המשמעות של לחזור לנקודה לפני הכול? אליעד מסביר כי התודעה הראשונית שהייתה לפני היווצרות הזמן והמקום, היא למעשה האני האמיתי של כל אחד. הוא מדגיש כי כל דבר שקיים, כל פיצול וכל נפרדות, מקורם באותה ... כי הוא כבר הכל ללא מגבלה. מהי אחדות המציאות? איך להפסיק להרגיש סבל? מהו האני האמיתי? מה היה לפני הזמן והמקום? איך להתחבר לתודעה השלמה?

... מה עליו לעשות, וטוני עונה לו כי החוב גדל בכל שבוע עקב הריבית. אליעד משתמש בדוגמה זו כדי להמחיש שהזמן שאדם מקדיש ללימוד הוא כמו חוב שיש לאדם כלפי עצמו. כלומר, בכל שעה שבה האדם לא לומד או לא ... במינוס. הוא מדגיש שממש כפי שהחוב של החבר בסדרה גדל בכל שבוע בגלל הריבית, כך האדם חייב לראות את הזמן שבו הוא לא לומד כזמן שבו החוב שלו כלפי עצמו גדל והולך. הסבר זה ממחיש רעיון מהותי מאוד בהקשר ללימוד: אסור לאדם לחשוב שהזמן שהוא משקיע בדברים אחרים, כגון שינה או אכילה, מוציא אותו מהמינוס הזה. אליעד אומר שזה כמו שתגידו אני חייב לאכול, אז לא יכולתי ללמוד, אבל זה לא באמת משנה את העובדה שבאותו הזמן האדם לא למד. אמנם הוא מכיר בצורך של האדם לישון ולאכול, אך הוא רוצה להבהיר שהאדם חייב להכיר בזה שכל שעה שבה הוא לא לומד, הוא עדיין מפסיד משהו מההתקדמות שלו. הזמן שעובר ללא לימוד הוא זמן שהאדם עדיין נמצא בו בפיגור, והוא צריך לפצות על כך בהמשך. אליעד מוסיף שאין ...