... שקר? זה כבר נושא אחר. אבל, בתוך האדם יש מחשבה, שלא יכול להיות, שהכל זה שקר. כי האמת, היא האחדות והשלמות. והכל, מנוגד אליה. ולא יכול להיות, שהכל קיים סתם כך, כשקר בלי כל סיבה. והאדם נאחז בשקר, משום ... אמת, הוא מבדיל בין היש לבין האין. ועל ידי זה, נוצרת הפרדה בין אמת לשקר. ואז יש הפרדה, בין האחדות לבין הנפרדות. ואז האדם לא מבין, איך זה יכול להיות, שהאמת היא האחדות, למרות שכל העולם כולו, הוא נפרדות. אבל, מי שיודע את האמת האמיתית שהכל אחד והכל מושלם ממש, אצלו, כל ... בלבד. ועוד נוסיף ונאמר, כי אצל החכם האמת, השקר והחיסרון של העולם, הוא טוב מאוד. כי הוא הריבוי של האחדות והשלמות האין סופית. וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקומות אחרים. ועוד נוסיף ונאמר, כי עבור מי שהוא לא חכם ...

... / שלם ממנו, הרי שהוא סובל מחוסר שלמות. ורק כאשר האדם משיג את השלמות עצמה, על ידי ההבנה של האחדות, אז ורק אז הוא זוכה לכפור באלוהים באמת, כפי שאלוהים עצמו לא מכיר בקיומו של אלוהים מלבדו, וכפי שעבור ... הסתרת האלוהים האמיתי. משום שכל ישות שהיא נפרדת משאר הישויות, אפילו מהיבט כלשהו, היא לא אלוהים. כי אלוהים הוא האחדות והמקיף של הכל, ששם הכל אחד ממש ללא כל הפרדה. וברגע שהאדם מגדיר ישות כלשהי כאלוהים, הרי שזהו לא אלוהים. משום, שאלוהים הוא לא מוגדר, כי מה שמוגדר, הוא לא אין סופי וכולי. ורק בהבנת האחדות, רק שם אין חילוק בין היש לבין האין, ובין הסוף של זמן ומקום, לבין האין סוף שמחוץ לזמן ולמקום, ...

... עובד אלילים. כי גם האני של האדם, גם הוא עצמו רק לבוש של המציאות. ואלוהים האמיתי, הכוח האמיתי, הוא: האחדות של המציאות, מחויב המציאות, הישות שממלאת את כל הלבושים של המציאות, הלא היא המהות של כל הדברים כולם, שנמצאת מחוץ ובתוך כל הדברים כולם, שהיא הכוח האמיתי וכולי. וכאשר האדם מתקרב לשכל של האחדות, שבו הכל אחד ממש, אז ההבנה הראשונה שהוא מבין, היא ההבנה של אחדות המציאות. שהאדם מבין את מהותה של מהות המציאות. והאדם מבין מהו אלוהים, ומהו מחויב המציאות, הלא היא האמת המוחלטת וכולי. והשלב השני והאחרון בשכל של האחדות, הוא השלב, שבו בחינת המחויב ובחינת האפשרי, נכללות אחת בשניה. כי באחדות השקרית (שגם היא שכל גדול מאוד), בה האדם מבין את עניין המהות של המציאות, שהיא מחוץ למקום ולזמן וכולי, ... אבל בתכלית הסופית, הכל אחד ממש והכל נכלל אחד בשני ממש. וכמובן שזה נגד השכל ונגד ההיגיון. אך אעפכ, האחדות של המציאות פירושה הוא, שכל מה שנכון לגבי הישות האחת האין סופית, נכון ללא כל שינוי, לגבי כל אחת ... יש ריבוי של אלוהים וריבוי של ישויות אין סופיות, שזה לא הגיוני. ואעפכ הדבר הוא כך. ועפ השכל של האחדות, כל אחת ואחת מאין סוף הישויות הסופיות, היא אלוהים אין סופי של ממש. שרק בעיני האדם היא מצטיירת לו ... כמו המחויב הראשון. וכאשר האדם רואה איזו ישות סופית, כגון לדוגמה אבן, מי שיודע את האמת, הוא מבין שמצד אחדות המציאות, הגודל של האבן הזאת, גדול יותר מאשר כל מרחב המקום והזמן גם יחד. כי כל ישות נפרדת, היא ...

... בעולם של הנפרדות, דהיינו, שהאדם יהיה מודע לקיומו, בלי שיהיה לו פחד כלשהו. וגם מי שהגיע אל השלמות ואל האחדות, כאשר הוא חוזר אל הנפרדות, הוא חוזר אל ישותו, אל רצונו, אל הטוב ואל הרע, וממילא גם אל הפחדים. אלא, שהוא חווה את הפחדים ואת הנפרדות, בצורה אחרת לגמרי, מנקודת המבט של האחדות ושל השלמות. שעבורו, הפחד מושלם ממש. ויש כאלו שנדמה להם, שאין להם שום פחד כלל. והם הטועים, שאינם מודעים ... הדרך שמוזכרת כאן, שהיא, שעל האדם להעלים את עצמו לגמרי, כפי שיתבאר להלן מה הכוונה בדיוק. (ומי שכבר היה באחדות ושראה שהכל מושלם, אעפכ הוא בוחר לפחד מתוך בחירה חופשית, והוא לא צריך להעלים את עצמו כלל. כי אצלו ... בעולם, לא באמת יודע ממה בדיוק וממה באמת הוא מפחד. ומי שינסה להבין ממה באמת הוא מפחד, הוא יגיע לאחדות המציאות, ולפתע פתאום הוא לא יפחד כלל! והעניין הוא, כי כל אחד חושב, שהוא כן יודע ממה הוא מפחד. ... ואם יתבונן האדם אל תוכו, הוא יראה שהוא דווקא כן מפחד בלי סיבה (אאכ יש לאדם את השכל של האחדות, שאז, כאשר הוא בתוך הנפרדות, אז ורק אז הוא מפחד עם סיבה אמיתית, שהיא גם טובה מאוד באמת). כי ... הוא סובל ממנה. אבל מי שהוא איש חיל, הוא חוקר את הנושא הזה לעומקו, ומגלה את מהותו העצמית, שהיא האחדות של המציאות. ואז אחכ כאשר האדם חוזר לשכל של הנפרדות ואל הרצון הנפרד והטוב והרע, אז הוא לא באמת מפחד. כי גם מי שיש לו את השכל של האחדות, כל זמן שהוא בנפרדות, גם הוא מפחד. כי יש לו רצון, שיוצר טוב ורע ויוצר פחד וכולי. אלא, שהוא ... שהוא ימשיך לשאול, למה אני לא רוצה להרגיש רע? ויגלה את שורש הרצון שלו, שהוא שורש כל המציאות, שהיא האחדות. ויגלה, שכל החסרונות מושלמים וכולי. ומי שינסה להגדיר ולהבין את הפחד שלו, בסופו של דבר הפחד ייעלם. משום שבקצה ...

... של השכל, דהיינו, את הנקודה הפנימית, שמחייה את השכל של האדם, היא יודעת ומכירה היטב, את הטוב האמיתי ואת האחדות של המציאות. והעניין הוא, כי על האדם להבין את האמת, שהלב והפנימיות שלו, מכירים היטב ומחוברים בפנימיותם אל האחדות של המציאות ואל הטוב האמיתי של המציאות. והאדם סובל, רק משום שהתודעה של האדם ברמת המודעות החיצונית שלה, היא ... עצמו חיצוני למציאות. והאושר מגיע, רק על ידי חיבור של האני של האדם, פנימה אל תוכו, דהיינו, אל נקודת האחדות, ואל חוסר הקיום של האדם כישות נפרדת. והסיבה שהאדם לעולם אינו מאושר בשום דבר, היא משום שהאדם בתוכו, תמיד ... משום, שהתודעה של האדם, היא תמיד עושה השוואה, בין הדבר שאותו קיבל האדם, לבין השלמות של המציאות, שהיא חוויית האחדות של המציאות, שביחס אליה, הכל רע, משום שהכל חסר את השלמות. ועל האדם להבין, שזו הסיבה האמיתית שבגללה הוא ... ריקנות תמידית, משום שבתוכו האדם מחפש את הטוב האמיתי, שהוא לא תלוי בשום דבר ובשום סיבה, אלא הוא תלוי באחדות ההפכים וכולי. ובלי שהייתה לאדם נקודת ייחוס מוחלטת של הטוב האמיתי, בלי זה לא הייתה אצל האדם חוויית טוב ... שהוא מכיר בתוכו את המוחלט ואת הטוב האמיתי. ועל ידי זה שהאדם מתבונן אל תוכו פנימה, הוא מגלה את האחדות של המציאות, וחוויית הנפרדות נעלמת, ומגיע הטוב האמיתי.

... אמונה והנחת יסוד שגויה. ומצד האמת, היש והאין הם נפרדים זה מזה, אלא שאין הפרדה, בנפרדות שלהם. כי בשורש, האחדות והנפרדות הם אחד. ומי שמאמין לשכל של עצמו, הוא לא זוכה לראות את אור האמת, והוא חי בחושך ובאפילה, ... אז הוא מגלה שאכן הדברים נפרדים זה מזה, אבל הוא מגלה גם, שמצד האמת, אין הבדל בין נפרדות לבין אחדות, ואז ממילא האדם חווה את הנפרדות בצורה אחרת. וכל הבעיות והצרות והייסורים וכולי שיש לאדם, כולם כולל כולם, שורשם ...

... בתוכו, ועובד אותו כל ימי חייו לנצח נצחים. והכל זה רק משום, שהאדם נגוע במחלת האמונה השקרית. ומי שהוא באחדות ובשלמות, אצלו, האמונה היא טובה מאוד. כי האמונה יוצרת את השקר ואת הרע כנל. שהם טובים מאוד, עבור מי שנמצא באחדות של המציאות, וזה עניין אחר לגמרי, שהוא בעצם ההסבר, מהו השורש הטוב של האמונה, שהיא טובה, רק כאשר האדם ... האמת שיש נפרדות, או שמא היש והאין הם אחד, ואין שום נפרדות כלל? ואולי יש נפרדות, אבל היא נמצאת באחדות עם ההיפוך שלה, שהיא האחדות? ועל האדם לא לפחד מאלו שמעודדים אותו להאמין. אלא עליו לחקור ולדרוש, עד אשר האמת תתברר באשר היא. ועל ...

... כל דבר שהוא, או שהוא טוב או שהוא רע. ועפז החלוקה של הטוב והרע בעולם היא מאוד ברורה, והיא שהאחדות היא טובה, כי כאשר הכל אחד, אז אין שום הפרדה וממילא יש שלמות. והנפרדות, היא כולה רעה, ללא שום טוב בכלל. כי בכל מקום שיש הפרדה, יש חיסרון בכל אחת מהישויות, וממילא תמיד רע. ונמצא אם כן, כי האחדות היא טובה, והנפרדות כולה כולל הטוב שבה, היא רעה. כי כל צורה שלה, רחוקה מהשלמות של הטוב המוחלט. וכיוב ... גם ריבוי של הטוב, בבחינת טוב מאוד, דהיינו, יותר טוב מאשר הטוב המוחלט. והעניין הוא, שמי שלא מחובר אל האחדות של המציאות, אצלו האחדות נפרדת מהנפרדות. ולכן יש רק אחדות אחת בלבד. כי באחדות אין שום נפרדות ואין שום ריבוי, והאחדות היא אחת, והטוב הוא אחד, והאמת היא אחת. אבל כל זה נכון, רק אצל הטועים, שהם מפרידים בין האחדות לבין הנפרדות, והם נאחזים באחדות של שקר. אבל יש אחדות של אמת, שבה אין הפרדה בין הנפרדות לבין האחדות והכל אחד ממש. ושם, כל אחת ואחת מאין סוף הישויות הנפרדות, היא עצמה ישות אין סופית בגודל שלה, למרות ... מצומצמת בחיצוניות שלה, ואעפכ הכל אחד ממש, ואין חילוק בין היש סוף לבין האין סוף. ונמצא שיש ריבוי של אחדות. שכל אחת מהישויות הנפרדות, היא עצמה האחדות האחת בפני עצמה. ויש כאן דבר והיפוכו. כי כיצד אפשרי שיהיו הרבה ישויות אין סופיות?! אך אעפכ כך הוא ... מעל שלמות, שההבדל ביניהן, הוא לא במהות השלמות, כי המהות היא אחת, שבשלמות הכל אחד, אלא ההבדל הוא בעוצמת האחדות וכולי. (והאין סוף הוא מחוץ לזמן ולמקום, והוא עצמו נמצא בתוך אין סוף אחר גדול עוד יותר וכולי. אבל כל אין סוף, הוא נמצא באחדות עם האין סוף שגדול ממנו. כי כל האין סוף כולם, נמצאים מחוץ לזמן ולמקום, דהיינו, באותו זמן ומקום, ללא ... מאשר האמת, או יותר טוב מאשר טוב אמיתי, שכל מהותו היא, שאין טוב ממנו. ואעפכ מי שזוכה לשכל של האחדות, אצלו הנפרדות היא טובה מאוד. דהיינו, שאצלו כל אחת ואחת מהישויות המצומצמות של הנפרדות, היא טובה כמו הישות האחת ... הגיוני, אעפכ כך הוא הדבר), ואז יש ריבוי של האין סוף. ובסיכומו של דבר, מי שלא זוכה לשכל של האחדות, אז אצלו הנפרדות היא רעה. משום שכל ישות, היא חסרה את האחדות האחת הטובה. אבל מי שזוכה לשכל של האחדות, אצלו הנפרדות היא טובה מאוד, משום שכל ישות, היא טובה בטוב האמיתי של האחדות הטובה האחת, וזהו העניין של טוב מאוד.

... ובנפרדות של המציאות, אלוהים מודע לעצמו ולאלוהים יש רצון, ורצונו ומדעו ועשייתו והעולם וכולי, כולם נפרדים ממנו ומישותו. אך באחדות של המציאות, אלוהים לא מודע לעצמו כלל ואין לו רצון כלל, כי הוא ומדעו אחד וכולי. כי בשורש הכל אחד ממש, ואין הבדל בין היודע לבין הידיעה לבין הדבר הידוע. וכל זמן שאין אחדות בין היודע לבין הדבר שאותו הוא יודע, דהיינו, כל זמן שהאדם היודע, הוא לא בעצמו הופך להיות הדבר שאותו ... וכיוב לגבי האלוהים, שהוא נתפש כישות ממשית, למרות שהוא באמת רק מושג מופשט והוא אינו ישות כלל. וכיוב לגבי האחדות של המציאות, שהיא נתפשת כמשהו ממשי, למרות שבאמת היא רק מושג מופשט. והעניין הוא, כי האמת היא שורש כל ... זה האדם מגלה שהכל אחד. וכאשר האדם מגלה שהכל אחד, על ידי זה הישות של האדם מתבטלת, והיא נכללת באחדות של המציאות, ששם היודע והידיעה והידוע והכל הם אחד. ושם גם נמצאת התודעה של אלוהים לפני בריאת העולם, ושם ... הוא לא יודע זאת. והאדם הוא כבר כל דבר, אך הוא לא יודע זאת. ועל ידי הביטול של האדם לאחדות המציאות, על ידי זה הכל הופך לישות אחת, ואז האדם זוכה לידיעה שלמה באמת, שאינה חסרה כלל.

... ובכל זמן. אבל מי שיהיה איש אמת, ויבין למה באמת הוא רוצה את מה שהוא רוצה, הוא יגלה את האחדות של המציאות, ששם הכל טוב אמיתי תמיד, גם כאן בגוף הגשמי ממש, בלי שום יוצא מן הכלל. והאדם יכול ...