... ממנה, והכל מתחבר אל ישות אחת ממש, שאין בה שום נפרדות כלל, אפילו לא ברמת הפוטנציאל של הישות, דהיינו, אחדות אמיתית. והמהות, של המהות עצמה, היא המהות עצמה. כי יש אחדות גדולה יותר, מאשר אחדות קטנה יותר. אך הן ישות אחת ממש. והן גם נפרדות זו מזו, אך הן גם ישות אחת ממש, כי ... החיבור שלה עצמה עם כל מה ששונה ממנה, לישות אחת. וכך הלאה, מהות פנימית יותר ויותר. וכל העומקים של האחדות האלו, הן פנימיים אחד יותר מהשני עד אין סוף. אבל הם גם ישות אחת ממש, כי מהותם ומהות האחדות שלהם היא אחת. והאדם לא יכול להבין אחדות אחת, יותר מאשר אחדות אחרת. ומבחינת תפישת האדם, כאשר האדם חושב על האחדות החיצונית, כבר אז מתבטלת התודעה של האדם, ואין אפשרות להמשיך להעמיק הלאה פנימה יותר. ואין שום הבדל מצד ההגדרה, בין האחדות החיצונית, לבין האחדות הפנימית יותר, ולכן זו ישות אחת. ואעפכ יש הבדל של עומק וכולי.

... הוא משנה את חוויית הנפרדות. שהיא עדיין נשארת, עם הרצון וכולי, אבל החוויה שלה שונה לגמרי, מתוך חוויה של אחדות.

... רוצה את כל מה שקורה תמיד. כי כל מה שקורה, זה ביטוי רצונו (וקיומו של רצונו, הוא ביטוי של אחדות המציאות). ומי ורק מי שהופך להיות בתודעה של אלוהים בעצמו, רק הוא חווה שכל האירועים כולם ושכל מה שישנו, ... המציאות. שזאת חוויית השלמות, שבתוך הנפרדות, שיש בה דבר והיפוכו. ויש גם עוד חוויה אחרת, שהיא חוויית השלמות שבתוך האחדות, שבה האדם כאלוהים, מתבונן אל תוכו כאלוהים, ורואה את האחדות של המציאות, שהיא זו שיוצרת את הרצון ואת התודעה העצמית של אלוהים עצמו. וכאשר האדם מתבונן אל תוכו כאלוהים, אז התודעה שלו והרצון שלו וכל ישותו נעלמים לגמרי, אל תוך השלמות של האחדות. ואז אחכ כשהאדם חוזר אל הנפרדות, אז יש לאדם את חוויית השלמות של הנפרדות, שבה האדם חווה את עצמו, ...

... כלשהי. כי כל טוב שהוא בגלל סיבה כלשהי, הוא טוב של שקר. שמנסה להידמות לטוב האמיתי, שאינו תלוי בדבר. ובאחדות, שם אין שום רע כלל, והוא טוב מצד עצמו. וכאשר האדם נמצא בנפרדות, עם השכל של האחדות, אז הוא יכול להרגיש רע, ולחוות אותו כטוב אמיתי. שזהו דבר והיפוכו, ואעפכ הוא כך. כי כאשר יש לאדם את השכל של האחדות, אז אצלו האחדות והנפרדות מתאחדות, והוא חווה את כל הנפרדות כרעה, כי אין בה שלמות. אבל בו זמנית, הוא חווה את כולה כטובה באמת, מצד זה שהיא באחדות עם האחדות. ושהנפרדות, היא כולה שלמות אמיתית, שלמות שהיא אחת, עם חוסר השלמות (צורה = מהות).

אחדות טוב או רע? כאשר הכל אחד, האם זה הכי טוב או הכי רע? ובו יתבאר, האם כאשר הכל אחד, ... כי הוא כולו טוב או כולו רע? והתשובה היא, שרק מי שמגיע, רק הוא יודע כיצד באמת היא חוויית האחדות. ובאותו עניין, לא שייך לומר שאלוהים הוא טוב או שאלוהים הוא רע, משום שהוא לפני הגדרת הטוב והרע. ואלוהים ... לפני הטוב והרע. אז האם אלוהים שהוא לפני הטוב והרע, האם הוא טוב או רע? וכנל, רק מי שמגיע לאחדות ומקבל את השכל של אלוהים האמיתי בעצמו, שהיא האחדות שלפני הפרדת התודעה של אלוהים מישותו, רק הוא יודע, האם אלוהים הוא טוב או רע.

... האמיתי, הוא נראה כמו בן אדם רגיל, בחיצוניות שלו. והעניין הוא, כי עולם הנפרדות תמיד קיים ברמה החיצונית ועולם האחדות תמיד קיים ברמה הפנימית. והעולם הפנימי והחיצוני של האחדות והנפרדות, הם שניהם קיימים בו זמנית כישות אחת, למרות שהם נראים כסותרים במהותם זה את זה. ואצל מי שהוא ... ובו זמנית, אצל מי שהוא חכם אמת, אצלו הנפרדות של העולם שלנו, היא מצטיירת עבורו כשיא וכשלמות החוכמה, וכשלמות האחדות, יותר טוב מאשר טוב, דהיינו, טוב מאוד, שהיא ריבוי האחדות. ומי לא זכה לשכל של האחדות האמיתית, אצלו האחדות נפרדת מהנפרדות, ובעיניו האחדות רחוקה במרחק אין סופי מהעולם שלנו. וכאשר אדם כזה מסתכל על מי שהוא חכם אמיתי, בין אם זה אדם ... כשקרן וכטיפש. בדיוק כמו שבן אדם רגיל, חושב שהמציאות שלנו לא מתנהלת בצורה הגיונית. ולמה? משום שלאדם שמפריד בין האחדות לבין הנפרדות, בעיניו, להיות באחדות, פירושו לא להיות כלל. כי אי אפשר להיות באחדות. כי כל דבר שהוא קיים, הוא בעצם קיים בנפרדות משאר הדברים. והחכם האמיתי, והשכל האמיתי, והחוכמה האמיתית, יש להם לבוש גשמי מצומצם של הנפרדות שלנו. אלא, שאצל החכם האמיתי, הנפרדות והאחדות הם ישות אחת ממש. ומה שנראה בעיני האדם כנפרדות, בעיני החכם זאת שלמות האחדות. ומה שנראה בעיני האדם כאחדות, בעיני החכם זאת שלמות הנפרדות. והסיבה שהאדם רחוק מהשלמות של המציאות, היא משום שהאדם מחפש אותה הרחק מעבר לים, ... אחד, אז ממילא השלמות של האין המוחלט, היא נמצאת בכל ישות, של יש מוחלט וממשי. וכאשר האדם תופש את האחדות בצורה לא נכונה, דהיינו, שהאדם חושב שהאחדות, היא נפרדת מהנפרדות של העולם שלנו, ובצדק כנל, כי היא מנוגדת לצורה החיצונית של העולם שלנו, אך אעפכ היא ... אמיתי, אז לפעמים החכם האמיתי נדמה בעיניו כטיפש וכשקרן. משום שהחכם האמיתי, חי בעולם של נפרדות ממש, ללא שום אחדות כלל. כי האחדות של המציאות, היא נמצאת בעומק פנימיות כוונתו של החכם האמיתי, אך היא אינה מתגלה בשום צורה חיצונית אצל החכם האמיתי. כי האחדות קיימת בעומק פנימיות המציאות שלנו, ככ עמוק עד שהיא נמצאת מחוץ למקום ממש. ואעפכ היא ממלאת את כל המקום כולו. וכך גם האחדות של החכם האמת, שהיא לא נמצאת כלל בתוך דבריו ומעשיו, ואעפכ היא ממלאת את כל כולו. ורק מי שהוא ... אמת, רק הוא יכול לזהות ולהכיר חכם אמת אחר. כי לכל שכל, יש שורש. ומי שמכיר את השכל של האחדות, ורואה ויודע את שורש השכל של כל דבר שיש בעולם, הוא רואה ומכיר מיד על כל שכל שהוא, מהיכן ... האמיתי, הוא רואה ומכיר את רמת עומק השכל של כל אחד ואחד, והוא מבין מיד, האם השכל הזה נלקח מהאחדות שנמצאת מחוץ למקום ולזמן ממש, או שמא השכל הזה נלקח מאיזו אחדות שקרית, שהיא רק מתחזה לאחדות האמיתית. וכל זמן שהאדם עצמו הוא לא חכם אמת בעצמו, הוא לא יודע מימינו ומשמאלו והוא לא באמת יכול ... טועה, שנדמה לחכם בעיני עצמו. וכל בני האדם בעולם, הם טועים, שנדמה להם שהם חכמים (אאכ האדם מחובר לשכל האחדות). וכל זמן שהאדם עוד לא תיקן את שכלו ועוד לא הבין את המציאות באמת, הוא חסר הבנה. וכחסר הבנה ... הוא חי בנפרדות של ממש, שהיא ההפך הגמור של מה שהוא מלמד. כי החכם האמיתי מלמד את השכל של האחדות, אבל נראה שהוא חי בניגוד גמור לכל מה שהוא מלמד. ועצם זה שהחכם מלמד, זה עצמו נפרדות, וזה עצמו נוגד את האחדות. אבל כל זה נכון רק מנקודת המבט של הטועה, שמפריד בין אחדות לבין נפרדות. אך מצד האמת אין שום הפרדה כלל, וכל הנפרדות של החכם האמיתי ושל המציאות שלנו, היא אחדות של ממש. ועל האדם לחפש את האמת המוחלטת, עד שהוא עצמו יהפוך להיות חכם אמיתי, ויבדיל בין טוב אמיתי ...

... לחכם האמת, לסייע לו עצמו וכולי. ובעולם החיצוני בלבד, בו החכם חי בעולם של הנפרדות שלנו (שאצלו הוא נמצא באחדות עם העולם הפנימי שלו, למרות שהם נראים כהפוכים ומנוגדים), בעולם החיצוני שלנו, החכם האמיתי, הוא ורק הוא מרחם על ... יודע באופן גלוי שהכל אחד. ואעפכ, זהו צמצום הכרחי. שהחכם מוכרח להגדיר עבור האדם בשכל של נפרדות, איך להגיע לאחדות, שהאדם חושב שהיא נפרדת ממנו וכולי. והעצות של החכם האמיתי, הן כולן עצות של ידיעה והבנה של אמת בלבד. ...

... ממשי, הרי שהוא בעצם חווה את עצמו כמו כלום אמיתי באמת. כי הנפרדות היא הכלום, מאחר שהחיות שלה היא האחדות, והיא רק השתקפות שלה בלבד. והעניין הוא, שמי שרוצה שקט נפשי נצחי ואמיתי, עליו לשנוא את הספקות ולאהוב את ... הוא מרגיש שהוא קיים, אז הוא קיים. והאדם הוא טועה באפילה, שהוא אינו מבין את מהות קיומו באמת, שהיא אחדות ההפכים. ועל האדם לשנוא את האפשרי ולאהוב את המוכרח. דהיינו, לשנוא את הדבר שאולי הוא נכון ואולי לא, ולאהוב ... קיים. ועל האדם לברר את האמת לגבי קיומו העצמי ומהותו. עד שהאדם רואה שהוא גם כלום ממש, וחווה את אחדות ההפכים, וחי טוב באמת.

... מאמין לעצמו ולתפישה שלו, שאומרת שהיש והאין נפרדים זה מזה. למרות שבאמת, אין שום הבדל בין הנפרדות שלהם, לבין האחדות שלהם. כי מצד השכל האמיתי של המציאות, מנקודת המבט של השכל של אלוהים האמיתי, מנקודת המבט הזאת, היש והאין הם נפרדים אחד מהשני, אבל הם גם בו זמנית ממש, ישות אחת ממש. ואין שום הפרדה ויש אחדות מלאה, בין הנפרדות שלהם, לבין האחדות שלהם. כי המקום והזמן וכל הנפרדות, הכל קיים, גם בתוך הכלום. וגם שם יש נפרדות מלאה ממש. אלא ששם ... ממש. ושם בשכל העליון, שמשקף את תפישת המציאות, כפי מה שהיא באמת, שם אין שום הפרדה, בין הפרדה לבין אחדות. ובטרם האדם חוקר את המציאות ומנסה להבין אותה בשכלו, על האדם לחקור ולנסות להבין, האם בכלל שכלו הוא אכן ... בשום צורה, את השיגעון הזה של מהות המציאות. כי להרבה דברים במציאות ניתן לתת הסבר, אבל לא לעניין של אחדות ההפכים. כי חוסר ההבנה של האדם את אחדות ההפכים, לא נובעת מכך שחסר לאדם שכל, למצוא הסברים לעניין. אלא משום, שהשכל של האדם, נוגד את האפשרות שהמציאות ... המציאות, שהן אין סופיות ושאין דבר שיגביל אותן. גם אם השכל, לא מסוגל לתפוש את כל האפשרויות כולן, כגון אחדות ההפכים. והשכל של האדם, הוא לא יותר מאשר אפשרות תפישה אחת, מתוך אין סוף אפשרויות תפישה אפשריות, שיש במציאות. ... ורק בכל השכל האנושי שלו, אז האדם רואה בשכל האנושי שלו, את מה שיש מעל ומעבר לשכל האנושי, דהיינו, האחדות של המציאות. כי בקצה של השכל האנושי, האדם רואה את האמת שהכל אחד, שהוא הפך השיגעון האנושי. ואז האדם ... ואז ורק אז, כאשר ברור לאדם באופן מוחלט, שאכן באמת באופן מוחלט הכל אחד, אז ורק אז האדם נכלל באחדות של המציאות, וחי חיים טובים באמת. ומהות התודעה של האדם, היא עשויה מהמהות המשוגעת של המציאות. ומהות התפישה של ...

... הקיום הנפרד של האדם. וגן עדן האמיתי, הוא רק כאשר האני של האדם מצליח להיעלם כישות נפרדת ולהתאחד עם האחדות של המציאות. ואיך יצליח האדם להתאחד עם המציאות? תשובה: על ידי אמת מוחלטת. כי תפישת הנפרדות, היא אינה מוחלטת. ...