אחדות של שקר - חוסר יכולת להכיל את השכל של האחדות - מה השקר שבדבר? ובו תתבאר אחת הטעויות של האדם, שחושב לעצמו שהוא לא מסוגל להתחבר אל השלמות והאחדות, ושהשלמות קשה לו מידי, ושהשלמות מצמצמת אותו מידי, כי היא מגבילה ומכריחה אותו לחשוב, שהכל מושלם ושאין הבדל וכולי. שזה גם זה עצמו, יוצר חסרונות וחוסר שלמות. והעניין הוא, כי יש שני סוגים של שלמות ושל אחדות, יש שלמות ואחדות של אמת ויש שלמות ואחדות של שקר. ואחדות של אמת היא החיבור של האחדות של שקר, עם הניגוד שלה. והעניין הוא, כי הנפרדות, היא כאשר האדם מפריד בין יש לבין אין ובין דבר להיפוכו ובין טוב לרע וכולי. והאחדות של שקר, היא הניגוד של הנפרדות, ובה אצל האדם הכל אחד, ואין טוב ורע, ויש העדר רצון של נפרדות וכולי. וכל זמן שהאדם מטעה את עצמו ומרחיק את עצמו מהאחדות של אמת, נדמה לו כי האחדות, פירושה הוא ההפך של הנפרדות. וכאשר האדם מרגיש רע בתוך הנפרדות של העולם הזה, אז הוא מנסה לברוח אל האחדות. והוא תופש את האחדות, כדבר נפרד ושונה מהנפרדות של המציאות. ונדמה לאדם שבאחדות של המציאות, יש ניתוק רגשי מוחלט מתפישת הטוב והרע, ונדמה לאדם שהאחדות, היא ההפך הגמור של עולם הנפרדות שלנו וכולי. וכאשר האדם מנסה להתחבר לאחדות הזאת שהיא אחדות של שקר, אז הוא בסך הכל מחליף את הסבל של הנפרדות, בסבל של האחדות. ומצד האמת יש בכך תועלת! שהאדם מחליף את הסבל של הנפרדות בסבל של האחדות, כי אחכ האדם מקבל את השכל שמחבר את האחדות ואת הנפרדות כישות אחת. כי כאשר האדם בנפרדות, נדמה לו שבאחדות יותר טוב. וכל זמן שהאדם לא מבין את דרך האחדות (של השקר), אז הוא תמיד חושב שאולי באחדות שמנוגדת לנפרדות, אולי שם יותר טוב. ועל ידי זה האדם מרחיק את עצמו מהאחדות של האמת שתתבאר להלן. אבל כאשר האדם בורח אל האחדות שמנוגדת אל הנפרדות, ומרגיש ומבין שגם היא שקר, על ידי זה האדם מקבל שכל של אמת, לחפש את האמת, שהיא ורק היא האחדות והנפרדות האמיתית. ועד שהאדם מבין מהי האחדות של האמת, הוא בורח אל האחדות של השקר, וסובל גם שם. והעניין הוא, כי האחדות האמיתית היא לא תופסת שום מקום כלל, והיא לא דורשת מהאדם, שום מאמץ כלשהו כלל, אפילו לא מאמץ מחשבתי / רצוני כלל. והאחדות של האמת, היא מחוברת לכל הדברים, אבל נמצאת גם מחוץ לכל הדברים כולם. והעניין הוא, כי האדם יכול בתוך השכל שלו, להכיל רק דבר שהוא מוגבל ומוגדר. והאדם יכול להיות, או בנפרדות או באחדות (של שקר, שהיא הפך הנפרדות), אך הוא לא יכול להיות גם וגם בו זמנית באחדות ובנפרדות מוחלטת, כי השכל לא תופש את הדבר הזה. וכאשר האדם מתקרב לאחדות של אמת, אז הוא עובר דרך האחדות של השקר, שגם היא צמצום, בדיוק כמו הנפרדות. וכאשר האדם מנסה להיאחז בשכל של אחדות השקר, אז הוא מרגיש שהשכל הזה של אחדות השקר, הוא מגביל ומגדיר ומצמצם אותו, וזה כמובן נכון, רק שאין לזה שום קשר לאחדות של אמת. כי האחדות של שקר היא תופסת מקום. היינו שהיא לא מסוגלת להכיל בתוכה את הנפרדות, אלא היא מנוגדת אליה. ומאחר שהיא ההפך של הנפרדות, ומאחר שהעולם שלנו הוא עולם של נפרדות, לכן האדם מרגיש בתוכו מאבק בין השכל של האחדות לבין השכל של הנפרדות. וכמובן שהמאבק הזה הוא כולו מאבק של שקר, משום שהאדם לא מתבונן על האמת בעין אמיתית. כי יש אחדות אחרת של אמת, אחדות שבה הכל אחד ממש, ושבה הנפרדות והאחדות הם ישות אחת ממש. ולמרות שקשה להבין כיצד הדבר אפשרי, הרי שכך ...

... שיש נפרדות וחיסרון מהשלמות. והאדם סובל בגלל החוצפה הזאת, שהוא מעיז לשקר לעצמו ולחשוב שיש נפרדות, למרות שבאמת יש אחדות. והנפרדות שבאדם, מתחצפת לאלוהות שבאדם ומתנגדת לרצון האלוהי של האדם. כי החלק האנושי שבאדם, הוא מתחצף לחלק האלוהי של ... היא מולכת, כאילו היא עצמה המלך. והמלכות שלה, היא על ידי חוצפה. והמלכות האמיתית נמצאת בגלות. כי המלכות של האחדות, נסתרת מהאדם. ועל ידי זה שהאדם משתמש בחוצפה שלו, על ידי זה הוא שוחט פרות טמאות. כי הוא לוקח ... ומלמדים את האדם שהוא לא יכול להבין את הכל, ושהוא לא יכול להשיג את השלמות. כי אלוהים האמיתי, הוא האחדות של המציאות. ומצד האחדות של המציאות, האדם לא מוגבל בשום צורה שהיא. כי הגבול הוא אחד, עם האין סוף והאין גבול. ומי שיודע ... מחליף רע אחד ברע אחר. אבל האדם עצמו, פועל מתוך חיבור לשורש רע. (ואעפכ, גם הרע בשורשו, הוא כולו באחדות עם הטוב המוחלט. שהוא מתגבר על הלבוש הרע, ומגלה את השורש של האחדות הטובה). וכל זמן שהאדם מחובר לשורש הרע, דהיינו, לתפישת נפרדות שגויה, הרי שכל התכונות הרעות שיש בעולם, כולן קיימות ... האין סופי, גם הוא נמצא תמיד אצל האדם. וגם אם נדמה לו שהוא בשיא הרע, הרי שבאמת הוא בשיא האחדות והטוב האמיתי תמיד. ושניהם נכונים בו זמנית. והכל לפי כלי הקיבול של האדם. והאמת היא אחת תמיד, ששני ההפכים ... משמעות חיובית מאוד וגם משמעות שלילית מאוד. עע טוב מאוד מהו?). ולכולם זכות קיום, כל זמן שהם מחוברים אל האחדות של המציאות. ומצד האמת, אין שום מלחמה כלל בין האחדות לבין הנפרדות. והמלחמה כולה מתרחשת רק בתוך הנפרדות בלבד. וכאשר הנפרדות מנצחת את עצמה, דהיינו, כאשר השכל, מנצח את ... אז מתגלה השכל הגדול, שבו הכל אחד, ושבו הספקות והאמונה והנפרדות, הם כולם טובים מאוד, כי הם הרחבה של האחדות של המציאות. וגם אז, האדם עדיין מחובר לשורש של הרע, שהוא שורש הנפרדות. אלא, שאז האדם מחובר עמוק יותר, מאשר שורש הנפרדות והרע, אל המוחלט והאחדות, שהוא עצמו השורש של שורש הרע והנפרדות. וכאשר האדם מחובר לשורש הראשון, אז הכל אחד ויש שלום אמיתי. ומצד האמת, האדם תמיד מחובר אל האחדות, שהיא שורש הכל. וגם כאשר האדם כולו רע, עדיין הוא כולו באחדות עם הטוב המוחלט, שאינו תלוי בצורה כלשהי. אלא, שהאדם לא חווה את זה. ועל ידי הבנת הדבר על בוריו באמת, על ידי זה באה גם החוויה. שהאדם חווה את זה שהכל נמצא תמיד, באחדות אמיתית עם הטוב האמיתי וכולי.

אמת יש הרבה, אבל שקר יש אחד - או להפך? ובו יתבאר העניין של אחדות וריבוי האמת והשקר. ועפ פשוטו נראה, כי האמת היא אחת והשקר הוא הרבה. כי כאשר האדם רוצה לומר את ... דברים, אז זהו שקר, של ריבוי אפשרויות. אבל אם נאמר שהיש והאין הם אחד (כפי מה שהוא באמת, מצד אחדות המציאות), הרי שממילא יש לנו 3 נקודות מבט שונות לגבי עניין הריבוי של האמת והשקר. כי כאשר הכל אחד, ...

... רק היא מכילה בתוכה את שתי האפשרויות בו זמנית. וכאשר האדם מתבונן על שני הפכים מנוגדים זה לזה, מצד האחדות של המציאות, הוא רואה ומבין שהאחדות מכילה בתוכה את כל האפשרויות כולן כישות אחת ממש. וכאשר יש לנו שני הפכים, האפשרות הראשונה היא שרק אחד ... נכון. והאפשרות השנייה היא שרק הצד השני נכון. והאפשרות השלישית היא, שאלו לא באמת הפכים, ושניהם נכונים בו זמנית. ובאחדות של המציאות, כל התשובות כולל כולן, כולל התשובות המנוגדות, כולן נכונות בו זמנית. כגון לדוגמה בשורש של המציאות, ששם ... וגם רק רע, וגם טוב ורע, וגם לא טוב ולא רע, וגם כל האפשרויות כולן בו זמנית. ולכן מצד האחדות של המציאות, שורש המציאות הוא גם רק טוב, וגם רק רע, וגם רק טוב ורע, וגם רק לא טוב ...

... הועילה לו במאומה. ומי שיתבונן אל תוך עצמו באמת, עד לקצה הראשון של התודעה העצמית שלו, הוא יראה את האחדות של המציאות, שהיא נמצאת מחוץ לכל מקום ומחוץ לכל זמן. כי כפי שכבר ביארתי, התודעה העצמית של האדם, היא ... אחרת, פנימית יותר. שבה, אין שום הפרדה, בין האני של האדם, לבין כל מה שהוא שונה מהאני של האדם. ובאחדות של המציאות, גם המקום והזמן, גם הם לא יותר מאשר צורות שונות, שמתאחדות לישות אחת ממש, שהיא חסרת הצורה של המקום והזמן. והישות הראשונה, שהיא זו שבתוכה כל הדברים נמצאים, היא לא נמצאת בתוך שום ישות אחרת. משום שהיא עצמה הישות הראשונה, ששם אין שום נפרדות כלל. ומנקודת מבט מסוימת, גם האחדות הראשונה של המציאות, גם היא נמצאת בתוך אחדות גדולה יותר. אבל האחדות הגדולה יותר, היא ישות אחת ממש, עם האחדות החיצונית ביותר של המציאות, שהיא הפנימית ביותר, של הנפרדות שלנו. והמציאות שנמצאת מחוץ למציאות שלנו, היא לא יותר או פחות אמיתית, מאשר המציאות שלנו. אלא, היא מציאות שקיימת במקביל בו זמנית, באחדות מוחלטת, עם המציאות שלנו. וגם המציאות של החלום קיימת, וגם המציאות שמחוצה לה קיימת, והכל אמיתי באותה המידה ממש. ... נקודות המבט כישות אחת ממש. דהיינו, גם את נקודת המבט שלנו, וגם את נקודת המבט של העדר הזמן והמקום והאחדות של המציאות, וגם את נקודות המבט של מה שיש לפני האחדות של המציאות, שהן ישות אחת, עם האחדות של המציאות כנל. וגם מנקודת מבט שבה, כאשר האדם חולם איזה חלום, אז מבחינתו החלום הוא מציאות ממשית לגמרי, ... המציאות שלנו. כי מצד האמת, אין שום הבדל בין המציאויות השונות, והכל קיים בו זמנית. ויש לשים לב לכך, שהאחדות של המציאות, לא קיימת בו זמנית עם המציאות שלנו, כי שם אין שום זמן כלל. וזוהי רק צורת ביטוי, לצורך ההמחשה בלבד. וכמו שהאדם לפעמים מתעורר, מהשינה שלו אל העולם שלנו, כך גם לפעמים, האדם מתעורר אל האחדות של המציאות. והעניין הוא, שבאחדות של המציאות, אין שום תודעה עצמית כלל, כי שם הכל אחד ממש. ולכן לא שייך להתעורר אל תוך האחדות, ולהיות שם במודעות עצמית, שמודעת לכך שהיא נמצאת בתוך אחדות. כי בתוך האחדות הראשונה, אין שום תודעה עצמית כלל. כי התודעה נמצאת באחדות, עם כל שאר הדברים. והאדם לפעמים, כן מתעורר אל האחדות של המציאות. במובן, שהאדם לפעמים פחות חווה את הנפרדות של המציאות שלנו, וחווה יותר את החוויה, שבה הדברים השונים ... ישות אחת ממש. ובכל פעם שהאדם חווה ששני מצבים שונים, זהים בצורה כלשהי אחד לשני, זה סוג של חוויית האחדות ושל התעוררות. וכמובן שיש כאן עוצמות שונות וכולי. ומי שרוצה להתעורר לגמרי, כל מה שהוא צריך לעשות, זה להתבונן ... ישאל את עצמו: מי אני? מה אני? מהו קיומי? וכולי, שעל ידי זה התודעה של האדם מתחברת, אל חוויית האחדות של המציאות בשלמות, עד שהאדם נעלם לגמרי. וחוזר להיות, מה שהוא היה, לפני שהוא נרדם, אל תוך החלום של עצמו, שהוא הזמן המקום והמציאות שלנו. ואחרי שהאדם נעלם לגמרי, ונכלל בתוך האחדות של המציאות, אז פתאום התודעה של האדם נוצרת מחדש לגמרי, והאדם נופל אל תוך חלום של עצמו, שבו האדם נמצא כרגע ממש. ואיך נוצר החלום שלנו? ואיך מתוך אחדות מוחלטת שאין שם שום תודעה עצמית כלל (כי הכל אחד ממש), איך משם נוצרת מעין מחשבה שחושבת ומהווה את ... טובים, דהיינו, משתמש בשכל טוב, אז הוא זוכה לחלום מתוק. שהוא יודע שהוא בתוך חלום, וחווה גם רק את האחדות של המציאות וגם גם את האחדות של המציאות וגם רק את הנפרדות של המציאות וכולי. אבל מי שהוא רחוק מהאמת של האחדות, וקרוב לשקר של הנפרדות, אז החלום שלו הוא חלום בלהות על ידי השדים, שמתעללים בו, שהם הרצונות של האדם ... יודע שהוא בתוך חלום עצמי של עצמו, הוא בפיצול אישיות באמת. כי מצד האמת, האדם הוא ישות אחת עם אחדות המציאות, שהיא האני העליון של האדם. ומי שחווה רק את האני הנפרד שלו, הרי שהוא סובל מפיצול אישיות. ומי ... את נקודת המבט שהוא גם רק אלוהים, הרי שהוא סובל מפיצול אישיות, עפ האמת. והדרך להתעורר ולחוות יותר את האחדות, היא על ידי אמת ושנאת האמונה. כי החלום, הוא בכח המדמה והדמיון. והאמונה, היא בכח המדמה והדמיון, שהאדם מאמין ... את האמונה, ולחפש את האמת המוחלטת. שעל ידי זה, הדמיון נעלם, והאדם עולה מהדמיון, אל השכל האמיתי, שהוא תפישת האחדות כנל.

... עדיין לא באמת מחובר לרבו, שהוא הידיעה השלמה. ותלמיד של אמת, הוא מי שזכה לשלמות השכל שהכל אחד. שידיעת האחדות, אין ידיעה שגדולה ממנה, משום שאין בה שום הגדרה ושום הפרדה כלל. ותלמיד כזה, הוא עדיין יכול ללמוד טוב יותר, אחדות גדולה עוד יותר, בבחינת אין סוף אין סופי, שהוא גם נפרד וגם אחד במהותו, בחינת ריבוי האלוהים וריבוי המקיפים שמעל האין סוף. וכל זמן שהאדם עדיין לומד את השכל של האחדות, ושהשכל של האחדות נפרד ממנו, הרי שהוא עדיין תלמיד של טעות. משום שדעתו, עדיין נפרדת מדעת רבו. וגם בתוך תלמידי הטעות, יש ... כישות אחת ממש. וכל זמן שנדמה לאדם, שיש עוד שכל בעולם, שיכול להועיל לו בצורה כלשהי, מלבד השכל של האחדות, הרי שהאדם הזה, הוא תלמיד של טעות. כי הוא לא מבין את דעת רבו, אפילו לא ברמת האמונה והדמיון בלבד. כי תלמיד של אמת, הוא רק זה שמשיג בשכלו את שכל האחדות, שאז דעת התלמיד, מתאחדת עם דעת הרב. אבל עד שדעת התלמיד ודעת הרב מתאחדות, עד אז, התלמיד משיג בכח המדמה שלו ובדמיון ובאמונה שלו, את דעתו של רבו. שבעיניו של התלמיד, היא עדיין ... המצומצמת, היא עדיין גם הגוף, והגוף הוא גם האדם, והאדם הוא גם העולם והמקום והזמן, שהם גם אלוהים, שהוא האחדות של המציאות. והשגת דעת הרב בשלמות, היא בסך הכל הבנת האדם את עצמו. כי שורש השכל של הרב ושל ... שלו עצמו. וכל השכלים שבעולם, הם לימוד עצמי של האדם את עצמו. ושורש כל השכלים שבעולם, הוא השכל של האחדות, שהוא שורש הכל. וכיצד יהפוך האדם להיות מי שהוא באמת? וכיצד יוכל האדם להתאחד עם דעת רבו? תשובה: על ... תלוי בצורה כזו או אחרת. ולמה שהוא ישפיע מטובו, אם הוא לא חסר את השפעת טובו? תשובה: מאותה הסיבה שהאחדות מתהווה אל הנפרדות (זא, בלי להבין את המציאות כולה, אי אפשר להבין את המניע האמיתי של החכם האמיתי). ואיש ... במילים במחשבות ובצמצומים שונים. ואז דעת התלמיד, נכללת בדעת רבו, שהוא האני האמיתי של האדם, ואז האדם משיג את אחדות השכל באמת.

התבוננות של אחדות - איך להשיג את האחדות האמיתית של המציאות? והעניין הוא, כי האדם לא מסוגל לתפוש דברים שאינם מוגדרים עבורו בצורה ברורה. ומשום כך, כדי ... המציאות, פירושו לעשות משהו ממשי בעולם הגשמי והחיצוני שלנו. והאדם מנסה לשנות את מעשיו ואת דרכיו, בעקבות השכל של האחדות. והאדם הוא טועה ויישאר טועה, עד שימאס לו לשקר ולהטעות את עצמו. כי יש אחדות שקרית, שהיא הניגוד של הנפרדות. וכאשר האדם מתחבר לאחדות השקרית, אז הוא מתחיל לשנות את המעשים שלו כאן בנפרדות. כי האחדות השקרית, היא לא מכילה בתוכה את כל צורות המעשים של האדם, והאדם משנה את מעשיו, בעקבות השכל של האחדות השקרית, שבה הוא נאחז. וכמובן שאחדות שקרית, היא גרועה כמו כל דבר אחר. כי גם היא צמצום וגבול, שאינו מכיל בתוכו את כל הצורות כולן. והשכל של האחדות האמיתית, הוא נמצא מחוץ לכל הדברים, והוא הבנה (ולא אמונה או מחשבה) עמוקה ואמיתית של האדם, שמשנה לאדם את ... הזאת היא ככ עמוקה, עד שהאדם לא יכול לחוות שום דבר, בלי לחוות קודם לכן את החוויה העמוקה של האחדות. וכאשר האדם נמצא באחדות, אין אצלו שום מחשבה, דיבור, מעשה, רגש, תחושה, או רצון או כל נפרדות שהיא, בלי שהוא קודם לכן, תמיד באופן מוחלט ורציף, לפני תוך כדי וגם אחרי, חווה תמיד את האחדות של המציאות, ללא כל הפסקה וללא כל מאמץ שהוא. ומי שרוצה להשיג את השכל ואת החוויה הזאת, עליו להבין ... הנפרדות, שיש בה טוב ורע, ועל האדם כן להתבונן מה קורה איתו ועם מעשיו. אבל על האדם להבין, שחוויית האחדות של המציאות, תבוא רק ואך ורק מתוך הבנה מוחלטת של המציאות. כי מצד האמת, הכל אחד, והיש והאין הם אחד. ורק מי שמתבונן בדבר הזה באמת, רק הוא חווה את זה באמת. ונסכם, כי מי שמחפש את האחדות בעולם החיצוני שלנו, מוצא רק אחדות של שקר, שהיא גרועה, כמו כל שקר אחר, והיא טובה, רק בכך שהאדם יודע טוב יותר, מה הוא לא רוצה להשיג. אבל כדי להשיג את האחדות של אמת, לשם כך לא צריך לשנות שום דבר, ולא צריך ליפות או לכער שום דבר, ולא צריך לנסות ... האדם. שזהו תהליך של התבוננות בלבד, ללא שום עשייה כלל. וכאשר האדם נמצא בנקודת המבט הזו, אז הוא זוכה לאחדות של אמת, שאינה כרוכה בשום מאמץ כלל, והיא קיימת תמיד.

... לעצמו, אף אחד אחר לא ידאג לו. כי האושר נמצא בתוך האדם עצמו. והאושר נובע מכך, שהאדם חווה את האחדות ואת השלמות של המציאות. והמציאות היא אכזרית וקשה ביותר, וכל רצונה הוא, שהאדם יסבול (כי הסבל של האדם, הוא ... של האדם, על ידי זה הוא זוכה לחזור בתשובה שלמה ולשוב להיות מי שהוא היה פעם, דהיינו, אלוהים, שזאת האחדות של המציאות, ואז נשלמים כל החסרונות כולם. ונסכם, על האדם לכפור לגמרי בקיומו של אלוהים חיצוני לו, או כוח ...

... הוא מעורב אמת ושקר. כי הוא גם אמת מנקודת המבט של הנפרדות, אבל הוא גם שקר מנקודת המבט של האחדות. כי מנקודת המבט של האחדות, הכל אחד ממש, וכל ההגדרות הן לא האמת הפנימית, אלא רק אמת חיצונית בלבד. ולכן כל דיבור בעולם, הוא ...

... שזו טעות של האדם, שהוא כופר באלוהים שהוא. כי האדם הוא אלוהים, שמלובש ומצומצם בתוך גוף גשמי, שהוא נמצא באחדות עם האלוהים האין סופי, כישות אחת ממש. והאדם שחושב שאין ביכולתו להשיג איזה דבר, הוא כופר באלוהים האמיתי, שנמצא באחדות מוחלטת עם כל דבר. ומצד האמת, האדם לא מוגבל להשיג שום דבר בעולם, אם הוא רק ירצה אותו באמת. ... אינו אפשרי להשיג את השלמות. ומי שחושב שאי אפשר להשיג איזה דבר, הוא כופר באלוהים ממש. כי הוא כופר באחדות הבורא, שנמצא באחדות איתו, ושהוא יכול להשיג כל דבר, באמצעות אחדות הבורא, שהיא ישות אחת עם כל דבר. והעונש של מי שכופר באלוהים כנל, הוא הסבל של האדם, שהוא נפרד ... והאדם סובל, רק משום שהוא לא חווה את זה שהוא עצמו אלוהים. והסבל של האדם נגרם, משום שהוא כופר באחדות הבורא, שאלוהים נמצא באחדות מוחלטת עם כל דבר. והעונש על הכפירה הזאת באלוהים שמאוחד בכל דבר, הוא שהאדם לא מרגיש את האחדות הזאת עם האלוהים, וזה עצמו העונש שלו. ואיש האמת, מגלה לאדם את האמת, שלא ישקר את עצמו. ואיש האמת ...