אדישות, אפתיה, שאננות, עייפות נפשית, חוסר חשק, עייפות כרונית, חוסר אנרגיה, אדישות קלינית, אפתיות... הן לא בהכרח רעות. ולא רק שהן לא רעות, אלא, שלפעמים, הן נובעות דווקא מתוך תחושה של שמחה ושל אושר פנימי. כי האדם חווה אדישות כלפי מה שקורה סביבו, בגלל שהמשמעות שלו, לא באה מהדברים החיצוניים לו, אלא מתוכו. ... שקורה לו בחוץ, כי הוא מרוכז בתוכו עם עצמו. אבל, אפתיה ואדישות, יכולות לנבוע, גם מתוך מקום חיובי של אושר פנימי. כגון לדוגמה אדם שכל חייו חיפש את משפחתו האבודה, שברגע שהוא מוצא את משפחתו האבודה, אז הוא יכול ... עבורו כבעל משמעות. והאדם חושב שדבר כלשהו הוא משמעותי עבורו, כאשר הוא חושב שהדבר הזה יכול להשפיע על רמת האושר שלו. ואם האדם חושב שדבר כלשהו יכול להשפיע הרבה על האושר שלו, אז הדבר הופך להיות מאוד משמעותי עבורו. ואם האדם חושב, שדבר כלשהו, לא ממש יכול להשפיע על רמת ... אז הדברים החיצוניים לו, מאבדים את המשמעות שלהם עבורו. כי האדם חושב, שהם לא יכולים להשפיע באופן משמעותי על האושר הפנימי שלו. ולכן האדם חווה חוסר חשק ועייפות כרונית לעשות דברים. בגלל שבתת המודע שלו נראה לו, שהדברים לא ממש יעזרו לו להיות מאושר יותר. כי בסופו של דבר, האדם עושה, את מה שהוא חושב שיעשה אותו מאושר יותר. ואם בתת המודע של האדם, נראה לו שדבר כלשהו יעשה אותו מאושר, אז האדם ילך ויעשה אותו. ואם בתת המודע, האדם חושב שדבר כלשהו לא יעשה אותו למאושר יותר, אז ממילא, גם אם הדבר הזה נראה כדבר חשוב, עדיין האדם לא ילך לעשות אותו. כי המאמץ, לא שווה את התועלת, בעיני האדם באותו הרגע. אבל כיוב ממש, מי שהוא מאושר באמת מבפנים, גם הוא חווה סוג של אפתיה / אדישות / שאננות כלפי המציאות. ולמה? כי הדברים שחיצוניים לו, הם לא ממש משפיעים על רמת האושר שלו. ולכן ממילא הוא מגלה בהם פחות עניין. ולא בגלל שהעולם לא מעניין אותו בגלל דיכאון וכיוב. אלא דווקא ... כלפי שום דבר, הרי שתמיד הוא יגלה עניין בכל דבר. דהיינו, הוא תמיד יחשוב, שכל דבר יכול לעשות אותו למאושר יותר. כי האדם מתעניין, רק במה שיכול לקרב אותו אל האושר העצמי שלו. ולגלות עניין בכל דבר, פירושו, לחשוב שכל דבר יכול להשפיע על האושר הפנימי שלך. ולכן, יש גם נקודת מבט נוספת, שאומרת, שאין טוב או רע, אלא הכל אחד (אחדות מול נפרדות). ...