אין שכל אין דאגות, המנגנון של האושר, לדעת או לא לדעת, ידיעה חלקית, ידיעה מלאה, לא לדעת שום דבראין שכל אין דאגות, המנגנון של האושר, לדעת או לא לדעת, ידיעה חלקית, ידיעה מלאה, לא לדעת שום דבר ובו יתבאר העניין של השכל האנושי. ויתבאר מה טוב יותר, לדעת או לא לדעת כל מיני דברים? ויתבאר, כיצד קשור האושר של האדם, למה שהוא יודע? ויתבאר, האם באמת, כאשר אין שכל אין דאגות? ועוד. ויש כאלו שחושבים, שכאשר אין ... אין סוף רצונות אפשריים שהאדם יכול לרצות, ולהרגיש בגללם טוב או רע. אבל בסופו של דבר, הבנת המנגנון של האושר של האדם, היא דבר סופי, שאפשר לדעת את כולו. והכוונה היא, כי האושר של האדם, תלוי בהמון דברים. כי יש לכל אדם בתת המודע שלו, אין סוף דברים שהוא רוצה להשיג. כי ... השורש האחד, ואת החוק האחד, שלפיו נקבע האם הוא ירגיש טוב או רע. כי בסופו של דבר, כדי להיות מאושר, לשם כך לא צריך לדעת את כל הדברים. אבל כן צריך להבין בשלמות, את המנגנון של האושר. כי בסופו של דבר, האדם רוצה להיות מאושר. וכדי להיות מאושר, לשם כך צריך להבין את המנגנון האמיתי של האושר. כי האושר של האדם משתנה כל הזמן. והאדם כל הזמן נמצא במרדף אחרי האושר שלו, בלי להשיג אותו לעולם. ומי שרוצה להיות מאושר, עליו, או לא לדעת בשום פנים ואופן שהוא רוצה להיות מאושר, ולא לדעת מה זה אושר, ולא לחשוב על האושר, ולא להבין מהו אושר. שזה בעצם מצב של חוסר ידיעה מוחלט. או להפך, לדעת באופן מלא, מהו בדיוק האושר, וכיצד בדיוק אפשר או אי אפשר להשיג אותו, שזה מצב של ידיעה מלאה. כי האדם סובל, לא בגלל מה ... הוא, שאומנם אי אפשר לדעת את הכל בכל התחומים. אבל בהחלט כן אפשר לדעת את הכל, על הנושא של האושר הפנימי של האדם. דהיינו, שעל האדם להבין היטב ובשלמות, מהו בדיוק האושר שאותו הוא מחפש. והאם בכלל אפשר להשיג את מה שהוא מחפש. וכאשר האדם בודק לעומק את הנושא של האושר האישי שלו, אז יכולות לקרות כמה אפשרויות שונות. אפשרות 1 - שהאדם יפסיק לגמרי לרצות את האושר. 2 - שהאדם ימשיך לרצות את האושר, ויגלה איך להשיג אותו. 3 - שהאדם ימשיך לרצות את האושר, ולא יגלה ולא ידע איך להשיג אותו. וכל אחת מהאפשרויות האלו, היא טובה בדיוק באותה המידה ממש. כי מי שבאופן מוחלט, אינו יודע שהוא רוצה להיות מאושר, הוא ממילא לא סובל, כי הוא לא מצפה להיות מאושר. ומי שכן יודע שהוא רוצה להיות מאושר, ויודע גם בוודאות איך הוא יכול להיות מאושר, הרי שהוא יהיה מאושר. ומי שיודע שהוא רוצה להיות מאושר, אבל בנוסף, הוא גם יודע בוודאות, שהוא לא יכול להשיג את האושר, הרי שגם זה גורם לכך, שהוא יפסיק לחפש את האושר. כי כנל, האדם יכול לרצות, רק את מה שהוא יכול לדמיין. ואם האדם חוקר בשלמות את הנושא של האושר, ומגיע להבנה שהוא לא יכול להשיג את האושר בשום צורה שהיא, אז באותו הרגע הוא מפסיק לחפש את האושר. כי הוא כבר יודע בוודאות, שהאושר שלו הוא בלתי מושג מבחינתו, ולכן הוא כבר לא מצפה לו יותר. כי האדם מצפה, רק למה שהוא חושב שהוא יכול להשיג. ואם האדם מבין, שהוא לא יכול להשיג את האושר, אז הוא מפסיק לנסות לחפש אותו. וזה בדיוק זהה לחלוטין, למי שמוצא את האושר, או למי שלא מחפש את האושר. ובסיכומו של דבר, זה לא משנה מה האדם יודע, אבל זה כן משנה, שמה שהאדם יודע, לא יהיו בו ... אפשר להשיג את זה. ואז הוא יפסיק לרצות את זה. ובכל מקרה, ידיעה שלמה והבנה שלמה, של המנגנון של האושר, מביאה את האדם אל האושר, בכל מקרה.