... לסוף שלו, ואכ הוא לא המצוי הראשון. ואלוהים הוא השלמות עצמה. ובהקשר הזה, אמונה באלוהים פירושה, שהאדם מאמין שיש ישות אחת שלמה ראשונה ויחידה. וכמובן שאמונה באשר היא, היא פסולה ואסורה. כי כל אמונה, היא סוג של שקר . כי כאשר יש ידיעה של אמת, אין שום צורך באמונה כלל. כי אמונה, היא רק כאשר אין ידיעה של אמת. כי האמונה, היא היפוך הידיעה של אמת. ... של כל הסיבות ושל כל האירועים, ואז ישותו של האדם תתבטל לגמרי, ותיכלל כולה במחויב המציאות, שהוא האלוהים הראשון, ואז האדם זוכה לכפור באלוהים בשלמות, ולחיים טובים באמת. ועוד נוסיף ונאמר, כי כל הכרה באלוהים, היא שקר ועבודת אלילים. כי מי שמכיר בכך שיש אלוהים, הרי שהוא חושב שאלוהים נפרד ממנו בבחינה כלשהי ובהיבט כלשהו. כי אם הוא עצמו ואלוהים הם אחד ממש מכל ההיבטים, כישות אחת ממש (למרות שזה נגד השכל, שהצמצום והאין סוף הם אחד), הרי שלא שייך שהוא יכיר בקיומו של אלוהים שנפרד ממנו. ואם האדם מכיר בקיומו של אלוהים שנפרד ממנו, הרי שאלוהיו הוא אלוהי שקר, שהוא הסתרת האלוהים האמיתי. משום שכל ישות שהיא נפרדת משאר הישויות, אפילו מהיבט כלשהו, היא לא אלוהים. כי אלוהים הוא האחדות והמקיף ...

... אלוהים, ומהו מחויב המציאות, הלא היא האמת המוחלטת וכולי. והשלב השני והאחרון בשכל של האחדות, הוא השלב, שבו בחינת המחויב ובחינת האפשרי, נכללות אחת בשניה. כי באחדות השקרית (שגם היא שכל גדול מאוד), בה האדם מבין את עניין המהות של המציאות, שהיא מחוץ למקום ולזמן ...

... לאבד את הדבר שמנטרל את הפחדים שלו. ובסך הכל מעבירים את הפחד של האדם, מישות אחת לישות אחרת. (וכיוב שיטות של, איך לא לכעוס. שהן יוצרות תלות חדשה של האדם, בשקר אחר. וכיוב שיטות, של איך לאהוב את עצמך להיות שמח וכיוב. שהן יוצרות תלות חדשה. וממילא אין אהבה ושמחה של אמת וכולי). כמו השקר שאומר, שאם תפחד מאלוהים, לא תפחד משום דבר. והטועים לא מבינים, שהרבה יותר מפחיד לפחד מאלוהים, מאשר לפחד מבשר ודם. כי אלוהים כעסו כעס נצחי וכולי. (כמובא ... הן מעודדות את האדם, לא לאחוז בסיבות כלשהן. והטועים האלו לא מבינים, שגם לא לאחוז בשום דבר, זהו גם אמצעי וגם סיבה. כי יש אחד שלא מפחד, כי הוא אוחז באמונת השקר שלו באלוהים (בשונה מידיעת האלוהים, בידיעה שלמה בלב שלם, שכל ורגש כאחד, שהיא שלמות האין פחד), ואז הוא מפחד לאבד את האמונה הזאת, ולגלות שהוא חי בטעות (כמו ... ונמצא אם כן, כי אין שום דרך בעולם, להשתחרר מהסבל. כי מהות הסבל, נובעת מעצם ההפרדה של הטוב והרע. וכל זמן שבתוך האדם בתוכו, יש הפרדה של טוב ורע, גם אם הוא ישקר את עצמו שהכל טוב (או השקר הגרוע יותר, שהכל לטובה ושעדיין לא הכל טוב, אלא רק לטובה בזמן עתיד) וכיוב, הרי שזה לא יעזור לאדם להשקיט את הפחד שבתוכו, מפני תחושת הרע. והדרך היחידה של האדם ...

... זה לא הייתה אצל האדם חוויית טוב ורע בכלל. כי בלי נקודת ייחוס למוחלט, שהאדם מודע לו בעומק פנימיות מחשבתו, בלעדיה לא היה אצל האדם טוב ורע בכלל. וכיוב לגבי האמת והשקר. שכל חוויית האמת והשקר של האדם, היא רק משום שהאדם בתוכו מכיר את האמת המוחלטת. כי אם האדם לא היה קשור בשום צורה שהיא לאמת המוחלטת, גם לא בפנימיות מחשבתו ושכלו, הרי שממילא לא היה אצל האדם מושג של אמת ושקר כלל. כי האמת והשקר, הם ביחס למוחלט. ובלי המוחלט, אין שום אמת ושקר יחסי. והטועים אומרים, שהם יודעים באופן מוחלט, ששום דבר אינו מוחלט, ושאי אפשר להבין את המוחלט. והם כמובן טועים. כי אם האדם היה בטוח באופן מוחלט, בכך ששום דבר אינו מוחלט, ממילא מושג האמת והשקר היו נעלמים אצלו. וכיוב, שאם האדם היה בטוח באופן מוחלט, שאי אפשר לדעת את המוחלט, דהיינו, לדעת את האמת, ממילא גם אז האמת והשקר היו נעלמים אצלו (ואז ממילא הוא גם לא היה מבדיל בין טוב לרע וכולי). כי אם אי אפשר לברר את האמת המוחלטת שהכל מיוחס אליה, אז אין שום משמעות לאמת ושקר. והטועים צריכים תמיד לזכור, שאם אי אפשר לדעת שום דבר באופן מוחלט, אז גם אי אפשר לדעת באופן ...

... הוא ירגיש טוב באמת. ומאחר שהאדם גם רוצה להרגיש רע, לכן הוא מגלגל את האחריות על אחרים, ועל ידי זה הוא ממשיך לסבול. ושורש העניין הוא, שהאדם רגיל להאשים אחרים, כחלק מכך שהאדם משקר לעצמו וחושב שאין לו בחירה חופשית, ושהמציאות היא רעה, ושהוא, אין לו מה לעשות איתה. ...

... של הסבל האנושי? והעניין הוא, כי על האדם להישמר לנפשו, שלא להניח שום הנחת יסוד שגויה, ושלא להאמין בשום דבר בעולם, ושלא להכיל ושלא לחשוב על שום דבר שהוא אינו אמת מוחלטת. כי ברגע שהאדם מכיל בתוכו, מחשבה של שקר, העונש מגיע ביחד איתה. ולא רק מחשבה של שקר, אלא גם דבר שהוא נראה לאדם כאמת, גם אם הוא אכן האמת, כל זמן שהאדם עצמו, לא יודע באופן מוחלט, שהוא אכן האמת, הרי שגם אם האדם חושב את הדבר האמיתי, לאמת, בלי לדעת באופן מוחלט שהוא אכן כך, הרי שהאדם הזה משקר, ועונשו ידוע. ואסור לאדם להניח שום הנחת יסוד כלשהי. כי הנחות היסוד השגויות של האדם, הן אבני הפינה, שעליהן מונח כל הסבל וכל השיגעונות של האדם. והנחת היסוד הראשונה שאותה ... הראשונה שלו והבסיסית ביותר שלו, שהיא ההפרדה שהאדם מפריד, בין היש לבין האין. ועל האדם לחקור את מהות היש ואת מהות האין, ואז האדם מגלה שהם ישות אחת ממש, ואז האדם מקבל שכל חדש, וחי חיים טובים באמת, בלי שום אמונה שקרית כלל. ...

... היא שורש כל הרע שבעולם - למה אמונה היא מחלת הנפש הקשה ביותר בעולם? ובו יתבאר, מדוע ולמה האמונה השקרית, שבה האדם מאמין בדבר שהוא אינו אמת באמת, מדוע היא המחלה הקשה ביותר בעולם, עד שנראה לומר שהיא מחלה חשוכת מרפא? ומדוע היא הגורם היחיד לכל הצרות ... הם לא מרגישים את ההבנה הזאת בלב שלהם, והסיבה לכך, היא משום שהידיעה שלהם היא לא ידיעה של אמת, אלא ידיעה של אמונת שקר. והעניין הוא, כי האמונה השקרית היא שורש כל הצרות וכל הרעות שיש בעולם. וכל זמן שיש לאדם טיפת אמונה שקרית, הרי שדינו לסבול. וכל זמן שהאדם לא נקי מהאמונה השקרית שלו, בשלמות שאין שלמות אחריה, הרי שהוא טועה אמיתי וסובל אמיתי, שהכל כמובן הוא עניין אחד. כי האמונה השקרית, היא הפך האמת. כי מהותה של האמונה השקרית, היא הקיום של השקר. כי אמונה שקרית שייכת, רק במקום שבו אין ידיעה ברורה ומוחלטת של האמת. כי היכן שיש ידיעה ברורה ומוחלטת של האמת, שם לא שייך שום אמונה שקרית כלל. כי כאשר האדם יודע את האמת באופן מוחלט, וכאשר הדבר מבורר לאדם מכל צדדיו, לא שייכת שום אמונה שקרית כלל. והאמונה שייכת, רק במקום שבו יש חוסר ידיעה, או במקום שהאדם הטועה, בוחר להאמין בדבר שהוא הפך האמת. כי כל השקרים שבעולם, מקבלים את חיותם מהטעות שנקראת אמונה שקרית. ואין האדם משקר, אאכ יש בו אמונה שקרית. כי אם לאדם לא הייתה שום אמונה כלל, אז כאשר הוא לא היה יודע מהי האמת, הוא היה בחוויית מציאות של אמת, שהיא חוסר ידיעה. אך בכל מקרה האדם לא היה נופל לשקר כלשהו, אלא, או שהוא יודע, או שהוא לא יודע את האמת, אבל אמונה ושקר לא היו שייכים כלל. והאדם משקר את עצמו ונותן לאחרים לשקר אותו, רק בגלל שהוא סובל ממחלת האמונה השקרית, שהיא גורמת לאדם להיצמד אל דבר שהוא אינו מבורר כאמת מוחלטת. ומי שהוא חכם ואיש אמת, הוא אין לו שום אמונה כלל. אלא, או שהוא יודע, או שהוא אינו יודע, אך אמונה לא שייכת בכלל בשום צורה שהיא. ומנהיגי השקר ובראשם השכל של האדם עצמו, שהוא האליל הגדול ביותר שכולם עובדים אותו ומאמינים בו, כולם מעודדים את האדם לחיות מתוך אמונה. כי כל החיים של האדם, ... וכולי. כי האדם מאמין לתפישת המציאות שלו, שאומרת שהיש והאין הם נפרדים זה מזה. והאדם חי את כל החיים שלו מתוך אמונת השקר הזאת, שהיא, שהיש והאין נפרדים זה מזה ושיש חסרונות שאינם מושלמים. והאדם ככ טועה בטעות האמונה, עד שהאדם לא מבין כלל, למה תפישת המציאות שלו שמפרידה בין דבר להיפוכו, מדוע היא אמונה, ולא כפי הטעות שגורמת לו לחשוב שהיא אמת. כי הטעות של האמונה השקרית היא ככ קשה, עד שהיא הופכת אצל האדם את השקר, להיות כאמת ממש. והאדם לא מבין מדוע ולמה הוא סובל. והכל זה רק משום שהוא טועה בטעות הקשה מכל, שנקראת מחלת האמונה השקרית. ומי שהוא נצמד לאמת, הוא איש חכם. וכל המשוגעים שיש בעולם, הם משוגעים, רק משום שהם תופשים את המציאות בצורה לא נכונה. והכל, זה רק משום שיש להם אמונה שקרית. ואם היו המשוגעים לוקחים תרופה שהייתה עוקרת את האמונה השקרית מליבם, הרי שהם תכף ומיד היו מתרפאים ממחלת האמונה השקרית שלהם, ומיד היו הופכים להיות חכמים באמת. וכל אדם בעולם, שיעקור מליבו ומשורש נשמתו את האמונה השקרית, תכף ומיד הוא יקבל שכל, יבין את המציאות באמת, ויחיה טוב באמת. וזו הסיבה שאנשי השקר, מעודדים את האדם להאמין להם. משום, שכל החיות של ה

... רעה תמיד - למה כל אמונה היא רעה תמיד? וכפי שכבר ביארתי, אמונה היא שורש כל הרע שיש בעולם. כי הרע שורשו בחוסר הבנת המציאות, דהיינו, שקר. והשקר שורשו באמונה. כי בלי שום אמונה כלל, אין לשקר שום קיום. כי אי אפשר לדעת דבר שאינו אמת, אלא באמצעות אמונה. ולכן האמונה מחייה את השקר, שמחייה את הרע. ועל האדם לדעת, כי כל אמונה באשר היא, היא רעה. ואין שום אמונה טובה, כגון להאמין בעצמך וכיוב שאר האמונות, אלא, כל אמונה היא רעה. והשקר, הוא מטעה את האדם לחשוב, כאילו יש אמונות טובות. כגון שהאדם מאמין בעצמו, או מאמין בכך שיהיה טוב, וכיוב שאר אמונות השקר, שהן נראות כאילו הן טובות. והאדם מאמין באמונות רעות שנראות לו כטובות, רק משום שמלכתחילה הוא שוגה בטעות של האמונה. כי מי שהוא נקי לגמרי מכל אמונה שהיא, הוא חי טוב בידיעה של הטוב, ... שהכל טוב והכל אחד, גם היא רעה עד מאוד. משום שהיא רק נדמית לאמת, למרות שהיא אינה כזו באמת. כי מי שמאמין שהכל אחד והכל טוב, הוא טועה. והשקר של האמונה, גם בדבר שהוא אמיתי, הוא עדיין נחשב לשקר והוא גורר סבל נצחי. והאמונה היא תמיד רעה, משום שמהותה היא שקר. כי איש אמת שאינו יודע איזה דבר, הרי שיש לו ספק לגבי אותו הדבר. אך אמונה, בשום מצב אין לו. וכאשר האדם לא יודע איזה דבר בוודאות מוחלטת ובשלמות מוחלטת מבחינה אובייקטיבית, אין לו לאדם להאמין בשום דבר, אלא להיות בספק. כי זאת האמת, שיש ספק. והאמונה, היא תמיד שקר. וכמובן שזה בסדר לדוגמה להאמין שמחר תזרח השמש. אבל עליך לדעת שאתה רק מאמין בכך. ולא להיות בתחושה של וודאות לגבי זה. זה בסדר שתאמין במשהו, כל זמן שאתה זוכר שאתה רק מאמין בו. הבעיה ...

... כי יש טוב שהוא רע. וכל דבר שהוא, או שמצד האמת הוא טוב או שמצד האמת הוא רע. ולא שייך שדבר יהיה טוב מאוד. כי טוב מאוד פירושו, יותר טוב מאשר טוב. וכאשר הטוב הוא שקרי, רק אז שייך שדבר אחד יהיה כמעט טוב והאחר יהיה יותר טוב והאחר יהיה טוב רגיל והאחר יהיה טוב מאוד וכולי. אך כאשר ... וממילא תמיד רע. ונמצא אם כן, כי האחדות היא טובה, והנפרדות כולה כולל הטוב שבה, היא רעה. כי כל צורה שלה, רחוקה מהשלמות של הטוב המוחלט. וכיוב לגבי האמת והשקר. שהאמת היא אחת והשקר הוא ריבוי. כגון למשל על כלי כסף, שאי אפשר לומר את האמת אלא שהוא כלי כסף, אבל אם רוצים לשקר יש הרבה אפשרויות, שאפשר לומר שהוא כלי זהב או כלי נחושת וכיוב. והאמת היא אחת והשקר הוא ריבוי. והאמת היא אחת, ואין הרבה אמת. דהיינו, או שהדבר הוא אמת או שלא. אבל אי אפשר להוסיף או להחסיר מהאמת. כי כל תוספת יותר או פחות מהאמת, היא שקר. וכך גם לגבי הטוב, או שהכל אחד ואז זה טוב באמת, או שיש נפרדות ואז זה רע מצד האמת האמיתית. ואעפכ יש גבוה מעל ... נפרדות ואין שום ריבוי, והאחדות היא אחת, והטוב הוא אחד, והאמת היא אחת. אבל כל זה נכון, רק אצל הטועים, שהם מפרידים בין האחדות לבין הנפרדות, והם נאחזים באחדות של שקר. אבל יש אחדות של אמת, שבה אין הפרדה בין הנפרדות לבין האחדות והכל אחד ממש. ושם, כל אחת ואחת מאין סוף הישויות ... אך אעפכ כך הוא הדבר, שכל אחת מהישויות הסופיות, היא אין סופית ממש, ללא כל חילוק כלשהו, בינה לבין האין סוף. ויש שלמות מעל שלמות. וכמובן שלא מדובר על שלמות של שקר, אלא מדובר על כך שיש שלמות של אמת, שהיא שלמה בשלמות שאין שלמות אחריה, ואעפכ יש שלמות אחרת גדולה ממנה, שגם היא ...

... הרי שזו אינה ידיעה של אמת אמיתית, אלא ידיעה של שקר יחסי. משום, שהידיעה היא חיצונית לאדם. שהאדם יודע את הדבר, שהוא חיצוני ונפרד ממנו, אך הוא לא יודע את הדבר, כפי מה שהוא יודע את עצמו. ועל זו הדרך, כל זמן שהאדם הוא לא אלוהים בעצמו ... לשכל של אלוהים. והאדם טועה ולא מבין, שהוא בעצם משקר את עצמו. ולמה? כי מי שמדמיין שהוא אלוהים, הוא לעולם לא יכול להיות אלוהים באמת, כפי מה שאלוהים הוא באמת, כאלוהים. משום, שאלוהים עצמו, הוא באמת אלוהים והוא לא מדמיין שהוא אלוהים. ...