... על תהליך בירור האמת שלו? ועל האדם לראות את התמונה המלאה לגבי האינטרס שלו, עד שהוא יהיה מודע באופן מוחלט לאינטרס שלו. וכאשר האדם מודע באופן מוחלט לאינטרס שלו, ויודע ומבין באמת את כל הדרכים, שבהן האינטרס שלו מנסה להשפיע עליו בבירור האמת, על ידי זה האדם מסוגל לברר את האמת, למרות האינטרס שלו. ואעפכ על האדם לזכור ולהבין, שכל זמן שהוא לא איש אמת מוחלטת, הרי שזה אומר שעדיין הוא משקר את עצמו במשהו. וזה בעצם אומר שעל האדם להבין שישנם עוד הרבה מאוד ... האדם להישאר קיים, כישות שהיא נפרדת מכל שאר הישויות. כי חיפוש אמת אמיתי, אמור להתחיל בנקודת ההתחלה, שהיא הבירור המוחלט של האדם, את מהות החיסרון והשלמות / היש והאין. שעל האדם לברר באופן מוחלט, מהי מהות היש והאין שיש במציאות שלנו. ואם האדם יברר את מהות היש והאין שלנו ללא כל אינטרס, הוא ... האמת באמת לגבי עצמו. ועל האדם לשאול את עצמו תמיד, אולי ההפך הוא הנכון? ואולי דווקא הדעה המנוגדת באופן מוחלט, אולי דווקא היא האמת? ועל האדם לא להאמין ולא לקבל שום דבר, ולשנוא את כל האמונות שיש בעולם ואת ... היסוד שיש בעולם. ועל האדם לנסות לשקר במצח נחושה. וכל מחשבה שיש לו, גם אם היא נראית לו כאמת מוחלטת וכדבר שהוא הגיוני לגמרי, על האדם לנסות לשקר ולשאול את עצמו, אולי דווקא ההפך המוחלט הוא הנכון? ועל האדם לחשוף את כל הנחות היסוד שלו, ולעקור אותן ולערער אותן. עד שהאדם מגלה את האמת, ...

... אז מנקודת המבט שלפני יצירת הנפרדות, לא יכולה להיות משמעות כלשהי ליצירת הנפרדות. משום, שמנקודת מבט שבה יש אחדות מוחלטת, שקיימת רק ישות אחת אין סופית בלבד, הרי שלא שייך שתהיה משמעות כלשהי, כי אין שום הפרדה, אין לאן ... רק אחדות, אין משמעות. ולכן יש נפרדות, כדי שתהיה משמעות. וזוהי כמובן מחשבה שגויה. משום, שמנקודת מבט של אחדות מוחלטת, שם לא שייך שום שעמום כלל ושום שינוי רצון כלל. כי באחדות המוחלטת, אפילו פוטנציאל של נפרדות אין. כי גם נפרדות ברמת הפוטנציאל, גם היא נפרדות. ולכן באחדות המציאות, אפילו פוטנציאל של נפרדות אין. וכאשר אין שום נפרדות כלל, ויש רק אחדות מוחלטת, לא שייך שום סיבה כלל. כי באחדות המציאות, אין שום נפרדות של שעמום ועניין, או של טוב ורע. ולכן ... כיצד זה שבתוך המציאות שלנו קיימת אפשרות של סיבתיות ומשמעות? כי אם בנקודת ההתחלה אין שום משמעות כלל באופן מוחלט, אז כיצד יש הוויה של דבר, שהוא כן משמעותי, שהוא נפרד מהאין משמעות המוחלט שמהווה אותו. ולכן, גם אם נאמר שכן יש משמעות כלשהי, עדיין תישאר שאלה, איך מתוך משמעות מלאה של יצירת ...

... בו גם חיסרון כלשהו וגם יתרון כלשהו. וכל דבר בעולם, יש בו חיסרון ויתרון, מבחינה יחסית, אבל לא מבחינה מוחלטת. זא החיסרון והיתרון של הדבר, הם תמיד בעיני המתבונן באופן אישי וסובייקטיבי בלבד. אבל מבחינה אובייקטיבית, דהיינו, מנקודת מבט מוחלטת, זא נקודת מבט שאין לה שום העדפות ושום דעות קדומות ושום העדפה אישית, מנקודת מבט שכזו, בשום דבר בעולם, ... כי אין שום משמעות, לחסרונות או יתרונות, כאשר אין שום העדפה אישית. ונמצא אם כן, כי מנקודת מבט אובייקטיבית מוחלטת, אין שום אפשרות לאהוב או לשנוא משהו. כי הכל שווה באותה המידה. ואין טוב או רע, אלא הכל אחד, ... לזה, שייך לאהוב או לשנוא וכולי. וממילא זה אומר, שאין שום אפשרות בעולם, שתהיה לאדם אהבה עצמית מושלמת בשלמות מוחלטת. וכך גם ממש, אין אפשרות שתהיה לאדם שנאה עצמית וחוסר אהבה עצמית מוחלטת בשלמות. ולמה? כי בכל דבר בעולם, מוכרח שיש בו חיסרון כלשהו ויתרון כלשהו. ולכן, מוכרח, שהאדם תמיד יחווה, גם ...

... לא טוב ולא רע, אלא שהכל יהיה שווה בעיניו באותה המידה ממש, בלי שום העדפה אישית, אלא רק הרמוניה מוחלטת לגמרי. ומי שרוצה להגיע להרמוניה מוחלטת לגמרי עם המציאות, דהיינו, לחוות את המציאות, בלי שום העדפה אישית כלשהי, עליו לנסות להתמכר ולהתחבר, למשהו שהוא נייטרלי ... כי הוא לא מוכן להרגיש גם רע. והמסר הוא פשוט. והוא, שמי שרוצה להביא את עצמו למצב של הרמוניה מוחלטת עם המציאות, שבה הוא יתאחד עם המציאות, ולא ירגיש טוב או רע כלשהם, עליו למסור את נפשו ממש, להיצמד בתוכו אל האמת המוחלטת באשר היא. דהיינו, שבכל פעם ופעם שהאדם מברר את האמת בכל נושא שהוא בעולם, הוא מוכרח להכריח את עצמו ... הוא אוהב, שזאת האמת הנייטרלית, שאין לה שום העדפה אישית של טוב או רע. ואז ממילא האדם נמצא בהרמוניה מוחלטת עם המציאות כולה, וחי חיים טובים באמת. ורק נחדד ונבהיר: כי האדם לא מוכרח להיצמד אל האמת הנייטרלית בכל ...

... להשיג, שום השגה של אמת אמיתית. וזה בעצם אומר, שעל האדם להבין, שכל זמן שהוא לא השיג את האמת המוחלטת, הרי שהוא לא יכול להיות בטוח בשום דבר, גם לא בכך שהוא טועה או דובר אמת. כי האמת והשקר, הם ביחס למוחלטות של המציאות. ששם, אין אמת ושקר כלל כישויות נפרדות, אלא כישות אחת ממש. כי שם, הכל אחד ממש. ויש ... שהוא חושב שהוא טועה. משום שהוא בכלל דובר אמת. ובכל מקרה, כל זמן שהאדם לא השיג עדיין את הבנת המוחלט, האדם לא יכול להיות בטוח בשום דבר כלל, גם לא בכך שהוא טועה או דובר אמת. וגם לא בכך, ... האדם תמיד בטוח באמת המחויבת, אבל האדם לא יודע שהוא בטוח בה וכולי. ולכן, על האדם לחפש את האמת המוחלטת, עד שהוא יגיע לוודאות מוחלטת וכולי.

... גם לא באמת יודע את האמת, לגבי התשובה לשאלה השנייה. דהיינו, כל זמן שהאדם עצמו לא הגיע אל האמת המוחלטת, הרי שהשכל של האדם פגום, והאדם לא יכול להיות בטוח בשום דבר, שקשור לעניין של אמת ושקר. והאמת היחידה ... יכול להיות בטוח בה, היא שהוא אינו יודע מהי האמת. אך בוודאי שכל זמן שהאדם לא יודע מהי האמת המוחלטת, הרי שהוא אינו יכול לדעת עדיין, מהי האמת שאינה מוחלטת. משום שאין לו ביחס למה להשוות, את האמת שאינה מוחלטת. וזה בעצם אומר, שכל זמן שהאדם עצמו הוא לא האמת עצמה (שזה עניין בפני עצמו, כיצד האדם עצמו יכול ... רוחני כזה או אחר, שבכלל זה גם השכל של האדם, שגם הוא מורה רוחני, ועל האדם להתחיל לאמת באופן מוחלט, את כל מה שהוא חושב ויודע וכולי. עד אשר בסופו של דבר האדם יקבל שכל אמיתי, ויהפוך להיות הוא ...

... כמעט טוב והאחר יהיה יותר טוב והאחר יהיה טוב רגיל והאחר יהיה טוב מאוד וכולי. אך כאשר מדובר במושגים מוחלטים של אמת מוחלטת, ממילא לא שייך טוב מאוד. אלא, או שהדבר הוא טוב או שהוא רע. והנה כל דבר שהוא, או שהוא ... כי האחדות היא טובה, והנפרדות כולה כולל הטוב שבה, היא רעה. כי כל צורה שלה, רחוקה מהשלמות של הטוב המוחלט. וכיוב לגבי האמת והשקר. שהאמת היא אחת והשקר הוא ריבוי. כגון למשל על כלי כסף, שאי אפשר לומר את ... אלוהים ויש ריבוי של אין סוף ויש גם ריבוי של הטוב, בבחינת טוב מאוד, דהיינו, יותר טוב מאשר הטוב המוחלט. והעניין הוא, שמי שלא מחובר אל האחדות של המציאות, אצלו האחדות נפרדת מהנפרדות. ולכן יש רק אחדות אחת בלבד. ... גם הוא לא שלמות באמת. כי מצד אחד המציאות השלמה והאין סופית, היא השלמות. אבל אעפכ היא לא השלמות המוחלטת, משום שהיא נפרדת, מכל מה ששונה ממנה. ויש שלמות אחרת גדולה יותר ממנה, שהיא החיבור של האין סוף עם ...

... את עצמו סתם. וכל אחד ואחד שיתבונן אל תוכו קצת, יראה מיד, כי הוא לא נצמד אל האמת באופן מוחלט, ואפילו הוא סובל מכך לפעמים. וכל זה קורה, בלי שום סיבה ברורה לעין. והנחש הרגיל, הוא מפתה את האדם ... גם השקר הוא טוב מאוד. ואיך יחזק האדם אצל עצמו את מצח הרצון? תשובה: על ידי אמת. כי האמת המוחלטת, היא הדבר היחיד בעולם, שקיומו לא תלוי בשום סיבה שהיא. ועל האדם לנסות להתחבר אל האמת המוחלטת של המציאות, דהיינו, להטיל ספק בכל דבר ולחפש את המוחלטות. ועל ידי זה האדם מחזק אצל עצמו, את הרצון המוחלט להבין את האמת באופן מוחלט. ואז מצח הנחש נופל, ואחכ גם הוא עצמו קם לתחייה מחדש, בגן עדן של האחדות.

... האם הוא באמת רע? ואולי הוא טוב? ואולי הוא לא טוב ולא רע? והשאלות האלו מובילות את האדם להבנה מוחלטת. שמבחינה מוחלטת ואובייקטיבית, אין טוב ורע בכלל. כי הטוב והרע, הם רק ביחס לרצון של האדם. וככל שהאדם נצמד יותר אל האמת, וחושב בצורה יותר אובייקטיבית, כך גם הפחד מתמוסס. וזה, על ידי ההבנה, שמבחינה אובייקטיבית מוחלטת, אין טוב ורע. אלא, שכדי לחיות בעולם, לשם כך אי אפשר לחשוב בצורה מוחלטת, שאין טוב ורע. כי העולם שלנו, בנוי על החוקיות של הטוב והרע. ולכן, כאשר האדם מפסיק לחשוב בצורה אובייקטיבית, אז חוזרת אליו, תפישת הטוב והרע הסובייקטיבית שלו. ולכך, אין פתרון מוחלט. כי אפשר לתת הרבה פתרונות זמניים ויחסיים, כיצד לא לפחד מדבר כזה או אחר. אבל כל זמן שהאדם נמצא ...

... וכיוב. משום שמצד האמת הפשוטה ביותר, הכל יכול לקרות תמיד. ואף אחד בעולם לא יכול אפילו לא לדמיין, שבאופן מוחלט אין שום אפשרות שדבר כלשהו יקרה. כי השכל הישר מבין, שתמיד הכל יכול לקרות מבחינה מוחלטת, למרות שמבחינה יחסית, לא הכל יכול לקרות, כי יש את חוקי הפיזיקה וכולי. אלא מה? שבדכ יש לאדם אמונה ... שאינה בהכרח הגיונית, בחושים שלו ובשכל שלו וכיוב. ולפעמים האמונה הזאת מתערערת, ובצדק. כי מצד ההיגיון עצמו, אין היגיון מוחלט בלהאמין לחושים ולשכל, כי הם עצמם לא משהו מוחלט, אלא משהו שיכול לטעות. ולכן, לפעמים יש לאדם חרדה לא הגיונית ופחד לא הגיוני. בגלל שתת המודע של האדם ... ושהשכל יצליח להתגבר על הדמיון שלו. על ידי חיזוק השכל כפשוטו, שהשכל מתחזק והדמיון נחלש וכולי. ויש גם דרך מוחלטת, שהיא על ידי שימוש בשכל עד הסוף שלו, ועל ידי ההפנמה העמוקה ביותר, שגם אם החרדה הלא הגיונית תקרה וגם אם הפחד הלא הגיוני יקרה, עדיין לא צריך לפחד משום דבר. כי באופן מוחלט אין טוב ורע. וגם את ההבנה הזאת עצמה, גם אותה צריך לחזק בדרכים שונות. וכפי שכבר ביארתי את כל ... ההיגיון שלו. וצריך לחזק את ההיגיון היחסי, שמבין שאין ממה לפחד עפ ההיגיון. ובו זמנית לחזק גם את השכל המוחלט, שלפיו אין מה לפחד משום דבר בעולם בכל מקרה.