... אך בפועל מדובר במחשבה מופשטת - אני חושב שאני רואה עץ. שני הסוגים של דברים מופשטים שאליעד כהן מציין הם: דברים מופשטים שהם יותר ודאיים מדברים מוחשיים: אלו דברים שהאדם בטוח בהם בצורה
מוחלטת, למרות שאינם נתפסים בחושים. למשל, ההבנה הלוגית שאו שיש או שאין דבר מסוים, היא יותר ודאית מאשר התפיסה החושית ... בפועל? אליעד מציין שאדם שבאמת תופס שאין הבדל בין דבר להיפוכו - למשל בין יש לאין - עדיין מתפקד בעולם לפי ההבדלים שהוא בוחר לפעול על פיהם. כלומר, למרות ההבנה השכלית העמוקה שאין הבדל
מוחלט, האדם עדיין חי ומתנהג כאילו יש הבדלים. הוא מדגים: אם האדם באמת היה חי לפי אין הבדל, הוא לא היה מסוגל לתפקד ... להכלה חיצונית של סתירות. הוא מסביר שאין באמת תחומים או סוגים שונים של סתירות. מה שמשנה הוא רק רמת ההבנה והוודאות של האדם ביחס למה שהוא תופס. לכן, לדבריו, הסתירה לא קיימת במובן
מוחלט בשום תחום, אלא נוצרת רק מתוך חוסר הבנה או חוסר בהירות. ברגע שהאדם מגיע להבנה מלאה, הוא רואה שאין סתירה אמיתית, ... בלבד. גם החושים עצמם הם סוג של הפשטה, ולכן כל המידע, מוחשי ככל שיהיה, הוא מופשט במובן מסוים. לכן, הקלות או הקושי לקבל סתירה תלויים תמיד ברמת הוודאות וההבנה של האדם, ולא בהגדרה
המוחלטת של מופשט או מוחשי. מה ההבדל בין מוחשי למופשט? איך אנשים מקבלים סתירות? האם דברים מופשטים פחות ודאיים? איך וודאות משפיעה על תפיסת סתירות? האם חוש הראייה תמיד ודאי? מהי ודאות פנימית? האם קיימת סתירה
מוחלטת?