... עצמן, כיוון שהוא מבין את המגבלה המובנית של כל תשובה. אליעד נותן דוגמה נוספת: כאשר מישהו אומר אני רוצה לאכול, הוא לא באמת מתכוון אך ורק לרצון לאכול, אלא הוא מבטא רצון כללי יותר להרגיש טוב. כאשר הוא מבין זאת, הוא מתקרב יותר לאמת, שהיא הרצון הבסיסי ... מוחלטת, הוא לא היה שואל שאלות מלכתחילה. הוא מבהיר זאת שוב דרך דוגמה פרקטית: אם אתה אומר אני רוצה לאכול ואתה חושב שאתה מתכוון לזה ב - 100%, כנראה שאתה לא מדויק מספיק. האמת העמוקה יותר היא שאתה רוצה ...

... הרצון שלו, אבל בפועל, כפי שאליעד מסביר, הוא כן יודע, אחרת לא היה עושה זאת. לדוגמה, אדם שלא רוצה לאכול חול, יודע בבירור למה אינו רוצה לעשות זאת. במקרה של העישון, למרות שהאדם טוען שאינו יודע למה הוא רוצה ... בו הוא רק אפשרי ולא מחויב. כאשר אדם מתרגל התבוננות עצמית כזו לאורך זמן, אפילו כשהוא מאוד רעב ורוצה לאכול, הוא עדיין זוכר שזו רק אפשרות ולא דבר מחויב. כך הוא מסוגל להקטין את ההיצמדות שלו להרגלים השונים בחייו, ...

... ואומר שההבנה של אחדות ונפרדות אינה מבטלת את הצורך בבחירה. הוא נותן דוגמה למצב שבו אדם חייב לבחור בין לאכול או לא לאכול. מצד אחד, האדם יודע שאין משמעות מוחלטת לשום דבר, ומצד שני, עדיין קיימת בו התפיסה היחסית שמעדיפה לאכול כי זה טוב יותר. הדואליות הזו לא חייבת להוביל לקונפליקט. ההבנה האמיתית של אחדות מאפשרת לאדם לבחור בנפרדות ממקום ...

... משתקת פעולה, כי הכל מובן ואין שום ספק. דוגמה נוספת - אם היית יכול לחוש תחושת שובע מראש, בלי לאכול בכלל, לא הייתה לך סיבה לאכול. אבל החוויה של האכילה היא חלק בלתי נפרד מהחיים, ומכאן שהידיעה המוחלטת הייתה מבטלת את עצם חוויית החיים. האם ...

... לא, לא אכפת לך איזה זוגיות לא אכפת לך שום דבר אבל ברגע שאתה נכנסת להזדהות עם אני רוצה לאכול אז עכשיו זה כבר משנה מה אתה אוכל, אני רוצה לחיות עכשיו זה כבר משנה איך אני חי, אני ... שהם שלך, אתה לא חווה את זה מתוך מקום של אני רוצה לשנות את המציאות. תקשיב בן אדם הולך לאכול, יש בן אדם שאומר תראה המציאות רעה עשתה שאני אהיה רעב עכשיו אני צריך לשנות אותה, רוצה לאכול ויש בן אדם שאומר לא, המציאות טובה אז עשתה שאני רעב זה טוב ועכשיו היא טובה, ורוצה שאני ארצה לאכול וזה טוב ושניהם טובים אני רעב זה טוב ולאכול זה טוב. אז עכשיו השאלה הנשאלת אם אתה בטוח שזה טוב אז למה הלכת לאכול זאת כבר שאלה אחרת, כאילו אם באמת כל כולך חוויית שרעב זה טוב אז מאיפה בא לך הרעיון לרצות לאכול. ש: אז למה יש נפרדות? אליעד: נכון אבל עד שלא תמצא למה יש נפרדות אתה לא שם. ש: אם ... אתה אוכל. אליעד: יבוא בן אדם ויגיד אה אין בעיה אז אני באחדות כשאני רעב זה טוב, כשאני רוצה לאכול זה טוב הכל טוב אבל אם אתה באמת כל כולך חווה שרעב זה טוב איך שמת לב שצריך לאכול, אתה אומר מה זאת אומרת המציאות גרמה לי, אבל אתה שהיית רעב היה לך טוב אז איך פתאום בא לך לא זה אבל כשרצית לשנות אתה אומר לא המציאות עשתה, אבל כשהיא גרמה לך ללכת לאכול אתה לשניה אחת חשבת שרעב זה לא טוב היית בשינוי. את מדברת איתי את לא איתו, אני נמצא פה ... זה פה. עכשיו תסתכלו הנושא הוא פשוט רק מי שמבין שהכל אחד רק אצלו אין את השאלה למה קמתי לאכול אין לו את השאלה למה יש נפרדות וגם אין לו את השאלה למה קמתי לאכול ואת הבאת את התשובה נכון התשובה היא ברורה אבל כל זמן שאתה לא בטוח במאה אחוז שזה אחד ענית לך על השאלה למה קמתי לאכול. ש: אני יכול להוסיף תגובה לזה. אליעד: למה? ש: אני רוצה לבחון אם אני צודק. אליעד: תכף. ש: ללמה ...

... מרגיש טוב באופן אבסולוטי, ללא תלות בדבר חיצוני. אליעד מדגים את ההבדל באמצעות דוגמה של אוכל: הטוב האמיתי זה לאכול, להרגיש הנאה מוחלטת, להרגיש שובע מוחלט, אבל להמשיך ליהנות מהאכילה כאילו עדיין רעבים, בלי שיהיו שום השלכות שליליות כמו ...

צמחונות, להיות צמחוני, אכילת בשר, קניבליזם, קניבלים, אכזריות, לחיות כמו חיה, רגשות של צמחים, רגשות של דומם

... עולה. אדם היה יכול לפעול או לא לפעול בלי שום תחושת חסר או צורך. לדוגמה, אדם רעב שואל אם לאכול או לא לאכול לא משנה, אז למה אני אוכל? התשובה לכך היא שאם באמת לא היה משנה לו, הוא היה יכול באותה מידה לאכול או לא לאכול. לא הייתה מתעוררת בכלל השאלה למה הוא בוחר באפשרות כזו ולא אחרת. עצם השאלה מצביעה על כך שהוא עדיין ...

... לפחד או לשמוח, כי הוא אינו בטוח ברצונו. לדוגמה, אם אדם רעב יומיים ולא אכל, אז ברור שהוא רוצה לאכול. אך אליעד שואל למה בכלל הוא רוצה לאכול? ומאתגר את המובן מאליו: הרי אם האדם לא היה יודע מה זה רעב, או לא היה חושב שהרעב זה דבר רע, אז אולי לא היה לו רצון לאכול. הוא מביא דוגמאות קיצוניות - למשל, אם היו אומרים לאדם שאם הוא יאכל ימותו כל משפחתו, כנראה היה נמנע מאכילה, למרות שהוא רעב. דוגמה זו ממחישה שהרצון לאכול אינו מוחלט והוא תלוי בהבנה של האדם את הסיטואציה. הוא מדגיש שלמעשה יש לאדם תמיד שתי רמות: רמה אחת היא הרמה שבה הוא רוצה לאכול, והרמה השנייה היא המקום העמוק שבו הוא יודע שלא משנה לו אם הוא אוכל או לא אוכל. האדם נמצא ... מגלה שהוא נמצא תמיד במצב של ידיעה ואי - ידיעה בו - זמנית. הוא יכול לפעול בהתאם לרצונו, כמו לאכול כשהוא רעב, ובו - זמנית להיות משוחרר לחלוטין מכל רצון, מכיוון שבתוך תוכו הוא יודע שזה לא משנה כלל ...

... הם בעצם ביטויים שונים של אותה מהות. הוא משתמש בדוגמה של אכילה - כאשר האדם רעב, הוא מרגיש שחייב לאכול, אך כאשר הוא מבין לעומק שהרעב והשובע הם חלק מאותה מהות, הוא חווה בו זמנית שהוא רוצה לאכול ושהוא גם אדיש לחלוטין לשאלה אם לאכול או לא. הוא מדגיש שהחוויה וההבנה הן אותו הדבר. אם האדם באמת מבין משהו, הוא גם חווה אותו בו ...