... מחויב במציאות? הדיון עובר לשאלה פילוסופית עמוקה יותר: אם יש לנו מקום וזמן אינסופיים, אז כמות האפשרויות שמתרקמות בתוכם היא
אין סופית. כל דבר שהוא מחויב, כמו שולחן שמופיע במקום, איננו יותר חשוב או מחויב מכל אפשרות אחרת. אליעד מציין את הרעיון שמחויב ואפשרי אינם נפרדים. כלומר, ... ומורכבת. האם יש אלוהים או כוח שמחליט את מהות המציאות? לאחר מכן, אליעד עובר לשאלה המרכזית של מי מחליט את מהלך העולם. אם יש
אין סוף אפשרויות, אז בכל מקום ובזמן יש את כל האפשרויות. אף אחד לא מחליט על צורת המציאות או מה יקרה בהמשך. כל רצף הוא רק אחד מתוך אינסוף רצפים אפשריים. לא מדובר באלוהים שמחליט על כל דבר. למעשה, המציאות קיימת תמיד, אין התחלה
ואין סוף לזמן ולמקום, והם לא תלויים בכוחות עליונים. כל דבר הוא תוצאה של רצף של אפשרויות, ואין דבר שהוא מחויב באופן אבסולוטי. מהו תפקידה של הסיבתיות ... יש דבר שחייב להיות קיים וגם כשהוא איננו הוא חייב להיות קיים, אז קיומם הכרחי. כל מה שאנו רואים זה צורות של זמן ומקום. אם יש
אין סוף זמן
ואין סוף מקום, אז כמות האפשרויות היא
אין סופית. בכל נקודה אחת של מקום וזמן, יש פוטנציאל
אין סופי של צורות אפשריות. אם בנקודה אחת יכולים להיות
אין סוף דברים, כל שכן
באין סוף מקום וזמן. אם אנחנו מגיעים למסקנה שמחויב המציאות הוא רק אפשרי, אז זה אומר, שמה שמחויב לך, למשל שולחן מחויב לך, אז השולחן לא שונה מכל טווח האופציות. אפשרי שיהיו פה
אין סוף דברים ומחויב שיהיה פה רק דבר אחד, אבל אם אין הבדל בין אפשרי למחויב, זה אומר, שהמחויב הוא לא יותר רציני מהאפשרי. השולחן הוא לא יותר רציני מכל סך ... הם רק אפשריים. אבל אני אומר לך שאין הבדל בין מחויב לאפשרי. עכשיו אנו מדברים על חוקי הטבע, מה אמרנו? שהזמן והמקום הם
אין סופיים, ולכן האפשרויות הם
אין סופיות, אבל האדם חושב שיש חוקי טבע, למשל האש שורפת את הנייר, אבל חוקי הטבע נוצרו בגלל כמות התצפיות של האדם. האדם רואה שתמיד האש שורפת את הנייר, ... אין בעיה, אתה טוען שאין חוקיות, אז אם אין חוקיות, מי מחליט שיקרה כך ולא אחרת? התשובה היא, שאף אחד לא מחליט. יש מקום וזמן
אין סופיים, בתוכם יש את כל האפשרויות כרגע, והאדם הוא רק אחד מהם. והאדם כל פעם חווה רצף, לפי המקום והזמן שבו הוא נמצא. אבל שום רצף הוא לא יותר הגיוני ...