... דיבור, אבל שייך מחשבה. אבל מצד האמת, גם המחשבה היא דיבור, וגם המחשבה היא גבול וגדר, שלא מכילה את האין סוף של האחדות. ומאחר שבאחדות של המציאות לא שייך שום דיבור של שכל כלל, ממילא זה אומר שכדי שיהיה אפשר ... כי אפשרי המציאות, הוא המחויב ממש. ואין שום מהות / הוויה בצורה נפרדת מהלבושים השונים, אלא הכל אחד ממש. והאין סוף והסוף הם אחד ממש. ולכן גם באחדות המציאות, שייך דיבור ומחשבה ונפרדות. כי האחדות האמיתית, היא כאשר הנפרדות מתאחדת ... הבנת הנמשל אינה פוטרת מעונש. ורק הבנת החיבור של הנמשל הפנימי ביותר, עם ההפך שלו כישות אחת, דהיינו, הבנת האין סוף ממש, רק היא הפטור של האדם מעונש, והיא השכר האמיתי שהאדם יכול לקבל. ואיך ישיג האדם את שורש כוונת ...

... מה שהוא מדבר. אך עדיין הוא מדבר צמצומים. ומי שהוא חכם אמיתי, כל דבריו הם תמיד משל ונמשל עד אין סוף. כי החכם האמיתי מחובר לשורש השכל של המציאות, שהוא עמוק עד אין סוף. כי הוא גם סופי מצד אחד, והסוף של השכל, הוא האין סוף עצמו. אבל יש גם השגה גדולה יותר בתוך האין סוף עצמו, שהיא אין סוף מעל אין סוף, מה שנקרא מקיפים מעל הזמן ומעל המקום. והעומק הוא אין סופי אמיתי. וכאשר החכם האמיתי מדבר, הוא מדבר מתוך עומק כוונת הלב שלו. וכוונת הלב של החכם האמיתי, היא מחוברת תמיד לעומק האין סופי של המציאות. וכאשר היא באה בתוך הדיבור של העולם ובתוך המחשבה האנושית, אז היא מלובשת בלבושים שונים שהם צמצומים ... שיש בעולם, הם כולם משל ונמשל. כי יש תהליך כללי, שמצד האמת, ההבנה שלו, היא גם סופית וגם עד אין סוף בו זמנית. ומטרת החכם, היא לגרום לאדם להבין את התהליך הכללי של המציאות. כי כל האירועים שקורים לאדם בחיים, ... גם לגבי הרצון הראשון, ההתהוות הראשונה, המחשבה הראשונה, הרגש הראשון, הפעולה הראשונה, הפוטנציאל הראשון וכיוב. כי בעולם שלנו יש אין סוף שכל באין סוף לבושים. ומי שמבין את השכל של כל הלבושים של המציאות, הוא חי טוב באמת. והחכם עוזר לאדם להבין את השכל של המציאות. אך מחמת שכמות הלבושים היא אין סופית, וממילא לא ניתן לבאר את כל הלבושים של המציאות, לכן החכם בוחר נושאים מסוימים ומבאר אותם לאדם. והאדם אמור ...

... לו הדבר כסיבתי, ומכאן ואילך נדמה לאדם שהדבר הוא ללא סיבה (וגם נקודות אמצע). אבל אם היה לאדם שכל אין סופי, דהיינו, שכל שבו אין סוף ואין גבול בין היש סיבה לבין האין סיבה, הרי שממילא המושג סיבה היה מאבד את המשמעות שלו אצל האדם. ...

... הקטנה ביותר שעליה מבוסס כל הבניין הגדול של העולם הזה, היא החיבור וההפרדה של היש ושל האין (החיסרון והשלמות האין סופית). כי על הנקודה הזאת, מבוסס כל העולם שלנו כולו. כי כאשר היש והאין הם אחד, האדם חי בעולם אחר ...

... שאינו שלם, הרי שזהו לא רצון של אמת, כי יש סיבה אחרת שקודמת לו. ורצון של אמת, הוא רצון אין סופי. ואין דבר העומד בפני הרצון. וזהו רק כאשר הרצון, הוא רצונו של אלוהים (הכוח הראשון). ורצונו של אלוהים, הוא רצון אין סופי, שלא קודמת לו שום סיבה אחרת. ושום דבר שבעולם, לא יכול לעמוד כנגד רצון שכזה, משום שהרצון הזה הוא זה שיוצר את העולם. וכאשר יש לאדם רצון אין סופי, הרי שאין דבר העומד בפני הרצון כפשוטו ממש. ואז האדם מקבל את כל מה שהוא רוצה בשלמות. ורצון אין סופי, הוא רצון שממלא את האדם בשלמות. דהיינו, שכל הרצון של האדם, כולו ממוקד רק בדבר אחד ויחיד. כי כל ... ממוקד רק בדבר אחד בלבד, עד שכל הרצונות של האדם מתבטלים לגמרי ממש, הרי שאז הרצון של האדם הוא אין סופי, כי אין לו סוף וגבול, שהוא רצון פשוט. וכאשר האדם רוצה ברצון אין סופי להבין את האמת, אז כמובן הוא מקבל את מה שהוא באמת רוצה, שזה להבין את האמת ולהתאחד איתה. כי ... את האמת באמת. והשאלה הנשאלת היא, מאחר שהאדם מבין, שכדי להבין את המציאות באמת, לשם כך הוא צריך רצון אין סופי להבין את המציאות באמת, שזה ורק זה נקרא רצון של אמת, ובלי זה האדם הוא מרחיק את עצמו מהאמת של המציאות. אז ממילא השאלה הנשאלת היא, כיצד יכול האדם, להביא את עצמו לרצון אמיתי ואין סופי לידיעת האמת? והתשובה היא, כי על האדם לעשות בירור של הרצון העצמי שלו. כי הרצון הראשון של האדם, הוא רצון אין סופי שעליו נשענים כל הרצונות של האדם, ושממנו נובעים כל הרצונות של האדם. (ובסוף הדרך יבין האדם, כיצד הרצון הפנימי ... להשגת הרצון הפנימי של האדם. וכאשר האדם מבין את הדבר הזה, אז מי שרוצה להתחבר לרצון הראשון, שהוא הרצון האין סופי האמיתי שלו, לשם כך עליו לחקור ולגלות, על מה נשענים ומהיכן נובעים, כל הרצונות שלו. ובפשיטות, על האדם לשאול ... רצון עצמי, הרי שהוא גם לא באמת יודע מה באמת הוא רוצה. כי הוא לא באמת מבין את הרצון האין סופי, שמניע את כל הרצונות שלו. (ואיך רצון אחד מלובש באין סוף רצונות משתנים, זהו עניין אחר וכפי שכבר ביארתי מקום אחר). ועל האדם לחקור ולגלות, מה הסיבה שבגללה יש לו ... הוא רוצה, ולמה הוא רוצה את מה שהוא רוצה, על ידי זה האדם מעורר ומגלה בתוכו את הרצון הראשון האין סופי שלו, שבמקרה הוא מתאחד עם המציאות. ונמצא אם כן, כי על ידי הבירור שהאדם עושה לשורש הרצון שלו, על ידי זה האדם מגיע לרצון האין סופי שלו, והוא רואה את האמת המלאה, ומתאחד עם המציאות על ידי ידיעת האמת, וכל רצונו מתמלא בשלמות שאין שלמות ... ואיך יברר האדם את שורש הרצון שלו? ואיך יגלה האדם את הרצון הפנימי ביותר שלו? ואיך יגיע האדם לרצון אין סופי לידיעת האמת? תשובה: על ידי זה שהאדם הולך במסירות נפש, אחרי נקודת האמת שלו, למרות שהיא לא מוחלטת. והכוונה ...

... הוא יודע את האמת וגם מרגיש את האמת. שכל העולם שלנו הוא בדיוני לגמרי, והוא רק אפשרות אחת, מיני אין סוף אפשרויות שונות של המציאות.

... לנקודת ההתחלה, שבה יש סיבה ראשונה לכל הסיבות (או לנקודה שבה, לכל סיבה יש סיבה אחרת שקודמת לה עד אין סוף, שזה זהה לכך שיש סיבה ראשונה, שלא קודמת לה כל סיבה אחרת. וכפי שכבר ביארתי במקום אחר). וכאשר האדם ... ואז כל הנפרדות נעלמת לגמרי, ואז האדם לא יכול לסבול כלל. ואז מה שנשאר לאדם, זאת הנאה שנובעת מהדבקות לאין סוף (והיא שונה מההנאה של מילוי הרצון תוך כדי מודעות עצמית. וכפי שכבר ביארתי במקום אחר. וההנאה של המילוי רצון, ... מבין ומרגיש, שהרצון והאין רצון הם אחד ממש, ממילא הרצון הסופי והמוגדר של האדם מתבטל, וממילא יש לאדם רצון אין סופי, דהיינו, רצון שאינו מוגדר, אלא מותאם תמיד למציאות כפי מה שהיא. ומי שיתבונן עוד יראה, כי הסיבה לכך שרצונו ... סובל, מכך שתמיד יש לו תחושת חסר ורצון עצמי. ויש גם מצב נוסף, והוא שמי שזוכה להגיע לביטול המושלם לאין סוף, דהיינו, זוכה להיכלל בשלמות בתוך השלמות של המציאות (בחינת רצוא) בבחינת ביטול לאין סוף, אז כאשר הוא חוזר מהביטול, לעצמו ולישות שלו (בחינת ושוב), אז נשאר בשכל של האדם רשימו ורושם וסימן מהביטול ... לו שום תודעה עצמית כלל. וכאשר האדם מודע לנפרדות העצמית שלו משאר המציאות, אז הרשימו שיש לאדם מהביטול שלו לאין סוף, הוא בעצם גורם לכך שהסבל של האדם יהיה רק חיצוני בלבד. כי כאשר האדם נמצא בשכל שלו, אז ברמה ... האדם בוחר בבחירה מלאה אמיתית, את זה שרע לו. ואת זה האדם מבין, רק אחרי שהוא זוכה להגיע לביטול לאין סוף הנל. ונסכם: שיש רק שתי אפשרויות. והראשונה היא שהאדם משתמש בשכל שלו, ומתבונן אל תוכו, ורואה את השלמות של ... נכנסה באדם ללא כל בחירה. כי האדם חוזר אל התודעה של עצמו, בתהליך שקורה מעצמו. כי כאשר האדם מבוטל לאין סוף, לא שייך שום רצון ותודעה שמהם האדם יחזור לעצמו. והדבר מצד אחד קורה על ידי האני האמיתי של האדם ...

... הזאת, הם אנשים סובלים סתם, בגלל חוסר הבנה. והעניין הוא, כי ראשית כל יש לזכור, שהפוטנציאל של המציאות, הוא אין סופי. ומאחר שהוא אין סופי, ממילא זה אומר, שיכולה להיות מציאות שבה, יהיה לאדם רק טוב, ושהאדם יוכל להכיר בטוב שלו, בלי שיהיה לו ... הרע, מנקודת המבט הזאת, אין שום סיבה מוצדקת, לכך שיהיה רע, כדי לעשות טוב. וזה משום, שהמציאות שלנו היא אין סופית, עם פוטנציאל ואפשרויות אין סופיות. והטועים חושבים, שצריך שיהיה רע, כדי שיהיה אחכ טוב. והם לא מבינים, שאם תכלית הרע, הייתה כדי לעשות טוב, ... באמת ובשלמות, הרי שהוא היה עושה, אך ורק טוב אמיתי. ומאחר שאלוהים הוא המושלם, ומאחר שאלוהים הוא עם יכולת אין סופית, ממילא הדבר המתבקש הוא, שאם אלוהים באמת רוצה לעשות טוב, עליו ליצור עוד ריבוי אלוהים אין סופיים ממש, כמוהו ממש, ללא כל שינוי כלשהו, ממש. כי מי שהוא טוב, הוא עושה רק טוב. ומי שיש לו ... האנושי. והטועים האלו חושבים בטעות, שאלוהים הוא חסר כל יכולות וגם טיפש ורשע כמובן, שבמקום שהוא ייתן לאדם טוב אין סופי באופן מיידי ומלכתחילה, אז הוא מתעלל בו ויוצר את הרע, כדי לעשות לו בסופו של דבר טוב. והטעות של ... אלוהים עצמו הוא שלמות הטוב, אז זה אומר, שכל ישות בעולם שהיא לא אלוהים, הרי שהטוב שלה, הוא לא אין סופי ולא מושלם כמו הטוב של אלוהים. וממילא זה אומר, שלאדם שהוא לא אלוהים עצמו ממש, לעולם לא יהיה לו טוב אמיתי, כמו הטוב של אלוהים עצמו. ואם אלוהים, הוא טוב שרוצה להיטיב, היה עליו לברוא עוד אין סוף אלוהים כמותו, כדי שיהיה להם טוב כמותו ממש, שרק הוא הטוב האמיתי והמושלם. ומאחר שהם אומרים, שאלוהים הוא הטוב ... הכל רע. כי אין שום טוב אמיתי בעולם כלל. כי כל דבר בעולם, יש בו חסרונות. וכל דבר, חסר אין סוף אפשרויות שונות ממנו. והרע, עולה על הטוב שיש בעולם שלנו. וכל זמן שהאדם לא הגיע לגן העדן והעולם הבא ... עליו לברוא את האדם, כאשר הוא כבר קרוב אליו ממש. דהיינו, להיות בנפרדות, ואעפכ באחדות. וזהו ריבוי אלוהים, של אין סוף אלוהים. ומאחר שאלוהים שכזה עושה רק רע כל היום, לכן הוא הפריד ממנו את התודעה של האדם. ואז האדם ... טוב. והרעיון הוא, שאפשר לומר, שאלוהים תמיד חווה חיסרון. ולמה שאלוהים תמיד יהיה בחיסרון? משום, שהוא חסר את כל אין סוף הנפרדות שיש בעולם שלנו. כי אצל אלוהים, אין שום נפרדות כלל. ואלוהים, חסר את הנפרדות. ולכן אלוהים עושה את ...

... להן גדר וגבול. כי כדי לדעת משהו, לשם כך צריך להגדיר ולהגביל אותו. ולכן האדם לא יכול לדעת את האין סוף, כי אין לו גדר וגבול ואחיזה כלל. כי ברגע שהגדרת אותו, הוא כבר לא האין סוף. ואם חשבת עליו, הוא כבר לא אין סופי, ואכ לא חשבת עליו (ולכן לא ניתן לראות את אלוהים האמיתי. כי אם ראית אותו, אז הוא לא אין סופי, ואז הוא לא אלוהים. ואם אתה רואה את אלוהים, ואתה יודע שהוא אלוהים, הרי שהוא שקרי וכולי). ולכן האדם ... שלו בעולם הזה, אז האדם חווה את תחושת הדבקות והאחדות עם המציאות. אלא, שמי שעוד לא זכה לחזור מביטול לאין סוף, הוא רק יכול לשער בדעתו את ההנאה הזאת. והאדם כוסף להנאה הזאת תמיד. משום שבתת המודע של האדם, צרובה ההנאה הזאת של הביטול לאין סוף. והשום דבר הזה מלובש בכל דבר. אלא שהאדם לא יודע לזהות את ההנאה הזאת שמלובשת בכל דבר. כי השום דבר, הוא ההנאה של השלמות. כי שם אין שום חיסרון כלל. וההנאה הזאת נמצאת באין סוף לבושים שונים של המציאות, כי היא החיות של המציאות. אלא, שהאדם לא מכיר את ההנאה הזאת, שמשתקפת אליו מכל ... אותה, משום שהוא לא מסוגל להגדיר אותה, כי היא חסרת כל צורה כנל. אבל אחרי שהאדם זוכה לחזור מביטול לאין סוף, אז ההנאה הזאת משתקפת לאדם מכל דבר, ואז האדם רואה את ההשתקפות של השום דבר, בכל דבר ממש.

... והיא שאלוהים יש לו אהבה עצמית גדולה מאוד, ואלוהים מנסה להתרבות ולהגדיל את עצמו לגודל יותר גדול, מאשר גודל אין סופי. כי אלוהים הוא אין סופי. ואלוהים הוא ככ אוהב את עצמו, עד שאפילו האין סופיות שלו, לא מספיקה לו. ולכן אלוהים מנסה להתרבות. ואז הוא לוקח חלקים ממנו, ומפריד אותם ממנו. ומאחר שתהליך ההפרדה, ... גורע מהתכונות של מהות הדבר, ממילא זה אומר שגם לאחר הצמצום, הישות המצומצמת זהה לחלוטין למהות של עצמה, שהוא האין סוף. ואז ממילא יש לנו ריבוי של אין סוף. ואעפכ גם תהליך של התרבות, גם הוא סוג של התאבדות והשמדה עצמית. ולמה? משום שהתרבות, פירושה ליצור עוד ישויות ... המקורית, הרי שיש כאן סוג של צמצום של הישות המקורית הראשונה. כי המציאות מכילה בתוכה רק ישות אחת שהיא אין סופית. ועכשיו אחרי הבריאה של הנפרדות, יש כאילו פחות מקום לישות השורשית, שמנסה להתרבות. כך שגם התרבות, פירושו התאבדות. כי ... וזה סוג של התפתחות, אבל גם של התאבדות. ומצד נוסף, גם התאבדות היא סוג של התרבות. כי ההתאבדות של האין סוף, היא בעצם השמדת הישות האין סופית כישות אחת, והפיצול שלה להמון ישויות סופיות, שיהיו כמה שיותר קטנות וסופיות עד כמה שאפשר, ועד כמה רחוק שאפשר מהאין סוף המקורי. והאמת היא, שהכל אחד. דהיינו, שיש כאן דבר והיפוכו. כי מצד אחד היש והאין הם שני הפכים. ומנקודת המבט הזו, האלוהים משמיד את עצמו, כי הוא מצמצם את האין סופיות שלו. אבל מנקודת מבט נוספת הכל אחד ממש. דהיינו, שגם אחרי הבריאה, הכל כמו לפני הבריאה. וכל סוף, הוא אחד עם האין סוף. ויש לנו ריבוי של ישויות אין סופיות. שרק כלפי חוץ הן נראות כנפרדות, ולכן זו התרבות. אך זו לא התאבדות או צמצום אמיתי, כי מצד האמת ...