... או שלא תהיה בצורה כלשהי, שגם זו כמובן הגדרת הרצון. ורצון כזה נקרא, רצון סופי ומוגדר. ויש גם רצון אין סופי ללא צורה, שבו האדם רוצה רצון, אך רצונו לא מוגדר כלל. שזהו רצון ללא צורה וללא הגדרה. שהאדם עדיין ... שום רצון מוגדר, אין שום סבל כלל. ונכון, שאין גם שום הנאה סופית, ממילוי רצון מוגדר, אבל יש הנאה אין סופית, מהעדר רצון מוגדר וסופי. ובנוסף, הנאה של מילוי רצון סופי, היא גם שקר. כי היא יותר רע, מאשר טוב, והחיסרון, גדול מהיתרון, ביחס לשלמות. כי תמיד יש בתת מודע רצון לאין סוף עוד יותר טוב, ותמיד יש גם את הפחד, שלא יהיה אין סוף יותר רע. כך שהנאה של רצון סופי, היא בכלל סבל. כי בלי הנאה של רצון סופי, אין שום סבל ...

... כנפרד במשהו מאלוהיו. ואם האדם עובד ישות שהיא נפרדת ממנו, הרי שהיא אינה אלוהים אמיתי. משום שאלוהים האמיתי, הוא אין סופי. כי אם הוא לא אין סופי, אז יש ישות גדולה ממנו. ואם הוא אין סופי בשלמות, אז הוא לא נפרד משום דבר, ולא שייך להגדיר אותו ולעבוד אותו. כי הגדרת האלוהים כישות נפרדת בצורה ... ורק כאשר אין אצל האדם שום אלוהים כלל, כי הכל אחד ממש, והכל אלוהים עם כוח וללא כוח, בצורה אין סופית ללא כל גבול, אז ורק אז האדם לא עובד אלילים, והוא חווה, שהוא עצמו תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות ...

... נפרד מהרע שיוצר את המשמעות של הטוב. וכל ידיעה היא סופית. והידיעה של הטוב, מעידה שהטוב הוא מוגבל. ורק באין סוף טוב, אין ידיעת טוב, כי יש רק טוב (וגם באין סוף רע, אין ידיעת טוב. אבל גם אין סוף רע, הוא טוב אמיתי של אחדות).

אין דבר העומד בפני הרצון - השגת האין סוף ובו יתבאר העניין, שאין דבר שעומד בפני הרצון, ועניין השגת האין סוף, על ידי רצון אין סוף. ואין דבר העומד בפני הרצון, בתנאי שהוא רצון של אמת. ואמת היא אמת, ואין בה שום שקר כלל. וכל ... שקר, וממילא יש המון דברים שעומדים בפניו. ורצון של אמת, הוא כאשר הרצון הוא אחד. דהיינו, שיש לאדם רצון אין סופי אחד, כלפי דבר אחד ויחיד. כי כל זמן שהאדם רוצה, יותר מאשר דבר אחד, הרי שהרצון של האדם, הוא ... דבר העומד בפני הרצון, בכלל זה, כל דבר שהוא, כולל כל דבר שהוא. כי לא יראני האדם וחי (השגת האין סוף, תוך כדי קיום התודעה הסופית), הוא רק אצל מי שרוצה לצאת ידי חובה, שאז נחשב לו כאילו עשאה ושיצא ידי חובה. אבל מי שרוצה את המצווה עצמה, שרוצה את השגת האין סוף עצמה, אז אצלו יש חשק חושק ונחשק. כי כל דבר בעולם מתחלק לשלושה חלקים. והם הרוצה (= חושק), הרצוי ... הזה. ויש נחשק שהוא מעל כל הנחשקים, שהיא כמובן השלמות של המציאות שאין שלמות גדולה ממנה, והחשיבות שלה היא אין סופית ואין דבר חשוב מלבדה. ומי שרוצה להשיג את השלמות הזאת, עליו לחשוק בה בשלמות. והחשק צריך להיות כפי גודל הנחשק. ומאחר שהנחשק הוא בגודל אין סופי, כי הוא השלמות עצמה, לכן גם החשק, צריך להיות אין סופי, שזהו רצון של אמת. וכל זמן שיש לאדם עוד רצון, מלבד הרצון להשגת השלמות, הרי שזהו לא רצון של ... אם לא הייתה אמת אחת, לא הייתה שום אמת כלל. ובאמת האמיתית, אין שום שקר כלל, ושם האמת היא אין סופית, ללא שום שקר כלל. וגם השלמות של האחדות, גם היא שלמות של אמת. כי אין שם שום חיסרון כלל ... של אמת, שהוא מחויב המציאות והוא לא נשען על שום דבר אחר שקודם לו. והאדם לא יכול להשיג את האין סוף, מעצם מהותו כישות נפרדת מהאין סוף. כי הסוף, לא יכול להכיל בתוכו את האין סוף. וזאת החוקיות של העולם שלנו, שבה יש הפרדה בין הסוף לבין האין סוף. וזאת מהות השכל, שבה יש הפרדה בין היש לבין האין, ובין דבר להיפוכו. והאין האמיתי, הוא האין סוף, וכל דבר שהוא יש, יש לו סוף של זמן ומקום. ומצד השכל והמהות הנפרדת של האדם, האדם לעולם לא יוכל להשיג את השלמות, כי מצד מהותו הוא חסר את השלמות, מאחר שהאדם הוא לא הישות האין סופית שמכילה בתוכה את הכל. אלא, שאין דבר העומד בפני הרצון. ויש לאדם זכות ווטו ויכולת להתגבר על חוקי המציאות ... מהותו, כך גם הדבר לא אפשרי שאלוהים יברא את העולם ושמהאחדות תהיה נפרדות. כי כמו שהסוף לא יכול להיות אין סוף, כך גם עפ השכל, האין סוף לא יכול לצמצם את עצמו. והנה, למרות שעפ השכל האין סוף לא יכול לצמצם את עצמו לסוף, והאחדות לא יכולה להוות נפרדות, הנה אעפכ המציאות היא שיש צמצום וכולי. וכיצד ... אלא שיש רצון של אמת, שהוא חזק יותר מכל דבר אחר. והרצון של אמת שיש לאלוהים, הוא גורם לכך, שהאין סוף יוכל לצמצם את עצמו. כי מצד האלוהים, הנחשק הגדול ביותר, הוא דווקא הנפרדות. שהיא המשלים של האלוהים, שהוא חסר את הנפרדות, כי הוא אין סופי, וגם זאת מגבלה להיות אין סופי. (והכל מצד הנפרדות. כי מצד האחדות, הכל אחד ממש). ולאלוהים יש רצון אמיתי ואין סופי, שתהיה מציאות שנפרדת ממנו. ורצון של אמת, אין דבר שעומד בפניו. ולכן המציאות קיימת. והכל בזכות הרצון של האמת. ... ישות כלל, אלא הכל יחזור לקדמותו. והבריאה, לא יכולה להמשיך להיות קיימת מעצמה. כי העצמיות של הבריאה, היא ההוויה האין סופית של האחדות. ומצד חוקי השכל, אין אפשרות שהאחדות תהווה את הנפרדות, כי זה דבר והיפוכו (כפי שכבר ביארתי במקום ... אפשרי רק בגלל הרצון של אמת של אלוהים. והדבר אפשרי גם לכיוון ההפוך. שבו הנפרדות יכולה לחזור ולהיכלל ממש באין סוף כישות אחת ממש. ולמרות שזה נגד השכל, כי הסוף שונה במהותו מהאין סוף, אעפכ אין דבר העומד בפני הרצון של אמת. ואלוהים מהצד שלו, רוצה ברצון של אמת, שהאדם יהיה רחוק ממנו. ... האמת הכל אחד ממש. וכל מה שנכון לגבי האפשרי, נכון לגבי המחויב ולהפך. ומצד האמת, כל ישות סופית, היא האין סוף עצמו ממש, רק שהלבוש בעיני השכל, הוא של ישות סופית. ומצד האמת לאלוהים אין שום יתרון, על האדם. כי מצד האמת, יש אין סוף אלוהים אין סופיים, וגם האדם הוא אלוהים עצמו, שלא משתמש בכוח שלו, או משתמש בכוח שלו כדי להגביל את הכוח של עצמו ... הכוח האלוהי שלו, שהוא כוח הרצון האמיתי. וכאשר הישות עצמה רוצה ברצון אמיתי לבטל את הצמצום והלבוש, ולחזור ולהיכלל באין סוף שמהווה אותה, על ידי זה הרצון של האדם, מתגבר על הרצון של האלוהים. ואצל אלוהים, הרצון הוא תמיד רק ... שלם יותר. עד שמגיעה הנקודה, שבה בחוקיות של סיבה ותוצאה, הרצון של האדם גדל וגדל, עד שהוא מגיע אל האין סוף. ואיזה חוק יכול להגדיל את הרצון לאין סוף? הרי לאין סוף לא ניתן להגיע? והעניין הוא, שניתן להגיע לרצון אין סוף, על ידי ביטול כל שאר הרצונות הסופיים. ועל ידי ביטול כל הרצונות הסופיים, על ידי זה נשאר רק רצון אחד ויחיד שהוא רצון אין סוף. וביטול הרצונות הסופיים, הוא על ידי אמת. כי מצד האמת הפנימית, אין שום חיות לשום רצון חיצוני כלל. והאמת, ... יהיה נפרד ממנה. ומצד המציאות שמקיפה את הכל, מנקודת המבט הזו נשאר רק רצון אחד של האדם, והוא להיכלל באין סוף. וזה כמובן מה שקורה. ואם נשאל, מדוע ולמה רצונו של האדם להתאחד עם אלוהים, מתגבר על רצונו של האלוהים ... המציאות הכללית עצמה, פעם היא רוצה כך ופעם אחרת. ומנקודת מבט נוספת יש לבאר, כי מאחר שכל הישויות הן אין סופיות מצד האמת, לכן כאשר האדם באמת רוצה להתאחד עם המציאות, אז הוא מקבל את מה שהוא רוצה. כי הצמצום ... הוא מתאחד עם המציאות. למרות שתוך כדי זה, מנקודת המבט של המציאות, האדם נשאר נפרד ממנה. כי יש יותר מאין סוף אחד ויותר מצורה אחת של מציאות בו זמנית. ויש מספיק מקום לכולם. היינו שיכול להיות שבו זמנית, גם יתממש ... וגם לא חוקי הפיזיקה / העולם / השכל, שום דבר לא עומד בפני הרצון. ובתנאי שהוא רצון של אמת אין סופית, דהיינו, שהרצון הוא יחיד וכולי כנל.

... שמשרת את האדם להרגיש טוב. ואם היו אומרים לאדם שהאמת היא רעה, ושידיעת האמת תביא את האדם לסבל נצחי ואין סופי, האם עדיין היה האדם מחפש את האמת באשר היא?! והאדם משקר את עצמו וחושב שהוא מחפש את האמת, אבל ...

... בין הצורה, לבין המהות שלה. וגם זו הגדרה. ולכן בשורש יש עוד מקיף אחר, שמאחד את כל ההגדרות עד אין סוף. וזו המשמעות של אלוהים שיצר אלוהים אחר עד אין סוף ללא נקודת התחלה. ואעפכ הכל אחד. כי מהות המקיפים היא אחת, וגם נפרדת בו זמנית. וכל הדברים שבעולם נפרדים ... הם נמצאים. וכאשר כמה דברים נמצאים באותו מקום באותו זמן, הרי שהם ישות אחת ממש. והנה, הזמן והמקום הם אין סופיים. כי לזמן אין סוף וגם למקום אין סוף. כי לזמן לא יכולה להיות התחלה. משום שאם יש לו התחלה, הרי שיש לפני הזמן ואחרי הזמן. ואחכ יש ... הגבול הזו. ובהחלט כן שייך שיהיה מרחב מקום מוגבל, אך הוא חייב להיות בתוך מקום אחר גדול יותר עד אין סוף. כי את הצורה ניתן להגביל, אך לא את המהות שהיא חסרת הגדרה וחסרת גבול. ואפשר לדוגמה להגדיר כי קיומו ... העולם שלנו לדוגמה, תלוי בקיומו של ציר זמן כלשהו. וניתן גם לומר כי ציר הזמן הזה קיומו הוא לא אין סופי. אך קיומו של הזמן, הוא תמיד יהיה אין סופי. כי תמיד יהיה, לפני ואחרי הזמן וכיוב לגבי המקום. וזה בעצם אומר שיש שני מצויים ראשונים, שבתוכם מתרחשים כל ... מקום וזמן שבתוכם יש גם את האפשרות, שכן יהיה קיים משהו. כי את האפשרות, לעולם אי אפשר להעלים. וגם האין סוף, גם הוא מוגבל. כי הוא אין סוף, והגבול שלו, הוא הסוף. והאין סוף והסוף, גם הם צורה של משהו אחר, שבו אין הפרדה בין הסוף לבין האין סוף. וגם המחויב, גם הוא לא יכול להיות מחויב, וגם הראשון לא יכול להיות ראשון, משום שיש דבר אחר ששונה ... של המהות. ואכ המקיף הגדול ביותר, הוא לא המהות. כי המהות, נפרדת בצורתה החיצונית, מהלבושים. וגם האחדות, היא לא אין סופית, כי היא נפרדת, מהנפרדות. וכל דבר שהוא מוגדר, גם אם זה על ידי השלילה שלו, גם זו הגדרה, וממילא ... האירועים כולם מתרחשים בתוך הזמן והמקום. והאירועים כולם הם צורות שונות של שני האלוהים הראשונים שהם הזמן והמקום, שהם אין סופיים כנל. וקיומם הוא הכרחי כנל. כי גם ההעדר שלהם, מצריך את קיומם. כי ההעדר שלהם נפרד מהקיום שלהם, במקום ובזמן כנל, ולכן קיומם הכרחי כנל. והנה, המקום והזמן הם אין סופיים. וכמות האפשרויות שיש בתוך אין סוף מקום ואין סוף זמן, גם היא אין סופית. ובכל נקודה אחת של מקום וזמן, יש פוטנציאל אין סופי של צורות אפשריות. כל שכן בתוך מקום וזמן אין סופיים. וכל האירועים שקורים בעולם, הם כולם רק אפשרויות שונות של המציאות. כי הטועים, נדמה להם שיש חוקי הטבע וחוקי ... שנדמית לאדם כחוקיות, היא לא יותר מאשר תיאור, של חוויית האדם את רצף האירועים השונים. כי בעולם שלנו יש אין סוף אפשרויות. והאדם במשך זמן מוגבל ובתוך מקום מוגבל, צופה בחלק מהאפשרויות השונות. וכאשר האדם רואה שצורות חוזרות על עצמן ... חוקי הפיזיקה וחוקי הסיבה והתוצאה שלנו, הם זהים בכל מקום ובכל זמן. כי ברור לגמרי שהפוטנציאל והמקום והזמן הם אין סופיים. ועל מה ולמה נדמה לאדם שכמות התצפיות המוגבלת שלו במקום ובזמן, מתארת חוקיות אובייקטיבית כלשהי שיש בעולם?! כל שכן ...

... הדבר. ועל ידי שהאדם מבין את הדבר הזה (שבשורשו, מהותו היא, שכל אפשרי הוא מחויב, וכל צמצום הוא ישות אין סופית), על ידי זה הוא תמיד נמצא בתכלית הסופית, והוא לא צריך להתאמץ כדי לעשות לעצמו טוב יותר, כי הכל ...

... בו זמנית) את החוויה של האחדות. כי כאשר יש רק שכל, אין שום נפרדות כלל ויש רק אחדות אחת אין סופית. כי האדם מלא כולו רק באחדות של המציאות. אבל כאשר יש גם אמונה, אז האדם יכול להאמין שיש נפרדות, ולחוות גם בה את האחדות והשלמות. ויש אין סוף אפשרויות של נפרדות. וממילא זה אומר שיש אין סוף, אין סוף חוויות של שלמות. ונוסיף עוד ונאמר, כי בשכל האמיתי, הכל אחד ממש. דהיינו, שהנפרדות והאחדות הם אחד ממש. ואז ...

... אם רק סביבתו שונה, גם זה מגדיר אותו כשונה). והרעיון של היקומים המקבילים, הוא שמרחב המקום והזמן שלנו הם אין סופיים, אבל יש עוד מרחבי מקום וזמן אין סופיים, שהם קיימים במקביל אחד על השני ואחד בתוך השני. והכל בתוך מרחב מקום אחר גדול עוד יותר, שמכיל את ... שלנו. וגם מרחב המקום הזה הגדול ביותר, גם הוא יש לו עוד מרחבי מקום אחרים מקבילים לו וכולי, עד אין סוף. והשאלה הנשאלת היא, האם באמת יש יקומים מקבילים? והאם בכלל יש חיים מחוץ לכדור הארץ? שזה הרבה יותר פשוט ... כדור הארץ, כי אז אנשים יפלו מכדור הארץ, וכיוב שאר טעויות מחשבתיות. והעניין הוא, כי מרחב המקום שלנו הוא אין סופי. וגם מרחב הזמן שלנו הוא אין סופי. כי אין סוף למקום ואין סוף לזמן. כי אם נגביל את המקום לכל צורה וגבול שהם, הרי שתמיד הצורה והגבול של מרחב המקום, הוא עצמו ... נגביל אותו, הרי שנמצא אותו בתוך מרחב זמן אחר גדול עוד יותר. ובנוסף על כך שמרחב המקום והזמן הם אין סופיים, גם הפוטנציאל של המציאות, גם הוא אין סופי. כי הטועים חושבים, שהפוטנציאל של המציאות שלנו הוא סופי, וכי הוא מוגבל לחוקי הפיזיקה וחוקי הטבע וכיוב. והם שוכחים, שגם כל חוקי הפיזיקה, הם רק אפשרות אחת מיני אין סוף אפשרויות אחרות. והם גם שוכחים, שאין שום חוקי טבע אמיתיים באמת. כי כל חוקי הטבע, הם רק תיאור של ... בכל מקום ובכל זמן. ואפילו אין חוק, שאומר שחוקי הפיזיקה אמורים לעבוד ברגע הזה ובמקום הזה, כי הפוטנציאל, הוא אין סופי, והמציאות לא מחויבת אף אחד, לשמר עבורו את חוקי הפיזיקה שלו. והכל יכול להשתנות בפחות מרגע אחד וכולי. והחושבים ... וזה נובע רק מהשכל של האחדות, ששם שום דבר לא משתנה לעולם). ובכל נקודה של מקום וזמן, יש בה אין סוף אפשרויות אפשריות, כיצד אותה נקודת מקום וזמן תיראה. ומאחר שמרחב המקום שלנו הוא אין סופי, ומאחר שמרחב הזמן שלנו הוא אין סופי, ומאחר שמרחב האפשרויות והצורות השונות של המציאות גם הוא אין סופי, הרי שזה אומר שאנחנו כאן, לא יותר מאשר אפשרות אחת, מיני אין סוף אפשרויות נוספות, שפרושות על פני כל מרחב המקום והזמן. ומסתבר לומר, שבתוך מקום אין סופי וזמן אין סופי ואין סוף אפשרויות, כנראה שיש בהם את כל האפשרויות כולן. וממילא זה אומר, שאך הגיוני הוא הדבר, שיש חיים בעוד כוכבי לכת אחרים. משום שאין שום סיבה, שבתוך מקום וזמן אין סופיים ואפשרויות אין סופיות, אין שום סיבה לחשוב, שיהיו חיים רק כאן בכדור הארץ הקטן שלנו, במקום ובזמן הזה. כי אנחנו לא יותר מאשר רק צורה אפשרית וכולי. ואעפכ ניתן אולי לומר, שאולי רק ברמת הפוטנציאל של המציאות יש אין סוף אפשרויות, אך בפועל יש רק אפשרות אחת בלבד. ולא זו אף זו, אלא שמצד הפוטנציאל של המציאות שלנו, באמת יש אפשרות אחת, שאומרת, שיהיו חיים רק בכדור הארץ שלנו. ואכ, אולי למרות שברמת הפוטנציאל, יש אין סוף אפשרויות, אולי בפועל במקרה, יש רק את האפשרות שיש חיים, רק כאן בכדור הארץ? וכאן נכנס לתמונה העניין של ... עוד מרחבי מקום וזמן שמקבילים ליקומים שלנו?! אלא, שמי שיחקור את העניין, יגלה, שאכן באמת בוודאות מוחלטת, יש עוד אין סוף יקומים מקבילים בפועל. וכיצד ניתן לחקור ולאמת את העניין הזה? והדרך לגלות את ההבנה הזאת, היא על ידי זה ... נוצרו בעבר הזמן והמקום. שזו שאלה של טועים, שלא מבינים שהזמן והמקום לא נוצרו מעולם, אלא הם קיימים בצורה אין סופית. כי אי אפשר בלי זמן כלשהו ובלי מקום כלשהו. ואפשר בלי זמן ומקום מוגדרים, אבל בלי זמן ומקום בכלל, ... במקום אחר. וכאשר האדם מבין את מהות הזמן והמקום שלנו, ואת עניין האחדות של המציאות, אז הוא מבין שיש אין סוף יקומים שמקבילים ליקום שלנו, שיש בהם את כל האפשרויות האפשריות. כי כל זמן שהאדם הוא טועה, והוא מבדיל בין ... שווה, עד שכל האפשרויות לא נפרדות זו מזו, אפילו לא ברמת הפוטנציאל שלהן, אז האדם מבין, שאכן יש עוד אין סוף יקומים מקבילים, כי הכל קיים בו זמנית תמיד. והעניין הוא, כי כל האפשרויות כולן קיימות כל הזמן ובכל מקום ... כי התודעה של האדם לא יכולה להיות בשני יקומים נפרדים בו זמנית. והיא כן יכולה להיות ביקום אחד, שדומה לאין סוף יקומים בו זמנית, אבל לא להיות בשני יקומים מקבילים בו זמנית. כי כדי להיות בשני יקומים מקבילים בו זמנית, ... האדם חווה בכל פעם, צמצום וצורה אחרת של המציאות. והקיום של האדם, הוא לא יותר מאשר אפשרות אחת, מיני אין סוף אפשרויות, שכבר קיימות כרגע בכל מקום ובכל זמן תמיד. וכאשר האדם רוצה להשיג איזה דבר, עליו להבין שהוא בעצם ... שהאדם לא חווה את היקומים המקבילים. כי אם האדם היה רואה בעיני שכלו, את כל היקומים המקבילים שקיימים עם אין סוף אפשרויות, הוא לא היה יכול להגדיר שום צורה כלל, בשום מקום וזמן, והוא לא היה חווה שום שינוי כלל. ... אפשרי, שיהיה כך או אחרת. אבל כאשר הכל קיים תמיד, הכל מחויב תמיד. וזהו העניין של ריבוי האלוהים. שיש אין סוף אלוהים אין סופיים. כי בשורש המציאות, כל אין סוף הישויות שנפרדות זו מזו בנפרדות של המציאות, הן כולם מתאחדות לישות אחת, שמצד האמת כל אחת ואחת מהן ממלאת ...

... הוא האחדות של המציאות. ומצד האחדות של המציאות, האדם לא מוגבל בשום צורה שהיא. כי הגבול הוא אחד, עם האין סוף והאין גבול. ומי שיודע ומכיר את אלוהים האמיתי, הוא יודע שהאדם לא מוגבל בשום דבר כלל. אבל מי שמאמין ... שהאדם לא תיקן את כל הרע כולו בשורשו, הרי שהוא לא תיקן עדיין שום רע כלל. וכיוב גם הטוב האין סופי, גם הוא נמצא תמיד אצל האדם. וגם אם נדמה לו שהוא בשיא הרע, הרי שבאמת הוא בשיא האחדות והטוב ...