... שני קצוות הסקאלה: או שהוא בוחר להבין את המציאות במלואה, או שהוא מחליט שלא להבין אותה כלל. אם האדם מחליט להבין את המציאות, עליו ללכת עם זה
עד הסוף , להשקיע את כל מאמציו ולא לנוח עד שהוא משיג הבנה מלאה של המציאות. לחלופין, אם הוא בוחר לוותר על ההבנה, עליו לוותר לגמרי ולא לנסות להבין שום דבר, ... מבפנים. אם האדם רוצה לנקוט בגישה שהכל טוב, עליו להגיע למצב שבו הוא באמת לא יכול להבדיל בין טוב לרע. אם האדם מחליט שהכל רע, עליו לחיות את זה
עד הסוף, בלי שום העדפה למשהו ספציפי שיהיה פחות רע. במצב כזה, גם אין יותר מה לצפות למשהו טוב יותר, ולכן ממילא מגיע האדם לתחושת שלמות של חוסר אכפתיות. ... לרע, אך עליו לדעת שאם הוא בוחר בדרך הזו, הוא לא יוכל לחוות שלמות אמיתית. לכן, מי שרוצה שלמות אמיתית חייב לבחור עמדה חד - משמעית וללכת איתה
עד הסוף. האם כדאי להשתמש בשכל או לא? לסיכום, אליעד כהן מבהיר שהאושר אינו תלוי בשאלה אם יש לאדם שכל או אין לו שכל. אם האדם מחליט לא להשתמש בשכל, אסור לו לדאוג כלל משום דבר, לא לעתיד ולא לעבר, והוא צריך לחיות את חייו בלי שאלות ובלי דאגות. אם הוא מחליט להשתמש בשכל, עליו להשתמש בו
עד הסוף, ולהבין את משמעות החיים והמציאות במלואה. אסור לאדם להישאר באמצע, כיוון שזה בדיוק מה שגורם לסבל. אליעד כהן מדגיש את החשיבות של הכנות העצמית ושל נקיטת עמדה ברורה ביחס לשימוש בשכל. או שהאדם בוחר ללכת עם השכל
עד הסוף, או שהוא מחליט לוותר עליו לגמרי. רק בצורה כזאת, הוא יכול להגיע לתחושת אושר אמיתית ולחיים שלמים ללא סבל מיותר. אין שכל אין דאגות? איך להיות ... ממילא בין טוב ורע, ואז הכל טוב. וזה שמבין את המציאות באופן מוחלט ומבין שהכל אחד ולכן זה טוב. וישנה אפשרות להגיד אני מנסה להבין את המציאות
עד הסוף באופן מוחלט, ולא לוותר ואז תהיה תשובה, או שלהחליט שלא לנסות בכלל להבין את המציאות, ואז באמת לא לנסות להבין שום דבר וללכת עם זה
עד הסוף, אבל לא לזגזג בין לנסות להבין או לא לנסות להבין בכלל, כי זה הוא הדבר היוצר את הסבל. בן אדם צריך לבחור באמת, לנקוט עמדה, או להבין או לא להבין. נגיד שיש חרדות, תפתור את זה
עד הסוף, עד שלא יהיו לך יותר חרדות, אל תוותר, או שאל תנסה בכלל להבין ולנסות לשנות. ועכשיו אם נקטת עמדה של הטוב, לך עם זה
עד הסוף, עד שיהיה בפנימיות גם כן את ההבנה שאכן הכל טוב, לא רק במילים מתוך החלטה, מתוך שהגעת לשם באמת, אל תגיד זה טוב וזה רע. וכך גם לגבי הרע, אם החלטת שהכל רע, לך עם זה
עד הסוף, אל תגיד פתאום זה טוב, ואם תלך עם הרע בקיצוניות
עד הסוף, גם אז לא יכול להיות יותר רע, כי אין הבדלה לטוב, ואין ציפייה לשום טוב, ואז גם כן הכל ממילא לא משנה וטוב. אם אדם רוצה לזגזג ולהגיד פעם זה טוב ... בשכל, אבל אז זה אומר לא להיות מוטרד ממה שיהיה מחר, ולא לשאול שאלות, ולא לדאוג מכלום, כי אין ממה, כאשר שאין שכל. או שתנסה עם השכל להבין
עד הסוף. ויש להבין שהאושר אינו תלוי בשום דבר, כי באושר יש גם דבר והיפוכו, ואפשר גם לזגזג וגם לא לזגזג, ובו זמנית להרגיש טוב, ולהרגיש רע, ולהרגיש ולדעת ... או אין לך חרדה, האושר תלוי בכך שתנקוט עמדה, רוצה להבין, זה אומר שלא תנוח ולא תשקוט, עד שתבין את המציאות, ואם התייאשת והרמת ידיים, תרים ידיים
עד הסוף, כי זה שלא הבנת זה לא אומר שאי אפשר להבין, החשוב הוא לנקוט עמדה אחת, ללכת איתה, ואז יגיע האדם ממילא לאושר. ...