... - איך ללכת אחרי האמת שלך
עד הסוף וגם לבדוק אותה כל הזמן? כי האדם, צריך ללכת אחרי האמת האישית והסובייקטיבית של עצמו. והאדם צריך להיות נאמן לעצמו,
עד הסוף, ובשלמות שאין שלמות אחריה. כי אסור לאדם להתפשר, על האמת שלו. ועל האדם להשיג את המטרות האמיתיות שלו,
עד הסוף ובשלמות. ולמרות שהאמת האישית של האדם, היא אמת סובייקטיבית ואישית בלבד, אעפכ על האדם ללכת אחרי האמת האישית שלו,
עד הסוף שלה ועד הקצה האחרון שלה. כי האמת המוחלטת, היא נמצאת, אחרי הקצה האחרון של האמת האישית של האדם. ומי שרוצה להבין את המציאות בצורה אמיתית ומוחלטת, עליו להבין את המציאות, לפי האמת האישית שלו, אבל ללכת עם זה
עד הסוף. כי האדם הולך אחרי האמת שלו עצמו, אבל לא הולך אחרי האמת שלו עצמו
עד הסוף. כגון לדוגמה, שהאדם מתייחס למציאות, בצורה שאינה מדויקת, עפ קנה המידה של האדם עצמו. כגון לדוגמה שהאדם כועס על איזה דבר, יותר או פחות ממה שהוא חושב, שראוי לכעוס על אותו הדבר. או ... אחרי האמת שלו, ב 100% בשלמות שאין שלמות אחריה, הוא רואה את האמת המוחלטת של המציאות. ועל האדם ללכת אחרי האמת האישית שלו,
עד הסוף. דהיינו, שתהיה התאמה מלאה בשלמות מלאה, בין הרגש לבין השכל של האדם. שלא יהיה מצב, שהרגשות של האדם אומרים לו דבר אחד, ושהשכל של האדם, אומר לו דבר אחר. כי זה סימן, שהאדם משקר את ... פנים, כאילו הוא בטוח בעצמו באופן מוחלט, למרות שהוא לא באמת בטוח בעצמו באופן מוחלט. וההוכחה לכך שהאדם לא בטוח באמת שלו
עד הסוף , היא שהאדם, לא באמת נצמד לאמת שלו
עד הסוף בשלמות. ומי שלפעמים חושב בצורה שגויה ולא אמיתית לפי קנה המידה שלו עצמו, הרי שהאמת שלו עצמו, לא ממלאת אותו
עד הסוף, כי הוא לא בטוח בה
עד הסוף, ולכן הוא רחוק מהאמת שלו עצמו. ומי שמשקר שהוא בטוח באמת שלו
עד הסוף, הוא הכי לא נאמן לעצמו. כי הוא מתכחש לנקודה הפנימית ביותר של האדם, שהיא המקום שבו האדם יכול להתחבר לאמת האובייקטיבית שאינה תלויה בדבר כלשהו. כי יש בתוך האדם נקודה פנימית, ... לנקודת המבט הפנימית ביותר שבתוכו, שאין בה שום הסתכלות אישית כלל. אלא היא כולה אובייקטיבית לגמרי. ולהיות נאמן לעצמך
עד הסוף, פירושו, לא להתכחש לשום רגש פנימי שיש בתוכך. ולא להתכחש לשום ספק פנימי שיש בתוכך. אלא ללכת
עד הסוף, ולהביא מתת המודע, אל המודע, את כל הרגשות הפנימיים המודחקים והנסתרים, ולהביא מתת המודע, אל השכל המודע, את כל הספקות והחששות והפחדים, שנמצאים בתוך האדם, ולשים את הכל על השולחן, ולבדוק את הכל
עד הסוף. ועל ידי זה שהאדם מוציא את הכל החוצה. דהיינו, לא מתכחש לספקות שיש בתוכו, ולא מתכחש לשום היבט רגשי שיש בתוכו, ולא מתכחש לשום צורת מחשבה שיש בתוכו, ולא מתכחש לשום דבר, על ידי זה ... האדם, היא האמת האובייקטיבית. וברגע שהאדם רחוק ממנה, הוא משתמש באמת האישית שלו בלבד. וכאשר האדם הולך אחרי האמת האישית שלו
עד הסוף, אז הוא חוזר לאמת האובייקטיבית, שנמצאת בתוך תוכו בפנימיות הנשמה שלו. כי על האדם ללכת אחרי האמת האישית שלו,
עד הסוף ועד הקצה האחרון שלה, אבל בו זמנית, על האדם לבדוק את האמת האישית שלו כל הזמן. עד שתהיה התאמה, בין האמת האישית של האדם, לבין האמת המוחלטת של המציאות. ועיקר הבדיקה היא, על ידי זה ... ללא כל ספק, וללא כל אפשרות להיות אחרת. ואם קיימת האפשרות להיות אחרת, הרי שזו לא אמת מוחלטת. כי מי שלא הולך אחרי האמת שלו
עד הסוף, הוא גם לא בודק את האמת שלו
עד הסוף, ולא מגיע לאמת המוחלטת. אבל כאשר האדם נצמד לאמת האישית שלו
עד הסוף, זה דוחף אותו לבדוק את האמת האישית שלו
עד הסוף, ואז בסופו של דבר, האדם מגיע לנקודת מבט אובייקטיבית על המציאות, ואז האדם משתחרר לגמרי מכל קיבעון מחשבתי, וזוכה לראות את הדברים, כפי מה שהם, וחי עם כל המציאות בשלמות אמיתית. ...