... יכולת התפישה האנושית. ולכן, כאשר האדם מגיע לנקודת ההתחלה של כל האירועים כולם, שהיא בכלל נמצאת הרבה לפני ציר הזמן ומרחב המקום שלנו, כי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, היא הסיבה שהיא נמצאת מחוץ לכל מעגלי הזמן האפשריים. כי גם הזמן שלנו הוא חלק מישות זמן גדולה עוד יותר. וגם מרחב המקום שלנו, גם הוא חלק ממשהו אחר גדול עוד יותר. והסיבה הראשונה של כל הסיבות, נמצאת מחוץ לכל ציר הזמן ומרחבי המקום. דהיינו, היא נמצאת מחוץ לאין סוף מרחבי זמן. והיא נמצאת אחרי אין סוף תהליכים של סיבה ושל תוצאה, כי ...

... את האמת. והדרך המהירה ביותר של האדם לגלות שדבר כלשהו הוא שקר, היא על ידי זה שהוא קולט שבאותו המקום לא מעודדים שאלות. כי האמת אין לה מה להסתיר, והיא מעודדת שאלות כדי שיכירו אותה. כי השאלות מבררות את ... האמת שהיא השורש של הכל. והדרך להגיע לנקודת האמת הזו, היא על ידי זה שהאדם מרגיל את עצמו כל הזמן לשאול שאלות על כל דבר. וגם על דברים שנדמה לאדם שהם ברורים, על האדם לשאול את עצמו, מי אמר ... סיבה לבין תוצאה או בין לפני לבין עכשיו לבין אחרי וכל כיוב. כי גם למרחב זמן יש שורש. כי הזמן לדוגמה הוא הבדל התחושה שבין העבר הווה ועתיד. וגם לתחושות האלו יש שורש. ולכל האירועים שבעולם יש שורש. וההבדל שבין האירועים השונים, הוא זה שיוצר את הזמן. ובשורש של כל האירועים, אין הבדל בין כל האירועים שקרו בעבר לבין אלו שקורים בהווה לבין אלו שיקרו בעתיד. וזהו השורש של הזמן. כי שם לזמן יש שורש. ובשורש של המציאות, שם אין הבדל בין לפני לבין עכשיו לבין אחרי. ובשורש של המציאות, אין הבדל גם בין מקומות שונים. כי גם למרחב המקום יש שורש. כי המקום נוצר על ידי התחושה השונה שיש בין המקומות השונים. אבל בשורש של התחושה הזאת של המקום, שם אין הבדל בין המקומות השונים. ובשורש של המציאות, לא רק שאין הבדל בין רגעי הזמן שבציר הזמן ולא רק שאין הבדל בין המקומות השונים שבמרחב המקום, אלא שם גם אין הבדל בין מרחב המקום לבין ציר הזמן. כי גם למרחב המקום ולציר הזמן, גם להם יש שורש. כי בשורשם (לפני המפץ הגדול / לפני בריאת העולם), שם לא אין הבדל בין המקום לבין הזמן. כי שם הכל אחד. וזאת נקודת האיפוס של המציאות, שהיא השורש של המציאות. שאותה תופש החכם האמיתי בשכלו, שהוא ... שם גם אין הבדל בין נפרדות לבין אחדות. כי יש את השכל האנושי שבו לדוגמה יש הבדל בין רגעי הזמן ובין המקומות השונים ובין הזמן לבין המקום. ויש את השכל הגדול יותר שבו אין הבדל בין רגעי הזמן לבין המקומות השונים, ושבו אין הבדל בין זמן לבין מקום. וגם לדוגמה אין שם שום הבדל בין סיבה לבין ...

... האין סוף לבין הסוף, בין האינסופיות לבין הצמצומים. זוהי המציאות כמקשה אחת שמכילה את הכל - גם את המרחב והזמן, וגם את העדר המקום והזמן, גם את כל מה שהיה לפני הבריאה וגם את מה שאחרי הבריאה. אך גם האין סוף הגדול יותר, שמאחד ... אותו האין סוף מוגבל בכך שאין לו סוף. האינסוף יכול להיות אחד, ניקח ציר מספרים אינסופי, ניקח את מימד הזמן או מרחב המקום, ניקח את האינסוף שמכיל בתוכו הכל, המציאות כמקשה אחת מכילה בתוכה את האינסוף וההיישויות האינסוף מוגבל בכך שהוא לא ... לדברים הסופיים אפשר להגיד הפוך יש צמצומים שאיחדו לאינסוף אולי הצמצומים מהווים את האינסוף. כי הצמצומים מהווים את כל המקום. בעצם מכאן אנחנו מגיעים לאינסוף הגדול ביותר שבו יש אחדות שבין האיןי סוף לסוף, המציאות שמכילה הכל כיישות אחת, ...

... כבר לא יזדהה עם האני הנפרד שלו, אלא יחווה עצמו כישות אחת עם כל המציאות. דוגמה טובה לכך היא המקום שבו מתקיימים הדברים: אם ניקח חדר ונוציא ממנו את כל הרהיטים, המקום עדיין יישאר אותו מקום בדיוק. המקום אינו משתנה לפי הדברים שבתוכו. כך, אם האדם יצליח להזדהות עם המרחב שבו הכל מתרחש, הוא לא יחווה יותר ... לנקודה שלפני האני. במובן מסוים, אין הבדל בין אני ללא אני, אך בו בזמן, האני והלא אני הם אחד. המקום והזמן - יחסים של נפרדות ואחדות הפיצול הראשון שכל אדם חווה הוא תחושת האני. אך במבט רחב יותר על המציאות, ישנה הבחנה בין הדברים השונים לבין המקום שבו הם קיימים. החדר יכול להיות מלא או ריק, אך המקום שבו הוא קיים נשאר קבוע. גם אם נוציא את כל החפצים מחדר מסוים, המקום שבו הם היו לא משתנה. אם מתייחסים לעצם הוויית האדם כמקום ולא רק כיישות חומרית, עולה השאלה האם ניתן להבחין בין אני ללא אני באותו אופן שבו אנו תופסים חפצים בתוך מרחב. המקום והזמן הם שתי ישויות שונות: המקום אומר על הזמן לא אני, והזמן אומר על המקום לא אני. אך ברמה מסוימת, שניהם יכולים להיות חוויה אחת. כאשר אדם מצליח לראות את עצמו לא כיישות נפרדת בתוך המקום, אלא כעצם המקום עצמו, אזי מתבטלת ההבחנה בין אני ללא אני. זהו תהליך שבו האדם מפסיק לחוות את עצמו כמציאות מוגבלת, ומתחבר ... בחירה חופשית משמעות האגו איך לחוות את המציאות האמיתית הנושא הזה של אחדות ונפרדות הוא בכמה רמות, הדברים כל הזמן מתרחבים עצם זה שהנשמה קיימת זה עצמו תהליך של צמצום והיפרדות. יש אני ולא אני. זה עצמו תהליך של ... זה האני. מצד המציאות הכללית יש הבדל. יש פה חדר ובחדר יש דברים ויש דבר במקביל לכל הדברים והוא המקום. גם אם נוציא את כל הדברים המקום יישאר אותו מקום. המקום לא משתנה בהתאם לדברים שמכניסים לחדר. נניח שהיישות של האדם זה המקום, יש את האני יש את הגוף שלי ויש את הכסא והשולחן, הדברים האלה שונים. אבל יש את המקום המקום נשאר אותו סך מקום בין אם נמלא או נרוקן אותו המקום כביכול לא מרגיש אותי מבחינתו הוא לא השתנה. אם לדוגמה מישהו מפה היה חווה את עצמו כאילו הוא המקום האם היה שייך להגיד אני לא אני על דברים. המקום והזמן הן שתי ישויות שונות המקום אומר על הזמן לא אני והזמן אומר על המקום זה לא אני. אדם אמור להגיע לחוויה מסויימת שבה הוא לא יחווה אני ולא אני. דבר ראשון, ההיפרדות של האני היא עצמה צמצום. עצם קיומו של האני זה כבר פיצול. קיומו של המקום זה פיצול. הוא פיצול מהזמן ולפני זה הזמן והמקום היו ביחד. אחרי שהאני נוצר, השורש זה לא להתחבר לאני זה להתחבר לשורש של עצמך. זאת אומרת לא תתחבר ... אלא לאני האמיתי שלך זו המציאות שהוא היה לפני כל מה שהיה. ומצד האמת צריך להתחבר למה שהיה לפני המקום. צריך להתחבר ללפני הכל ללפני ההגדרה בכלל, כי צריך לדעת מה המטרה הסופית. אם יודעים מה המטרה הסופית יותר ... רכב. 2 הדברים קיימים בו זמנית, אם יבוא רכב אזוז הצידה אבל שניהם קיימים בו זמנית. יש יישויות שונות. המקום קיים הזמן קיים יש הבדלים. בו זמנית אין הבדלים. מי שיחקור לעומק יגיע להבנה שכל הדברים נמצאים באותו מקום כרגע. כרגע ... הדברים קיימים בו זמנית, עניין של הבנה בחלום קיימות 2 מציאויות, שאתה חולם חלום איפה מקום החלום? באיזה כתובת? המקום של החלום, חלמת חלום, האירוע מתרחש, האם בפועל מתרחש? לא הוא מתרחש במחשבה, מחשבה שום מקום או אין מקום ... למחשבה קטנה. כל החדר כדי להכניס אותו צריך מחשבה. כמה זמן לוקח לחוות זמן אינסופי? רגע. גם כרגע המקום והזמן שלנו נמצאים בשום מקום ואין זמן. איך חווים את זה? ככל שמבינים טוב יותר שהדברים מחוברים אחד לשני, כך ... אומרים עלי. אחדות זה לא 2 זה בתוכי בסופו של דבר אדם חווה את הלא משנה של המקום / הזמן. אם אדם בחוויה של הלא משנה זה החוויה הכי טובה בעולם. לא משנה שמשעמם לך. שני הדברים קיימים בו ...

מי ברא את העולם? בריאת העולם, מי ברא את היקום? המפץ הגדול, איך נברא העולם? מרחב הזמן והמקום למה השאלה מי ברא את העולם אינה נכונה? השאלה מי ברא את העולם? נפוצה מאד, אך אליעד כהן מסביר ... אלא רק מזיזה את הבעיה שלב אחד אחורה - מי ברא את אלוהים עצמו? מה המשמעות האמיתית של מרחב המקום והזמן? אליעד כהן מסביר כי יש להבדיל בין דברים מוגבלים בתוך המציאות, כמו כוס מים או כדור הארץ, לבין המציאות עצמה שהיא המרחב והזמן האינסופיים. כוס מים, למשל, יכולה להיות קיימת או לא קיימת בזמנים שונים. אבל המקום עצמו - המרחב שבתוכו הכוס קיימת - הוא אינסופי, ולא יכול להיווצר או להיעלם. כלומר, המקום לא נברא מעולם, הוא פשוט קיים תמיד. אם מישהו טוען שהמקום מוגבל או בעל גבול, תמיד יהיה משהו גדול יותר שמכיל אותו. לכן, המרחב הוא אינסופי מטבעו. אותו עיקרון בדיוק תקף לזמן. אם מישהו מנסה לטעון שלזמן יש התחלה או סוף, הוא למעשה אומר שיש רגע לפני הזמן ואחרי הזמן, וזו סתירה לוגית כי כל אמירה כזו יוצרת למעשה ציר זמן רחב יותר, שבתוכו נמצא הזמן שאותו האדם ניסה להגביל. לפיכך, גם הזמן הוא אינסופי ואינו יכול להיווצר או להיעלם. האם אלוהים יכול להיות מחוץ למקום ולזמן? אליעד מסביר שאם נטען שאלוהים יצר את המקום והזמן, נגיע לסתירה. אם אלוהים יצר את העולם, הרי שהיה לפני ואחרי הבריאה, מה שאומר שאלוהים עצמו כפוף לזמן. אם הוא כפוף לזמן, הוא אינו כל - יכול או בלתי מוגבל, אלא נמצא בתוך מסגרת המקום והזמן, ולכן אלוהים כזה אינו יכול להיות ההסבר לבריאת העולם. יתרה מכך, אם אלוהים נמצא בתוך מרחב גדול יותר שמכיל ... אליעד כהן מסכם כי השאלה מי ברא את העולם? היא חסרת משמעות, משום שההנחה שבבסיסה אינה נכונה. הנחת היסוד שהמקום והזמן התחילו להיווצר היא שקרית, ולכן כל ניסיון לחפש את הבורא של העולם הוא ניסיון מיותר שמבוסס על אמונה ולא על הוכחה. האמת הפשוטה היא שהמקום והזמן תמיד היו קיימים, ולכן אין משמעות לחיפוש אחר בורא שיצר אותם. המרחב והזמן הם האינסוף עצמו, וכל השינויים שמתרחשים (כמו המפץ הגדול, הופעת כדור הארץ וכו) הם אירועים המתרחשים בתוך האינסוף, ולא ... המשמעות האמיתית של התפיסה הזו היא שאין צורך עוד לחפש יוצר או סיבה לקיומו של העולם, כי העולם, המרחב והזמן עצמם קיימים תמיד, ומעולם לא נבראו ולא יכולים להיעלם. מי ברא את העולם? האם העולם תמיד היה קיים? מה היה לפני המפץ הגדול? האם אפשר להוכיח שהיקום נברא? האם אלוהים כפוף לזמן? האם המרחב אינסופי? האם הזמן הוא אינסופי?

... שאם עכשיו את הבמאית של הסרט טום וגרי, שאני מאוד אוהב אותם, למה אני אוהב אותם? כי הם כל הזמן רבים אבל אוהבים אחד את השני, וזה הכי יפה בעולם, אין יותר יפה מזה, בעצם כל הרעיון הוא שאין ... שאין שום סיבה שיהיה או לא יהיה עולם, ואף על פי כן יש לנו עולם. יש לנו במציאות של הזמן שינויים שזה בעצם מבטא תכליתיות, מטרה, להגיע לאיזה שהוא מקום, אחרת לא היה שינוי, אבל מצד אלוהים אין לו ... הכוונה ומי שרוצה קבלה יש שכינה פנימית ושכינה חיצונית, הכוונה שכלפי חוץ אלוהים מתגלה אלינו כישות שמשנה דברים כל הזמן, הוא בורא עולם, כל הזמן מחליף את המצבים בתוך העולם וכו, אבל בתוכו אין אצלו שינוי. עכשיו כרגע אצל אלוהים אין שינוי ויש שינוי זה באותו רגע, בא נחליף את המילה אלוהים לחדר למצבים, כרגע המקום הזה כולו למרות שהוא נפרד, הצד הזה נפרד מהצד השני ומחר נפרד מאתמול, אף על פי כרגע הם בו ... אטומים? נבדוק פנימה, פנימה, אלקטרונים וכו בסוף נגיע למסקנה שכל דבר עשוי ממקום ומזמן, ובסופו של דבר נגיע להבנה שהמקום והזמן עשויים מאין מקום וזמן, לפני המפץ הגדול. לפני בריאת העולם לא היה כלום, נכון ממה נהיה הכל מכלום, מה זה אומר שזה עשוי ... אנרגיה דחוסה. אליעד לא אכפת לי? מבחינתי היא ללא מקום וללא זמן, נכון לפני ההתהוות של העולם לא היה מקום וזמן, מסכימים על הנושא הזה אם אנחנו טוענים שהמקום והזמן מתהווים, זה אומר שהם מתהווים מאין מקום וזמן. מה זה אומר פרקטית, זה אומר שכרגע המציאות שלנו עשויה מאין מקום וזמן שבעברים קוראים לזה כלום. מה אני רוצה להגיד בעצם, שיש כמה פרספקטיבות, יש את הפרספקטיבה החיצונית והפרספקטיבה הפנימית. הפרספקטיבה ... הפרקטית ביום יום, האדם כן חי בעולם של שינויים, הוא אוכל שותה וכו אבל ברמה הפנימית אין הבדל בין מקום וזמן, ליש ואין וכו. שאלה אמרת שאם היו מנסרים את השולחן או אותך היית חווה את זה אחרת. אליעד אני ... להבנה שהכל מתהווה מדבר אחד, מה זה הדבר ואיך זה קשור להכל אחד מה הדבר הבסיסי ביותר בקיום שלנו? מקום וזמן. המקום זה ימינה שמאלה וכו והזמן אתמול היום מחר וכו. ממה עשוי הזמן ממה עשוי מימד המקום לפי כל התיאוריות אז הזמן והמקום עשויים מישות אחת שהיא לא זמן ולא מקום. שאני אומר לא זמן ולא מקום איך זה נראה לא מקום ... ואז אתה מגלה דרך התבוננות זו מה בכלל מניע את אלוהים, ואז אתה מגלה שיש לך את המחוץ למקום והזמן, שזה בכלל אחד, שהמציאות והאמת זה הכל אחד, וברגע שסיימת להבין את זה, זה מתחיל לעבוד. שאלה האם התוצאה ... של רבי נחמן שנקרא שבעת הקבצנים, מעשה בשבעה קבצנים בספר סיפורי מעשיות, ושם רבי נחמן מדבר על התפיסה של הזמן ושל המקום, יש באתר פירוש של הסיפור, רבי נחמן אומר שהאדם דומה לילד שהלך לאיבוד ביער, הוא לא יודע מי הוא, ... בו זמנית, שזה מה שאת רוצה בכלל. זה הדבר היחיד שכולם רוצים אותו, למה אף אחד לא מאושר כל הזמן? כי כולם רוצים להגיע לחוויה הזאת, וכשאת מגיעה אליה זה בא לידי ביטוי שאת מפסיקה לרצות משהו אחר. אני יום אחד שמתי לב, אחרי שכל הזמן הייתי בחיפוש, אמרתי לעצמי כבר הרבה זמן אתה לא מחפש להיות יותר מאושר, ואז הבנתי שאני מאושר, ואז גם הבנתי שמאושר זה מישהו שלא מחפש להיות מאושר. כל הזמן חיפשתי איך ארגיש יותר טוב, ואז אמרתי, אתה כבר לא מחפש להרגיש יותר טוב, טוב או רע לך זה ... את זה כרע, זה נקרא מאושר, שלא מחפש את האושר יותר, כשאתה מגיע לזה, או בדרך לזה אתה כל הזמן חווה רגעי אושר, אבל אחרי שאתה מגיע לזה הכל מתאפס אצלך וזהו, ואתה חי רגיל, לא מתלהב יותר מדי ... בסקלה יש לנו את כל החוויות, ויש חוויה אחת שנמצאת אחרי הקצה, זה כמו שאם ניקח את כל מרחב המקום, בקצוות זה כאילו התחבר לנו, את כל ציר הזמן, בקצוות זה יתחבר לנו, למה זה יתחבר? לחוויית האין סוף לחוויית השלמות. מה זה חוויית השלמות, זוהי חוויית אחדות ... פרדוקס, בסיפור של אלוהים יש פרדוקס, כל הקונספט של אלוהים שיש ישות שהיא מחוץ לזמן ולמקום, שהיא אחראית על הזמן והמקום. כאשר אתה מתבונן על הנושא של אלוהים, יש בעיקרון שתי שיטות, השיטה של העולם המחודש מול השיטה שאומרת שהעולם קדמון, יש את הדעה שאומרת שאלוהים ברא את העולם יש מאין, ויש את הדעה שאומרת שהכל קיים כל הזמן, עזוב אותי מאלוהים, זה תמיד קיים זה תמיד היה קיים, כשהרב שואל מי ברא את העולם התשובה אף אחד ... סוף האמת, תבטל את כל הבריאה, עד סוף השכל, כל דבר הוא לקח לקצה, גם מבחינת החוויה, הוא כל הזמן אמר אני חווה כל הזמן התחדשות, מה שאין לאף אחד בעולם? הוא אמר אני כל רגע חי חיים חדשים, ותמיד סיפר על החוויות וכמה ... ממך דברים שאני לא יודע. אליעד למה אתה רוצה ללמוד שאלה כי אני רוצה להתפתח. אליעד למה שאלה כי המקום שאני נמצא בו, אני מרגיש שחסרים לי דברים. אליעד למה אתה מרגיש שחסרים לך דברים שאלה זאת התחושה. אליעד ... אתה לא יכול להחליף אותי שאלה בהיבט מסויים אולי כן. אליעד אני מאוד ישמח שמישהו יחליף אותי. שאלה כל הזמן אנו עושים דבר מה ומפסיקים וככה דברים מתפספסים. אליעד טוב? בא נמשיך איתך שאלה אתה אמרת שאתה כן יודע ... למה, גם אם נאמר שאין מקום ואין זמן, גם אז נשאל למה אין מקום ואין זמן, כי גם אין מקום וזמן זה גם רק אפשרות אחת משתי אפשרויות, כי יש אפשרות של יש מקום וזמן, ויש אפשרות של אין מקום וזמן, זה כמו נגיד שאומרים שלפני הבריאה לא היה מקום וזמן ולכן אי אפשר לשאול למה ברא את זה, גם אין מקום וזמן אתה יכול לשאול מה ברא את זה, ...

... הכל אחד. כי מהות המקיפים היא אחת, וגם נפרדת בו זמנית. וכל הדברים שבעולם נפרדים זה מזה בזמן ובמקום. וזמן ומקום הם לאו דווקא זמן ומקום ממשיים, אלא זמן ומקום כשני מימדים שמאפשרים את קיומם של הדברים. כי כדי שתהיה משמעות למשהו, לשם כך צריך שתהיה במציאות יותר מאשר ... וכל משמעות אחרת. כי רגע אחד של זמן ונקודה אחת של מקום, הם חסרי כל משמעות והם לא נקראים זמן ומקום. כי רק רגע אחד של זמן, אין בו שום שינוי ואין בו עבר הווה עתיד כלל. וכיוב לגבי נקודה ... שתהיה משמעות למשהו כלשהו. והנה, כל הדברים בעולם, נפרדים זה מזה במקום ובזמן. כי שני המקיפים הגדולים ביותר, הם המקום והזמן. כי כל דבר צריך מקום וזמן. כי גם אם נסיר את כל הצורות כולן, עדיין כל הדברים יישארו נפרדים זה מזה במקום שבו הם נמצאים ובזמן שבו הם נמצאים. כי יכולים להיות שני דברים באותו המקום, אך הם נפרדים, בזמן שבו הם נמצאים. ויכולים להיות קיימים שני דברים באותו הרגע, אך הם נפרדים זה מזה, במקום שבו הם נמצאים. וכאשר כמה דברים נמצאים באותו מקום באותו זמן, הרי שהם ישות אחת ממש. והנה, הזמן והמקום הם אין סופיים. כי לזמן אין סוף וגם למקום אין סוף. כי לזמן לא יכולה להיות התחלה. משום שאם יש לו התחלה, הרי שיש לפני הזמן ואחרי הזמן. ואחכ יש לנו ציר זמן גדול עוד יותר. ובהחלט, כן יכול להיות ציר זמן סופי. אך הוא בהכרח נמצא בתוך ציר זמן אחר גדול עוד יותר. כי לפני ואחרי הזמן, פירושו מרחב זמן גדול עוד יותר. וכיוב לגבי מרחב המקום, שגם הוא לא יכול להיות סופי. כי אם למקום יש הגדרה צורה וסוף, הרי שיש מעל ומתחת ולפני ואחרי וצדדי המקום, כי הרי יש לו סוף. ואם יש לו גדר וגבול, אז יש מקום, גם אחרי נקודת הגבול הזו. ובהחלט ... לדוגמה להגדיר כי קיומו של העולם שלנו לדוגמה, תלוי בקיומו של ציר זמן כלשהו. וניתן גם לומר כי ציר הזמן הזה קיומו הוא לא אין סופי. אך קיומו של הזמן, הוא תמיד יהיה אין סופי. כי תמיד יהיה, לפני ואחרי הזמן וכיוב לגבי המקום. וזה בעצם אומר שיש שני מצויים ראשונים, שבתוכם מתרחשים כל האירועים השונים. והמצויים הראשונים שקיומם הוא מחויב, הם הזמן והמקום. שאי אפשר בלי זמן ובלי מקום כלל. וזאת בעצם ההוכחה לכך שאין מצוי ראשון ויחיד, אלא יש שני מצויים ראשונים. כי הזמן והמקום הם מקיפים את הכל תמיד. ואפילו אם נאמר שאין זמן ומקום כלל ומעולם לא היו זמן ומקום כלל, עדיין גם זה עצמו מצריך את קיומם של הזמן והמקום. כי הנפרדות, תמיד קיימת כפוטנציאל. כי תמיד תהיה קיימת האפשרות לקיומו של דבר כלשהו. ואת האפשרות לקיומו של דבר כלשהו, את האפשרות עצמה, אי אפשר להעלים. וגם הנפרדות שבתוך האפשרות והפוטנציאל, גם היא תופסת זמן ומקום. כי יש מקום לאין ויש מקום ליש. וגם האין הוא רק אפשרי המציאות ולא מחויב, משום שהוא מוגבל ומוגדר, על ידי ההפך והשונה שלו שהוא היש. ולכן גם אם נאמר שבפועל לא קיים שום דבר, הרי שעדיין יש מקום וזמן שבתוכם יש גם את האפשרות, שכן יהיה קיים משהו. כי את האפשרות, לעולם אי אפשר להעלים. וגם האין סוף, ... הגדרה, וממילא הוא לא מחויב ולא מצוי ראשון. ונמצא אם כן שאין אלוהים מצוי ראשון ויחיד, אלא יש את המקום והזמן שהם מקיפים את הנפרדות תמיד. כי הנפרדות היא השורש של הכל. ותמיד היה הווה ותהיה נפרדות תמיד. כי כל ... משאר האפשרויות, וממילא אין שום אפשרות שתהיה רק אחדות, כי האפשרות לנפרדות, תמיד קיימת. וכל האירועים כולם מתרחשים בתוך הזמן והמקום. והאירועים כולם הם צורות שונות של שני האלוהים הראשונים שהם הזמן והמקום, שהם אין סופיים כנל. וקיומם הוא הכרחי כנל. כי גם ההעדר שלהם, מצריך את קיומם. כי ההעדר שלהם נפרד מהקיום שלהם, במקום ובזמן כנל, ולכן קיומם הכרחי כנל. והנה, המקום והזמן הם אין סופיים. וכמות האפשרויות שיש בתוך אין סוף מקום ואין סוף זמן, גם היא אין סופית. ובכל נקודה אחת של מקום וזמן, יש פוטנציאל אין סופי של צורות אפשריות. כל שכן בתוך מקום וזמן אין סופיים. וכל האירועים שקורים בעולם, הם כולם רק אפשרויות שונות של המציאות. כי הטועים, נדמה להם שיש חוקי ... כדי לחשוב שבאמת חוקי הפיזיקה וחוקי הסיבה והתוצאה שלנו, הם זהים בכל מקום ובכל זמן. כי ברור לגמרי שהפוטנציאל והמקום והזמן הם אין סופיים. ועל מה ולמה נדמה לאדם שכמות התצפיות המוגבלת שלו במקום ובזמן, מתארת חוקיות אובייקטיבית כלשהי שיש ...

... אבן, מי שיודע את האמת, הוא מבין שמצד אחדות המציאות, הגודל של האבן הזאת, גדול יותר מאשר כל מרחב המקום והזמן גם יחד. כי כל ישות נפרדת, היא בגודל אין סופי אמיתי (אין סוף אמיתי, הוא גדול יותר מאשר המקום והזמן, דהיינו, בחינת האין). כי יש ישות אחת ויחידה. שמנקודת מבט אחת, היא נראית אין סופית, מחוץ לזמן ולמקום, ללא ... הכל זו עבודת אלוהים האמיתי. כי אכן כל ישות וישות שיש בעולם, היא מחייה את כל העולמות כולם ואת המקום ואת הזמן וכולי. וכל נקודה, היא נקודת המרכז של העולם, בבחינת מה שביארתי על עניין אמצעותא דעלמא היכא (של רבי נחמן ...

... מטעים את האדם, כיוב בעוד דוגמאות שונות. אבל, גם מה שוודאי לאדם, שאלו ידיעות השכל שלו, כגון לדוגמה שרגעי הזמן נפרדים אחד מהשני, ושחלקי המקום נפרדים אחד מהשני, גם אלו ידיעות, שקיומן אינו מחויב אלא רק אפשרי. כי האדם יודע שהעבר נפרד מהעתיד וכיוב, ... להכיל במחשבתו, את ההפך של הידיעה הזאת. משום שעצם הגדרת הדבר, שוללת את הפך הידיעה עצמה. כי הגדרת רגעי הזמן, היא כזו שכל אחד מהם הוא ישות בפני עצמה. והאפשרות שרגעי הזמן מתרחשים באותו הרגע, היא אינה אפשרית לתפישה ממשית, משום שעצם משמעות הזמן, נוגדת ושוללת את המחשבה שרגעי הזמן הם אחד. וכיוב לגבי מרחב המקום. ואעפכ, חוויית הזמן והמקום של האדם, היא אינה מוכרחת להיות אמיתית, אלא היא רק אפשרית בלבד. והסיבה שהאדם חווה את המקום ואת הזמן, היא רק משום שהאדם בחוויה האישית הסובייקטיבית שלו, חווה הפרדה בין מה שישנו לבין מה שאיננו. שעל ידי הפרדת היש מהאין, נוצרים שינויים, שהם מהווים את הזמן ואת המקום. והפרדת היש והאין, היא רק תחושה של האדם בלבד, אך לא יותר מכך. ולמרות שלא נראה לאדם הגיוני, שאולי ...

זמן - כמה זמן עבר מהתחלת הזמן? על הזמן ועל המקום כי הזמן, הוא אין סופי. וגם המקום, הוא אין סופי. והטועים חושבים, שלזמן ולמקום יש התחלה. ואכן יכול להיות, שלזמן מוגדר כלשהו יש התחלה, אבל לזמן עצמו, אין כל התחלה ואין כל סוף כלל. כגון, שניתן לדוגמה לומר, שהזמן שבו קיימים חוקי הפיזיקה שלנו, יש לו התחלה וסוף. וניתן כיוב לומר, שהזמן שקיימת מציאות, שבה יכול להיות קיים העולם שלנו בצורה הנוכחית שלו, הוא זמן מוגבל. אבל לפני ואחרי הזמן, תמיד יש עוד זמן אחר. וברגע שיש התחלה וסוף לזמן, הרי שזה רק לזמן שלנו, אבל תמיד יש עוד זמן אחר. וכיוב לגבי מרחב המקום, שניתן לומר שיש לו התחלה וסוף, ביחס להגדרת מקום כלשהי. אבל המקום עצמו, הוא ללא סוף. כמו שביארתי במקומות אחרים. ולזמן, אין כל התחלה. ומנקודת ההתחלה של הזמן, שנמצאת במרחק אין סופי מהרגע הזה, עד הרגע הזה, עברו אין סופי רגעי זמן, פחות רגעי הזמן, שעוד לא עברו, עד הנקודה האחרונה של רגעי הזמן, שגם היא נמצאת במרחק אין סופי מאיתנו. כמו לדוגמה בציר המספרים. שמהנקודה הרחוקה ביותר בציר המספרים, ועד למספר כלשהו, ... המספרים, שנמצאים בציר המספרים, מהמספר המוגדר, ועד אין סוף, בצד השני של אותו המספר המוגדר. ועוד נחדד ונבהיר: כי המקום, הוא אין סופי. והאדם הוא נקודה שנמצאת, בתוך המקום האין סופי. והאין סוף מקום, הוא מקיף את האדם מכל צדדיו. ומהתחלת המקום ועד סופו, יש אין סוף מקום. אבל, עד נקודה מוגדרת כלשהי, יש אין סוף מקום, פחות המקום שיש, עד הסוף שלו, מהצד השני. ועוד נחדד ונבהיר: כי ברגע אחד של זמן, קיים מקום אין סופי. דהיינו, ברגע אחד בציר הזמן, קיימות אין סוף ישויות שונות, במקום אין סופי. וכל הישויות האלו, כולן קיימות בו זמנית בבת אחת, ברגע אחד. ... באותו הרגע ממש, יש עוד מקום גדול, שיש בו עוד המון ישויות אחרות, באותו הרגע ממש. וכך גם לגבי הזמן. שעל האדם לדעת את האמת, שבנקודה אחת של מקום, יש אין סוף זמן. והכוונה היא, שהזמן האין סופי כולו, כבר קיים. בדיוק כמו שהמקום כולו קיים תמיד. והמקום מקיף את האדם מכל צדדיו. וגם ציר הזמן האין סופי, גם הוא כבר קיים, וגם הוא מקיף את האדם מכל צדדיו. וכל מה שהיה הווה ויהיה, הכל כבר קיים כרגע ובכל רגע אחר. ובכל רגע, האדם רואה חלק אחד של הזמן. אבל הזמן כולו, כבר קיים תמיד, בכל מקום. והכוונה היא, שכמו שבכל רגע, קיימות כל הישויות שנמצאות במרחב המקום, בו זמנית באותו הרגע, כך גם, בכל נקודה של מקום, קיימים בו זמנית, כל האירועים של הזמן, שיקרו באותו המקום. וכמו שברגע אחד, יש אין סוף מקום. כך גם במקום אחד, יש אין סוף זמן. וכל אירועי הזמן, שיקרו במקום כלשהו, כולם כבר נמצאים באותו המקום תמיד. אלא, שבכל פעם, האדם רואה את הצורה, שיש בחיבור של נקודת הזמן והמקום, שעליה הוא מתבונן. והזמן לא נוצר, ורגעי הזמן לא עוברים. ומתחילת הזמן, לא עבר שום זמן. אלא, הזמן עצמו כולו קיים בגודל אין סופי, עם אין סוף אפשרויות. והאדם עצמו, בכל פעם, רואה רגע אחר של הזמן, מתוך הזמן האין סופי. ואפשר לומר גם להפך. שכמו שבמקום אחד ברגע אחד, יש רק אירוע אחד. והאירוע הקודם והאירוע הבא, ... שנמצאת במקום ובזמן מסוים. והמשמעות שלה נובעת, מהצורות שיש ברגעי זמן אחרים ובמקומות אחרים וכולי. ועוד נוסיף ונאמר, כי הזמן והמקום הם אין סופיים. אבל מהותם, היא הגבול שלהם. כי הזמן הוא אין סופי וכך גם המקום. אבל הם עשויים, משום מקום ומשום זמן, שזאת ההתחלה והסוף של הזמן ושל המקום. ולא שהזמן התחיל מתי שהוא, כי הוא אין סופי. אלא שהוא כרגע ממש, גם רק כלום ממש וכולי. וכפי שכבר ביארתי ...