... באמת יש או אין, איזה דבר שנראה בעיני האדם כיש / אין, הרי שבעצם האדם מטיל ספק אמיתי, לגבי הקיום של היש / אין כולו. ונחדד ונאיר: כי אם יש לאדם ספק לגבי היש, האם הוא באמת ישנו, ממילא ...

להיות אלוהים / להשיג שלמות אלוהית - האם אפשר ואיך אפשר להיות אלוהים ולהשיג שלמות אלוהית? ובטרם נשיב לשאלה הזאת, האם אפשר או אי אפשר, ואיך אפשר להיות אלוהים (אלוהים במובן של: המציאות המושלמת / מהות המציאות) ולהשיג שלמות אלוהית, נאמר, שמי שעיניו בקודקודו...כלל. ולכן לא שייך שהאדם ישנה את מה שהוא, כי הוא כבר כל מה שהוא יכול להיות. דהיינו, האדם כרגע, הוא כבר אלוהים אמיתי בשלמות. ומצד האחדות של המציאות, אין שום צורך להיות אלוהים האמיתי, כי האדם הוא כבר אלוהים האמיתי כרגע ממש. ומצד הנפרדות של המציאות, האדם כן יכול להפוך להיות אלוהים האמיתי. משום שכבר כרגע, הוא גם רק אלוהים האמיתי. כי מהות האדם, היא אלוהים האמיתי. בדיוק כמו שמהותם של כל הדברים, היא אלוהים האמיתי, דהיינו, האחדות של היש והאין. ולהפוך להיות אלוהים האמיתי, פירושו להבין ולדעת, שאתה כבר אלוהים...

... שזאת החוויה הבסיסית ביותר של האדם, שהוא מפריד בין היש לבין האין. שעל ידי ההפרדה הזאת, האדם חווה את הקיום העצמי של האני שלו, שהוא נפרד מכל מה שהוא אינו האני שלו. ומי שרוצה לשנות את חוויית המציאות שלו ...

סיבתיות / סיבה ותוצאה - למה דברים קורים? מהי הסיבה של כל האירועים? - חלק 1 כי האדם חי את חייו, בלי לדעת, למה באמת הדברים קורים? ומי שמתבונן קצת מבין, שכל חוויית המציאות של האדם, תלויה בהבנת סיבת האירועים. כי רע, הוא רק כאשר האדם לא מבין את הסיבה האמיתית...היא לעולם לא מחויבת, כי תמיד יכולה להיות צורה אחרת, והרצון הוא לא יותר מאשר צורה ואפשרות בלבד, ואכ צריך לשאול, מה הסיבה של קיומו של הרצון עצמו? כי מאחר שקיומו של הרצון הוא לא מחויב אלא רק אפשרי, אכ האדם מוכרח להבין, מהי הסיבה האמיתית, שמחייבת את הרצון להיות ברגע הזה, בצורה הזאת ולא בצורה אחרת? ולכאורה, אפשר אולי לומר שיש מחייב ראשון, שהוא נמצא מחוץ לכל הצורות כולן, דהיינו, גם מחוץ לצורת הזמן והמקום, שהרי גם הם, לא יותר מאשר צורה, ושהוא זה שמחייב את הצורה של הזמן ושל המקום ואת כל הצורות שבתוכן, להיות...

וודאות מוחלטת - רמות שונות של וודאות ובו יתבארו רמות שונות של וודאות. ורמת הוודאות הנמוכה ביותר, היא מה שהאדם יודע בידיעה חיצונית לו, על ידי שמיעת הדבר מאחרים. ורמת הוודאות הגדולה יותר, היא מה שהאדם יודע דרך חושיו, כגון שהוא רואה / שומע איזה דבר. ורמת...ישות בפני עצמה. והאפשרות שרגעי הזמן מתרחשים באותו הרגע, היא אינה אפשרית לתפישה ממשית, משום שעצם משמעות הזמן, נוגדת ושוללת את המחשבה שרגעי הזמן הם אחד. וכיוב לגבי מרחב המקום. ואעפכ, חוויית הזמן והמקום של האדם, היא אינה מוכרחת להיות אמיתית, אלא היא רק אפשרית בלבד. והסיבה שהאדם חווה את המקום ואת הזמן, היא רק משום שהאדם בחוויה האישית הסובייקטיבית שלו, חווה הפרדה בין מה שישנו לבין מה שאיננו. שעל ידי הפרדת היש מהאין, נוצרים שינויים, שהם מהווים את הזמן ואת המקום. והפרדת היש והאין, היא רק תחושה של האדם...

... בלי מהותו, ממילא זה אומר, שלא יכולה להיות קיימת שום צורה. כי במהות אין שום צורה. ואם אין שום קיום בלי המהות, הרי שאין קיום לצורה. ואכ היש איננו, והדבר היחיד שישנו, זה האין. ואם נאמר שהצורה חסרת מהות, הרי שלא אמרנו בכך דבר. ... הצורה. וההעדר של האחדות, הוא הריבוי. ולכן גם האחדות / המהות / האין, גם היא רק צורה בלבד. והאפשרות לקיום היש, תמיד קיימת כאפשרות. ולכן האין שהוא העדר היש, הוא תמיד רק צורה, כי תמיד קיימת האפשרות לקיומו של ...

הליצן העצוב והשמחה האומללה - למה כולם רע להם תמיד? כי יש כאלו שנראה שהם שמחים, ובעצם הם גם מאוד עצובים. בפרט אלו שרוצים להשיג איזה דבר המון זמן, ואז כאשר הם משיגים אותו, הם נראים כשמחים והם בעצם חוגגים את הרע שלהם. והם עושים מצג שווא, גם כלפי חוץ ובעיקר...מנסים להתכחש לעצבות שגם נמצאת בליבם. כי מי ששמחתו תלויה בשינוי צורת המציאות, הוא בסבל אמיתי. וכאשר האדם מספר לכולם, כמה הוא שמח על כך שהמציאות השתנתה כרצונו, הוא בעצם מספר לכולם שרע לו ושהוא לא מספיק אוהב את קיומו העצמי ואת המציאות, שהוא צריך שהמציאות תשתנה, כדי שיהיה לו טוב. ומי ששומע על מה באמת כולם מדברים, הוא רואה שכולם מדברים תמיד, רק על כמה רע להם (ביחס לתחושת שלמות). כי או שהאדם מספר שרע לו, או שהוא מספר על זה שטוב לו בטוב שקרי כלשהו. דהיינו, שרע לו מבפנים, ושהוא צריך שצורה חיצונית כלשהי...

... ממש. ושם, התודעה של האדם עדיין קיימת, והעולם עדיין קיים, והנפרדות עדיין קיימת, והכל קיים כרגיל ממש. אלא, ששם, הקיום הנפרד, הוא זהה לגמרי להעדר הקיום המוחלט. והוא נגד השכל, ואעפכ הוא כך. כי מהות צורת הנפרדות וצורת האחדות, היא אחת ממש. וכאשר האדם זוכה ...

לא לדעת / לחיות בחוסר וודאות - חוויית העבדים / הפך חוויית האלוהים כי האדם, הוא גם רק אלוהים. והאדם לא חווה את האלוהים שהוא, רק בגלל הטעות המחשבתית שלו (כאלוהים). והעניין הוא, כי אלוהים הוא האמת עצמה. כי אלוהים, הוא זה, שקיומו נצחי ומחויב, שזאת בעצם האמת...האדם מתרחק מהאני האמיתי שלו, שהוא נמצא לפני הזמן כולו, שהוא ורק הוא החיים האמיתיים, שהוא האני שחושב את המציאות שלנו. ובסיכומו של דבר, מי שרוצה לחזור ולהיות אלוהים, עליו לצאת מההרגלים המעשיים והמחשבתיים שלו. ועל האדם לשנוא את ההרגל, ולאהוב את ההתחדשות ואת ההתחלות החדשות. ועל האדם לעשות התחלה חדשה בכל רגע מחדש, על ידי זה שהוא שואל את עצמו תמיד, האם באמת ברגע ובמקום הזה ממש, האם באמת נכון לעשות כך או אחרת? ובשום פנים ואופן, לא לפעול מתוך הרגל. ועל ידי ההתבוננות הזאת, ועל ידי זה שהאדם שונא את חוסר ההבנה...

אשליית, הקיום כאשליה - מהו קיום כאשליה? ומדוע הוא עצמו אשליה? כי רבים וטובים הבינו, שהקיום של האדם, הוא לא יותר ממשי מאשר הממשות של הדמויות השונות שנמצאות בתוך חלומו של אדם ישן. ורבים וטובים ... עליו, הוא על חוויית ההתחדשות, שהיא לא נמצאת בתוך שום חוויית זמן. והעניין הוא, כי גם אשליה, היא עדיין קיום ממשי. ולא, שהעולם שלנו, קיים רק כאשליה, אלא שהעולם שבתוך החלום של האדם, הוא קיים כעולם ממשי, בדיוק כמו ... הוא ממשי. ושום הסבר שהחלום הוא רק אשליה, שום הסבר כזה לא באמת עוזר לאדם להשתחרר לגמרי מחוויית החיסרון, שהקיום העצמי שלו מביא לו. כי הקיום של האדם, יוצר לו את הסבל. כי חוויית האני של האדם, יוצרת עבור האדם, את חוויית מה שאינו האני, ... בשום דרך, לא להרגיש את האני שלו, ולצאת לגמרי מתחושת החיסרון של האני. ועוד יש לזכור, שגם אשליה, היא קיום ממשי. וגם האשליה, היא אכן קיימת בפועל. וגם אם נקרא לה אשליה, היא עדיין תמשיך להיות קיימת. ואי אפשר ... לחיות באשליה, בלי שיש לך הבנה, למה היא קיימת? ואיך היא קיימת? ולמה אתה קיים בתוכה? ומה המשמעות של הקיום של האשליה הזאת? ואיך אפשר לצאת לגמרי מהאשליה הזאת? ואם המציאות לא באמת קיימת, אז למה היא כן קיימת ... יותר ממשי, מאשר אשליה. כי הכל ממשי, בעיני המתבונן. ולא עוזר לאדם להבין שהוא אשליה, כדי להשתחרר לגמרי מתחושת הקיום העצמי שלו. כי עדיין קיים אני, שחווה את המציאות כאשליה, וסובל מכך שקיומו הוא חסר כל משמעות ידועה וכולי. והעניין הוא, שגם קיום המציאות כאשליה, גם הוא אשליה. כי מנקודת המבט של האמת, מצד אחד המציאות שלנו קיימת כמשהו ממשי כנל, אבל ... כאשליה, ואפילו לא כאפשרות, ואפילו לא כפוטנציאל. כי איך אפשר לומר שגם הפוטנציאל של הדבר לא קיים, ושאפילו אפשרות הקיום, לא באמת קיימת?! ואעפכ מצד האמת האובייקטיבית הכל אחד ממש. דהיינו, שמצד הבנת שורש המציאות, הכל אחד ממש, בו זמנית תוך כדי שהנפרדות קיימת. וזאת שלמות העדר הקיום. כי לומר שהמציאות לא קיימת כלל גם לא כאשליה, גם זאת עדיין אשליה. כי גם אי קיום לגמרי, גם הוא עדיין סוג של קיום ממשי. משום שגם האין, הוא משהו ממשי. משום שהוא נפרד מהיש. והמציאות שלנו היא יש. והמתחכמים חושבים, שהיש הוא ... המציאות. כי היש והאין הם שתי צורות שונות של ישות אחת ומהות אחת. וגם לא להיות קיים, כאשר העדר הקיום שלך, נפרד מהקיום שלך, גם זה עדיין נחשב לקיום, שמוגדר על ידי ההפך והניגוד שלו. והעדר הקיום המוחלט, הוא ההבנה שגם רק יש וגם רק אין וגם רק יש ואין וגם אין יש ואין אין, והכל ... זמן, ואין - מקום שנפרד מאין מקום וכולי, ואז ממילא לא שייכת שום שאלה כלל. כי השאלות, הן נובעות מהקיום של השינוי, שיש שינוי והפרדה בין יש לבין אין משמעות, ויש הפרדה, בין יש לבין אין סיבה, ובין הבורא ...