לאהוב מלכתחילה ולא בדיעבד - השקר של לאהוב / לקבל / להכיל את מה שיש והעניין הוא, כי העולם שלנו, מלא בטעויות כרימון. ואחת מהטעויות שבעולם, היא הטעות של לאהוב את מה שיש. שבו האדם אומר על כל דבר שהוא לטובה, אוהב את מה שיש, רואה את חצי הכוס המלאה, חושב בחשיבה...מלכתחילה לפני מעשה. כגון לדוגמה, בן אדם שקורה לו איזה דבר רע, שאז הוא מנסה לשקר לעצמו ולומר לעצמו שהוא אוהב את מה שיש, כי מה שקורה צריך לקרות, ומה שיש, זה מה שיש וכיוב שאר מיני שקרים. וכל אלו שקרים, משום, שגם אם הם עובדים, הם גורמים לאדם לרצות (במרכאות) את המציאות, רק אחרי שהיא כבר קרתה. אבל, יש פער של שמים וארץ, בין מי שרוצה את המציאות, אחרי שהיא כבר קרתה, לבין מי שכל רצונו הוא שהדבר יקרה, ואחכ כאשר הדבר קורה, אז הוא חווה את התגשמות כל רצונו בדבר שקרה. כי אצל אלוהים לדוגמה, אצלו כל דבר שקורה, הוא...

... לו, היא רק משום שהוא מטעה את עצמו, ומשום שהוא לא מקיים באמת, את העצות של החכם האמיתי. כי קיום העצות של החכם האמיתי, הוא פנימי ולא חיצוני כלל!. כי העצות של הטועים, אלו עצות שאפשר לראות האם האדם ...

כאילו / אולי / כנראה / נראה לי - על חיים שאינם חיים והעניין הוא, כי רוב האנשים בעולם ברוב הזמן, נאחזים בדעות וברעיונות שונים, שהם עצמם יודעים ומבינים שהם לא בטוחים בהם באמת, אלא שהם בטוחים בהם רק באופן חלקי. וכאשר האדם נאחז ברעיונות כאלו, אז הוא משתמש...שהוא יהיה לא נכון. ובפועל זה אומר, שמי שרוצה טוב נצחי אמיתי, עליו לנקות את עצמו מכל האמונות שלו באופן מוחלט. ולא רק מהאמונות הגדולות, אלא אפילו מכל שמץ של אמונה. והיכן שיש ספק, יש אמונה. ועל האדם לנקות את ליבו לגמרי מאמונות כלשהן, וגם מהאמונה שהוא רק קיים. ועל האדם לברר את האמת לגבי קיומו העצמי ומהותו. עד שהאדם רואה שהוא גם כלום ממש, וחווה את אחדות ההפכים, וחי טוב באמת.

... האלו לא מבינים, שאם הם באמת היו מטילים בספק את קיומם, הרי שבכך בעצם הם מטילים בספק, גם את קיום מחשבתם. כי אם אין אני, אז גם אין אני חושב. וכאשר יש ספק אמיתי לגבי הקיום של האני, הרי שיש ספק אמיתי גם לגבי הקיום של האני החושב. וממילא זה אומר, שאם אני לא קיים, אז אני גם לא חושב. והשאלה האם אני קיים, ... קיים, למרות שבאמת מצד האמת האובייקטיבית הוא לא קיים בכלל? כי אם כן, אז איך בדיוק נוצרה המחשבה של הקיום העצמי של האדם? ואולי מצד האמת האובייקטיבית, אין שום קיום כלל, ואז ממילא אין שום שאלה כלל? וכיצד ניתן לברר את כל הדברים האלו? והדרך היחידה של האדם, לקבל ... האני, שניהם קיימים בתוך המציאות. ולכל ישות יש את המקום ואת הזמן שלה. ובלי שיהיה מקום וזמן, אין אפשרות קיום לשתי ישויות שונות, ואז ממילא אין קיום, גם לא לאני של האדם. כך שהאני של האדם, הוא ישות שקיימת בתוך מקום וזמן, בדיוק כמו כל שאר ...

... והוא לא מבין, שהוא לא יכול להחליף, את מהות הסבל שלו. כי הסבל נוצר, בגלל הרצון. והרצון קיים, בגלל הקיום העצמי הנפרד, שיוצר תחושת חיסרון ורצון. והקיום העצמי הנפרד, נובע בגלל טעות האמונה. שהאדם מאמין לשכל ולתפישה האישית שלו, שלא מבינה שדבר והיפוכו זה אחד. ועד ... וגם הוא עצמו קיים, גם אם ממש לא בא לו, להיות קיים. והאדם לא יכול בשום דרך להעלים את הקיום של התודעה שלו. (קיום התודעה העצמית של האדם, לא תלוי בתודעה עצמה). וגם אם המציאות תאפשר לאדם לפשוט את בגדיו שהוא גופו, האדם ... הטובה של המציאות. ומי ששונא את האמונה ואוהב את האמת, משום שאלו כמובן שני הפכים, כי אמונה, היא חיות וקיום השקר, והידיעה וההבנה, היא קיום האמת, ומי ששונא את האמונה ואוהב את האמת, דהיינו, שהוא כופר בהכל, ולא מאמין בשום ולשום דבר כלל, על ...

... לנצח נצחים ירגיש תחושה של חיסרון. כך ששום תמונת מציאות ושום צורת מציאות, לא תצליח לגרום לאדם להשתחרר מתחושת הקיום העצמי שלו. והקיום העצמי של האדם כנפרד משאר המציאות, הוא עצמו העונש של האדם. ואם אלוהים / המציאות הייתה רוצה שלאדם יהיה טוב, הרי שמלכתחילה היא לא הייתה יוצרת את האדם כישות נפרדת. כי אין קיום כישות נפרדת בלי רע. ואין טוב, בלי להיות כישות שאינה נפרדת. ואם אלוהים היה רוצה לעשות רק טוב, הרי ... בו. שנדמה לאדם שאם המציאות תהיה שונה, אז היא תהיה טובה יותר. והוא שקר, כי הרע תמיד קיים, מעצם הקיום הנפרד של האדם. וגן עדן האמיתי, הוא רק כאשר האני של האדם מצליח להיעלם כישות נפרדת ולהתאחד עם האחדות ...

... הגיהנום הוא מקום הסבל, וכאן הוא מקום הסבל. ואין הכוונה לומר, שכאן מבחינת המיקום הפיזי, הוא מקום הסבל. אלא, שהקיום עצמו, הוא עצמו מקום הסבל. כי כל זמן שהאני של האדם קיים, הוא סובל. משום שתמיד היה הווה ויהיה, ... יסבול ולא יתמרד נגד הסבל, לכן קיימת האשליה שכאן הוא העולם הזה. כי כאשר האדם מתבונן קצת על מהות הקיום שלו, הוא רואה שהיא כולה סבל. ואז הוא רוצה לברוח מהקיום שלו ולחזור להיות מה שהוא היה לפני שהוא היה, דהיינו, אחדות המציאות. שאז האדם, בורח מגיהנום אל גן עדן. ... שבעיניו זה הכל משחק. כי כל זמן שהאדם מזדהה רק עם האני הנפרד שלו, הוא סובל מכל רגע של קיום שלו. וכל פעם בצורה אחרת, שבאה לידי ביטוי בכך, שכל הזמן יש לאדם רצון חדש וסבל חדש וכולי. אבל ... שהאדם הוא איש אמת, על ידי זה הוא חווה את האחדות של המציאות, ואז ממילא הנפרדות, שהיא הגיהנום של הקיום הנפרד של האדם, היא הופכת להיות גן עדן של ממש. ולא סתם גן עדן, אלא גן עדן שהוא הרבה ...

לוגיקה - למרוד במוסכמות ולצאת אל המוסכמה האמיתית כי האדם מוקף במוסכמות. והמוסכמה הנפוצה ביותר, היא הלוגיקה האנושית, שהאדם רגיל לראות את הישויות השונות שיש בעולם, כנפרדות זו מזו. והאדם חי את חייו בתוך עולם שלם של נפרדות, שבו דבר אחד שונה מדבר אחר וכולי...גדול, עד שהוא באחדות, עם הצמצום של הנפרדות). וככל שהאדם, חי יותר בעולם של הגדרות והתניות שכליות ורגשיות בתוכו, כך האדם סובל יותר. כי כל אמת שהאדם נאחז בה, היא בעצם עוד חוויה של צמצום, שהיא עונש אמיתי עבור האדם. כי האמיתות של האדם, הן כולן הגדרות. וכל הגדרה, היא חוויה של צמצום והגבלה. וככל שהאדם, נאחז יותר באמת מוגדרת, שהיא נפרדת ושוללת את הדעות שמנוגדות לה, כך האדם סובל יותר מהאמת השקרית שבה הוא נאחז. ומי שרוצה לחיות טוב באמת, עליו להיות אמיתי באמת. והמוות של האמת השקרית, הוא נעשה על ידי השימוש...

... השולחן, זה הכל ידיעות שחיצוניות לאדם. וכאשר כל הידיעות שאותן יודע האדם, כולן נשענות על הידיעה של האדם, את הקיום העצמי שלו, הדבר הזה גורם לכך, שכל הידיעות של האדם, הן רעועות. כי כל מה שהאדם יודע, הכל תלוי בידיעה אחת, שהיא כמובן סובייקטיבית ואישית של האדם. כי הקיום העצמי של האדם, הוא לא יותר מאשר תחושה שיש לאדם. וכל עולמו של האדם, וכל ההבנה שלו את המציאות, ... הוא יעלם בתוך האחדות ולא יחזור משם. ועל האדם לדעת את האמת, שרק הטעות של האדם גורמת לו לחשוב, שהקיום שלו כרגע, הוא המשך של הרגע הקודם. ועל האדם לדעת, שבכל רגע ורגע, כל המציאות כולה, מתהווה מחדש יש ... יכול לדעת, מה הוא היה בנקודת ההתחלה, כי היא רחוקה במרחק אין סופי מהאדם. כי לזמן, אין התחלה, וגם לקיום של התודעה אין התחלה. אבל מי שרוצה לדעת מה הוא היה בהתחלה, עליו להסתכל פנימה אל תוכו, ברגע ובמקום ... (סיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב). ואני זקן של הזקנים וצעיר של הצעירים, שאין לו עדיין הוויה כלל. כי הקיום של האדם מנקודת המבט של הכלום, הוא הקיום הנצחי באמת, שהוא באמת אין לו שום התחלה כלל, והוא החיים הנצחיים של השית, שהוא השכל הנקנה וכולי.

... ושכל הדברים משרתים את אותו הדבר החשוב. ומי שיודע את התכלית של כל התהליכים כולם, דהיינו, את התכלית של קיום המציאות, רק הוא טוב לו באמת. כי התכלית של כל המציאות שלנו, היא טוב אמיתי (למי שיודע מהי התכלית ... את עצמו בכל כוחו, מכל דבר שאינו תכליתי. כי הקליפות צריך לתת להם חיות, אבל רק כדי חיותן, לצורך קיום העולם שלנו, שהוא חי בזכות הקליפות, שהן הופכות להיות ריבוי האור והאחדות, כאשר האדם זוכה לראות את האחדות של ...