החיסרון שיוצר את האני - בלי חיסרון אין אני כי תחושת האני של האדם אפשרית, רק כאשר האדם מרגיש, שהוא נפרד מדבר אחר שהוא אינו אני. ובלי שהאדם יחווה תחושת חסר כלשהי, הוא אינו יכול לחוות את קיומו העצמי. כי משמעות החוויה של האני, היא רק בגלל שיש חוויה של העדר אני. ולכן ממילא זה אומר, שבלי חיסרון וחוויה של העדר אני, בלי זה אין שום אני כלל. כך שהאדם צריך בעצם לגלות, למה בעצם קיימת חוויית האני שלו, כדי להבין למה הוא חווה חסר וכולי.

... שום בחירה רצונית כלל כנל. ומי שיתבונן עוד קצת יראה, כי לא רק שהרצון שלו לא בשליטתו, אלא שאפילו הקיום העצמי שלו לא בשליטתו כלל. כי הרצון קיים, בגלל שהאדם עצמו קיים. כי תכף שהאדם מודע לאני שלו, מיד ... האני, באה תחושת הרצון, שהוא הרצון שיש לאדם להשלים את החסר שלו, ולהשיג את השלמות, של מה שנפרד ממנו. והקיום העצמי של האדם עצמו, הוא לא בשליטת האדם עצמו. כי האדם עצמו לא בוחר אם להיות קיים או לא. ... לעשות שום דבר בעולם, כדי להבטיח את זה, שברגע הבא הוא ימשיך להיות מודע לכך שהוא עצמו קיים. כי הקיום של האדם הוא לא בשליטתו, והוא גם לא יכול להיות בשליטתו. כי מי שאינו קיים עדיין, הוא לא יכול לגרום לעצמו להיות קיים. והקיום של האדם עצמו, הוא לא יותר מאשר אפשרות בלבד, אך לא מעבר לכך. כי האדם יכול להיות קיים, או ... והזמן והמציאות, הם ממלאים את האדם עצמו. ואין שום מקום וזמן, שאין בהם את המציאות עצמה. וזה בעצם אומר, שהקיום של האדם, והאני של האדם, והרצון של האדם, והפעולות של האדם, וכל מה שישנו, אלו הכל תנועות שונות של ... מבין את כל זה, אז הוא עובר לחוויה של ביטול הבחירה, שהיא התפישה הגבוה יותר, שבה האדם מבין שכל הקיום שלו, ובכלל זה האני ואילך החוצה, זה הכל לא יותר מאשר זרוע מבצעת של המציאות, וביטוי של ישות אחרת, ... בדיוק את אותן השאלות, שהוא שאל כאשר הוא חשב שהאני שלו הוא ישות נפרדת, מהיכן הרצון מגיע? ומה אחראי לקיום שלי? וכולי, עכשיו האדם שואל את זה כאלוהים וכמציאות, בגוף ראשון. דהיינו, האדם שואל מה תכלית המציאות? ומה הסיבה ...

מאמץ עם תועלת רעה, שמשיג את הפך התוצאה הרצויה ובו יתבאר, למה האדם משקיע מאמצים רבים, להשיג דבר שגורם לו נזק ומרחיק אותו ממה שהוא באמת רוצה. ובנוסף האדם מתאמץ כדי להשיג את מה שהוא רוצה, למרות שבאמת, הוא רק מרחיק את עצמו ממה שהוא רוצה. ומי שיתבונן פנימה...הזה ממש, האדם עצמו, הוא זה שרוצה את הרצון העצמי של עצמו, והוא זה שרוצה את כל המציאות כולה, כפי מה שהיא ברגע הזה ובכל רגע אחר. כי האדם, הוא גם רק אלוהים האמיתי וכולי. ועל ידי זה שהאדם הופך את עצמו להיות איש אמת בכל תחומי החיים שלו, דהיינו, שהוא לא משקר לעצמו כלל, ולא אומר לעצמו שום דבר שהוא לא בטוח בו וכולי, על ידי זה בסופו של דבר האדם רואה את האמת, שמצד האמת הכל אחד. ומצד הנפרדות, זה הוא עצמו שמהווה את רצונו העצמי, ברצון פשוט ללא כל צורת רצון וכולי. ועל ידי זה שהאדם מזכך את עצמו באמת, על ידי זה...

... תפישת המציאות הקיימת שלו. וחומת השכל של האדם שמשאירה אותו בגיהנום, היא נבנתה על ידי אמונה מוטעית. כי כל הקיום של השכל של האדם, הוא רק על ידי אמונה. שהאדם מאמין לתפישת המציאות שלו. וכדי לפרק את חומת השכל, ...

אמונה באלוהים / תפילה לאלוהים / כפירה באלוהים - מהו שורש העניין? כי לפעמים נדמה לאדם, שהוא רחוק מאמונה באלוהים ומתפילה לאלוהים, אך לא כך הוא. כי רק מי שהוא בתודעת אלוהים עצמו, רק הוא רחוק מאמונה ומתפילה לאלוהים. כי כל זמן שהאדם חושב / חווה שיש כוח כלשהו...באלוהים שהוא עצמו, והוא בעצם מאמין באלוהים חיצוני לו. דהיינו, עבודת אלילים, שעונשה בצידה כמובן. ואיש אמת שיש לו ענווה של אמת, הוא לא יודע שהוא קיים כלל, ולכן הוא חווה את הכוח האלוהי ממש. וכאשר האדם מאמין באלוהים ומתפלל אליו, הוא בעצם כופר באלוהים שהוא עצמו. כי הוא כופר בכך שהוא עצמו אחראי לכל מה שקורה וכולי. ועונשו (מצד הנפרדות), הוא שהמציאות היא לא כרצונו. כי מי שכופר באלוהים שהוא, העונש שלו הוא, שהוא לא חווה את האלוהים שהוא, והוא חווה שהוא ישות קטנה שקורים דברים נגד רצונה וכולי. ובלבוש יותר חיצוני...

... הכל, היא אחת. ויש הוויה אחת לכל הדברים, שהיא ממלאת את כל הדברים כולם. ובלעדי ההוויה של הדבר, אין קיום לדבר. ואעפכ יש צורות, שהן נפרדות מהמהות של המציאות, למרות שבאמת אין אפשרות שהן יהיו קיימות, כי המהות חייבת ...

תכלית המציאות / סיבתיות - האם כל דבר הוא סיבת עצמו? האם יש תכלית אחת נצחית? כפי שהובהר במקומות אחרים, אם נאמר שלכל דבר יש סיבה, זה מוביל לכך, שכל דבר, הוא עצמו סיבת עצמו. כי אם דבר אחד, הוא סיבת דבר אחר והוא סיבת תוצאה אחרת שנפרדת ממנו, אז יש לשאול,...אז כיצד הוא משתנה? ולמה הוא לא היה קיים כל הזמן? כי התכלית הסופית של המציאות, היא לא יכולה להשתנות. ואעפכ, כל דבר הוא תכלית עצמו כנל. וכיצד הדבר אפשרי? ומי שיעמיק בזה, יראה את האמת, שבאמת הכל אחד. כי התכלית הסופית, היא מהות הכל. וההבנה שכל דבר הוא התכלית הסופית, היא בעצם לבוש של ההבנה, שהצורה נכללת במהות שלה, לישות אחת ממש. ואם יש תכלית אמיתית, אז קיומה הוא מחויב מצד עצמה. כי אם קיומה מחויב מצד דבר אחר, הרי שהיא לא התכלית האמיתית. כי קיומה תלוי בדבר אחר, שתכלית קיומו, זאת לא התכלית שנובעת ממנו וכולי...

מלך או עבד - איך לחזור ולהיות, מלך מלכי המלכים? כי מצד האמת, האדם הוא שלם ומושלם בשלמות אמיתית, מלך אמיתי, מלך מלכי המלכים, אלוהים האמיתי. והאדם כאלוהים האמיתי, בכל רגע מחדש, מלביש ומסתיר את עצמו, בתוך אין סוף ישויות שונות, שנמצאות בתוך אין סוף מקום...האמת. שהסיבה האמיתית שבגללה הוא עושה את מעשיו, היא משום שהוא מלך אמיתי, שבוחר להתחפש לעבד וכולי. ועל ידי זה שהאדם מסתכל תמיד, על השכל הפנימי שיש בכל דבר, ומכריח את עצמו להבין את עצמו, את קיומו, את רצונו, את הרגשות שלו וכולי, על ידי זה האמת מזככת את האדם. עד שהאדם כעבד, נעלם. ונשאר רק המלך עצמו. ואז אורו של המלך, מאיר דרך הלבושים של העבד, ללא כל הסתרה כלל. ואז הכל מושלם בשלמות אמיתית.

שלמות או חיסרון - האם אתה באמת רוצה, את החסרונות שלך? כי יש כאלו שנדמה להם, שהם חווים את השלמות בשלמות. ולטענתם, הם ככ חווים את השלמות, עד שבעיניהם, גם החסרונות והרצונות שיש להם, גם אותם הם חווים בחוויה של שלמות. כי יש כאלו שלא רוצים את החסרונות שלהם...מה באמת מניע אותו למלא את החסרונות שלו. האם זו תחושת חסר? ומהיכן היא נובעת? וכולי. ורק מי שבאמת יודע, כיצד היש והאין הם אחד, רק הוא יודע, כיצד מתוך שלמות ואחדות, נוצרים נפרדות ושינוי. וכל זמן שהאדם לא מבין וחווה בשלמות, את החיבור של היש והאין לישות אחת, הרי שהשינויים שלו, הם נובעים מתוך מקום של נפרדות וכולי. ונוסיף, כי כל זמן שהאדם מבין את השאלה הזאת עצמה, הרי שהוא לא באחדות כלל. כי מי שמודע לעצם קיומו, ולכך שהוא אוכל, ולכך שהוא רוצה לאכול, ולכך שהוא חווה או לא חווה שלמות וכולי, הוא בעצם בחוויה...

מציאות - מהי המציאות? ההגדרה של מציאות - מהי מציאות? מציאות מחויבת / מציאות אפשרית / מציאות מוחלטת מציאות פירושה, מה שמצוי / קיים. ובספר הזה, לפעמים המושג מציאות, פירושו הוא, המציאות הנפרדת שלנו, של מה שמצוי וישנו, כנפרד ממה שאיננו (מציאות אפשרית). ולפעמים פירושו הוא, המציאות שקיומה הוא מחויב, דהיינו, מהות המציאות, דהיינו, מה שמצוי תמיד (מציאות מחויבת / מציאות מוחלטת). ובכל פעם, הפירוש הוא לפי ההקשר המתאים.