אהבה עצמית, קבלה עצמית, שנאה עצמית, לאהוב את עצמך, לקבל את עצמך, לשנוא את עצמך... כן, כי מנקודת מבט אובייקטיבית מוחלטת, אין שום אפשרות לאהוב או לשנוא משהו. כי הכל שווה באותה המידה. ואין טוב או רע, אלא הכל אחד, והכל שווה באותה המידה ממש. אבל מנקודת מבט יחסית, ביחס לרצון של האדם, ביחס לזה יש טוב או רע, וביחס לזה, שייך לאהוב או לשנוא וכולי. וממילא זה אומר, שאין שום אפשרות בעולם, שתהיה לאדם אהבה עצמית מושלמת ... עצמית / פירגון עצמי / קבלה עצמית וכיוב. ולמה? כי כנל, יש שתי נקודות מבט. ומנקודת המבט שבה אין טוב או רע, מנקודת המבט הזו, לא שייך לאהוב את עצמך, וגם לא שייך לשנוא את עצמך. ולא שייך לאהוב או לשנוא, שום דבר בעולם. כי כאשר אין טוב או רע, אז ממילא אין אהבה או שנאה וכיוב. וכאשר האדם מחובר לנקודת המבט הזו, ממילא הוא לא אוהב את עצמו ... כי האדם יכול לאהוב את עצמו, רק ביחס למשהו אחר, שהוא פחות טוב ממנו. וממילא, מי שבודק האם הוא טוב או רע, ביחס לאיך שהוא חושב שהוא צריך להיות, הרי שממילא זה אומר, שמוכרח שיש בו גם חסרונות כלשהם, ביחס לאיך ... ומחוסר הערכה עצמית ומדימוי עצמי נמוך וכיוב. והדרך היחידה לצאת מהמלכודת הזו, היא על ידי הסתכלות אובייקטיבית, שבה אין טוב או רע, וממילא אין אהבה עצמית או שנאה עצמית, אלא יש אחדות עצמית. אלא, שמנקודת מבט אובייקטיבית בלבד, אין טוב או רע, ואז אין שום משמעות מוגדרת לשום דבר וכולי. ולכן, יש את שתי נקודות המבט בו זמנית, שזו שלמות עצמית.