... הסבל הזאת, היא מוצדקת או לא? וכאשר ברור לאדם באופן מוחלט למה הוא סובל, אז אחכ כאשר האדם מגלה שסיבת הסבל שלו היא
טעות, אז ממילא הסבל שלו נעלם. ובלי שלאדם יהיה ברור באופן מוחלט וחד משמעי ללא כל ספקות, ממה באמת הוא סובל, בלי זה, האדם חי בשקר עצמי. כי הרי הוא לא באמת ... גם אם לטענתו, זה לא באשמתו. כי כל חוסר הבנה, היא חוסר אמת. ובלי להבין באמת את סיבת הסבל, האדם ימשיך לסבול, מחמת
הטעויות שלו שגורמות לו לעוות את המציאות, ולהפוך אותה, מגן עדן לגיהנום. ולברר למה רע לך, פירושו, למצוא את הסיבה האמיתית שבגללה רע לך. עד שבסוף מגלה ... להיות כפי מה שהיא, הרי שזאת לא הסיבה האמיתית. כגון לדוגמה שרע לאדם, ונדמה לו שזה בגלל כאב פיזי שיש לו בגוף. והאדם
הטועה אומר לעצמו, שרע לו, כי כואב לו הגוף שלו. וזאת כמובן סיבה של שקר. כי על האדם לשאול את עצמו, האם זה שיש לי כאב בגוף, האם זה מחייב באופן מוחלט, את זה ... לא מחייבת את זה שהאדם ירגיש רע, ממילא זה אומר שכל ההסברים שהאדם נותן לעצמו, למה הוא מרגיש רע, הם כולם הסברים של
טעות. שגורמים לאדם, לא להבין, למה באמת הוא סובל, כדי שהוא ימשיך לסבול. ולמרות שהאדם מתכחש לכך, האדם סובל רק בגלל שהוא גם רוצה לסבול. כי האדם רוצה בבחירה ... האם היא מחייבת את התוצאה להיות כפי מה שהיא. כגון לדוגמה האש ששורפת את הנייר, שהאש לא מחייבת את הנייר להישרף.
והטועים חושבים, שאם בכל פעם שהם רואים נייר ואש, אז הנייר נשרף, הרי שזה אומר שהאש מחייבת את הנייר להישרף. שכמובן זאת שטות מוחלטת. כי זה שאתה רואה שמשהו קורה ... בצורה כלשהי. כי לצורה של המציאות, אין שום כוח מעצמה. ומה שמחייב את הצורות להיות כפי מה שהן, זו מהותן. ולא כמו
שהטועים חושבים, שצורה אחת של רגע אחד, היא זו שמחייבת את המציאות להיות בצורה אחרת ברגע אחר. כי אלו שחושבים כך, הם אנשים זקנים, שאצלם, הכל המשך של הרגע הקודם. ...