... להיות גם אפשרות לומר אין תכלית לחיים. אם לא הייתה קיימת אפשרות הפוכה, אז לא הייתה משמעות לאף אחד מהצדדים. הוא נותן דוגמה נוספת: אם אדם אומר מישהו ברא את העולם, אז חייבת להתקיים גם האפשרות ההפוכה, אף אחד לא ברא את העולם, כדי שתהיה משמעות לאמירה הראשונה. מכאן, ... אין לה ההיפך והיא מחויבת. כשאומרים, יש כך וכך, כלומר, המילה יש דבר כלשהו, זה שמסתמך על האפשרות שאין את הדבר, ולהיפך. כמו להגיד לדוגמה, יש מי שברא את העולם, באותה המידה ניתן להגיד אין מי שברא את העולם. שאתה מבין משמעות של האמירה מישהו ברא את העולם, יש אפשרות לחשוב הפוך כי אם לא היה אפשר ...

... אמר אין עולם הזה - כלומר, העולם הזה, כפי שאנו חווים אותו, הוא תוצאה של המחשבות שלנו, ולא בהכרח מציאות ... החומר. המטרה אינה להפריד בין העולם הרוחני לבין העולם הגשמי, אלא לראות ששניהם אחד. המסקנה הסופית האדם אינו צריך להוכיח שהכל ... שיש גהינום או גן עדן, אבל אין העולם הזה. האם אדם יכול להתחבר לעניין האחדות האם אדם יכול להגיע ליציבות ... ברא את אלוהים ואלוהים ברא את העולם. אדם יכול לומר מה היה לפני המפץ הגדול יכול להיות שהיה תהליך הפוך היה ...

... של האדם וברצונותיו. הגדרת טוב או רע היא סובייקטיבית לחלוטין ונקבעת לפי התרבות, האמונות והנסיבות האישיות. אליעד כהן מסביר זאת באמצעות דוגמה ממלחמת העולם השנייה: גרמני שרואה בהריגת יהודים מעשה טוב, לעומת יהודי שמאמין שלהרוג מחלל שבת זה טוב. כלומר, ... ממנה, קודם מה זה טוב או רע, ואחר מה זה טוב או רע בי. אם אדם לא יודע מה זה טוב או רע, אז הוא לא יודע מה טוב או רע בו, לדוגמה ניקח בן אדם גרמני במלחמת העולם שהוא חושב שלהרוג יהודים זה טוב, אז בסוף היום הוא אומר לעצמו, היום הצלחתי להרוג אלף יהודים, והוא ... זה מתחיל להיות גדול יותר. אתה חושב האם זה טוב לי או רע לי? אבל אתה צריך לצאת מעצמך, תחשוב שאתה מסתכל על המציאות מבחוץ, עכשיו אתה יוצא מהגוף, יוצא מכל העולם, אתה בקצה האחרון ומסתכל, ועכשיו אתה צריך משם להחליט אם זה טוב או רע, לפי מה אתה מחליט? למשל אתה נמצא עכשיו בקצה של העולם, ואתה רואה את כל העולם כמו סרט, כל מה שקורה אתה רואה, עכשיו אתה רואה קוף, האם זה טוב או רע להיות קוף? אין בזה טוב או ...

... אבל הלבושים שלו הם מעטים יחסית, ביחס לשכל של הספר הצלחה אהבה וחיים טובים. ששם, הנושאים של הספר, הם נושאים יותר גשמיים של חיי היום יום, נושאים של העולם הזה ממש, נושאים שהם רחוקים הרבה יותר מהאחדות של המציאות. והקושי הוא, להעביר את השכל הגדול, באמצעות השכל הקטן, דהיינו, באמצעות לבושים ... כי עיקר היופי של המציאות שלנו, הוא דווקא במקום שבו השכל הגדול ביותר, מלובש בתוך הצמצום הגדול ביותר ובתוך ההסתרה הגדולה ביותר. וזה היופי של העולם, שהאחדות מלובשת בתוך הנפרדות. וככל שהשכל של הנפרדות, נראה טיפשי יותר, כך יש בו שכל גדול יותר. והעולם שלנו, הוא יצירת אומנות של ממש, כמו ... הם חכמים גדולים. למרות שבאמת, הם משוגעים גדולים. והחושך נדמה לאור ולהפך. כי ספר הזוהר לדוגמה, הוא כולו חושך. כי הוא מחשיך את האור ואת היופי של העולם . וכיוב כל שאר ספרי הדת והיהדות נצרות וכולי, שהם מחשיכים את האור של אלוהים האמיתי. אבל אצל הטיפשים והעיוורים, הספרים האלו נראים להם ... והגדולה האמיתית של החכם האמיתי, נמדדת דווקא ביכולת שלו להלביש את השכל הגדול ביותר בעולם, בתוך השכל הקטן ביותר בעולם. כגון סיפורי מעשיות ושיחות העולם וכיוב. ולכן שיחת חולין של חכם אמיתי, היא יקרה וחשובה יותר, מדבר חוכמה של מי שהוא לא חכם אמיתי. כי השכל שמלובש בשיחת החולין של החכם האמיתי, הוא גדול מהשכל שיש בדברי החוכמה, של זה שאינו חכם אמיתי. ונוסיף, כי היכולת של החכם האמיתי להלביש את השכל הגדול, בתוך הלבושים של העולם הזה, היא נובעת, מכך שהחכם האמיתי יודע לקרוא ולהפשיט את המציאות מהלבושים הגשמיים שלה. וכאשר האדם זוכה לראות את פנימיות השכל של המציאות, ...

... האדם סובל, מהגעגועים שלו אל האחדות של המציאות, שהם מתגברים בכל פעם מחדש. ובכל פעם ופעם, האדם נופל מחדש אל הטעויות של העולם הזה, ובכל פעם ופעם, הוא מתעורר מחדש להתקרב אל אחדות המציאות. ובדרך, האדם סובל מכך שבכל פעם הוא נע ונד, בין חיפוש האחדות, לבין שיגעונות העולם. וככל שהאדם משתדל יותר ויותר בכל כוחו להתקרב אל האמת, כך הוא מזרז את תהליך הגאולה האישית שלו, שהיא בעצם הגאולה הכללית של העולם כולו. כי מיד ברגע שהאדם מקבל שכל, הוא רואה ומבין שכל העולם כולו כבר טוב, ושרק הוא עצמו הטועה, חשב שיש בעיות כלשהן בעולם, בגלל ההטעיה של העולם הזה. וברגע שהאדם מקבל שכל ומתקן בתוכו את מה שדרוש תיקון, דהיינו, הופך להיות איש אמת, אז מיד הוא רואה, שהכל כבר היה הווה ויהיה תקין ומושלם תמיד. וברמה החיצונית של הנפרדות, האדם ...

... כי כאשר הכל אחד ממש, לא שייך שמישהו יהיה מודע למשהו. כי כאשר הכל אחד, אין שום משמעות או חוסר משמעות לשום דבר, ולא שייך שום ידיעה כלל, אפילו לא ידיעה עצמית. כל שכן, שאם אלוהים רואה את העולם, וחווה אותו כאילו זה הוא, הרי שגם אצלו יש נפרדות. והאדם עושה את מעשיו כדי להרגיש טוב. ... אלא, שיש גם אלוהים אמיתי, שהוא האחדות והשלמות של המציאות. כי יש נקודת מבט של אמת, ששם הכל אחד ממש. ושם אכן אין שום ידיעה כלל ושום רצון ורגש ומחשבה כלל. וכל הרגשות והרצונות והמחשבות של העולם שלנו, הם כולם נכללים בבחינה אחת עם האחדות, שבה אין שום הפרדה כלל. והוא נגד השכל, שהנפרדות היא ... היה הווה ויהיה אלוהים האמיתי. והתודעה של האדם מתבטלת לגמרי, והאדם נכלל בשלמות של המציאות לגמרי, ללא שום רצון תודעה רגש מחשבה כלל. ואחכ האדם חוזר אל הנפרדות שבתוך האחדות. כי יש נפרדות של העולם, ויש את הנפרדות שהיא בתוך האחדות. ואחרי שהתודעה של האדם נכללת בשורשה ומתבטלת לגמרי, אחכ האדם ... סובלת יותר בחוויית הנפרדות. ומי שרוצה לחזור ולגלות את האלוהים האמיתי שהוא, עליו לעקור את האמונה השקרית מליבו. כי האמונה ממלאת את הלב של האדם, וגורמת לאדם להרגיש באמת, את הנפרדות השקרית של העולם. וככל שהאדם חווה יותר את הנפרדות, כך הוא יותר עבד, ופחות מלך. וכך הוא נמצא יותר בתוך החסרונות של העולם. ועל האדם לשנוא את האמונה בתכלית השנאה, ולא להאמין לשום דבר בעולם. וכל דבר לברר את האמת, האם ...

... מאותה הסיבה, שבגללה נברא משהו כלשהו. כי כל הדברים כולם, נבראו מאותה הסיבה ממש. ומי שרוצה לדעת למה קיים רע בעולם, צריך לחקור, למה בכלל קיים העולם עצמו. כי קיומו של העולם כולו, הוא רק אפשרי המציאות. כי הוא יכול להיות או לא להיות קיים. ומאחר שהוא יכול גם לא להיות קיים, אכ צריך להבין, למה הוא בכלל קיים. ובלי שהאדם מבין, למה באמת העולם עצמו קיים, בלי זה, הוא לא יכול להבין, למה הרע קיים. כי הרע, הוא רק לבוש של הלבוש. כי העולם עצמו הוא לבוש אפשרי, של המהות הראשונה המחויבת. והרע הוא רק לבוש וצורה, של העולם עצמו. ומי שרוצה לדעת ולהבין למה קיים משהו, הוא מוכרח להבין את המהות שמקיימת את המציאות עצמה. דהיינו, לגלות ולהבין, ...

... שבה האדם מעדיף להאשים את הסביבה או את המציאות, במקום להודות שהבעיה נמצאת אצלו. האדם מתעקש על הצורך שלו להבין, לשלוט ולארגן את העולם, וכשמשהו לא מסתדר לו הוא בוחר להאשים את העולם שמסביבו במקום לבדוק את התפיסה שלו עצמו. המציאות נתפסת כמשוגעת רק מפני שהיא אינה מתאימה לציפיות שלו. מדוע קשה לאדם לקבל את המציאות כפי שהיא? אליעד מדגיש כי הקושי של האדם עם ... מדגיש שהאדם צריך ללמוד לקבל את המציאות כפי שהיא, ללא תנאים וללא ציפיות שהיא תתיישר לפי ההיגיון שלו. כאשר האדם משחרר את הדרישה להבין את העולם או לשנות אותו, הוא מוצא שקט ושלווה פנימית. ההבנה שהמשוגע הוא האדם עצמו ולא המציאות, מאפשרת לאדם להפסיק להילחם עם המציאות ולהתחיל להתאים את עצמו אליה. איך לקבל את המציאות ... מקבל את חוסר ההיגיון, הוא מגלה חופש פנימי. לסיכום, המסר של אליעד הוא שהבעיה אינה המציאות עצמה, אלא צורת החשיבה של האדם. המשוגע אינו העולם, אלא האדם שאינו מוכן לקבל את העולם כמו שהוא. ההבנה הזאת מאפשרת לאדם לחוות מציאות רגועה יותר, מאושרת ונטולת סבל שנובע מחוסר השלמה עם מה שיש. למה המציאות לא הגיונית? מי המשוגע, האדם או המציאות? איך לקבל את ...

... וכאשר הרצון של האדם מתמלא, אז מתמלא אצלו חסרונו, ועל ידי זה נוצרת הנאה. והנה, בעיני העולם, יש הנאה גשמית ויש הנאה רוחנית. כי בעיני העולם, יש אושר פנימי ויש אושר חיצוני. ואושר חיצוני הוא, כאשר האדם מאושר ושמח, מכך ... שחכם אמיתי לא יכול ליהנות משום דבר. בין אם זה דבר רוחני ובין אם זה דבר גשמי. ובעיני העולם, נדמה להם, שמי שרודף אחרי הנאה גשמית, כנראה שהוא לא אדם רוחני. ומי שלא רודף אחרי ... הוא זה שיוצר אצל האדם את ההנאה, כאשר הוא משיג דבר גשמי כלשהו. וכאשר האדם רודף אחרי העולם כדי להשיג הנאה גשמית, הוא בעצם מנסה להשיג הנאה רוחנית, שמלובשת אצלו באותו הדבר ... לבין רוחניות. ולכן, לפעמים האדם הרוחני חווה הארה רוחנית, דווקא כאשר הוא עוזב את העולם הרוחני, וחוזר ליהנות בעולם הגשמי. כי בשורשו, ההנאה מהצמצום של הגשמיות, היא עצמה ...

... מוחלט. במילים אחרות, כל דבר, גם אם נחשב למחויב, תמיד יש לו אופציה חלופית או מציאות שונה. העולם הוא תוצאה של פוטנציאל האפשרות והשינוי. אם כל דבר אפשרי, אז גם אין דבר מחויב ויכול להתרחש כל דבר. האם יש קשר בין אחדות לנפרדות? האחדות האמיתית היא לפני הפוטנציאל של ... שני אתה מוכיח שאם יש אלוהים אז הוא בעצם כלום, אז הוא לא קיים. ומצד נוסף אתה מבין את קדמות העולם, שהוא תמיד קיים. מצח הנחש אומר שזה תמיד קיים, אין התחלה, זה תמיד קיים. אתה יכול להגיד שיש מהות לתמיד קיים, אך אתה לא יכול לסתור את זה, שזה תמיד קיים. ואם אתה שואל, מי ברא את העולם. התשובה היא, שהוא תמיד קיים. להבין שיש אלוהים, זה להבין שזה אחד, אבל עדיין יש רצף זמן אין סופי. בזמן ובמקום האין סופים, יכולים להתרחש אין סוף האפשרויות. יש מקום אין סופי ... אז תמיד יהיו קיימים זמן ומקום. נגיד שרק אלוהים קיים. אבל בגלל שיש אפשרות שאלוהים יברא את העולם, אז הזמן והמקום תמיד קיימים. האם אלוהים יכול לברוא את העולם? כן, היה לו פוטנציאל אין סופי, ופוטנציאל אין סופי פירושו מקום וזמן. כשאנחנו הולכים פנימה יותר, אנו רואים, ומאחר שהפוטנציאל הוא נפרדות, אז באחדות הסופית אין אפילו ...