... למען משהו אחר. ויש החושבים בטעות, כי אלוהים ברא את העולם, כי שיעמם לו רצה לגלות את מלכותו רחמיו וכיוב. או במלים אחרות, התהוות הנפרדות מהאחדות, היא למען האפשרות שתהיה משמעות. כי כשיש רק אחדות, אין משמעות. ולכן יש נפרדות, כדי שתהיה משמעות. וזוהי כמובן מחשבה שגויה. משום, שמנקודת מבט ... כיצד זה שבתוך המציאות שלנו קיימת אפשרות של סיבתיות ומשמעות? כי אם בנקודת ההתחלה אין שום משמעות כלל באופן מוחלט, אז כיצד יש הוויה של דבר, שהוא כן משמעותי, שהוא נפרד מהאין משמעות המוחלט שמהווה אותו. ולכן, גם אם נאמר שכן יש משמעות כלשהי, עדיין תישאר שאלה, איך מתוך משמעות מלאה של יצירת הנפרדות מתוך האחדות, איך מתוך זה נוצר פיצול בעולם שלנו, שבו יש ...

... הצורה תהיה שונה ממנה?! כי אין שום קיום לשום דבר בעולם, בלי שהקיום עצמו ימלא אותו וההוויה עצמה תהווה את הדבר. אז כיצד אפשרי הדבר שיהיה קיום למשהו, שהוא אינו ההוויה עצמה, אלא הוא צורה נפרדת ממנה?! וכיצד אפשרי, שהוויה תהווה משהו, שהוא שונה בצורה שלו, מהוויה שלו, שהיא בעצם, מי שהוא עצמו ממש?! וכאשר האדם מתבונן בזה, הוא רואה את ... לא נפרדת ולא נפרדה ולא תיפרד לעולם מהצורה עצמה. ומצד אחד אין שום צורה כלל, כי יש רק הוויה תמיד. ולא יכולה להיות שום צורה כלל, כי אין שום מקום לשום צורה, כי ההוויה היחידה, מוכרחת למלא את הצורה עצמה, ולכן לא יכולה להיות שום צורה כלל. ...

... תוכנית עבודה מסודרת או לפי החלטות קבועות מראש. במקום זאת, אלוהים פועל באופן ספונטני, לפי התחושה של אותו רגע. אליעד מדגיש שהבורא הוא לא ישות נפרדת, אלא ההוויה עצמה - אותה הוויה שמקיימת ומכוננת את כל הקיום. במילים אחרות, כל אדם ואדם הוא חלק מאותה ההוויה , ולכן ההחלטות שמתקבלות, כגון האם תתרחש רעידת אדמה או ... הזה היא עצמה חולמת את כל מה שקורה. מנקודת מבט זו, כל המציאות שאנו חווים היא כמו חלום, ואנו החולמים - אלו שמחליטים כיצד ייראה החלום. האני שלנו הוא האני של ההוויה כולה, והמציאות מתקיימת ומתעצבת לפי ההחלטות שלנו, גם אם איננו מודעים לכך במלוא ההכרה. אליעד מדגיש גם שהבורא אינו מישהו, אלא ההוויה עצמה. זהו אינו אלוהים חיצוני, אלא אותו אני משותף לכולם. ההוויה היא לא דבר מרוחק מאיתנו, אלא היא עצם מהותנו, וכך אנו עצמנו יוצרים ומעצבים את כל המציאות שסביבנו. האם לאלוהים יש תפיסת זמן ומקום? אליעד מסביר כי מנקודת המבט של ההוויה או הבורא, אין בכלל מושג של זמן או מקום כפי שאנחנו ... מה יהיה מכיוון שבמציאות המוחלטת שלו אין שום נקודת זמן שממנה ניתן לומר מה יהיה. אליעד מדגיש שהעניין מורכב מאוד אך מנסה לפשט: הוא מציג את ההסבר שמהזווית של ההוויה הכל מתרחש בו - זמנית, ומנקודת מבט זאת אין מושג של סיבה ותוצאה. ההוויה עצמה היא נטולת זמן ומקום, לכן אין לה שום תכנון או ידיעה ...

... להיות אלוהים זה להתעורר מהחלום שבו קיימת הפרדה בין אני ולא אני, ולהבין שאין באמת שניים, אלא הכל הוא אחד. זה מצב של התעוררות מוחלטת שבו האדם חוזר להוויה המקורית שלו - הוויה של אלוהים, לפני החלום, לפני ההתגלמות בגוף ובאישיות מסוימת. מהו החלום שממנו צריך להתעורר? החלום שאליעד כהן מתייחס אליו הוא החיים עצמם, ...

... כי שום צורה, קיומה אינו מחויב המציאות. כי קיים, גם ההעדר שלה. ורק במהות המציאות, שאין שם שום צורה כלל, אלא רק הוויה וישות אחת, רק שם הקיום הוא מחויב. וכאשר האדם לא מזדהה עם שום דבר שלא מוכרח שהוא יהיה ...

... ולא היה לפני זמן כלשהו. בנוגע לפוטנציאל, חשוב להבין שבמציאות אין מקום לפוטנציאל אינסופי. למעשה, אפילו המילה פוטנציאל אינה קיימת בהוויה של האחדות, שבה אין נפרדות. כל הדברים שבעולם, כמו חום וקור, הם הופכים של אותו עיקרון - ההפכים אינם נפרדים, אלא הם תוצאה של אותו העיקרון של יש ... אני ללא אני, היא מתבטאת אצל האדם כאשר הוא אומר שזה לא משנה. כשאנו מדברים על מה שהיה לפני הזמן, למעשה אנו מדברים על מה שהיה לפני ההוויה של הזמן, מה שהיה לפני הצורה של הזמן? כשאומרים לפני הזמן, הכוונה האמיתית היא, לא לפני הזמן ברצף ההיסטורי של הזמן, הכוונה היא לפני צורת הזמן. זאת ... לא לפני בהיסטוריה, אלא לפני כרגע. אלוהים הוא גם מעל המקום, אבל לא במובן שאלוהים נמצא מעבר לאין סוף המקום, אלא שאלוהים נמצא בתוך ההוויה של המקום, הכוונה מחוץ לצורת המקום. ולכן אפשר להגיד שאלוהים הוא מעל למקום ואפשר להגיד שהוא גם מתחת למקום. אפשר להגיד שאלוהים הוא מאחורי הזמן וגם לפני הזמן. שים לב, שכאשר אנחנו אומרים שהכל אחד, הכל אחד אפילו ברמת הפוטנציאל. אל תחשוב שלפני בריאת העולם היה הכל כפוטנציאל, בהוויה של המציאות אין אפילו פוטנציאל. כי הפוטנציאל הוא אחד עם ההעדר שלו, מה זה אומר? שאפילו אין מילה כזאת כמו פוטנציאל. שתבין שהעולם שלנו לא עשוי ... בשורש אין דבר כזה פוטנציאל אין סופי. פוטנציאל זה צורה, ובאחדות הראשונה אין פוטנציאל של נפרדות. האדם צריך להבין שהמקום והזמן עשויים מהוויה אחת, שאין בה אפילו פוטנציאל של נפרדות, אפילו אין אפשרות שתהיה שם נפרדות. וזה כמובן דבר שהוא נגד השכל. כול הדברים שהפוכים בעולם, הם בעצם ההיפוך של ... זה בעצם צורה של יש ואין. אם לא היה הבדל בין יש לאין, לא היו הפכים. ומאחר שבשכל אנו מבינים שהיש הפוך מהאין, אז לא יכול להיות שמה שמהווה את היש הוא מהווה גם את האין. הרי כל הרעיון הוא שהיש הפוך מאין, אז איך אתה אומר שהיש עשוי מאין? הרי זה ההפך שלו. כול הגדרת המהות היא, שאין אפשרות שיהיה ממנה משהו. בהוויה של המציאות אין אפשרות שיהיה עולם, אבל בו זמנית, יש אפשרות שיהיה עולם. אבל כעיקרון אין דבר כזה אפשרות. במהות של המציאות אין אופציה, למעשה אין שום ... הספר הזה הוא יש, ובו זמנית הוא אין. השאלה היא, איך זה יכול להיות, הרי זה שני הפכים? איך זה יכול להיות שזה אחד? וזהו סוד הצמצום, שההוויה של היש היא האין. וכל הצורות מתהוות מהדבר שאין בו צורה כלל. וכאשר האדם מתבונן בזה, הוא שואל, איך יתכן שמהאין יתהווה היש? אך זאת שאלה לא נכונה, ולא רק שזאת שאלה לא נכונה, אין עליה תשובה כלל. וזאת שאלה של שקר, כי היא נובעת מההנחה שיש הפרדה בין יש לאין. כאן אנו ... ומה זה צורה של מקום וזמן? כלום. אבל אתה אומר, אני רואה עץ, אז למה אתה אומר שזה כלום? השאלה הנכונה שצריכה להישאל היא, האם באמת היש מתהווה מהאין? ואם אדם מתבונן הוא רואה שהיש והאין הם אחד. כי מצד אחד יש מציאות ונפרדות ואין שום דרך להעלים את הנפרדות, כי אפילו אם תחשוב שהנפרדות לא ... בעצם להגיד שיש שניים. יש את השום דבר ויש את ההפך של הדבר. יש לנו שני שכבות של מציאות, אחת אחדות ואחת נפרדות. באחדות זה כאילו אין, הוויה, אחד, מהות. ויש עוד שכבה שהיא של הצורות והנפרדות. ואיך שלא נסובב את זה תמיד יהיו לנו שניים. אם אתה מתבונן אתה תמיד רואה שיש נפרדות אבל אתה גם ... עכשיו מדברים על שתי רמות, רמה של נפרדות ורמה של אחדות, הרעיון הוא שיש מהות וצורה. האדם שואל איך זה שמאין נהיה יש? איך יכול להיות שההוויה של היש היא אין? תתבונן ותשאל האם זה ככה? אם תבדוק, תגלה שזה ככה, באמת יש יש ובאמת יש אין ושניהם מחוברים. בתוך האדם יש שכל ויש אין שכל. כשאתה ... מפעיל את השכל. אם אתה משתמש בשכל עד הסוף, אז בסוף אתה בחוויה שאתה לא משתמש בשכל. ואז לא תבדיל בין יש שכל לאין שכל. האדם שואל, איך ההוויה של היש היא אין? תשאל את עצמך, האם זה ככה? תבדוק בשכל, ותגלה שזה ככה, וכאשר אתה בטוח בשכל שהיש והאין מחוברים ומהווים אחד את השני, זה גורם לכך שאתה ... שזה ככה, ואז הוא יבין, שזה שהוא לא מבין שזה אחד, זוהי מגבלה שלו. וכן נאמר פה, שזאת התשובה לכל השאלות. תמצית כל השאלות היא, איך זה שההוויה של הכל היא כלום? או איך יכול להיות שכול מה שישנו הוא איננו, בו זמנית? ואם תבין שזה יכול להיות, אז מה השאלה? כול זמן שהאדם לא בטוח בוודאות שזה ... מהחוויה שלך, שזה לא יכול להיות. אם תחווה שיש ואין זה אחד, אז לא תהיה לך שאלה בשום נושא. אם מתבוננים יותר עמוק מגלים, שאין הבדל בין ההוויה לצורה, אין הבדל בין כלום למקום. אין הבדל בין שום מקום למקום, כי ההוויה ממלאת את הכל, ובו זמנית יש צורות. זה רק אחד וזה רק נפרדות, אין הבדל בין נפרדות לאחדות. וכשזה נתפס נגמרים כל השאלות. התהליך הזה נכון גם בחיי היום ...

... לו באמת שליטה על כל דבר, אפילו לא על הרצון שלו. בשלב מאוחר יותר, יתברר לו שהזמן, המקום והקיום הם כולם תוצאה של משהו אחר, וכך גם רצונו וההוויה שהוא חווה - כולם רק ביטויים של משהו שממלא את הכל. בהיבט האישי, כל אדם חווה זאת בצורה שונה. במעבר ממקום של חוויית בחירה חופשית לכזה ... זה שמחליט מה תעשה, מה תחשוב וכו. האם האדם לא קולט שהמציאות היא שמניעה אותו? וכשהאדם מבין זאת, הוא מבין שהוא זרוע מבצעת של משהו אחר. יש הוויה שהאדם הוא ביטוי שלה, והיא מחליטה הכל. אם האדם מבין שהוא רק זרוע מבצעת של המציאות, אז הוא מבין שכול דבר בקיום הוא זרוע מבצעת. האדם לא ... אז גם לאדם השני אין בחירה. אין הבדל בינך לבין שום דבר בעולם. אתה לא מיוחד מדי ולא פחות מדי, אתה כמו כולם. בהתחלה האדם מבין שהרצון שלו מתהווה ממשהו אחר (משהו גורם לו לקרות), אחר הוא מבין שהישות שלו מתהווה ממשהו אחר. זה שאתה קיים, משהו אחר גורם לך להיות קיים. אחר הוא מבין שהזמן והמקום מתהווים מדבר אחר, ועכשיו הוא מבין שכול מה שישנו (הרצון, הקיום, הזמן והמקום) מתהווה מדבר אחר. אז למעשה כל מה שיש הוא תוצאה של משהו אחר. במילה יש נכללים כל בדברים - הצורה, המקום, הזמן, אתה, ההוויה - כל מה שיש. והאדם רואה כיצד היש מתהווה מהאין בכל רגע מחדש. אין פירושו, דבר חסר הגדרת זמן ומקום, שהוא מעל המציאות של מה שישנו. שאלה: איך אני יכולה להבין שהזמן והמקום זה ...

ההוויה של המציאות, בלי פוטנציאל של נפרדות, למה האדם יוצר לעצמו סבל ולא רוצה לסבול, לא לשקר את עצמך מהי ההוויה של המציאות והאם קיים בה פוטנציאל לנפרדות? אליעד כהן מסביר שההוויה הראשונה, המהות של המציאות, היא המצב שבו אין שום צורה, שום נפרדות ושום אפשרות של הפרדה. בהוויה הזאת אין אפילו פוטנציאל לנפרדות, משום שפוטנציאל הוא כבר סוג של צורה, ובמציאות הבסיסית ביותר אין אפילו אפשרות שיהיו דברים נפרדים. הוא מדגים ... האדם מבין לעומק שההוויה שלו זהה לחלוטין להוויה של כל הדברים כולם. כאשר האדם מבין וחווה את זה, הוא חווה את עצמו כאלוהים, כי אלוהים, לפי ההסבר הזה, הוא ההוויה הראשונה והיחידה שאין בה שום הפרדה. כל סבל האדם מגיע מכך שהוא חווה נפרדות - הוא חווה דברים כטובים או רעים, כאני או לא אני. כאשר הוא חוזר להוויה האחת, הוא חווה שלמות מוחלטת. איך אליעד מציע להתמודד עם קשיים יומיומיים? אליעד מדגיש שכדי לפתור בעיות יומיומיות, אין צורך לשנות את המציאות ... מבין לעומק את ההוויה האמיתית, שהיא מעבר לכל נפרדות, כל סבל מסתיים. האדם יכול להגיע לכך רק על ידי חקירה פנימית מוחלטת וחסרת פשרות, עד שהוא יבין שהכל הוא אחד ואין ... אמיתית לסבול. מהי ההוויה הראשונה של המציאות? למה האדם יוצר לעצמו סבל? איך להפסיק לשקר לעצמי? האם יש פוטנציאל לנפרדות בהוויה הראשונה? איך להשתחרר לחלוטין מסבל? למה האדם לא באמת מחפש את האמת? איך לחוות את עצמי כאלוהים? שאלה: כשאני מתבוננת אני מתחילה להטיל ספק ... המצוי הראשון, את ההוויה של המקום והזמן. שום דבר זה לא המהות. אז שום דבר זה המהות. מה חייב להיות קיים? המהות. אנו מחפשים מה הדבר שיהיה קיים אפילו אם אני לא יהיה ... הצורות והכל. אז ההוויה של האני היא גם ההוויה של הלא אני. למעשה בהוויה אין אני ולא אני. אנחנו מנסים להבין מה יקרה כאשר לא תהיי. תישאר רק ההוויה. ההוויה שלי היא סך כל הדברים. כי יש הוויה אחת שהיא ההוויה של הכל. ההוויה הראשונה היא דבר שאין בו שום צורה. בהוויה לא היה הבדל בין אני ולא אני. אז ההוויה היא החיבור של כל הדברים בבת אחת. ההוויה היא הכלום. האדם הוא כל כך שקרן, שאת הממשי הוא הופך ללא ממשי. הכלום הוא כל כך לא ממשי בעיני האדם, שהאדם לא יכול אפילו לחשוב עליו, אתה כל כך ... אחד לא יכול לחשוב. בהוויה הראשונה אין כלום. אין שום צורה. זה לא כמו שלוקחים כסא ושולחן ומפרקים אותם ויש ערמה של עצים או שאפשר לומר שזה כסא ושולחן בצורה אחרת, הכסא ... את הצורה שלהם. אבל בהוויה הראשונה אין שום צורה וזמן. במהות של המציאות אין צורות, אין שום הפרדה. שאלה: האם גם הכלום הוא משהו? אליעד: אני אתן לך דוגמה, האם את יכולה ...

... עכשיו לא תלויה בכך שלפני רגע חתכת אותה. המציאות כל הזמן מתהווה מחדש. כאשר האדם מבין זאת באמת, הוא מפסיק לחוות את המציאות כנפרדת ממנו, אלא כחלק מתודעה אחת, שהיא הוא עצמו. איך אליעד ... הוא הראשון. השולחן הזה עשוי ממשהו, המשהו הזה זה האלוהים. ההוויה היא האלוהים. שאלה: מה המזל שלך? אליעד: אין לזה משמעות. זה הכל שטויות, אין לזה משמעות. אם היית אלוהים, הדבר האחרון שהיה ... חלום וחווה את המציאות, שכול רגע חדש. שאלה: אם המציאות מתהווה כל שנייה... אליעד: רגע, אל תשאירי ספקות, האם היא באמת מתהווה כל רגע מחדש? קודם את צריכה להיות בטוחה בזה, אל תשאירי ספק, אל תרוצי לשאלה הבאה. האם היא מתהווה כל שנייה? ואולי לא, מדוע את יושבת? האם זה מחויב שתשבי? לא, מה עכשיו גורם לך לשבת? שאלה: כי משהו גורם לי לשבת. אליעד: האם ... מורכב משניים, אני זה יש, בצורה של אני. קיום בצורה של אני, הוויה בצורה של אני, זה שניים. אני, זה משהו שקיים, לכן זה שניים. האם כשאני אומר אני, אני חווה שאני זה הקיום של השולחן? לא. זה ...

... מביא אותנו למסקנה כי כל דבר שלא נתפס דרך החושים, נחשב לכמעט אין. הוא מעלה את השאלה למה אנחנו מגדירים את התודעה ככלום, בעוד שהיא למעשה קיימת והופכת לחלק אינטגרלי מההוויה שלנו. מהי מהות ומהי צורה? אליעד כהן ... להרגיש בו או לחשוב עליו בצורה ישירה, ולכן הוא נתפס כמשהו בלתי ניתן למימוש. מהו הכלום שמרוכז? בהמשך, אליעד מציין כי כל הכלומים - כל הכלום של כל פרט - נוכחים באותה הוויה אחת. זאת אומרת, שבסופו של דבר, כל ...