... אחרים. ועל ידי זה שהאדם זוכה לראות ולהבין, ממה התודעה העצמית שלו עשויה? ולמה היא קיימת? ומה מהווה את הקיום העצמי שלו? ולמה הוא עצמו קיים? ומה באמת שולט בקיום העצמי שלו עצמו, ובקיום של כל הדברים כולם? ומה יהיה אם שום דבר לא יהיה? ועל ידי זה שהאדם זוכה להבין את כל ...

... אז מחויב שהוא גם רוצה להרגיש טוב, מאחר שכל מודעות מייצרת מיד גם טוב וגם רע, וכך מתהווה הרצון לשפר את המצב, כלומר, להרגיש טוב יותר. האם ניתן בכלל לא לרצות שום דבר? אליעד ...

... לא רק מזון? קיים קושי נוסף בתהליך של שמירה על דיאטה בריאה, והוא שהאוכל עבור אנשים רבים אינו רק מזון פיזיולוגי אלא גם מזון רגשי ונפשי. אוכל מהווה מקור לנחמה, מילוי רגשי ... סבל, חופש ואוכל? האדם סובל בעיקר מתחושת הרעב לחופש, מחוסר היכולת למלא את הרצון שלו. כשאדם אוכל, הוא בעצם ממלא תחושה זו של חוסר, וכך האוכל מהווה סמל או תחליף למילוי צרכים ...

... הוא שהיא סקסית, אפשר לחשוב מדוע זה לא באמת חשוב או אפילו כיצד זה עלול להוות בעיה (למשל יצירת לחץ או ...

... לא משנה לו אם ימות או יחיה, כי הוא שוחרר מהרצונות ומהציפיות. מצב זה, לטענת אליעד, מהווה שחרור עמוק, משום שהאדם כבר אינו תלוי בתוצאה כלשהי. ...

... ובשום מצב, לא היתה יכולה להיווצר אצלך שום בעיה. כלומר, בעיה מתהווה אך ורק בגלל קיומו של רצון. אליעד מדגיש שאפילו אם דבריו אינם אמת מוחלטת, האדם בחווייתו האישית יכול לראות שאם הוא מדמיין את עצמו ללא רצונות כלל, לא תהיה ... על אדם ששוקל את עצמו - אם המשקל שהוא רואה לא תואם את רצונו, מתהווה אצלו תחושת חיסרון ובעיה. אם אדם לא רוצה למות ויש אפשרות שהוא ימות, נוצרת בעיה. אבל אם אדם היה אדיש כלפי החיים או המוות, הוא לא היה רואה זאת כבעיה. ... זה אף פעם לא מצליח באופן מלא, כיוון שברגע שרצון אחד מתממש, מתהווה רצון אחר. מהי הדרך המעשית לפתור את הבעיות בחיים? אליעד מציע את הגישה שבה אתה בוחן באופן מעמיק למה אתה רוצה את מה שאתה רוצה, ומבין שבאופן מהותי אין ...

קריירה, למצוא עבודה בלי תואר ראשון, הייטק, עבודה ולימודים אקדמיים, בחירת קריירה, ייעוץ לימודים לתואר ראשון, ייעוץ קריירה, בחירת מקצוע, חיפוש עבודה

... שהיא אחת ויחידה, שאין בה שום הבדלי מקום וזמן, והיא ההוויה של המקום והזמן. ומנקודת המבט ... והיש והאין הם אחד ממש, מצד המציאות שממלאת ומקיפה ומהווה את היש ואת האין. וכאשר האדם ...

... הוא עצמו לא מחויב. משום שאלוהים, פירושו המצוי הראשון. והמצוי הראשון, הוא יחיד. כי אם יש שני מצויים ראשונים, הרי שאף אחד מהם לא מהווה את המצוי השני, ואכ שניהם רק צורה, שכאשר תוריד את ההפרדה והגבול שביניהם, תקבל את המצוי הראשון שמקיף ... ופעם אחת כאקראית? ואם נאמר שהכל אקראי תמיד, אז מה יצר את האפשרות של סיבתיות? כי האקראיות היא הפך הסיבתיות. והאקראיות לא יכולה להוות את הסיבתיות, משום שהיא מנוגדת לה ונפרדת ממנה. כך שאם הכל אקראי, אז מה מהווה את האפשרות של הסיבתיות. כי יש לזכור, שאם אין סיבתיות בכלל, גם לא ברמת האפשרות, הרי שממילא אין גם שום ...

... מקום. ומי שיתבונן אל תוך הזמן והמקום, יראה כי גם הם צורה של משהו אחר, שהוא חסר את הצורה של הזמן והמקום. כי ההוויה של המקום, היא חסרת הצורה של המקום. וההוויה של הזמן, היא חסרת הצורה של הזמן. ובין ההוויה של הזמן לבין ההוויה של המקום, אין שום הבדל כלל. כי כאשר אין שום מקום, אין גם שום זמן ולהיפך. וממילא ההוויה של הזמן ושל המקום, היא בכלל ישות אחת ממש. כי יש רק שתי אפשרויות בלבד. והאפשרות הראשונה היא, שיש הבדל כלשהו בין ההוויה של המקום חסרת הצורה של המקום, לבין ההוויה של הזמן חסרת הצורה של הזמן, או שאין כל הבדל ביניהן. ואם אין ביניהן שום הבדל, הרי שממילא הן ישות אחת ממש. ומי שיתבונן יראה, שאין ... הבדל מצד תפישת האדם, בין העדר מוחלט של מקום, לבין העדר מוחלט של זמן. וממילא זה אומר, שיש לנו ישות אחת, שהיא ההוויה של הזמן ושל המקום. ובמאמר מוסגר נסביר, כי העדר מקום, אין פירושו מקום ריק חלל פנוי וכיוב, כי זהו עדיין מקום ריק. והעדר מקום ... לישות אחת, שבה אין שום הבדל בין הצורה של הזמן לבין הצורה של המקום. ויש לשים לב לכך, שלא כתבנו שהאחדות היא מהווה את הנפרדות (הזמן והמקום), אלא כתבנו שהיא ההוויה שלה. כי מהווה את, זה בעצם לייחס לה תודעה וכיוב. והמינימום ההכרחי שאפשר לומר, הוא שהאחדות, היא ההוויה של הנפרדות. והאחדות הזאת, היא אין והעדר מוחלט ממש. כי בלי שום זמן ושום מקום, זה העדר מוחלט. ונזכיר ונאמר, כי לא מדובר כאן על מה ... שלה. כי הלבוש, הוא רק ביטוי של המהות הגדולה יותר. והאין, הוא גדול מהיש שנמצא בתוך זמן ומקום. ונמצא כי ההוויה של היש, היא האין וההעדר המוחלט. ויש לזכור גם, כי גם האין, הוא לבוש וצמצום והפרדה מהיש. ולכן מה שקודם להכל, היא ישות אחת, שבה אין ... בתוך הנפרדות, בלבוש של נפרדות. כי בשורש, הכל אחד ממש, ללא הבדל זמן ומקום כלשהם. ולפני הזמן באמת, פירושו ההוויה שקודמת לצורה של הזמן. ומעל המקום באמת, פירושו ההוויה של המקום, שמקיפה את הצורה של המקום כולו. כי גם המקום עצמו נמצא בתוך מרחב גדול יותר, שהוא ההוויה שלו, שהיא חסרת כל צורת מקום. ואם נעמיק עוד בעניין, נראה כי גם הפוטנציאל של כל הדברים, גם הוא לא קיים כלל בתוך האחדות של המציאות ... נפרדים אחד מהשני. וכל ההפכים, הם לבושים של ההפרדה שבין האין לבין היש. ומאחר שהיש נפרד מהאין, ממילא לא יתכן שההוויה של היש, תהיה האין. כי מאין, לא יכול להיות יש. כי כל המהות של האין המוחלט, היא ששום דבר לא יכול להיות ממנו, ושאין בו שום פוטנציאל כלל. והנה אעפכ הוא ההוויה של כל הנפרדות כולה ממש, ברגע הזה ובמקום הזה ממש. וזהו סוד הצמצום, שההוויה של היש, היא האין. וכל הצורות, מתהוות מהדבר שאין בו שום צורה כלל. וזהו נגד השכל, הנפרדות שנובעת מתוך האחדות הפשוטה שאין בה שום פירוד כלל. וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, הוא מיד שואל את עצמו, איך זה יכול להיות שמאין יתהווה היש? אך זו שאלה לא נכונה. ולא רק שהיא לא נכונה, אלא שאין עליה שום תשובה כלל. והיא שאלה של טעות. טעות שמניחה שיש הפרדה בין היש לבין האין, ולכן האדם שואל איך נוצר יש מאין. והשאלה הנכונה שצריכה להישאל היא, מהי האמת? האם באמת היש מתהווה מהאין?. וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, הוא רואה שבאמת מצד האמת, היש והאין הם אחד. כי מצד אחד גם היש והנפרדות קיימים, ואין שום דרך ...